הלכות שבוע שחל בו תשעה באב

ז. משנה בתענית (כו:). שו"ע (סי' תקנא סעי' ג) וז"ל: שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור; וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש בין להציע בהם המטה; ואפי' מטפחות הידים והשלחן, אסור, עכ"ל.

ח. כ"כ מו"ר האור לציון (ח"ג פכ"ז תשובה א) וז"ל: ועל כן, הרוצה להחליף בגדים במשך שבוע זה, יש לו להכין לפני שבת חזון בגדים וכן מגבות ולהשתמש בהם מעט.

כמה זמן ילבש הבגדים בכדי שלא יחשב מכובס:

כתב האול"צ (שם בביאורים) וילבשם בכדי שתקלט בהם זיעה, ואם הוא מזיע כעת די בכמה דקות, או אפילו מיד לאחר שלבש אם כבר נקלטה הזיעה, ואם לא, ילבשם כחצי שעה או שעה. ומגבות, די לנגב בהן פעם אחת. וראה בש"ך (יו"ד סי' שפט ס"ק ד). ובבא"ח (פרשת דברים אות ו), ע"ש. ונראה שיכול ללבוש כמה בגדים בבת אחת, שעל כל פנים נתפסה בהם זיעה, ואדם שיביאו לו בגד שלבש אחר, אפילו לא לבשו אלא על כמה בגדים, יהא הבגד מאוס בעיניו ללובשו.

האם מהני לשפשף הבגד על הקרקע:

וכתב עוד האול"צ (שם) ובגד לא מכובס, היינו בגד שנתלכלך בזיעה וכדו' על ידי לבישתו, אבל לא מועיל לשפשף את הבגד ברצפה, ולהחשיבו על ידי זה כאינו מכובס. דלא דמי לבגד שנתלכלך בזיעה, שבגד זה שיביאו לאדם אחר לא יהא מאוס עליו כבגד שיש בו זיעה.

אולם מו"ר מופת הדור בחזו"ע (הלכות דיני כיבוס הבגדים בביאורים להלכה א) הביא שדעת לחם הפנים (סי' שעו) בשם מהר"ש מלובלין, שאם שכח להכין הבגדים קודם שבוע שחל בו ט' באב, והניח הבגד על קרקע עולם שעה אחת מותר. וכ"כ בשו"ת הררי קדם (סי' צג אות יא). וכתב שם שאף בט' באב מהני תיקון זה.

ט. כ"כ מו"ר הבא"ח (ש"א פר' דברים אות ו') וז"ל: אבל אם שכח לעשות תקנה זו קודם שבת ונזכר ביום שבת לא יעשה כן ללבוש המכובסת שעה אחת ויפשטנה כדי ללבשה אחר שבת, דא"כ נמצא הוא מכין משבת לצורך חול, כיצד יעשה יפשיט הכתונת שעליו שלבש אותה בליל שבת וילבש במקומה המכובסת ותשאר עליו ולא יפשטנה ביום ההוא, ואז אותה כתונת שפשט ביום שבת ילבשנה אחר שבת כי עדיין לא נעשה בה זיעה ולכלוך מאחר שלא לבש אותה זמן הרבה כן העלתי בסה"ק מקבציאל, וכן יעשה באנפלאות ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו. וכ"כ האול"צ (שם) ומו"ר מופת הדור (שם הלכה א).

י. כן דעת מו"ר מופת הדור (שם). אולם מו"ר האול"צ (שם בביאורים) פסק דאף הם בכלל האיסור, ואם רוצה להחליף באמצע השבוע, צריך ללבשם קודם. וכ"פ הבא"ח (שם).

יא. שו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' כט).

יב. כתב מרן השו"ע (שם סעי' טז) וז"ל: יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו. וכתב הבא"ח (שם אות טז) וז"ל: נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מר"ח עד ט"ב אפילו בצונן. וכתב מו"ר האול"צ (שם בביאורים לתשובה ה) וז"ל: ומנהג בני ספרד בארץ ישראל כדעה שניה, שלא לרחוץ בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל לפני שבוע זה רוחצים כרגיל. ועל כן אף שבני אשכנז מחמירים בערב שבת חזון כדעת הרמ"א שם, בני ספרד רוחצים בערב שבת חזון במים חמים וסבון כרגיל. ולפנים היו גם מבני ספרד שנהגו בזה כהרמ"א, אבל כיום המנהג פשוט להקל. וכ"ד מו"ר מופת הדור בחזו"ע (דיני רחיצה הלכה א) וז"ל: אף על פי שאיסור רחיצת גופו מן הדין אינו אסור אלא ביום תשעה באב, מכל מקום מנהג הספרדים ועדות המזרח שלא להתרחץ כל גופו בחמין בכל השבוע שחל בו תשעה באב. ואחינו האשכנזים נוהגים להחמיר בזה מיום ראש חודש אב. וכל עדה תחזיק במנהגה. ולכן לפי מנהג הספרדים מותר להם להתרחץ כל גופם בחמין בערב שבת חזון, ולחפוף ראשם וגופם בסבון. ואפילו למי שנתרשל איזה פעמים מלהתרחץ בערב שבת, משום צינה, או טירדא, מותר לו להתרחץ בערב שבת חזון. ורק בשבוע שחל בו תשעה באב יש להמנע מלהתרחץ בחמין. עכ"ל

יג. מו"ר מופת הדור (שם) וז"ל: ולהתקלח בצונן (דוש) מותר אף בשבוע שחל בו תשעה באב. ולכן מותר להכנס לבריכה או לים (שאין שם תערובת אנשים ונשים ח"ו).

יד. מו"ר האול"צ (שם תשובה ה) וכתב שם בביאורים וז"ל: ואפילו אם מצטער בזיעה לא ירחץ אף בצונן. וכדאי הוא בית אלוקינו לאבד עליו רחיצה בשבוע זה. (ראה תענית דף יג.). והרי אף האבל אינו רוחץ במשך שבוע אף בצונן, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' שפא סעי' א), ואבלים אנו על חרבן בית מקדשינו. ורק אם מצטער הרבה באופן שאינו יכול לסבול את ריח הזיעה, מותר לו לרחוץ. דהוי כדין אבל שהוא אסטניס שמותר לו לרחוץ, כמבואר בשו"ע שם סעיף ג'. (וראה גם במ"ב בסי' תריג ס"ק ב, ע"ש). וכל אדם יאמוד עצמו שאם הוא בגדר זה, יוכל לרחוץ. וכן אם התלכלך, כגון פועל בנין וכדומה. רשאי לרחוץ, דהוי כנתלכלך בטיט ובצואה, שמותר לרחוץ אף בתשעה באב, כמבואר בשו"ע (סי' תקנד סעי' ט), ע"ש. וכן כשיש פצעים ברגלים וכדו'. (וראה בשו"ע בסי' תקנד סעי' יד וטו). וכן בערים שהלחות שם גבוהה במיוחד ומזיעים הרבה, וקשה לסבול שם ריח הזיעה, הוי כנתלכלך שמותר לרחוץ. עכ"ל.

טו. שו"ע (סי' תקנד סעי' ט) וז"ל: אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך, עכ"ל..

וכתב מו"ר האול"צ (ח"ג פרק כז תשובה ה) ואפילו מצטער בזיעה אין לו לרחוץ אלא אם כן אינו יכול לסבול את ריח הזיעה שבו, או שריח הזיעה נודף ומורגש בסביבתו, או שיש עליו לכלוך ממש, כגון פועל או הבא מן הדרך וכדומה. וכן מי שיש לו פצעים ברגלים וכדומה. ואף הוא לא ירחץ אלא במים קרים. ורשאי להוסיף מעט מים חמים בכדי להפשיר מעט את קרירות המים. ורשאי לרחוץ אף עם סבון.

טז. כן כתב הכה"ח (סי' תקנא ס"ק קץ) וז"ל: והאנשים הרגילים לילך למקוה לצורך טבילת קרי מותר לילך בין ראש חודש לתשעה באב אף בחול. (ישועות יעקב). ואפילו בערב תשעה באב. (בן איש חי פרשת דברים אות טז). ודוקא בצונן. (תוספות חיים על חיי אדם שם אות לד). ונראה דאם קשה לו לטבול בצונן או שאין שם כי אם מים חמין דמותר לטבול במים חמין כיון דיש תועלת גדולה בטבילה זו דאינו מכוון לשם תענוג רק להעביר רוח הטומאה מעליו, וכן הסנדק מותר לטבול. (בן איש חי שם).

וכ"כ מו"ר האול"צ (שם) ומותר לטבול במקוה במים קרים או פושרים לטבילת עזרא או לכתיבת סת"ם אם הוא רגיל בכך כל השנה.

וכ"פ מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם דיני רחיצה הלכה ב) מותר לטבול לשם טהרה להתפלל ולקרוא קריאת שמע, משום הכון לקראת אלהיך ישראל, שאין זו רחיצה לשם תענוג. ואם קשה עליו לטבול במים צוננים מותר לטבול במים פושרים או חמים, שאין רחיצה אסורה בימים אלו מן הדין אלא מן המנהג, ולכן אין להחמיר לענין טבילה.

יז. מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכה ד) יש נוהגים שלא לשטוף ולהדיח הרצפה של חדרי הבית כל תשעת הימים, ואינו מנהג נכון. וכן אנו נוהגים להקל בזה לשטוף ולהדיח את הרצפה עם חומרי ניקוי בכל תשעת הימים, וכל שכן שהדבר מותר בערב שבת לכבוד שבת.

יח. כן דעת מו"ר מופת הדור בחזו"ע (דיני תספורת הלכה ז). וכן דעת הכה"ח (סי' תקנא ס"ק מח) ובמועד לכל חי (סי' י אות יג) דהמחמיר שלא ליטול תע"ב. אולם האול"צ (שם תשובה ד) כתב לאסור. ובשינוי שרי דאף באבילות בתוך שבעה שרי ליטול ציפורניים בשינוי. כמבואר ביו"ד (סי' שצ סעי' ז).

יט. בא"ח (פר' דברים אות יג) וז"ל: ובסה"ק מקבציאל כתבתי אם הצפרניים עודפים על הבשר מותר ליטול אפילו בשבוע שחל בו ט"ב, מפני שיש חיוב גדול ע"פ הסוד ליטלם, וכמ"ש ז"ל בעץ חיים שער פרצופי זו"ן פרק א' וז"ל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר, זה צריך לחתוך דשם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית, לכן עונש המגדל צפרניים קשה מאד עכ"ל, לכן אם הם עודפים ויוצאים לחוץ מותר לקצצם אפילו בערב ט"ב, ועוד אמינא ולא מסתפינא דאם נזדמן לו אבלות של שלשים שלא היה יכול לקוץ בערב ט"ב, והגיע זמן קציצתם ביום ט"ב, שמותר לו לקוץ אותם ביום ט"ב ולא ימתין עד אחר ט"ב כדי שלא יתן שליטה לחיצונים לינק יותר, בפרט יום זה שיש להם תגבורת בו. עכ"ל.

וכתב הכה"ח (שם ס"ק מט) ונראה אם אפשר יש לחתוך אותם בידיו או בשיניו משום שזה אפילו בתוך ז' אבילות מותר.

כ. כ"פ מו"ר האול"צ (שם). ומו"ר מופת הדור (שם דיני תפירת בגדים חדשים הלכה ה).

כא. כ"כ מו"ר מופת הדור (שם דיני רחיצה הלכה ג) וז"ל: היולדת רוחצת בחמין כדרכה, אף בשבוע שחל בו תשעה באב, כי לא אסרו אלא רחיצה של תענוג. ועוד שכתבו הפוסקים שלא אסרו רחיצה אלא לאנשים ולא לנשים, כדי שלא יתגנו על בעליהן. וכן אשה מעוברת מותר לה לרחוץ בחמין בחודש התשיעי כדי להקל מעליה צער הלידה. וכתב שם בביאורים וז"ל: ונראה שהסובל מטחורים שרפואתו לישב באמבטיה עם מים חמים, כשעה או שעתיים, מותר לעשות כן בשבוע שחל בו ט' באב, כיון שאינו עושה כן אלא לרפואה. וכ"כ בספר שלחן מלכים כתיבת יד, שכל רחיצה שהיא לצורך רפואה מותר. וע"ע בשו"ע (סי' תקנד סעי' יד): הבא מן הדרך ורגליו כהות, מותר לרחוץ בט' באב. וכתב בשלחן גבוה (שם ס"ק כג), דאפילו בחמין שרי, כיון שאינו עושה אלא לרפואה. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר רוח חיים (סי' תקנא ס"ק ז). ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת שער שמעון אחד חלק ב (סי' לא) שהביא בשם שו"ת פרי אליהו ח"ג (סי' יט), עכ"ל.

כב. שו"ע (סי' תקנא סעי' יב) וז"ל: תספורת שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור. ודעת הרמ"א (שם סעי' ד) להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס, אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז.