פרשת עקב - חס"ה לשבת

איך בריאות הגוף קשורה לשמירה מעוונות? מה התכוון הבית הלוי ששאל את תלמידו שוב ושוב ׳מה אתה עושה׳? ומה צריך לכוון באמירת ׳איה׳ בקדושה של תפילת מוסף? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת עקב

יום שישי י״ז אב תשפ"ו | 31.07.2026 | 10:30

חידוש

"בָּרוּךְ תִּהְיֶה "מִכָּל הָעַמִּים" לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ. וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים" (ז, יד - טו)

סופי תיבות תהיה מכל העמים. אותיות מיל"ה, שע"י שמירת אות הברית, זוכה האדם לקבל שפע וברכה, ועל זה ממשיך הפסוק ואומר, לא יהיה בך עקר ועקרה, רמז הוא שיזכו לזיווג הראוי להם, ולא ישחית חס ושלום את זרעו, אלא יזכה לבנים שעושים רצונו יתברך, שנאמר עליהם (ישעיה סא, ט) "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'". וגם יסיר ה' ממנו כל מחלה, כמו שממשיך הכתוב שאחריו "והסיר ה' ממך כל חֹלי", תיבות "כל חֹלי" עולות גמט' צ"ח, כנגד צ"ח קללות שבמשנה תורה שיסורו ממנו. וגם יסיר ממנו את "כל מדוי מצרים" שבאו עליהם, שאתם ישראל לא תפחדו מכל הייסורים האלו, בזכות שמירת הברית, וזהו שבהמשך הפסוקים כתוב (ז, ח) לא תירא "מהם". תיבת "מהם" עולה בגימט' מילה, שבזכות שמירת ברית קודש, לא יפחד משום בריה, כמו שמסופר על כמה צדיקים שאפילו האריות נכנעו פחדו וברחו מהם, כמו הגאון הקדוש רבנו חיים בן עטר זצוק"ל, שמסופר עליו כמה מעשיות שהמלך ציוה להשליכו לגוב האריות וכל האריות נכנעו וישבו סביבו.

שם

במדרש ויקרא רבה (פרשת מצורע פרשה ט"ז) אמר רבי אחא, מאדם יהא שלא יבואו חולאיים עליו, מאי טעמא, דאמר ר' אחא (דברים ז, טו) והסיר ה' "ממך" כל חולי, "ממך" הוא שלא יבואו חוליים עליך. עד כאן. דהיינו על האדם לשמור על בריאות גופו שלא יבואו עליו חולאים, ואם באו עליו, סימן הוא שלא שמר על בריאות גופו, וכמו שאמרו חז"ל (כתובות ל.) תניא, הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים [פירוש קור וחום] שנאמר (משלי כב, ה) צינים פחים בדרך עיקש. ושם (ל:) צינים ופחים בידי אדם.

עוד המדרש ממשיך (שם) לדרוש את פסוקנו, והסיר ה' ממך כל חולי, רבי אבין אומר זה יצר הרע שתחילתו מתוק וסופו מר. [כי החולאים מגיעים מהעוונות וכמו שכ' רבנו האר"י שבעת שאדם חוטא נפגע החלק הרוחני שבאברים, ולאחר מכן החלק הגשמי].

סיפור

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (ח, י)

בספר עלינו לשבח (כאן) כתב, שכאשר היה אצל האדמו"ר מביאלה, סיפר לו הרב שפעם אחת נכנס אצל סבו יהודי אחד שחלה לא עליכם במחלת השחפת, ובימים ההם לא היתה לה תרופה, ועל כן בכה מאד על מר גורלו. לפתע פנה אליו הרבי ואמר לו, אתה רוצה להיות בריא, יש לי עיצה, תיזהר במאה ברכות בכל יום בכוונה, ותהיה בריא. לכשהסכים, אמר לו הרב, עמוד על רגליך ותקבל עליך לעשות כן, וכך היה. הרב הביא יין שרף חזק, ואמר לו, בבקשה ממך תשתה את זה ותברך בכוונה גדולה. ואף שידוע שיין שרף מזיק מאד למחלה זו, האמין באמונת חכמים ובירך בכוונה ונעשה בריא, וכל זה היות וקיבל עליו לברך ברכת המזון וכל המאה ברכות בכל יום בכוונה גדולה.

הרה"ג ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היה אומר (שומר אמת עמ' כ"ה אות י'), שבעת צרה ליעקב, צריך להתחזק מאד במאה ברכות. ע"ש. ולפי דבריו למדנו שמי שיכול להתחזק ומתרפה, הרי הוא שופך דמים, ועובר על "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז).

ועל זה דרשו רבותינו בגמרא (מנחות מג:) על הפסוק (דברים י, יב) שבהמשך פרשתנו, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, אל תקרי מה אלא מאה. דהיינו שהקב"ה נתן לנו חיים, ומה מבקש מאתנו, מאה ברכות, ואנחנו נסרב לו?!

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה" (י, יב)

מעשה בתלמידו של בית הלוי זצ"ל, שלאחר שנות לימוד רבות עקר לעיר אחרת והחל לעסוק במסחר לפרנסת בני ביתו. בתחילה עוד הקפיד על סדרי לימוד תמידין כסדרן מתוך עמקות כפי שהורגל בשנות לימודו אצל בית הלוי, אולם ברבות השנים כשגברו עליו טרדותיו ונהפך לעשיר גדול, פסק מלימוד התורה.

והנה אירע שנזדמן הבית הלוי לעירו של תלמידו. כמובן שאותו תלמיד הגיע להקביל את פני רבו האהוב. מיד שנכנס, שאלו הבית הלוי מה הנך עושה? ענהו התלמיד שהוא עוסק במסחר לצורך פרנסתו. שוב שאלו רבו, מה אתה עושה? ענהו התלמיד ביתר הרחבה על פרטי מסחרו ועל כל פועליו הגדולים.

הפסיקו הבית הלוי ואמר לו, כל מה שסיפרת לי עד עתה, אלו הם מעשיו של הקב"ה שעזרך ונותן לך פרנסה, אך אנוכי שאלתיך "מה אתה עושה", מה הם מעשיך שלך, מעשים שהנך יכול לעשות ולפעול בעצמך, הם לימוד התורה ויראת השמים, שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:).

הלכה

תפילת מוסף

א. זמן תפילת מוסף הוא מיד אחר תפילת שחרית, ולכתחילה אין לאחרה יותר מסוף שבע שעות דהיינו שעה אחר חצות. ובכל זאת אם עברו שבע שעות אע"פ שפשע יכול להתפלל כל היום.

ב. אף הנשים חייבות להתפלל תפלת המוספין בשבת וכן בכל זמן שיש תפילת מוסף. אמנם אשה שמטפלת בילדים ועסוקה בכך כל היום פטורה לגמרי מתפלה.

ג. בחזרה בציבור יאמר קדושת "כתר", וכשאומר החזן תיבת "איה" יאריך בה הרבה כדי שכל אדם יכוין אותה שעה לקבל תוספת נשמה של בחינת היום, וקבלה זו צריכה להיות בתיבת "איה" דווקא, לכן צריך הש"ץ להאריך בה בניגון, ואם האדם עודנו בעמידה דלחש ושמע שש"ץ אומר קדושה ישתוק וישמע ויכוין בהרהור הלב בקבלת תוספת נשמה בתיבת איה.

ד. כשאומר פסוק שמע ישראל בקדושת מוסף יכוין לקבל עליו למסור עצמו על קדוש השם, ואשרי הזוכה לעשות קבלה זו באמת ובתמים ועליו תבוא ברכת טוב.

ה. אם מתפלל מוסף עם חזרת הש"ץ, אומר עמו כתר יתנו לך וכו' עד הסוף. אבל אם מתפלל שחרית, ובסוף ברכת מחיה המתים שמע ממנין אחר שאומרים קדושת מוסף, אינו רשאי להפסיק ולומר עמהם, שאין כל הקדושות שוות, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ, שהשומע כעונה.

ו. תפלת מוסף אין לה תשלומין, שאם עבר היום ולא התפלל מוסף, עבר זמנו בטל קרבנו.

ז. אם נתעכב מלהתפלל מוסף עד שהגיע זמן תפילת מנחה, אם הגיע זמן מנחה קטנה, יקדים להתפלל מנחה ואחר כך יתפלל מוסף, ואם הוא זמן מנחה גדולה, לא יקדים תפילת מנחה, אלא אם כן בדעתו להתפלל מיד מנחה, כגון שרוצה לאכול. וכל זה ביחיד, אבל בציבור לעולם מקדימים תפילת מוסף לתפילת מנחה.

ח. מי שמסופק אם התפלל מוסף בשבת או לא, לא יחזור להתפלל מספק. ואפילו בתורת נדבה, ותקנה יש לו שיעלה ש"ץ בתפלת מנחה ובחזרה יכוין על מוסף ג"כ.

ט. אחר התפילה נפטרין לבתיהם לשלום. ונוהגים לעבור לפני הרב לברך ולהתברך בברכת שבתא טבא.

י. מותר לקפל הטלית בשבת שלא כסדר קיפולו הראשון.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!