מאמרי הזוהר הקדוש פרשת וארא

י"ח טבת תשפ"ו | 07/01/2026 | 20:54

ח"ב דף כ"ט ע"ב

וְשָׁרַץ הַיְאוֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ. ר' שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ירמיה לא יד קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע במקום גבוה ורם דָּא יְרוּשָׁלַיִם לְעֵילָּא מקום רם-זו ירושלים של מעלה שהיא סוד הבינה, שעד שם נשמע כי רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, דהיינו כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל אִנּוּן בְּגָלוּתָא, אִיהִי מְבַכָּה עֲלַיְיהוּ דְּאִיהִי אִמָּא דִּלְהוֹן כל זמן שישראל בגלות, השכינה בוכה עליהם מכיון שהיא האמא שלהם. מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ. מַאי טַעְמָא מה הטעם שממאנת להנחם. כִּי אֵינֶנּוּ. כִּי אֵינָם מִבְעֵי לֵּיהּ ומקשה מדוע אמר כי איננו בלשון יחיד היה צ"ל, כי אינם, בלשון רבים. אֶלָּא ומתרץ, בְּגִין דְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ קוֹל בגלל שבעלה שהוא פרצוף ז"א בסוד הקול, אִסְתַּלָּק מִנָּהּ, וְלָא אִתְחַבַּר בַּהֲדַהּ נסתלק ממנה ולא נתחבר עמה בסוד היחוד.

וְתָא חֲזֵי ובא וראה, לַאו שָׁעֲתָא חֲדָא אִיהִי, דְּבָכַת עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל זו לא היתה רק שעה אחת שרחל בכתה על עם ישראל, אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא דְּאִנּוּן בְּגָלוּתָא אלא כל זמן וזמן שהם עדיין בגלות היא בוכה עליהם. וּבְגִינֵי כָּךְ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּרַם לוֹן קָלָא לְמִצְרָאֵי ומפני שגלות מצרים גרמה שיסתלק "הקול" מהשכינה, כלומר שהסתלק קוב"ה משכינתיה, ובשביל כך הקב"ה גרם להם קול למצרים במכת בכורות, דִּכְתִּיב, שכתוב (שמות י"א) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְגוֹ'. וְזָמִין לוֹן קָלִין אָחָרַנִּין, בְּאִנּוּן עוּרְדְּעָנִין והכין להם קולות אחרים באותם הצפרדעים, דְּרָמַאן קָלִין בְּמֵעָיְיהוּ, וְהָווּ נָפְלֵי בַּשְּׁוָקֵי כַּמֵּתִים שהרימו קולותיהם במעיים של המצרים והיו נופלים בשווקים כמתים.

וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ [א] ושואל מדוע כתוב הצפרדע בלשון יחיד, חֲדָא הָוָת, וְאוֹלִידַת, וְאִתְמַלְיָית אַרְעָא מִנַּיְיהוּ ומפרש, צפרדע אחת היתה, והשריצה עד שנתמלאה כל מצרים מהם. וְהָווּ כֻּלְּהוּ מָסְרִין גַּרְמַיְיהוּ לְאֵשָׁא והיו כולם מוסרים עצמם להכנס באש, דִּכְתִּיב שכתוב וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. וּמַאי הָווּ אָמְרֵי ומה היו אומרים (תהלים ס"ו) בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה "באש" זהו התנור, ו"במים" של לישת הבצק, ותוציאנו לרויה, אחרי שהלחם נאפה היו פועלים זרע חדש וכדמפרש לקמן. וְאִי תֵּימָא, אִי הֲכִי מַאי אִיכְפַּת לְהוּ לְמִצְרָאֵי דְעַאלִין לְאֵשָׁא כָּל אִנּוּן עוּרְדְּעָנִין ואם תאמר, אם כך מה איכפת להם למצרים שכל אותם הצפרדעים נכנסו באש אֶלָּא ומתרץ כֻּלְּהוּ עַאלִין לְאֵשָׁא, וְאָזְלִין בְּתַנּוּרָא וְלָא מֵתִין כולם נכנסו לאש אבל היו הולכים בתוך התנור ולא היו מתים. וְאִנּוּן דְמֵתִין מַאי קַא עָבְדֵי ואלו שמתו מה עשו. נַהֲמָא הָוָה בְּתַנּוּרָא וְעַאלִין בְּגוֹ נַהַמָא לחם היה בתנור, ונכנסו בתוך הלחם וּמִתְבַּקְּעִין וְנָפְקֵי מִנַּיְיהוּ אָחָרַנִּין, וְאִשְׁתָּאֲבִין בְּנַהֲמָא והצפרדעים נבקעו ויצאו מהם צפרדעים אחרים, ונשאבו בתוך הלחם. אָתוּ לְמֵיכַל מִנֵּהּ הַהוּא פִּתָּא, אִתְהַדָּרוּ עוּרְדְּעָנַיָּא בְּמֵעָיְיהוּ, וְרָקְדָן וְרָמַאן קָלִין, עַד דְּהָווּ מֵתִים וכשבאו המצריים לאכול מאותו הלחם, היה נהפך לצפרדעים בתוך מעיהם, והיו רוקדות ומרימות קולן עד שהיו מתים. וְדָא קַשְׁיָא לוֹן מִכֹּלָא וזה היה קשה להם יותר מהכל.

תָּא חֲזֵי בא וראה, כְּתִיב כתוב וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ. פַּרְעֹה אִיהוּ אַלְקֵי קַדְמָאָה מִכֻּלְּהוּ וְיַתִּיר מִכֻּלְּהוּ פרעה הוא שלקה הראשון מכולם ויותר מכולם, כמ"ש ובכה ובעמך ובכל עבדיך. לֶיהֱוֵי שְׁמֵיהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא, דְהוּא פָּקִיד עוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא, בְּכָל מַה דְּעָבְדֵי יהי שם של ה' מבורך מן העולם ועד העולם, שהוא פוקד וזוכר מעשיהם של בני אדם בכל מה שעושים.

כְּתִיב כתוב (בראשית י"ב) על שרה אמנו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. הַאי קְרָא לִדְרָשָׁא הוּא דְּאָתָא זה הפסוק לדרשה הוא בא. תְּלָת פַּרְעֹה הָכָא שלש פעמים נזכר פרעה בפסוק, והם כנגד שלשה מלכי מצרים שנקראו פרעה, ומלכו במצרים מזמן אברהם אבינו עד שיצאו ישראל ממצרים. חַד, בְּהַהוּא זִמְנָא אחד באותו הזמן אצל שרה. וְחַד, בְּיוֹמוֹי דְּיוֹסֵף ואחד בימי יוסף. וְחַד, בְּיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה דְּאַלְקֵי בְּקוֹלְפּוֹי ואחד בימי משה רבנו שלקה במקלו. (ס"א הָאי קְרָא כֹּלָּא אִתְקַיָּים בְּפַרְעֹה קַדְמָאָה אֲבָל בְּשַׁעֲתָא וכו') (וְהָאי קְרָא אִתְקַיָּים).

פַּרְעֹה קַדְמָאָה, בְּשָׁעֲתָא דְּאִתְנַסִּיבַת שָׂרָה לְגַבֵּיהּ ומפרש והולך שפרעה הראשון בשעה שנלקחה שרה אליו, רָמַז לְאֻמָּנִין, וְצִיְּירוּ הַהוּא דְּיוּקְנָא בְּאִדְּרֵיהּ עַל עַרְסֵיהּ בְּכוֹתָלָא, לָא נָח דַּעְתֵּיהּ, עַד דְּעָבְדוּ דְּיוּקְנָא דְּשָׂרָה בִּנְסִירוּ רמז לאומנין שלו שיציירו את הדיוקן של שרה בחדר משכבו-על מטתו בכותל, ולא נחה דעתו עד שעשו וחקקו את הדיוקן של שרה בתבנית עץ בולטת כתבנית גוף ממש, וְכַד סָלִיק לְעַרְסֵיהּ, סָלִיק לָהּ עִמֵּיהּ וכאשר עלה למטתו העלה צורה זו עמו. כָּל מַלְכָּא דְּאָתָא אַבַּתְרֵיהּ, הָוָה חָמֵי הַהוּא דְּיוּקְנָא מְצַיָּירָא צִיּוּרָא כל מלך שבא אחריו היה רואה אותו הדיוקן מצויר בציור, וְהָווּ עַאלִין קַמֵּיהּ בְּדִיחִין והיו נכנסים לפניו בדחנים, ועדין לא היה שמח, כַּד סָלִיק לְעַרְסֵיהּ הָוָה אִתְהַנֵּי בְּהַהוּא צִיּוּר אבל כאשר עלה למיטתו היה נהנה מאותו הציור של שרה. בְּגִין כָּךְ, מַלְכָּא אַלְקֵי הֲכָא יַתִּיר מִכֹּלָּא בשביל כך המלך פרעה לקה כאן יותר מכולם. (תָּא חֲזֵי) הַיְינוּ דִּכְתִּיב וזהו שכתוב, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ בשביל צורת שרה שהיתה על מטתו. וּלְבָתָר ואח"כ, וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ. וּבְכֻלְּהוּ לָא כְּתִיב עַל מִטָּתָם אבל בשאר העם לא כתוב על מטתם, אֶלָּא לֵיהּ בִּלְחוֹדֵיהּ אלא בפרעה לבדו ובשביל צורת שרה שהיתה על מטתו.

כַּד אִתְפַּלִּיג לֵילְיָא, אִנּוּן דְּתֵיאוּבְתָּא דִּילְהוֹן לְאַדְכְּרָא תַּדִּיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מפרש הרב מעלת תיקון חצות ואומר, כי בזמן חצות לילה, אלה הצדיקים שהחשק שלהם להזכיר תמיד לקב"ה, להזכיר על גלות השכינה ותיקון השכינה, לָא יָהֲבֵי שְׁכִיבוּ לְלִבָּא לא נותנים דומיה ללבם, וְקָיְימִין לְאַדְכָּרָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ועומדים בחצות לילה להזכיר לקב"ה על תקון השכינה. כַּד סָלִיק צַפְרָא, מַקְדִּימִין לְבֵי כְּנִישְׁתָּא כאשר עולה אור הבוקר מקדימים לבא לבית הכנסת, וּמְשַׁבְּחָאן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ומשבחים לו לקב"ה. וְכֵן בָּתָר פַּלְגּוּת יוֹמָא וכן אחר חצות היום, מתפללים תפילת מנחה. וְכֵן בְּלֵילְיָא, כַּד אִתְחַשָּׁךְ וְאִתְדַּבַּק לֵילְיָא בַּחֲשׁוֹכָא וּבָת שִׁמְשָׁא וכן בלילה כאשר נחשך היום ונדבק הלילה בחושך ושוקעת השמש, הם מתפללים ערבית להמתיק הדינים. עַל אִלֵּין כְּתִיב ועל אלה נאמר (ישעיה סב ו) הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהֹוָה אַל דֳּמִי לָכֶם. וְדָא עַמָּא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל וזה העם הקדוש עם ישראל, שלא פוסקים מלהתפלל ולשבח לקב"ה.

וְעַל דָּא, אִדְּכַּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם ועל זה זכר להם הקב"ה במצרים את הזכות שעם ישראל התפללו לפניו כל יום ג' תפילות, וְסָלִיק עַל פַּרְעֹה אִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּכְּכֵי יְמָמָא וְלֵילְיָא והביא על פרעה את אלו הבריות שלא שוקטים יום ולילה, וּמַאן אִנּוּן ומי הם. עוּרְדְּעָנַיָּא, דְּקָלֵהוֹן לָא מִשְׁתַּכַּךְ תַּדִּיר אלו הצפרדעים שקולם לא שקט לעולם, ובהם העניש את פרעה, בְּגִין דְּאַתְקִיף בְּעַמָּא קַדִּישָׁא, דְּלָא מִשְׁתַּכְּכֵי יְמָמָא וְלֵילֵי לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בשביל שהחזיק פרעה בעם הקדוש שלא שוקטים יום ולילה לשבח לו לקב"ה. וְלָא הָוָה בַּר נָשׁ בְּמִצְרַיִם, דְּיָכִיל לְמִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵי הֲדַדֵי וגדולה היתה מכת הצפרדעים כל כך, עד שלא היה אדם במצרים שיכל לדבר עם חברו מחמת הרעש. וּמִנַּיְיהוּ אִתְחַבָּלַת אַרְעָא ומהם נשחתה ונתקלקלה ארץ מצרים. וּמִקָּלֵהוֹן הָווּ יְנוּקִין וְרָבְיָין מֵתִין ומחוזק הקול היו התינוקות והילדים במצרים מתים.

וְאִי תֵּימָא ואם תאמר הֵיךְ לָא יָכְלִין לְקַטְלָא לוֹן איך לא יכלו להרוג את הצפרדעים. אֶלָּא ומתרץ, אִי אָרִים בַּר נָשׁ חוּטְרָא, אוֹ אַבְנָא, לְקַטְלָא חֲדָא שאם היה מצרי מרים עץ או אבן להרוג אחד מהם, אִתְבַּקָּעַת, וְנָפְקִין שִׁית מִנָּהּ, מִגּוֹ מְעָהָא היתה נבקעת ויוצאים ששה צפרדעים ממנה מתוך מעיה, וְאָזְלֵי וְטַרְטְשֵׁי בְּאַרְעָא, עַד דְּהָוֵי מִתְמַנַּע לְמִקְרָב בְּהוּ והולכים ומחבלים בארץ מצרים, עד שהיה מן הנמנע להתקרב אליהם.

תָּא חֲזֵי, כַּמָּה נָהָרִין, כַּמָּה יְאֹרִין, נָפְקָא מִגּוֹ יַמָּא עִלָּאָה בא וראה כמה נהרות וכמה יאורים, יוצאים מתוך הים העליון. הכונה כמה כוחות וצנורות ששואבים שפע לתחתונים, שיוצאים מהמלכות שהיא ים העליון, כַּד אִתְמַשְּׁכָן וּמִשְׁתָּרָן מַיָּא כאשר נמשכים ונפשרים המים הקפואים, הכונה למיתוק הדינים במימי החסד העליון, שאז יורד שפע לתחתונים, וּמִתְפַּלְּגִין (דף ל' ע"ב) כַּמָּה נַחַלִין, לְכַמָּה סִטְרִין, לְכַמָּה יְאֹרִין, לְכַמָּה נָהָרִין ונחלקים לכמה נחלים לכמה צדדים לכמה יאורים לכמה נהרות, כי השפע יורד ומתחלק למלאכים הקדושים וגם לחיצונים ולאומות העולם. וְחוּלָקָא דִּמְמֻנָּא דְּסִטְרָא דְּמִצְרַיִם, אִנּוּן מַיִּין מְרַחֲשָׁן אִלֵּין והחלק הממונה על צד של מצרים, הם מים שמשריצים את הצפרדעים, דְּלֵית לָךְ מַיִּין דְּנָפְקִין מִגּוֹ יַמָּא, דְּלָא מַפְּקֵי נוּנִין לְזִינִין שאין לך מים שיוצאים מתוך הים שלא מוציאים דגים למיניהם.

מַאן אִנּוּן נוּנִין מי הם הדגים שיוצאים מימי המלכות. אִנּוּן שְׁלִיחָן בְּעָלְמָא, מְמֻנַּן לְמֶעֱבַד רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן הם שליחים בעולם הממונים לעשות רצון בוראם, מְמֻנַּן בְּרוּחָא דְּחָכְמָתָא ממונים ברוח החכמה להשפיע חכמה למי שראוי לזה. וְעַל דָּא תָּנֵינָן ועל זה למדנו, אִית מַיִּין מְגַדְּלִין חַכִּימִין יש מים המגדלים חכמים. וְאִית מַיִּין מְגַדְּלִין טִפְּשִׁין ויש מים המגדלים טפשים. לְפוּם אִנּוּן נָהָרִין דְּמִתְחַלְּקִין לְכָל סִטְרִין וזה תלוי לפי אלה הנהרות, הנחלקים לכל הצדדים ולכל הבחינות.

וְהָכָא נָהָרֵי דְּמִצְרָאֵי, מְגַדְּלִין מָארֵי דְּחָרָשִׁין וכאן הנהרות של מצרים היו מגדלים בעלי כשפים, נוּנִין בְּסִיטִין, קְפִיטִין בְּעֶשֶׂר דַּרְגִּין דְּחָרָשִׁין דגים חזקים הקשורים בעשר דרגות של כשוף, דִּכְתִּיב, שכתוב (דברים י"ח) א' קֹסֵם, ב' וג' קְסָמִים, ד' מְעוֹנֵן, ה' וּמְנַחֵשׁ, ו' וּמְכַשֵּׁף, ז' וְחֹבֵר, חָבֶר, ח' וְשֹׁאֵל אוֹב, ט' וְיִדְּעֹנִי, י' וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. הָא עֶשֶׂר זִינִין דְּחָכְמָתָא דְּחָרָשַׁיָּא הרי עשרה מינים של חכמת המכשפים, שנהר מצרים מוציא מכח הקליפות.

וּבְהַהוּא זִמְנָא ובאותו זמן של המכות, אוֹשִׁיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶצְבָּעָא דִּידֵיהּ, וּבִלְבֵּל אִנּוּן נַחַלִין נָהָרִין דְּמִצְרָאֵי הושיט הקב"ה את האצבע שלו שהיא סוד השכינה, ובלבל את כל אותם נחלים ונהרות של המצריים. והכוונה כי בלבל את השורש שבעולמות העליונים ובזה התבלבל גם כאן למטה, וְאִתְמַנַּעוּ אִנּוּן נוּנֵי דְּחָכְמָתָא דִּילְהוֹן וממילא נמנעו אותם דגי החכמה שלהם להשפיע להם. חַד אִתְהַפַּךְ לְדָמָא טעם אחד משום שהפכו מימי היאור לדם, וְחַד דְּסָלִיקוּ נוּנֵי קָלִין, (דְכֻלְהוּ נוּנִין תָּלְיָין) בְּלָא תּוֹעַלְתָּא וטעם אחר, שהרימו הדגים (דהיינו הצפרדעים) קולות הצפרדעים ללא תועלת שיוכלו ללמוד מהם חכמה, וְלָא אָתֵי עֲלַיְיהוּ רוּחָא דְּאִנּוּן חָכְמָתָן ולא באה עליהם הרוח של אותה החכמה.