מאמרי הזוהר הקדוש • פרשת יתרו

י"א שבט תשפ"ו | 29/01/2026 | 20:09

ח"ב ס"ח ע"ב

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וְגוֹ', וְכִי יִתְרוֹ שָׁמַע וְכָל עָלְמָא לֹא שָׁמְעוּ, ושואל, וכי רק יתרו שמע שהקב"ה קרע את הים, ומלחמת עמלק, ומתן תורה וכל שאר העמים לא שמעו וְהָא כְּתִיב, והרי כתוב (שמות טו) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן וא"כ כל העמים שמעו ופחדו ויראו מלפני הקב"ה [א]. אֵלָּא, כָּל עָלְמָא שָׁמְעוּ, וְלָא אִתַּבָּרוּ, וְאִיהוּ שָׁמַע וְאִתַּבָּר, (דף ס"ח ע"ב) אלא כל העולם שמעו ולא נשבר לבם ולא נכנעו ולא חזרו בתשובה, ורק יתרו שמע ונשבר לבו וְאִתְכַּפְיָא, מִקַּמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְקָרַב לְדָחַלְתֵּיהּ ונכנע מלפני הקב"ה והתקרב ליראתו, וזה נקרא לשמוע לקבל ולקיים לעשות מעשה.

ח"ב ס"ח ע"א

בְּשָׁעֲתָא דְּאָתָא מֹשֶׁה (דף ס"ח ע"א) לְפַרְעֹה בשעה שבא משה רבנו לפני פרעה וְאָמַר לֵיהּ יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ וְגוֹ' ובקש, שלח את ישראל ויחוגו לי במדבר, פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהֹוָה פתח פרעה ואמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח.

וּבָעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִתְיַיקַּר שְׁמֵיהּ בְּאַרְעָא, כְּמָה דְּאִיהוּ יַקִּירָא לְעֵילָּא ורצה הקב"ה שיתכבד ויתעלה שמו בארץ, כמו שהוא מכובד למעלה, ולכן נתן לו עשר מכות כדי להכניעו, כֵּיוָן דְּאַלְקֵי לֵיהּ וּלְעַמֵּיהּ וכיון שהלקה אותו ואת עמו, אָתָא וְאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בא והודה לקב"ה, דִּכְתִּיב, (שמות ט) יְהֹוָה הַצַּדִּיק ובזה הודה שהקב"ה יחיד בעולמו. אִיהוּ דְּהָוָה מַלְכָּא קְרוֹפִינוֹס דְּכָל עָלְמָא, כֵּיוָן דְּאִיהוּ אוֹדֵי, כָּל שְׁאָר מַלְכִין אוֹדוּן כי פרעה שהיה מלך מרומם וגדול על כל מלכי העולם, כיון שהוא הודה לקב"ה כל המלכים הודו גם הם לקב"ה, דִּכְתִּיב, אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם (שמות טו) שכתוב אז נבהלו אלופי אדום וכו', דהיינו, שנכנעו לפני הקב"ה והמליכו אותו עליהם והודו שהקב"ה לבדו שולט בעולם [ב].

אָתָא יִתְרוֹ, כּוּמָּרָא עִלָּאָה וְרַבְרְבָא, רַב מְמֻנָּא (דְּכָל מְמָנָא) דְּכָל טָעֲוָון אָחָרַנִּין בא יתרו שהיה כומר גדול וחשוב והוא ראש הממונים של כל אלהים אחרים, וְאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא והודה לקב"ה, וְאָמַר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים, כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַיקַּר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ עֵילָּא וְתַתָּא, וּלְבָתָר יָהַב אוֹרָיְיתָא בִּשְׁלִימוּ, דְּשֻׁלְטָנוּ עַל כֹּלָּא אז נתעלה ונתכבד הקב"ה בכבודו בעליונים ובתחתונים, ורק אח"כ נתן הקב"ה את התורה הקדושה בשלימות, ע"י שכל החיצונים והקליפות נכנעו ואז הקב"ה שלט על כל העולם בשלימות.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, עַל דָּא כְּתִיב, אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו על זה כתוב (תהלים סז) יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם כאשר יודוך עמים שהם "אלהים" דהיינו השרים העליונים, אז אח"כ כל העמים כאן למטה ג"כ יודו לקב"ה. אָתָא ר' אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יָדוֹי בא רבי אלעזר ונשק ידי אביו. בָּכָה ר' אַבָּא וְאָמַר, (תהלים קג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים שרמז כאן שרבי שמעון השלים את דברי ר"א. מַאן יְרַחֵם עַל ר' אֶלְעָזָר וּלְאַשְׁלָמָא מִלּוֹי, בַּר רְחִימוּ דְמֹר מי ירחם ויאהב את ר"א להשלים את דבריו חוץ מאהבתו של כבודו אליו, זַכָּאָה חוּלָקָנָא, דְּזָכֵינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין קַמֵּיהּ, דְּלָא נִכְסוֹף בְּהוּ לְעָלְמָא דְאָתֵי אשרי חלקינו שזכינו לשמוע דברים אלה לפני רשב"י, שלא נתבייש בהם לעוה"ב.

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וְגוֹ', פָּתַח וְאָמַר (תהלים יח) עַל כֵּן אוֹדְךָ בַּגּוֹיִם יְהֹוָה וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. דָּוִד מַלְכָּא אָמַר דָּא בְּרוּחַ קֻדְשָׁא דוד המלך אמר פסוק זה ברוח הקודש, בְּשָׁעֲתָא דְּחָמָא, דְּהָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בשעה שראה כי כבודו של הקב"ה, לָא אִסְתַּלִּיק בִּסְלִיקוּ וְלָא אִתְיַיקְּרָא בְּעָלְמָא, אֵלָּא מִסִּטְרָא דִּשְׁאָר עַמִּין אינו עולה בעליה מיוחדת, ואינו מתכבד בעולם, אלא מצד שאר העמים כשבאים ומתגיירים ומודים לקב"ה.

וְאִי תֵּימָא, הַא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְיַיקַּר בְּעָלְמָא, אֵלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל ואם תאמר הרי נודע כי הקב"ה אינו מתכבד בעולם אלא בשביל ישראל שהם תכלית הבריאה, ומדוע אתה אומר שכבודו של הקב"ה אינו מתעלה אלא רק מצד שאר אומות העולם. ומתרץ, הָכִי הוּא וַדָּאי, כך הוא ודאי שכבוד הקב"ה הוא בשביל ישראל. דְּהָא יִשְׂרָאֵל אִנּוּן הָוֵי יְסוֹדָא דְּשַׁרְגָּא לְאַנְהָרָא שהרי עם ישראל הם היסוד והעיקר של השכינה הקדושה, שבה כלולות כל נשמות ישראל, והיא האור המאיר לכל העולם כולו, אֲבָל כַּד שְׁאָר עַמִּין אָתַאן וְאוֹדַן לֵיהּ, בְּשִׁעְבּוּדָא דִּיקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אבל כששאר העמים באים ומודים לו, ומשעבדים עצמם לכבודו של הקב"ה שהיא השכינה, כְּדֵין אִתּוֹסַף יְסוֹדָא דְּשַׁרְגָּא, וְאִתְתַּקַּף עַל כָּל עוֹבָדוֹי בְּחִבּוּרָא חֲדָא ואז נתוסף יסוד של השכינה הנקראת "נר", ומתחזק ומתקדש על כל מעשיו שברא בחיבור אחד עם ישראל, וְשָׁלִיט קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי עֵילָּא וְתַתָּא ואז הקב"ה שולט לבדו למעלה ולמטה.

כְּגַוְונָא דָּא, כָּל עָלְמָא, דָּחִילוּ וְאֵימָתָא נָפַל עֲלַיְיהוּ מִקַּמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כעין זה, כל בני העולם נפל עליהם פחד ואימה מלפני הקב"ה, והם שמעו על הנסים והנפלאות וכל הנסים של קריעת ים סוף. וְכֵיוָן דְּאָתָא יִתְרוֹ, דְּאִיהוּ כּוּמָּרָא עִלָּאָה דְּכָל טָעֲוָון אָחָרַנִּין, כְּדֵין אִתְתַּקַּף וְשָׁלִּיט יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא וכיון שבא יתרו שהיה הכומר הגדול של כל אלהים אחרים ונתגייר, אז נתחזק ונתפרסם כח ממשלתו וכבודו של הקב"ה על כל העולם על-כל הס"א.

בְּגִין, דְּכָל עָלְמָא, כַּד שָׁמְעוּ שֶׁמַע גְּבוּרְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זָעוּ לפי שכל העולם כששמעו את שמע גבורתו של הקב"ה, נזדעזעו, כמ"ש שמעו עמים ירגזון. וְכֻלְּהוּ הָווּ מִסְתַּכְּלָן בְּיִתְרוֹ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְרַב מְמֻנָּא דְכָל טָעֲוָון דְּעָלְמָא וכולם היו מסתכלים ביתרו שהוא היה החכם והממונה הגדול של כל אלהים אחרים שבעולם, כֵּיוַן דְּחָמוּ, דְּאִיהוּ אָתָא וּפָלַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כיון שראו שהוא בא ונתגייר ועבד לקב"ה, וְאָמַר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים, כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְרַחֲקוּ מִפּוּלְחָנֵיהוֹן, וְיָדְעוּ דְּלֵית בְּהוּ מַמָּשׁוּ אז כולם נתרחקו מעבודתם לאלהים אחרים וידעו שאין בהם ממש. כְּדֵין אִתְיַיקַּר יְקָרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכָל סִטְרִין אז נתגדל כבוד שמו של הקב"ה בכל הצדדים. וְעַל דָּא אִתְרַשִּׁים פָּרַשְׁתָּא דָא בְּאוֹרָיְיתָא, וְשֵׁירוּתָא דְפָרַשְׁתָּא הָוָה בֵּיהּ בְּיִתְרוֹ ועל כן נרשמה פרשה זו בתורה על שמו של יתרו, ותחילת פרשה זו מתחלת ב"וישמע יתרו".

יִתְרוֹ חַד מֵחַכִּימִין דְּפַרְעֹה הָוָה. תְּלָת חַכִּימִין הָווּ לֵיהּ לְפַרְעֹה יתרו אחד מן החכמים של פרעה היה כי שלשה חכמים יועצים היו לו לפרעה כמ"ש במסכת סוטה דף י"א, חַד יִתְרוֹ, וְחַד אִיּוֹב, וְחַד בִּלְעָם הראשון היה יתרו, והשני איוב, והשלישי בלעם. חַד יִתְרוֹ, דְּלָא הָוָה פּוּלְחָנָא וּמְמֻנָּא וְשַׁמָּשָׁא וְכֹכָבָא דְשָׁלִיט עַל שׁוּלְטָנֵיהּ, דְּלָא הָוָה יָדַע פּוּלְחָנָא דְאִתְחַזֵּי לֵיהּ, וְהַהוּא שִׁמּוּשָׁא דִילֵיהּ הראשון היה יתרו שחכמתו היתה גדולה כ"כ עד שלא היתה עבודה, וממונה, ושמש, וכוכב השולט על ממשלתו שלא היה יודע את עבודתו הראויה לו והשמוש שלו. בִּלְעָם, הָוָה חָרָשָׁא בְּכָל מִינֵי חָרָשִׁין, בֵּין בְּעוֹבָדָא בֵּין בְּמִלָּה בלעם היה מכשף בכל מיני כשוף בין במעשים בין בדיבורים ובלחשים וכו'.

אִיּוֹב הָוָה דָחִיל בִּדְחִילוּ, וּבְהַהוּא דְחִילוּ הָוָה עִקָּרָא דִילֵיהּ איוב היתה לו יראה גדולה מפחד הס"א, ובאותה יראה היה עיקר כוחו וגבורתו וכאשר ראה את הנסים והנפלאות במצרים, חזר בו מיד מיראתו של הקב"ה.

כאשר הזדעזע הר סיני כל ההרים שבעולם הזדעזעו והיו עולים ויורדים עד שהניח הקב"ה ידיו עליהם ושקטו.

ח"ב פ"ד ע"א

תַּאנָא למדנו, אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּשָׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגַּלֵּי בְּטוּרָא דְּסִינַי בשעה שהקב"ה נתגלה בהר סיני, אִזְדַּעְזָע טוּרָא נזדעזע ההר. וּבְשָׁעֲתָא דְּסִינַי אִזְדַּעְזַע ובשעה שהר סיני נזדעזע, כָּל שְׁאָר טוּרֵי עָלְמָא אִזְדַּעְזָעוּ כל שאר הרי העולם הזדעזעו, וְהָווּ סָלְקִין וְנָחְתִין והיו עולים ויורדים, כי סדנא דארעא חד הוא. והם המלאכים הממונים על ההרים, ואחד קשור לשני, וכולם נזדעזעו מהעצמה של האור הגדול שהיה בקבלת התורה, עַד דְּאוֹשִׁיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדוֹי עֲלַיְיהוּ וְאִתְיַשָּׁבוּ עד שהושיט הקב"ה ידיו עליהם ונתישבו ונחו. וְקָלָא נָפְקָא וּמַכְרְזָא, וקול יוצא ומכריז (תהלים קיד ה) מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר, הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים וְגוֹ'.

וְאִנּוּן תָּבָאן וְאָמְרִין והם משיבים ואומרים, מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מלפני האדון שנגלה עתה וגרם לארץ להתחלחל. אָמַר ר' יִצְחָק, מִלִּפְנֵי אָדוֹן, דָּא אִימָּא זו אמא שהיא הבינה, דִּכְתִּיב שכתוב בה (תהלים קיג ט) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. חוּלִי אָרֶץ שהארץ רעדה והתחלחלה, דָּא אִימָּא תַּתָּאָה זו אמא התחתונה שהיא המלכות. מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב, דָּא הוּא אַבָּא זה הוא פרצוף החכמה העליונה האב של ז"א, דִּכְתִּיב שכתוב, (שמות ד כב) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל שהוא פרצוף ז"א. וְעַל הַאי כְּתִיב וכיון שאו"א הם נותנים המוחין לז"א ועל זה נאמר (שה"ש ג יא) בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ שהם המוחין.

כל דיבור ודיבור שיצא מפי ה' נחלק לשבעים קול, והיו אותם קולות מאירים ונוצצים לעיניהם של ישראל, ואותו קול היה בא ומתרה לכל אחד מישראל ואומר לו האם תקבלני עליך ברמ"ח מ"ע ואמר כן. ואח"כ מתרה בו על שס"ה מצות ל"ת ואומר כן. ואח"כ היה אותו הקול מנשקו על פיו, והיו נוצצים ומאירים בהם כל אורות השכינה והחג"ת נה"י.

ח"ב קמ"ו ע"א

הָא אִתְמַר, דְּכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגַּלֵּי עַל טוּרָא דְּסִינַי הרי למדנו שכאשר הקב"ה נגלה על הר סיני, כַּד אִתְיָהִיבַת אוֹרָיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן כאשר נתנה התורה לעם ישראל בעשרת הדברות, כָּל אֲמִירָה וַאֲמִירָה עָבִיד קָלָא כל דבור ודבור עשה קול, וְהַהוּא קָלָא אִתְפָּרַשׁ לְשִׁבְעִין קָלִין ואותו הקול נחלק לשבעים קולות. א"כ, מעשרת הדברות נהיו שבע מאות קולות, והם כנגד ז' ספירות חג"ת נהי"ם שהם פרצוף ז"א, שכל אחד מהם כלול מעשר והם שבעים. וְהָווּ כֻּלְּהוּ נְהִירִין וְנָצְצִין לְעֵינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ והיו כולם מאירים ונוצצים לעיני כל ישראל כולם, וְהָווּ חָמַאן עַיְינִין בְּעַיְינִין זִיו יְקָרָא דִּילֵיהּ והיו רואים עין בעין זיו ויופי הכבוד של השם יתברך, כי נשמתם השיגה במראה השכינה, הָדָא הוּא דִּכְתִּיב זה הוא מה שכתוב (שמות כ טו), וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. רוֹאִים וַדַּאי רואים מה ששומעים, כלומר רואים את הדברות והספירות דחג"ת נהי"ם השייכים לז"א שהוא בחי' קול כנודע.

וְהַהוּא קָלָא הָוָה אַתְרֵי בֵּיהּ בְּכָל חַד וְחַד מִיִּשְׂרָאֵל ואותו הקול היה מתרה בכל אחד ואחד מישראל, כי הקול נתפשט בבי"ע, ונעשו מהם פרצופים קדושים ומלאכים, והם היו מתרים בעם ישראל. וְאָמַר לוֹן, תְּקַבְּלֵנִי עֲלָךְ בְּכָךְ וְכָךְ פִּקּוּדִין דִּבְאוֹרָיְיתָא ואמר להם, האם תקבל אותי עליך בכך וכך מצוות עשה שבתורה, וְאָמְרוּ הֵין ואמר כל אחד ואחד מעם ישראל כן. אַהְדַּר לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, וּמִתְגַּלְגְּלָא עֲלֵיהּ חזר לו ועלה על ראשו, ונעשה לו עטרה ומתגלגל עליו ומקיפו, וְהָוָה אַתְרֵי בֵּיהּ והיה מתרה בו, וְאָמַר לֵיהּ, תְּקַבְּלֵנִי עֲלָךְ בְּכָךְ עוֹנְשִׁין דִּבְאוֹרָיְיתָא ואמר לו האם תקבל אותי עליך בכך עונשים שבתורה שהם שס"ה ל"ת וְהָוָה אָמַר הֵין והיה אומר כן. וההסבר לזה כי אותו אור וספירה או מלאך, היה בא בתחילה לימינו ואומר לו, תקבל אותי עליך רמ"ח מ"ע שהם בחסד בימין ואומר כן. ואח"כ בא מלאך לשמאלו ואומר לו, תקבל אותי עליך שס"ה מצות ל"ת שהם בגבורה ואומר כן. לְבָתָר אַהְדַּר הַהוּא קָלָא, וְנָשִׁיק לֵיהּ בְּפוּמֵּיהּ אח"כ חזר אותו קול וספירה ונשק אותו בפיו, לדבקא רוחא ברוחא לקשר נשמתו עם התורה, הָדָא הוּא דִכְתִיב זהו מש"כ, (שיר השירים א ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

וּכְדֵין, כָּל מָה דְּהָווּ חָמַאן יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא זִמְנָא ואז כל מה שהיו רואים עם ישראל באותו זמן מכח נשמתם הטהורה, הָווּ חָמַאן גּוֹ חַד נְהוֹרָא, דְּקַבִּיל כָּל אִנּוּן נְהוֹרִין אָחָרַנִּין היו רואים מתוך אור אחד שקבל את כל אותם אורות של ספירות אחרות עליונות, כי השכינה היא כמו מראה שנראים בה ומאירים בה כל האורות העליונים, וְהָווּ תְּאֵבִין לְמִחְמֵי והיו מתאוים לראות יותר. אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַהוּא נְהוֹרָא דְּחָמִיתוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי אמר להם הקב"ה, אותו האור שראיתם בהר סיני שהוא אור השכינה, דְּקַבִּיל כָּל אִנּוּן גַּוְונֵי נְהוֹרִין שקבל את כל אותם צבעי אורות, וְתֵיאוּבְתָּא דִּלְכוֹן עֲלֵיהּ והתאוה שלכם עליו לראות במראה השכינה, תְּקַבְּלוּן לַהּ וְתִסְבּוּן לַהּ לְגַבַּיְיכוּ תקבלו אותה ותקחו אותה אצלכם שתשרה עליכם, וְאִנּוּן גַּוְונִין דְּאִיהִי מְקַבְּלָא ואותם צבעים שהיא מקבלת הם ו"ק, אִלֵּין אִנּוּן שהם אותם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וְגוֹ' תכלת וארגמן, תולעת שני ושש, שהם הז"ת דז"א.

משתי הדברות של אנכי, ולא יהיה לך, יצא קול ונחלק לשבעים קולות, כנגד שבעים פנים שבתורה, והרג בשבעים אומות שלא קבלו את התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה לא יוכלו אומות העולם להזיק להם, ובשתי דברות אלו הרג הקב"ה לעשו וישמעאל על שלא קבלו התורה.

תיקוני זוהר ס"ד ע"א

וּמִתְּרֵין דִּבּוּרִין ומשתי הדברות שהן אנכי ולא יהיה לך שנאמרו בדבור אחד, נָפַק קָלָא וְאִתְפַּלַּג לְשִׁבְעִין קָלִין יצא קול אחד מבחי' שם הוי"ה ב"ה שהוא ז"א, ונחלק לשבעים קולות כנגד ז' ספירות תחתונות דז"א שכל אחד מהם כלול מי"ס, לָקֳבֵל שִׁבְעִין אַנְפִּין כנגד שבעים פנים שבתורה, וְקָטַל בְּהוֹן שִׁבְעִין אֻמִּין עַל דְּלָא קַבִּילוּ אוֹרָיְיתָא והרג בהם שבעים אומות על שלא קבלו את התורה, כי ע"י לימוד התורה מכניעים את אומות העולם, ולכן בכל זמן הגלות כשעם ישראל עוסק בתורה, לא יוכלו אומות העולם להזיק להם ולהרוג בהם ח"ו, וּבִתְרֵין דִּבּוּרִין ובשתי הדברות הנ"ל, קָטִיל לִתְרֵין אֻמִּין, דְּאִנּוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל הרג הקב"ה לשתי אומות שהם עשו וישמעאל, שהם הראשים החזקים של כל שבעים אומות, דְּלָא בָּעוּ לְקַבְּלָא אוֹרָיְיתָא היות ולא רצו לקבל התורה כי רצונם לרצוח ולנאוף וכו'.

דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד אִיהוּ שהרי הקב"ה אחד הוא, כלומר בחינה אחת, ואח"כ היה מספיק שיאמר את עשרת הדברות מבחי' המלכות שהיא הספירה העשירית ולא יותר, וְאִיהוּ לָא הָוָה מְמַלֵּל בְּאִלֵּין קָלִין וְדִבּוּרִין דְּאָנֹכִי והוא לא היה מדבר באלה הקולות שמצד שם הוי"ה ב"ה בחי' ז"א, ודבורים של אנכי מבחי' המלכות, אֵלָּא לְאַחְזָאָה דִּשְׁמֵיהּ וִיקָרֵיהּ הָוָה בְּאוֹרָיְיתָא אלא להראות ששמו שהוא הוי"ה ב"ה, וכבודו שהיא המלכות-השכינה שם אדנות, הם נרמזים בתורה, כי ז"א הוא ט"ס והמלכות היא הבחי' העשירית, וביחד עשר ספירות כולם כלולים בתורה, וּבְגִין דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַלֵּיל מִנַּהּ (נ"א בְּדִינָא) ובשביל זה הקב"ה דיבר ממנה-משם אלהים שבבינה, בְּגִין דְּיִתְזַעְזְעוּן כָּל אֻמִּין דְּעָלְמָא כדי שיזדעזעו כל אומות העולם, מֵאִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בַּהּ מאלו הת"ח והעם שמשתדלים בכל כוחם בתורה.

ח"ב דף צ"ג ע"ב

(שמות כ יג) לֹא תִּרְצַח. לֹא תִּנְאַף. לֹא תִּגְנֹב. "לֹא", פָּסְקָא טַעְמָא בְּכָל הַנֵּי תְּלָת במילת "לא" מפסיק הטעם בכל אלו השלש, כלומר, שואל הזוה"ק היה צריך לקרוא בתורה המלים לא תרצח ביחד, וכן לא תנאף ביחד, וכו'. ואנחנו קוראים את עשרת הדברות בניגון של טעם עליון-מילת לא בטרחא, ומאריכים בה, ואח"כ אומרים תרצח, וכאלו אומרים כן תרצח ואיך אפשר זה. ומתרץ הזוה"ק כי זה בכוונה שבדרך כלל אסור לרצוח אבל פעמים שהתורה מחייבת אותנו להרוג הנפש כגון אדם שעבר על איסור שחייב עליו ד' מיתות בי"ד. וְאִי לָא דְּפָסְקָא טַעְמָא ואם לא שהפסיק הטעם, לָא הָוֵי תִּקּוּנָא לְעָלְמִין לא היה תיקון לעולם, וִיהֵא אָסִיר לַן לְקָטְלָא נַפְשָׁא בְּעָלְמָא והיה אסור לנו להרוג נפש בעולם, אַף עַל גַּב דְּיַעֲבוֹר עַל אוֹרָיְיתָא אע"פ שיעבור על התורה ואין דין ד' מיתות בי"ד. אֲבָל בְּמָה דְּפָסְקָא טַעְמָא עתה שסידרו שמפסיק הטעם במילת "לא" שיש טעם טרחא, אָסִיר וְשָׁרֵי אסור בדרך כלל, אך מותר ע"פ בי"ד להרוג את מי שעובר על התורה.

לֹ֭א תִּנְאַף. אִי לָאו דְּפָסְקָא טַעְמָא אם לא שהפסיק הטעם בתיבת "לא", אָסִיר אֲפִילּוּ לְאוֹלָדָא היה אסור להוליד בנים אם כבר קיים מצות פריה ורביה, אוֹ לְמִחְדֵּי בְּאִתְּתֵיהּ חֶדְוָה דְּמִצְוָה או לשמח את אשתו בשמחת מצוה בזמן עונתה. וּבַמֶּה דְּפָסְקָא טַעְמָא, אָסִיר וְשָׁרֵי ובמה שהפסיק הטעם, אסור לנאוף עם א"א וכו' ומותר ברעיתו לצורך מצוה.

לֹ֭א תִּגְנֹב. אִי לָאו דְּפָסְקָא טַעְמָא אם לא שהפסיק הטעם בתיבת "לא", הָוָה אָסִיר אֲפִילּוּ לְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּרַבֵּיהּ בְּאוֹרָיְיתָא היה אסור אפילו לגנוב דעת רבו בתורה, לומר לו שעדיין לא הבין כדי שרבו יחזור לו, ויבין טוב יותר וירחיב לו את הלימוד. אוֹ דַּעְתָּא דְּחָכָם, לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ או לגנוב דעת של חכם להסתכל בו ולהתבונן בו, כנודע שע"י ההסתכלות ברבו מקבל ממנו אור של תורה ויר"ש. אוֹ דַּיָּינָא דְּדָאִין דִּינָא לְפוּם טַעֲנָה או דיין שדן את הדין לפי הטענות, דְּאִצְטָרִיךְ לֵיהּ לְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּרַמָּאָה שצריך לו לדיין לגנוב דעת הרמאי, וּלְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּתַרְוַויְיהוּ או לגנוב דעת של שני בעלי הדין. לְאַפָּקָא דִּינָא לִנְהוֹרָא כדי להוציא את הדין לאורה. וּבַמֶּה דְּפָסְקָא טַעְמָא ובמה שהפסיק הטעם, אָסִיר וְשָׁרֵי אסור בדרך כלל לגנוב דעת של אחרים, אבל מותר לגנוב דעת רבו ושל בעלי הדין לעשות דין אמת.

(שמות כיג) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. הָכָא לָא פָסְקָא טַעְמָא כאן לא הפסיק הטעם כמו לא תרצח לא תנאף וכו', בְּגִין דְּאָסִיר הוּא כְּלָל כְּלָל היות שאסור לגמרי. וּבְכָל מִילֵּי דְּאוֹרָיְיתָא וכן בכל דבר שבתורה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁוֵּי רָזִין עִלָּאִין, וְאוֹלִיף לִבְנֵי נָשָׁא אָרְחָא לְאִתְתַּקָּנָא בַּהּ, וּלְמֵהַךְ בָּהּ הקב"ה הכניס בתורה סודות עליונים, ולימד לבני אדם את הדרך איך וכיצד להתתקן בה וללכת בה. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, כמו שהפסוק אומר (ישעיה מח יז) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל להיות לך לתועלת מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶך תֵּלֵךְ ומנהיג אותך בדרך אשר תלך בה.

אוּף הָכִי כך גם (שמות כ יד), לֹא תַחְמֹד, לָא פָּסִיק טַעְמָא כְּלָל לא הפסיק טעם במלת לא, כלל. וְאִי תֵּימָא, אֲפִילּוּ חִמּוּדָא דְּאוֹרָיְיתָא אָסִיר ואם תאמר אפילו לחמוד את התורה אסור, כֵּיוָן דְּלָא פָּסְקָא היות ולא פסק טעם בתיבת לא. תָּא חֲזֵי, בְּכֻלְּהוּ עָבְדַת אוֹרָיְיתָא כְּלָל בא וראה בכל עשרת הדברות עשתה התורה כלל, וּבְהַאי עָבְדַת פְּרָט ובזה הדיבור עשתה פרט-כאן ביתרו וכן בדברות שניות בואתחנן-ולא תתאוה. בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וְגוֹ' כלומר אסור לחמוד ולהתאוות, בְּכָל מִילֵּי דְּעָלְמָא בכל דבר בעולם. אֲבָל אוֹרָיְיתָא, אִיהִי חֲמוּדָה תַּדִּיר אבל התורה הקדושה שהיא חמודה תמיד, שַׁעֲשׁוּעִים, גִּנְזֵי דְּחַיֵּי והיא שעשועים ויש בה סודות התורה שהם נקראים גנזי חיים, אַרְכָּא דְּיוֹמִין, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי ואורך ימים בעולם הזה ובעולם הבא, ולכן אדרבה יש מצוה לחמוד אותה.

הַנֵּי [ג] עֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאוֹרָיְיתָא אלו עשר דברות של התורה, אִנּוּן כְּלָלָא דְּכָל פִּקּוּדֵי אוֹרָיְיתָא הם כלל של כל מצוות התורה ויש בעשרת הדברות-כתר אותיות, כנגד כתר מצות שהם תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן, כְּלָלָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא כלל של העליונים והתחתונים, כְּלָלָא דְּכָל עֶשֶׂר אֲמִירָן דִּבְרֵאשִׁית וכלל של כל העשרה מאמרות של בראשית. ועשרת הדברות הן האורות והנשמה, והעשרה מאמרות הם הכלים, והתרי"ג מצות הם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, של כל הפרצוף הרוחני שכלול מעשר ספירות. אִלֵּין אִתְחַקָּקוּ עַל לוּחֵי אֲבְנִין [ד] אלו עשרת הדברות נחקקו על שני לוחות אבנים וכל המצוות כלולות בהם כמו שאומרת הגמרא, וְכָל גִּנְזִין דְּהָווּ בְּהוּ, אִתְחַזּוּן לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא וכל הסודות שהיו בהם נראו לעיניהם של כל ישראל, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזָא דְּתרי"ג פִּקּוּדִין דְּאוֹרָיְיתָא דִּכְלִילָן בְּהוּ לדעת ולהתבונן בסוד תרי"ג מצות של התורה הכלולות בהם, כֹּלָּא אִתְחַזֵּי לְעַיְינִין הכל נראה לעיניהם של ישראל, כֹּלָּא אִיהוּ בְּסֻכְלְתָנוּ הכל היה בתבונה, לְאִסְתַּכְּלָא בְּלִבָּא דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ להתבונן בלב של ישראל כולם, וְכֹלָּא הָוָה נָהִיר לְעֵינַיְיהוּ והכל היה מאיר לעיניהם בשעה ההיא.

בְּהַהוּא שָׁעֲתָא באותה השעה, כָּל רָזִין דְּאוֹרָיְיתָא כל סודות התורה, וְכָל רָזִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין וכל הסודות העליונים והתחתונים, לָא אַעְדֵּי מִנַּיְיהוּ לא נמנעו מהם להשיג אותם. בְּגִין דְּהָווּ חָמַאן עֵינָא בְּעֵינָא, זִיו יְקָרָא דְמָרֵיהוֹן היות שהיו רואים עין בעין כבוד קונם, מַה דְּלָא הָוָה כְּהַהוּא יוֹמָא מה שלא היה כאותו היום, מִיּוֹמָא דְּאִתְבָּרֵי עָלְמָא מיום שנברא העולם, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגַּלֵּי בִּיקָרֵיהּ עַל טוּרָא דְּסִינַי שהקב"ה נגלה בכבודו על הר סיני.

וְאִי תֵּימָא, הָא תָּנֵינַן דְּחָמָאת שִׁפְחָה עַל הַיָּם ואם תאמר הרי למדנו שראתה שפחה על הים, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה מה שלא ראה יחזקאל הנביא, יָכוֹל כְּהַהוּא יוֹמָא דְּקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי יכול להיות שהשיגו השגות כאותו היום שעמדו ישראל על הר סיני. לַאו הֲכִי לא היה כך. בְּגִין דְּהַהוּא יוֹמָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי היות שבאותו יום שעמדו ישראל על הר סיני, אַעְבַּר זוֹהֲמָא מִנַּיְיהוּ הקב"ה העביר כל זוהמא וס"א, ובפרט מה שנגרם ע"י חטא אדם הראשון ע"י שהנחש הטיל כ"ד זיני דמסאבותיה בחוה[ה], וְכָל גּוּפִין וכל הגופים של עם ישראל הָווּ מְצַחְצְחָן, כְּצַחְצָחָא דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין היו מצוחצחים ונקיים כצחצחות המלאכים העליונים, כַּד מִתְלַבְּשָׁן בִּלְבוּשֵׁי מְצַחְצְחָן כאשר מתלבשים בלבושים מצוחצחים, לְמֶעֱבַד שְׁלִיחוּתָא דְמָרֵיהוֹן לעשות השליחות של הקב"ה [ו].

וּבְהַהוּא מַלְבּוּשָׁא מְצַחְצָחָא ובאותו מלבוש המצוחצח, עַאלִין לְאֵשָׁא, וְלָא דָּחֲלִין היו נכנסים לאש ולא מפחדים. כְּגַוְונָא דְּהַהוּא מַלְאָכָא דְּמָנוֹחַ כעין אותו המלאך שהיה עם מנוח, כַּד אִתְחַזֵּי לֵיהּ, וְעָאל בְּשַׁלְהוֹבָא כאשר התגלה אליו ונכנס בשלהבת אש, וְסָלִיק לִשְׁמַיָּא, דִּכְתִּיב, ועלה לשמים כמ"ש (שופטים יג כ) ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה, וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ. וְכַד אַעְבַּר מִנַּיְיהוּ הַהוּא זוֹהֲמָא וכאשר עברה ופסקה מעם ישראל אותה הזוהמה במעמד הר סיני כנודע, אִשְׁתָּאֲרוּ יִשְׂרָאֵל גּוּפִין מְצוּחְצָחִין בְּלָא טִנּוּפָא כְּלָל נשארו ישראל בגופים מצוחצחים בלי שום טינופת כלל ועיקר, וְנִשְׁמָתִין לְגוֹ כְּזוֹהֲרָא דִּרְקִיעָא והנשמות שבפנים הגוף האירו כזהר הרקיע, לְקַבְּלָא נְהוֹרָא לקבל אור העליון.

הָכִי הָווּ יִשְׂרָאֵל כך היו ישראל במעמד הר סיני, דְּהָווּ חָמַאן וּמִסְתַּכְּלָן גּוֹ יְקָרָא דְמָרֵיהוֹן שהיו רואים ומסתכלים תוך הכבוד של קונם, מַה דְּלָא הָוֵי הֲכִי עַל יַמָּא מה שלא היה כך על הים כי על הים, דְּלָא אִתְעַבַּר זוֹהֲמָא מִנַּיְיהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא עדיין לא פסקה ועברה הזוהמה מהם באותו זמן. וְהָכָא בְּסִינַי דְּפָסְקָא זוֹהֲמָא מִגּוּפָא ומוסיף עוד-וכאן בהר סיני שפסקה הזוהמה מן הגוף, אֲפִילּוּ עוּבָּרִין דְּבִמְעֵי אִמָּן אז אפילו עוברים שבמעי אמן, הָווּ חָמַאן וּמִסְתַּכְּלָן בִּיקָרָא דְמָרֵיהוֹן היו רואים ומסתכלים ומביטים ומתבוננים בכבוד קונם. וְכֻלְּהוּ קַבִּילוּ כָּל חַד וְחַד כִּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ וכולם קיבלו כל אחד ואחד חלקו בתורה כמו שראוי לו, כי לא הושוו כולם למדרגה אחת, כי יש שזכו לסודות התורה ויש שזכו רק לנגלה וכעז"ה.

וְהַהוּא יוֹמָא ובאותו יום של קבלת התורה, הָוָה חֶדְוָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא היתה שמחה לפני הקב"ה, יַתִּיר מִיּוֹמָא דְּאִתְבָּרֵי עָלְמָא יותר מיום שנברא העולם, בְּגִין דְּיוֹמָא דְּאִתְבָּרֵי עָלְמָא היות שביום שנברא העולם, לָא הָוָה בְּקִיּוּמָא לא היה העולם בקיום, עַד דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְיתָא עד שקיבלו עם ישראל את התורה, דִּכְתִּיב כמ"ש (ירמיה לג כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי וכמו שדרשו רבותינו על הפסוק יום הששי, שתנאי התנה הקב"ה עם מעשה שמים וארץ אם מקבלים ישראל את התורה שתינתן בששה בסיון מוטב, ואם לאו ח"ו יהפוך העולם.

כֵּיוָן דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְיתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי כיון שקיבלו ישראל את התורה על הר סיני, כְּדֵין אִתְבַּסַּם עָלְמָא אז נתבסם העולם מחטא אדה"ר, וְאִתְקַיָּימוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא ונתקיימו שמים וארץ, ועתה במעמד הר סיני, וְאִשְׁתְּמוֹדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא נודע שמו של הקב"ה בעליונים ובתחתונים, וְאִסְתַּלַּק בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא ונתעלה בכבודו על הכל. וְעַל הַהוּא יוֹמָא כְּתִיב ועל אותו יום כתוב (תהלים צג א) יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְהֹוָה עֹז הִתְאַזָּר. וְאֵין עֹז, אֵלָּא תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט יא) יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָׁלוֹם. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

א. מה שמועה שמע ובא, ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו. ר' אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא, בשעה שניתנה תורה לישראל, היה הקול הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי הגויים אחזתן רעדה בהיכליהן, שנאמר: ובהיכלו כולו אומר כבוד, ונתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם, א"ל: שוטים! כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא, אבל מביא הוא מבול של אש, אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש, אלא תורה נותן לעמו, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן", פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום", והלכו איש איש למקומו.

ר' אלעזר אומר: קריעת ים־סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים־סוף לישראל, שמעו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וכו', וכן רחב אמרה: כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים־סוף מפניכם וכו'.

וצ"ל במה חולקים התנאים? הרי בודאי שמע יתרו את שלשתם, כי כולם נעשו בפרסום גדול מאוד, קריעת ים־סוף: "שמעו עמים ירגזון וכו'. וכל המימות שבעולם נחלקו. מתן תורה: הקול נשמע מסוף העולם ועד סופו, מלחמת עמלק: נעשתה בפרסום גדול, שכל כוונתו היתה, להוציא את הפחד משאר האומות. וא"כ במה חולקים. אלא מחלוקתם היא על מי ש"בא", כלומר איזו שמועה גרמה לו לעשות צעד כזה לבוא אל משה, הרי היה יכול להתגייר ולהשאר בארצו.

ע"כ חד אמר, עמלק: אם אחרי הנס הגדול הזה, של קריעת ים־סוף, שבודאי גם עמלק בשמעו, נפלה עליו אימתה ופחד, אבל אח"כ הספיק להתקרר ולהזדווג לישראל, א"כ גם יתרו פחד שלא יקרה לו כמו עמלק ויתקרר, ויחזור לסורו, ע"כ אמר אני מוכרח להיות עם ישראל ומשה, ורק אז אוכל לשמור על הרגשתי והתעלותי ואשמור על יהדותי.

וחד אמר, קריעת ים־סוף, שידוע המאמר: "קשה זיווגם כקריעת ים־סוף", ואם איש ואשה, שהם מעם אחד בני דת אחת, קשה זיווגם, כ"ש יתרו שהוא מעם אחר ודת אחרת, קשה זיווגו, וע"כ עליו לעשות צעד גדול, ולבוא למשה כדי להכניסו תחת כנפי השכינה.

וחד אמר, מתן תורה שמע ובא, כי אם ישראל שאמרו "נעשה ונשמע", היה הכרח לכפות עליהם אח"כ ההר כגיגית, שלא יתחרטו, כ"ש הוא שהוא גוי, שעלול יותר להתחרט, וע"כ בא מיד להתחבר בקשר אמיץ למשה ולישראל, לשקוד בלי הרף על עצמו, כדי שיוכל להתגבר על כוחות הרע המסנוורים את העינים, ועי"כ ישמור על אמונתו.

ב. וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד (יד, כח). איתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מג): "רבי נחוניא בן הקנה אומר, תדע לך כח התשובה, בא וראה מפרעה מלך מצרים, שמרד בצור עליון הרבה מאוד, שנאמר (לעיל ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו" [וחטאו היה קשה מכל פושעי ישראל שהוזכרו לעיל (שם בפרדר"א) שכולן לא כפרו בעיקר כמו פרעה שאמר "מי ה". ביאור הרד"ל שם], ובאותו לשון שחטא - בו בלשון עשה תשובה, שנאמר (להלן טו, יא) "מי כמכה באלים ה'". והצילו הקב"ה מבין המתים וכו', לספר כח גבורתו. ומנין שהעמידו, שנאמר (לעיל ט. טז): 'ואולם בעבור זאת העמדתיך'.

והלך [פרעה] ומלך בנינוה. והיו אנשי נינוה כותבים כתבי עמל (שטרות מזוייפים) וגוזלים איש לרעהו, ועשו מעשי זמה וכאלו מעשים רעים. וכששלח הקב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה, שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר, והכריז בכל עמו שיצומו כל עמו שלשת ימים, וכל מי שאינו עושה הדברים האלו ישרף באש, מה עשה וכו'.

[ואמנם גם בני ישראל ידעו זאת, וכדברי ה"חתם סופר" (דרשות לפסח, שנת תקצ"א, ד"ה אשר ראיתם), דהא דפחדו ישראל בים היה, "כי קבלה היה בידם שפרעה ישאר" וכו'.

אולם במדרש שוחר טוב (תהלים קו) מצינו על הפסוק (שם, פסוק יא) "ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר", דפליגי בה תנאי: "רבי יהודה אומר אפילו פרעה, שנאמר "אחד מהם לא נותר", ורבי נחמיה אומר פרעה עצמו נשאר. ולרבי נחמיה צריך לומר הא דכתיב אחד מהם לא נותר, שהכוונה על המצריים, ואין פרעה בכללם. כמבואר בפרקי דר"א (פרק מב:) "אמרו ישראל לפני הקב"ה וכו', וענה פרעה אחריהם שיר ושבח בלשון מצרית, ואמר מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא".

עוד מבואר ב'מדרש ויושע', וז"ל: "בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקב"ה, שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים, ונשא אצבעו לשמים, ואמר: מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים, ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו: רשע, אתמול אמרת 'מי ה' אשר אשמע בקולו' ועכשיו אתה אומר 'ה' הצדיק'? מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום, וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקב"ה, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה וכו', ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי אומות העולם מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקב"ה, ואומר להם: שוטים שבעולם, מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה, לכן שלח בי עשר מכות וטבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שוררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד: "מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא".

ג. מבאר הרבי מליובאויטש וזת"ד: כאשר אמר הקב"ה "אנכי ה' אלהיך" - היה זה ב"קול גדול", שום דבר לא היה יכול לעצור את הקול, הקול חדר והקיף את כל העולם, ואף את הדומם, כל דבר קלט וספג את הקול של "אנכי", ומשום כך לא היה אפשרות לשום הד לחזור, ואם כן קול ה' נספג בכל המציאות בדצח"ם. והנה התורה צריכה להקיף עד הדרגה התחתונה ביותר שהיא בחינת העקב, וזמ"ש באברהם אבינו "עקב אשר שמע אברהם בקולי". והנה עפ"י זה יתבאר מה שהרחבנו במקום אחר שהלוחות היו בסוד יעקב, שהרי בעשרת הדברות יש י' דברות, עק"ב תיבות וכת"ר אותיות, והכל בסוד יעקב, י' דיעקב הם עשרת הדברות, עק"ב דיעקב, גימט' מאה שבעים ושתים כנגד התיבות שיש בעשרת הדברות. י' במילוי יו"ד בגימטריא עשרים, ועשרי"ם עולה בגימטריא כת"ר כמנין האותיות. הלוחות שהם עשרה מאמרות הם כנגד ארבע נשותיו של יעקב: רחל, לאה, בלהה, זלפה עולה בגימטריא 438 - כמנין "לֻחֹת".

ד. כתבו חכמנו כי לחת בא"ת ב"ש כס"א היות והלחת נחצבו מהכסא ולכן פתח הקב"ה באנכ"י גי' כס"א וידבר "אלהי"ם" גי' הכס"א:

ה. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. שואל הבא"ח מדוע לא אמר ישראל שקבלו התורה פסקה זוהמתן מדוע תלה הדבר במעמד הר סיני, והסביר ע"פ מה שכתב ב"יערות דבש" שכאשר מבשלים המאכלות ואופים הלחם, האש מגרש את ארס הנחש הנדבק בפירות ובירקות, ולכן כל פרי המתבשל אע"פ שנאכל חי הנה הוא יהיה נקי ע"י הבישול מן חלק הזוהמה, והוא משובח יותר ע"י הבישול יותר מפרי החי, כי טבע האש לגרש הארס של הנחש.

וגם ידוע דבמעמד הר סיני היה דבר פלא כי האש שירדה מן השמים גרשה את האויר של אותו המקום שעמדו בו ישראל והיו ישראל חיים באותה שעה בנס כי אי אפשר לחיות בלי אויר ולכן ישראל ראו את הקולות, וכיון שכאן היתה אש קדושה של מעמד קבלת התורה לכן פסקה זוהמתן כדמיון הפירות ודו"ק.

ו. כתב הרמ"ק, המלאכים הם רוחות, אבל בהתפשטם למטה יתלבשו באויר העולם ואותו הלבוש הוא צח ולא מעכב את כוחם אלא אדרבה, הלבוש הזה עוזר להם לקיים שליחותם. כך ישראל היה להם לבוש חמרי, לא חומר שמנע מהם השגות רוחניות אלא לבוש צח העוזר בשליחותם דהיינו להשכיל ולהשיב. והיינו שהיו מרכבים מיסודות דקים שהם שורש ליסודות העכורים.