פרשת ויחי - חס"ה לשבת

מדוע פרשת ויחי סתומה בשונה משאר פרשיות? איך קיימו תלמידיו של רב עמרם גאון את צוואתו להיקבר בעיר מגנצא למרות הסכנה שבדבר? ומה הסיבה שמתענים בתקופה זו של השובבי"ם? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת ויחי

יום שישי י"ג טבת תשפ"ו | 02.01.2026 | 09:30

חידוש

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (מז, כח)

רש"י הקדוש מקשה, למה פרשה זו סתומה בשונה מכל פרשיות התורה שהם פתוחות? ומתרץ, לפי שבשעה שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, שהתחילו המצרים לשעבדם. עד כאן. ופירוש "פרשה סתומה", שבכל פרשיות התורה יש ריוח בשיעור של תשע אותיות קטנות בין סיום הפרשה לתחילת רעותה, ואילו כאן קבלה בידינו מעזרא הסופר ע"ה, שפרשת ויחי מתחילה בלא שום הפסק, בצמוד למילה שבסיום פרשה קודמת. ומבאר רש"י את הסיבה לכך, לפי שנסתם ליבם של ישראל מחמת שיעבוד מצרים.

ולכאורה יש להבין, והלא השיעבוד לא התחיל מיד כשמת יעקב, שהרי כל זמן שאחד מהאחים היה חי, עדיין לא התחיל השיעבוד, וכמו שכתוב במדרש (שמות רבה פרשה א' סי' ח') על הפסוק (שמות א, ו) וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים, לא שיעבדו המצרים את ישראל. עד כאן. הרי שבפטירת יעקב לא התחיל השיעבוד?

אולם התשובה לכך היא מפני שעיקר השיעבוד אין זה השיעבוד הגשמי, אלא השיעבוד הרוחני, ומכיון שהמצריים התחילו להכניס בהם את "רוח ההשכלה", (שילכו לעבוד וכיוצ"ב) היה בזה שיעבוד רוחני, מיני אז נסתתמו עיניהם ולבם של ישראל, ולא הרגישו שהנפש שלהם משתעבדת, וזהו עיקר הגלות.

ובדרך רמז היה אומר מורנו ורבנו ראש הישיבה מרן רבי יהודה צדקה זצוק"ל, שפרשה זו סתומה, היות ש"ויחי יעקב", "החיים" של יעקב, דהיינו חיי לומדי התורה שהם בבחינת יעקב אבינו ע"ה "סתומים" הם, שאינם מובנים בדרך הטבע ואין הסבר והגיון בדבר כיצד הם חיים, שהרי כל היום הם יושבים והוגים בתורה, וכמה הם מקבלים בכולל, אלפיים שקל, ובודאי אי אפשר לחיות מזה, הלא רק שכירות הדירה היא יותר מאלפיים שקל, ומה עם חשבון החשמל, הארנונה, המים ושכר הלימוד לתלמודי תורה... ולכך פרשת "ויחי יעקב", החיים של יעקב, החיים של לומדי התורה, היא פרשה סתומה, כיון שלא ניתן להבין כיצד הם חיים.

סיפור

"וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (מז, ל)

בספר סדר הדורות הביא סיפור נפלא מאופן קבורתו של רב עמרם גאון ז"ל, ומעשה שהיה כך היה, רב עמרם ז"ל נולד בעיר מגנצא היושבת על נהר ריינוס, ונסע לעיר קולוניה, שם הקים ישיבה והעמיד תלמידים. לפני מותו קרא לתלמידיו וצוה להם שלא יקברוהו בעיר קולוניה, אלא עם אבותיו בעיר מגנצא. ענו התלמידים, סכנה גדולה היא להגיע למגנצא. השיב להם רב עמרם ז"ל, כשאמות תטהרו אותי, ותשימוני בארון, ואחר כך תשימו את הארון בתוך ספינה קטנה על הנהר, ותניחו את הספינה שתלך מאליה.

לאחר מותו, עשו לו תלמידיו ככל אשר צוה עליהם רבם, והספינה הלכה ונסעה אחר מרוצת המים, עד שהגיעה נגד עיר מגנצא. ויהי כאשר ראו הגוים אנשי עיר מגנצא ספינה קטנה וארון עם מת בתוכו, תמהו מאד ואמרו, איש קדוש הוא שבא להקבר בארצנו. שלחו ידם להחזיק בספינה, והספינה נרתעה לאחור ולא יכלו לנגוע בה. האנשים נשתוממו למראה עיניהם, וסיפרו על המראה המשונה הזאת אל שר העיר, ושבו כולם אל שפת הנהר. כיון שבאו עמהם יהודים, נתקרבה הספינה אליהם, וכאשר שלחו הגוים את ידיהם להחזיק בספינה, שוב נתרחקה מהם, וכן אירע פעמים רבות, עד שראו הגוים במופת, כי הארון מתקרב רק ליהודים ולא להם. ויקראו הגוים ליהודים ויאמרו להם, הכנסו לספינה וראו מה זה. ותקרב הספינה אליהם, ויכנסו היהודים לתוכה ויפתחו את הארון, וימצאו בו מכתב שהיה כתוב בזה הלשון, אחי ורעי בעלי ברית קהילת קודש מגנצא, הנה באתי אליכם כי נפטרתי לעולמי בקהילת קודש קולוניה, ומבקש אני שתקברוני בקבר אבותי, ולכולכם חיים ושלום. נאום עמרם. בראות אנשי מגנצא את המכתב, התאבלו עליו מאד, ויוציאו את הארון מן הספינה כדי לקוברו. אולם אז העיזו הגויים להכות את היהודים להרחיקם, אבל לא יכלו להזיז את הארון ממקומו. ויעמידו הגוים שומרים על הארון, ויבנו עליו בית תפלה גדול מאד. והיהודים השתדלו אצל הגוים בתחנונים ואף הציעו ממון רב שיחזירו להם את הארון, אבל הגוים לא הסכימו בשום אופן.

ובכל לילה היה רב עמרם ז"ל בא בחלום לכמה בחורים, ויאמר להם, תקברוני בקברי אבותי. ויתייעצו הבחורים, וילכו בלילה חוץ לעיר, ויקחו איש מת שהיה תלוי על העץ, וילבישוהו בגדים לבנים, ויטלו את רב עמרם ז"ל מבית תפלתם, ויניחו שם את נבלת התלוי תחתיו, ויקברו את רב עמרם ז"ל בקבורת אבותיו, וה' הצליח דרכם שלא נודע ולא נתגלה הדבר לגוים לעולם תיפלתם.

הלכה

מנהגי ימי השובבי"ם

א. מנהג קדום בכל ישראל להתענות בימי השובבי"ם ת"ת המסוגלים מאד לתקן פגם הברית יותר משאר זמנים. ושערי שמים פתוחים ולכן יתחרט האדם על מעשיו הרעים ויעשה תשובה שלימה כי ימים אלו מסוגלים מאד לקבלת התשובה. ועיקר התענית אינו אלא להכנעת הלב.

ב. כל ערב שבת בזמן השובבי"ם הוא זמן של תשובה ומעשים טובים יותר מכל ערבי שבתות השנה, וכן השבתות של ימי השובבי"ם הם מסוגלים ביותר לתיקון עון הידוע כי שבת רזא דברית.

ג. צריך ליזהר מאד בפרט בימים אלה מאיסור לשון הרע, שברית הלשון מכון נגד ברית המעור.

ד. יזהר מאד משחוק וקלות ראש וראִיות אסורות והרהורים רעים, ואמרו (סוטה ח.) אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. וכתיב (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ודרשו רז"ל (במדבר רבה פר' נשא פרשה י) אלו הלב והעינים שהם שני סרסורי החטא. והיינו, כי מלבד איסור העריות עצמו, אסרה תורה באיסור לאו נפרד, גם את ההסתכלות בפני עצמה.

ה. אמרה תורה: ונשמרת מכל דבר רע, ודרשו רבותינו שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. ואמרו רבותינו ז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה, וכל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה.

ו. חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שמעולם לא נסתכל במילתו. וכל שכן שלא יסתכל בשל אחרים. ובזוה"ק אמרו: (פר' פקודי דף פד ע"א) אסיר ליה לבר נש לאסתכלא באת קיימא דיליה, בגין דהוא רמיז לצדיקא דעלמא.

ז. אם רוצה לילך לדבר מצוה, ויודע שיש שם פריצות או יבוא לידי הרהור, אל ילך לשם. ומכל מקום, קודם צאתו לשוק, או למקומות אחרים שמוכרח לילך לשם, יתפלל להשי"ת שלא יכשל בראיה אסורה.

ח. התיקון לפגם העינים, הוא שיבכה על עוונותיו ועל חורבן ביהמ"ק, ועל אדם כשר שמת. גם ינדד שינה מעיניו ויקום בחצות לילה, או עכ"פ באשמורת הבוקר. וכן יסתכל בדברי קדושה, כגון באותיות ספר תורה, או בפני רבו, וכן יסתכל בציציותיו תמיד. וכן ילמד תורה שבע"פ לאור הלבנה ומצטער מעט בעיניו בקושי ראייתו, עי"ז מתקן מה שפגם בראייתו.

ט. יש למעט בשינה בימי השובבי"ם ולהוסיף בלימוד התורה בלילה, ועיקר לימודו יהיה בעיון כי פגם במוח ושם התיקון ולכן צריך ללמוד בעיון גדול.

י. יש להרבות בימים קדושים אלה באמירת תהלים כי הוא חשוב כעוסק בנגעים ואהלות ומועיל מאד לתיקון.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!