פרשת ויגש - חס"ה לשבת

מה פשר המהפך שחל אצל יהודה אחרי שכבר הסכים שכולם יהיו עבדים? כיצד נודע ליעקב משלום בנו? והאם מי שלא צם יכול לעלות שליח ציבור בתענית? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת ויגש

יום שלישי ג' טבת תשפ"ו | 23.12.2025 | 15:35

חידוש

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" (מד, יח)

בסוף פרשת מקץ, אחרי שנמצא הגביע באמתחת בנימין, נלקחו האחים ביתה יוסף, ויוסף מוכיח אותם על מעשה הגניבה. ובאותה שעה השיב יהודה ליוסף (מד, טז) מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק, האלהים מצא את עון עבדיך, הננו עבדים לאדני, גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. עד כאן.

והנה נראה מדבריהם שהם מסכימים לקבל את העונש המגיע להם בהשקט ובשלוה. אולם עתה בפרשתנו (מד, לג) אנחנו רואים שיהודה לפתע חוזר בו, ומדבר עם יוסף דברים קשים, ומבקש שיוסף יקח אותו לעבד תחת בנימין, ושאר אחיו יעלו בשלום אל אביו.

הנהגתו זו של יהודה צריכה ביאור, דבתחילה הסכים שכולם יהיו עבדים, ואילו עתה כאשר עוד יוסף הקל בדינם ופסק (מד, יז) האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם. לפתע חוזר בו יהודה ומתנגד לכל עונש לאחיו, ושרק הוא יהיה תמורתם?

האלשיך הקדוש (מד, טז-יח) מבאר, בתחילה היה סבור יהודה כי עתה הגיעה שעתם להיענש על חטא מכירת יוסף במידה כנגד מידה, הואיל והם מכרו את יוסף לעבד, לכן כולם ילקחו לעבדים, ולפיכך אמר (מד, טז) מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך, כשהכוונה היא על עון מכירת יוסף. אבל כשראה יהודה שיוסף משחרר את כולם, ועוצר אצלו דוקא את בנימין להיות לו עבד, נוכח לדעת שאין זה עונש על חטא מכירת יוסף, שהרי בנימין כלל לא השתתף במכירה, ואין זו כי אם עלילת שוא. לכן עתה יצא יהודה נגד יוסף בדברים חריפים.

סיפור

"וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (מה, כז)

מעשה שהיה כך היה: היה יהודי שלא עלינו בנו נמשך אחר ההשכלה הארורה. יום אחד הודיע הבן לאביו כי החליט לנסוע לברלין ללמוד באוניברסיטה. אביו שהצטער צער רב מן הבשורה, ניסה להניא את בנו מכוונתו, ותיאר בפניו את הסכנות הרוחניות שיאלץ להתמודד עמהן, ומי יודע אם יעלה הדבר בידו. אך הבן היה נחוש בדעתו, וכל ההפצרות של האב עלו בתוהו. כדי לשכך את צערו של אביו ולהפיג את חששותיו, הבטיחו הבן כי ימשיך לשמור על התורה והמצוות, ולא תפגע רוחניותו במאומה.

אולם אחר זמן קצר שהגיע הבן לברלין, כבר נכרו בו אותות המקום, ואט אט זנח את דרך אבותיו, עד שנטמע לגמרי במקומו החדש. גלח את זקנו, קצץ את פאותיו ועטה עליו מראה שיתאים לסביבתו הנכרית. יום אחד קבל האב מכתב מבנו, ובו מודיעו כי בכוונתו לבקרו לפני חג הפסח. שמח האב שמחה גדולה, כשבסתר לבו ציפה לפגוש את בנו פנים אל פנים, לתהות על קנקנו ולהווכח במו עיניו האם נשתמרה צורתו היהודית.

מה עשה הבן? לקראת שובו לבית אביו, החל לגדל את זקנו ופאותיו, וכשהגיע מועד הנסיעה, השיב לעצמו את מראהו היהודי משכבר הימים. כשראה האב את מראה בנו, שמח בלבו על כך שגם בסביבתו החדשה, הוא מקפיד על מראה יהודי. תוך כדי שיחה שאל האב את בנו, והאם אתה גם מקפיד על אורח חיים יהודי? ענה הבן, בודאי, אבא, הן אם אני מתהלך ברחובות ברלין בלבוש יהודי, מגודל זקן ופאות, אפשר ללמוד מכך על אורח חיי... נחה דעתו של האב, ולאחר חג הפסח נפרד מבנו בלב שלם. כך חזר הדבר על עצמו מדי שנה בשנה. לקראת חג הפסח, היה בנו מגדל זקן ופאות, ועם מראהו היהודי החדש, היה שב אל בית אביו לעשות את הפסח, ולאחריו שב לברלין. לימים הוא נתק את עצמו לגמרי מעברו, עד שנשא אשה נכרית. אולם את מנהג ביקור חג הפסח לא עזב, כדי שלא לצער את אביו.

יום אחד קבל הבן מכתב מאביו, בכל שנה אתה בא לבקר אותי, הפעם אני רוצה לבקר אותך בביתך. התחמק הבן בתואנות מתואנות שונות. ולכן חש האב, שמשהו אינו כשורה. מה עשה? עלה על הרכבת הראשונה לברלין, ובהפתעה גמורה הופיע בבית בנו. כשפתחה בעלת הבית הגויה את הדלת, היה בטוח כי זו המשרתת. היכן בעל הבית? שאל. וכשהופיע בנו אל מול פניו במראהו הנוכרי, חשכו עיניו, ונפל מתעלף ארצה.

הנמשל הינו, יעקב אבינו לא ידע משלום בנו, וחשש לחייו. אמרו לו בניו, "עוד יוסף חי", אך הוא מיאן להאמין להם. גם כשהשמיעו בפניו "את כל דברי יוסף", סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, עדיין נתקשה יעקב להאמין להם. אולי כל אלו סימנים שנועדו לכסות על האמת. אבל כאשר ראה יעקב את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו למצרים, אמר בליבו, אם יוסף מוכן שאבוא אני לראותו, אות הוא כי שלום לו, ולכן רק אז נאמר "ותחי רוח יעקב".

הלכה

תענית עשרה בטבת (יום שלישי הקרוב)

א. אם ישן שינת קבע, אע"פ שקם קודם עלות השחר, אסור באכילה ושתיה, אלא אם כן התנה קודם שישן שדעתו לחזור לאכול או לשתות. והזוה"ק החמיר מאד באדם האוכל אחר שישן שינת קבע בלילה על מטתו, שלא יאכל עד שיתפלל שחרית, אפילו השכים הרבה קודם זמן שחרית, וכן דעת רבינו האריז"ל. על כן יש ליזהר בזה. ודין זה נוהג כל ימות השנה. ורק חולה יסמוך על דברי הפשטנים, ובלבד שיתנה קודם שישן כנ"ל.

ב. הכל חייבים בתעניות אלו, ואסור לפרוץ גדר. ואפילו מי שעל ידי כך יתבטל מלימודו, או מלמדי תינוקות. וכל שכן אנשים שעובדים וטוענים שחשים כאבי ראש וצמא וכיוצא בזה. וכל המצטער על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".

ג. טעה ואכל ביום תענית ציבור, אע"פ שאכל כזית בכדי אכילת פרס, או שתה כשיעור, חייב להשלים התענית, ורשאי ג"כ לומר עננו, לפי שהוא יום תענית. ומן הדין אין צריך להתענות יום אחר.

ד. כל חולה שחלוש וחש בגופו, אע"פ שאין בו סכנה, פטור מד' תעניות, שבמקום חולי לא גזרו רבנן. ואפילו רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי. ואינו צריך לאכול פחות מכשיעור אלא אוכל כדרכו. ומכל מקום לא יענג עצמו בבשר ויין רק יאכל כפי הצריך לו.

ה. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות, ומעוברת היינו בכל ימי עיבורה, משנתברר שהיא מעוברת, ואפילו תוך ארבעים יום, לפי שבתחילת ימי עיבורה העובר חלוש ביותר ועינוי קל יכול להזיקו ומסכן גם לאמו.

ו. מי שיש לו סכרת למעלה מהרגיל. וכן מי שיש לו לחץ דם, וכן מי שיש לו דלקת פנימית, וכן אולקוס בקיבה כשיש שם פצע, וכן חולי לב שהתענית מזיקה להם, וחולים במחלה ממארת ל"ע, הרי אלו פטורים מהתענית. וכן זקנים תשושי כח, כגון זקנים למעלה מגיל שמונים תשושי כח, פטורים מהתענית.

ז. הנצרך לבלוע רפואות ביום התענית, כל שטעמם מר, או שאין בהם טעם, מותר לשתותם. ואם נצרך לזה מעט מים, יתן בהם דבר מר כגון תמצית תה וכדו'.

ח. חתן וכלה שחלו ימי שבע ברכות שלהם בימי תעניות אלו, וכן בעלי הברית חייבים להתענות, שאבילות של רבים דוחה רגל של יחיד, ועוד דכתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

ט. מי שאינו מתענה, לא יעלה להיות ש"ץ בתעניות ציבור. וכן אינו רשאי לעלות לתורה.

י. נוהגים ליתן צדקה לת"ח ולעניים ביום התענית, ומעלה גדולה נודעת בקריאת סדר פיטום הקטורת והקרבנות, שזכות אמירתם מבטלת גזירות קשות ורעות מעם ישראל.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!