פרשת יתרו - חס"ה לשבת

האם לימוד תורה מכפר על עבירות? מדוע התבקש בעל המפעל היהודי מבית המלוכה לספק שטיחים דווקא בשבת? והאם אפשר בשעת הדחק לקדש על יין לבן? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת יתרו

יום רביעי ט"ז שבט תשפ"ו | 03.02.2026 | 14:45

חידוש

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (כ, א)

כתב הרב מוסר חכמים השלם (עמ' רי) שהתורה היא תרופה לכל חטא ועון. וכלשון הזוהר פרשת קדושים (דף פ ע"ב) כל מי שעוסק בתורה, אף על פי שנגזר עליו עונש מלמעלה על עוונותיו, הוא יפה לו מכל הקרבנות והעולות, והעונש ההוא נקרע. ומשום שעוסק בה לשמה, הקדוש ברוך הוא מתפייס עמו. בא וראה, שאין אדם נטהר מעוונותיו לעולם, אלא בדברי תורה, ובגלל כן, אין דברי תורה מקבלים טומאה, בגלל שהיא עומדת לטהר לטמאים האלו, והרפואה נמצאת בתורה. שנאמר (משלי ג, ח) רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, והטהרה נמצאת בתורה, שנאמר (תהלים יט, י) יראת ה' טהורה עומדת לעד. ומה הפירוש עומדת לעד, שהאדם הלומד תורה עומד תמיד באותה טהרה, ואין טהרתו מתבטלת לעולם.

החכם ר' אברהם רפול ע"ה, היה מספר את המעשה שמובא בחז"ל (מנורת המאור אות ריג בשם המדרש תנחומא) על אדם שהיה לומד תמיד את מסכת חגיגה, והיה חוזר עליה שוב ושוב עד שידע אותה היטב. כשנפטר מן העולם, היה בבית לבדו, ולא ידע שום אדם מפטירתו. ובאה דמות אשה אחת ועמדה לפניו והרימה קולה בבכי ומספד, עד שנתקבצו כולם לביתו, ואמרה להם, ספדו לחסיד הזה וקברוהו, שזה כבדני כל ימיו, ולא הייתי עזובה ולא שכוחה. מיד נתעסקו כולם בצרכי קבורתו, וקברו אותו בכבוד גדול, ואותה אשה היתה בוכה וצועקת. אמרו לה, מה שמך? אמרה להם "חגיגה" שמי! כיון שנקבר אותו חסיד, נעלמה אותה אשה מן העין. מיד ידעו שמסכת חגיגה היתה, שנראית להם בצורת אשה, ובאה בשעת פטירתו להספיד אותו ולבכותו ולקברו בכבוד, על שהיה שונה אותה תמיד ושוקד ללמוד בה.

סיפור

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (כ, ח)

בעיר אמסטרדם שבמדינת הולנד, גר יהודי בעל מפעל גדול לשטיחים המכונה מר פרינס. בליל שבת כשכל המשפחה ישבה סביב שולחן השבת, נכנסה המשרתת ואמרה כי הגיע שליח מחצר המלוכה שרוצה לדבר בדחיפות עם מר פרינס. מיד הכניסו את השליח לחדר, והוא הסביר שבא בשליחות הנסיך הנדריך, המבקש לשלוח לארמון חמישה שטיחים כפי ההזמנה שרשומה בידו, כשיעודם לקישוט האולם למסיבה שתערך הלילה בארמון, ולפיכך השעה דוחקת, ויש לשלוח אותם מיד. מר פרינס מיד ענה בביטחון, שהוא מצטער, אך אין יכול למלאות את בקשת הנסיך, מכיון שעכשיו שבת, והשבת היא יום קדוש ליהודים. אם הנסיך רוצה לחכות עד אחרי השבת, בשמחה הוא ימכור לו את כל אשר יחפוץ.

הפקיד התעקש שהמסיבה תערך היום ולא מחר... ומר פרינס שב והסביר שביום השבת הוא לא יכול לעסוק במסחר בשום פנים ואופן. למורת רוחו, הפקיד שב על עקבותיו, והמשפחה המשיכה בסעודת השבת. לאחר זמן קצר, חזר השליח ועכשיו היה בידו מכתב מהנסיך שבו הוא מבקש את השטיחים עכשיו, והוא מוכן לשלם עבורם פי שנים ואפילו פי שלושה ממחירם. בנוסף הזהיר, שאם לא יסכים למכור את השטיחים, הוא יכול למוחקו מרשימת לקוחותיו הקבועים... מר פרינס השיב לשליח, שהוא אינו יכול לכתוב חזרה לנסיך, אך מבקש למסור לו כך: אומנם חובתי לשמוע ולמלא רצונך, אך יש לי הוראה ממלך מלכי המלכים, יוצר הכל, והוא ציוה עלינו לנוח בשבת, ולכן אין ביכולתי למכור, ולא אחלל את השבת. השליח יצא נסער מאד, ומר פרינס דאג מה יעלה בגורלו, וכיצד יגיב הנסיך על דבריו.

במוצאי שבת הגיעה הזמנה לכבוד מר פרינס בה כתוב, הינך מוזמן להתייצב לפני הנסיך ביום שני בשעה 10. כמובן שמר פרינס דאג, ולא ידע את פשר ההזמנה. המחשבות לא נתנו לו מנוח, שמא עונש חפץ להטיל עליו הנסיך, על שלא מילא את בקשתו. ביום ובשעה היעודה, נכנס לחדרו של הנסיך מפוחד ורועד. הנסיך מסתכל עליו בחיוך, וביקש את סליחתו על אי הנעימות שנגרמה לו, וכך מסביר את דבריו, בליל שבת ביקר אצלי ברון נכבד, ודברנו על היהודים, הברון טען שאי אפשר לסמוך עליהם, כי את היהודים מעניין רק כסף... ואני, אמר הנסיך, התנגדתי לדבריו, ואמרתי שהיהודים נאמנים לדתם ולתורתם. החלטנו לבדוק זאת עליך ולהעמיד אותך בנסיון. שלחנו לביתך שליח ולא רצית למכור ולהפר מצוות דתך. ולכך הכפלנו ושלשנו את מחיר השטיחים, ואף איימנו שלא נחזור לקנות ממך, ושום דבר לא עזר, אתה נשארת בשלך והברון ראה שצדקתי. ועל כך אני מעריך אותך עד מאוד, וגם כל קניותי מעתה יהיו אך ורק בבית מסחרך.

הלכה

הלכות קידוש

א. נשים חייבות במצות קידוש ואע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, דכיון דאיתקש זכור לשמור דרשו רבותינו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והנשים הואיל שחייבות בשמירה חייבות בזכירה.

ב. מצוה לחזר אחר יין אדום לקידוש, ובשעת הדחק שאין לו אלא יין לבן יכול לקדש עליו.

ג. צריך לקדש במקום שדולקים שם נרות שבת. כיון שהדלקת נר בשבת הוא חובה משום כבוד השבת, ועיקר השבת הוא הקידוש, ורק בשביל צורך גדול יכול לקדש שלא במקום הנרות.

ד. יקח כוס יפה לקידוש ושמחזיק לפחות רביעית הלוג. והמהדרים לוקחים של כסף טהור משום זה אלי ואנוהו.

ה. כוס הקידוש אפילו אם הוא נקי, צריך הדחה מבפנים, ושטיפה מבחוץ, ומלא על כל גדותיו, ולא יהיה פגום, שאם שתה ממנו פגמו, ויהיה שלם בשפתו ובבסיס שלו. וסדק, אפילו בלא חסרון פוסל.

ו. נוטל הכוס בשתי ידיו משתי ידי זולתו, כדי להראות חביבות קבלת הכוס שהוא חושק לקבלו בכל כחו. ויגביהו טפח מעל השלחן עד כנגד החזה. ואחר כך אוחזו ביד ימין לבד שהיא החשובה, ולא יסייע בשמאלו.

ז. נוהגים לאחוז הכוס בראשי אצבעותיו שאצבעותיו זקופות סביב הכוס ויש נוהגים ליתן על גבי חמש אצבעות יד ימינו והעיקר כסברא ראשונה.

ח. יקדש מעומד, ואח"כ ישב במקומו וישתה מכוס יין של הקידוש.

ט. לכתחילה צריך שיטעום המקדש מלא לוגמיו, ומצוה מן המובחר לשתות רביעית, ובדיעבד אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מן המסובין מלא לוגמיו, יצאו כולם י"ח, ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!