.

"וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ" (טז, כב)
ידועה המשנה במס' אבות, "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העוה"ב, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". א"כ האדם צריך לדעת שהעולם הזה חולף, ואסור לו לקחת את עניני העוה"ז אצלו בתור דבר קבוע ויציב.
וזה פי' הפסוק "לא תקים לך מצבה" - אל תקים "לך" - את הענינים שלך ענייני העולם הזה "מצבה" - בתור דבר קבוע, יציב וקיים כיון שזה "אשר שנא ה' אלוהיך". (מעיינה של תורה)

"וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל" (כא, ד)
שמעתי מפי איש נאמן ומקובל, את הנס הגדול הנעשה בעגלה ערופה, שאחר כמה ימים שנערפה, יוצאת ממנה תולעת גדולה, ואותה תולעת הולכת אחר הרוצח ונדבקת בבגדו ואין בריה יכולה לעקרה מבגדו עד שיתמהו האנשים הרואים זאת, והדבר מתגלגל ובא לפני חכמים יודעי הסוד ומכירים שהוא הרוצח ותופסים אותו ומוסרים אותו לבית דין.
וכמו כן כותב 'רבנו בחיי' וזה לשונו: ושמעתי כי בנבלת גוף העגלה נעשית תולעת בדרך הטבע שהולכת והורגת הרוצח באשר הוא שם והנה זה מאצילות שר הנחל והיא מנפלאות סתרי הטבע! ומדבריו משמע שהתולעת עצמה הורגת את הרוצח. וכמו כן כותב בספר מרן החיד"א, ומוסיף בשם הרקנאטי רמז מהפסוק: "ואתה תבער הדם הנקי" - סופי תיבות "רימה"... (ספר "עיר מקלט" בשם אחד מתלמידי הרמב"ן).

סיפור

"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" (טז, יט)
אצל בעל ה"אוהב ישראל" באו שניים תובע ונתבע והוא חייב את אחד מהם, יעצו האנשים לאיש הזה שישלשל לרב כסף למעיל בלי שירגיש, הלך האיש הזה ונכנס לבית הרב והכניס כסף לתוך המעיל שלו בלי שירגישו בו ואח"כ יצא והלך, מיד נהפך לבו של הרב ולא ידע מה זה ודחה את המשפט לכמה ימים, אח"כ לבש את המעיל של ראש חודש ורואה שם כסף ושאל את אשתו מי הביא לי את הכסף הזה? זכרה אשתו באותו אחד שחייב אותו שהיה נכנס ויוצא, אמרה לו אולי אותו אחד שחייבת בדין הוא הכניס את הכסף, קרא לו הרב והחזיר לו את הכסף ונהפך לבו עליו עוד הפעם לחיוב, וז"א "ויסלף דברי צדיקים" - אפילו שהוא צדיק במחשבתו, אבל כיון שקיבל שוחד זה גרם לו לשנות את המחשבה ומתקיים בו: "ויסלף".
עוד אומרים שלכן כסף נקרא מעות מלשון מעוות ־ שזה שלוקח כסף זה מעוות ומסלף לו את המחשבה. (דרש יהודה)

הלכה