מאמרי הזוהר הקדוש פרשת ויגש

כ"ט כסליו תשפ"ו | 19/12/2025 | 12:54

ח"א ר"ו ע"ב

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. מַאי טַעְמָא יְהוּדָה בְּגִין דְּהָכִי אִצְטָרִיךְ, דְּאִיהוּ עָרָב, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר רבי אלעזר אומר מה הטעם שניגש יהודה יותר משאר אחיו הרי הוא רביעי באחים? ומפרש לפי שכך היה צריך שהוא ערב על בנימין כמו שנאמר כי עבדך ערב את הנער. וְרָזָא דְמִלָּה, יְהוּדָה וְיוֹסֵף הָכִי אִצְטָרִיכוּ לְאִתְקָרְבָא כַּחֲדָא. בְּגִין דְּיוֹסֵף אִיהוּ צַדִּיק, יְהוּדָה אִיהוּ מֶלֶךְ וסוד הדבר כי יהודה ויוסף כך היו צריכים להתקרב יחד לפי שיוסף הוא צדיק והוא מושרש ביסוד העליון, ויהודה הוא מלך שמושרש במלכות העליונה. וְעַל דָּא וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, בְּגִין דְּקוּרְבָא דִּלְהוֹן דְּאִתְקָרִיבוּ כַּחֲדָא, גָּרַם כַּמָּה טָבִין לְעָלְמָא וע"כ ניגש יהודה אל יוסף לפי שקרבתם שהתקרבו יחד גרמה כמה טובות לעולם כי היה יחוד עליון ונורא. גָּרַם שְׁלָמָא לְכֻלְּהוּ שִׁבְטִין. גָּרַם שְׁלָמָא בֵּינַיְיהוּ גרם שלום לכל השבטים גרם שלום ביניהם-בין יהודה ויוסף. גָּרַם לְיַעֲקֹב דְּאִתְקַיַּים רוּחָא דִּילֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם גרם ליעקב שנתקיים הרוח שלו כי הוא התפארת העליון והרוח העליון כמו שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מה). וְעַל דָּא קְרִיבוּ דְדָא עִם דָּא אִצְטָרִיךְ בְּכֻלְּהוּ סִטְרִין לְעֵלָּא וְתַתָּא ועל כן ההתקרבות של זה עם זה יהודה ויוסף, נצרכה לכל הצדדים- בעליונים ובתחתונים.

רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, לפרש הפסוק (תהלים מח) יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. הַאי קְרָא רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא אִיהוּ זה הפסוק סוד האמונה הוא. יְפֵה נוֹף, דָּא אִיהוּ יוֹסֵף הַצַּדִּיק, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה יפה נוף זהו יוסף הצדיק ששרשו ביסוד העליון שכתוב בו ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ולומדים גזרה שוה "יפה" "יפה". מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, אִיהוּ חֶדְוָה וְחֵדוּ לְעֵלָּא וְתַתָּא משוש כל הארץ פירושו שהיסוד הוא המשביר והמשפיע, ולכן הוא שמחה ויחוד בעליונים ובתחתונים. הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן, בְּגִין דִּבְחוֹלָקֵיהּ קָאִים מִשְׁכָּנָא דְשִׁילֹה פי', ממה שכתוב ביוסף הר ציון לפי שבחלקו עמד משכן שילה ששרתה בו השכינה, הַר צִיּוֹן דָּא יְרוּשָׁלִָם הר ציון הוא גם כן ירושלים כי ירושלים היא מלכות והר ציון הוא היסוד שבמלכות שעולה ליסוד ונקשרת עמו. יַרְכְּתֵי צָפוֹן, הֲכִי הוּא וַדָּאי לְעֵלָּא וְתַתָּא ירכתי צפון פי' כך זה ודאי כי היסוד למעלה בין נצח והוד, שיונקים מהצפון שהוא בחי' גבורה, וגם הוא למטה במלכות.

קִרְיַת מֶלֶךְ רָב קרית מלך רב פי', אֲתַר אִיהוּ מְתַקָּנָא, לָקֳבֵיל מֶלֶךְ רָב, דָּא מַלְכָּא עִלָּאָה דְכֹלָּא, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּהָא מִתַּמָּן אָתְיָא כָּל נְהִירוּ וְכָל בִּרְכָאן וְכָל חֵידוּ דְכֹלָּא היסוד הוא מקום מתוקן, לעומת המלך רב, לקבל ממנו השפע, וזהו המלך העליון שהיא הבינה הנקראת קודש הקדשים שהרי משם באים כל האורות וכל הברכות וכל השמחה של הספירות, כי הכתר, החכמה והבינה הם שורש הכל, כי מהכתר בא האור, והברכה באה מהחכמה, והשמחה מהבינה. דְּהָא מִתַּמָּן נָהֲרִין כָּל אַנְפִּין שהרי מהשפע של הבינה מאירים כל הפנים של הספירות התחתונות, וּבֵי מִקְדָּשָׁא אִתְבָּרְכָא מִתַּמָּן. וְכַד אִיהִי מִתְבָּרְכָא, מִתַּמָּן נָפְקֵי בִּרְכָאן לְכָל עָלְמָא, דְּהָא כָּל עָלְמָא מִתַּמָּן אִתְבָּרְכָא ובית המקדש שהוא בחי' המלכות מתברך משם וכאשר היא מתברכת משם יוצאות כל הברכות לכל העולם שהרי כל העולם וכל השפע לתחתונים משם יוצא.

ח"א ר"ט ע"ב

וַיִּפּוֹל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, הָא אוּקְמוּהּ, דְּבָכָה עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְעַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי [א] שבכה על שני בתי מקדש שעתידים ליפול בחלקו של בנימין ונחרבים וכבר פי' חז"ל כך.

פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ד) כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים. כְּמִגְדַּל דָּוִיד, מַאן מִגְדַּל דָּוִד. ושואל, ראשית צריך להבין מה הוא מגדל דוד בלא כ' הדמיון. ומסביר דָּא מִגְדַּל דָּוִד וַדַּאי, דְּבָנָה לֵיהּ דָּוִד, וְסָלִיק לֵיהּ גּוֹ יְרוּשָׁלַיִם זה מגדל דוד בודאי שבנה אותו דוד המלך שהוא בית המקדש, ונקרא כך כי הוא קנה את המקום והכין כל מה שצריך לבנינו ובנה אותו לגובה באמצע ירושלים. אֵלָּא כְּמִגְדַּל דָּוִד, דָּא יְרוּשָׁלִַם דִּלְעֵילָּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ, (משלי יח) מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהֹוָה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב אלא מה שאמר כמגדל דוד בכ' הדמיון זו ירושלים של מעלה שהיא המלכות בחינת דוד שכתוב בו מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, ה' היא המלכות, במלכות יש יחוד עם הצדיק שהוא היסוד. מַאן נִשְׂגָּב, אֵלָּא הַהוּא מִגְדַּל נִשְׂגָּב, בְּגִין דְּבֵיהּ יָרוּץ צַדִּיק ומפרש מי הוא נשגב, כלומר האם תיבת נשגב מתייחסת אל היסוד או אל המלכות, ומפרש, אותו מגדל שהוא המלכות הוא נשגב בשביל שבה ירוץ היסוד לצורך היחוד [ב].

צַוָּארֵךְ, דָּא בֵּית מִקְדָּשָׁא דִלְתַתָּא, דְּאִיהוּ קָאִים בְּתִקּוּנָא דְּשַׁפִּירוּ, כְּקַדְלָא לְגוּפָא מי זה צוארך, ומפרש, זה בית המקדש של מטה ונקרא צואר מפני שהוא עומד בתיקון נאה ויפה כמו הצואר לגוף. מַה צַּוָּאר אִיהוּ שַׁפִּירוּ דְּכָל גּוּפָא, הֲכִי נַמֵּי בֵּי מִקְדָּשָׁא, אִיהוּ שַׁפִּירוּ דְּכָל עָלְמָא ומפרש מה הצואר הוא היופי של כל הגוף, כך גם בית המקדש הוא היופי של כל העולם.

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, תִּלָּא, דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא הָווּ מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ, פירוש תל גבוה שכל בני העולם היו מסתכלים בו ומתפללים לקב"ה וְהָכִי אוּקְמוּהּ, תַּלְפִּיּוֹת, תֵּל דְּכָל פִּיּוֹת דְּעָלְמָא מְשַׁבְּחָן וּמְצַלָּאן לְגַבֵּיהּ וכך פירשו במסכת ברכות, (ל' ע"א) תל שכל פיות העולם משבחים ומתפללים דרכו לקב"ה.

אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, אִלֵּין אֶלֶף תִּקּוּנִין, דִּמְתַקְּנִין בֵּיהּ כִּדְקָא יָאוּת פי' אלה תיקונים שמתקנים בו כראוי, שהן העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הרי אלף, והן נתקנות ע"י הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, וידוע שהמלכות נתקנת ע"י הגבורות שהם אלהים במילוי ההי"ן שהאחוריים שלו גימט' אלף, וכן ע"י שם א"ל שד"י שבעולם הבריאה ש"א"ל שד"י" במילואו ע"ה עולה אלף וז"ש אלין אלף וכו'. כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים, דְּכֻלְּהוּ קָא אָתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא פי' שכולם הם באים מצד הדין הקשה, מכיון שעיקר תיקון המלכות הוא ע"י החמש גבורות, שעל ידן היא מתקשטת.

מַה צַּוָּאר, כָּל תִּקּוּנִין דְּאִתְּתָא בֵּיהּ תָּלְיָין. כָּךְ בְּמִקְדָּשָׁא, כָּל תִּקּוּנִין דְּעָלְמָא בֵּיהּ תָּלְיָין וְשָׁרְיָין עוד מפרש, מה צואר כל תיקוני וקישוטי האשה בו תלויים כך בבית המקדש כל התיקונים של העולם, דהיינו השפע והברכה של כל העולם תלויים ושורים בו. וְהָא אוּקְמוּהּ, דִּכְתִיב, (איכה ה) עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ, עַל בֵּי מִקְדָּשָׁא, דְּאִיהוּ צַוָּאר וְשַׁפִּירוּ דְּכָל עָלְמָא, נִרְדָּפְנוּ, וכבר פירשוה חז"ל שכתוב על צוארנו נרדפנו פי' על בית המקדש שהוא הצואר ויופי של כל העולם יָגַעְנוּ לְמִבְנֵי לֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין, וְלֹא הוּנַח לָנוּ. דְּהָא לָא שָׁבְקוּהּ לַן, וְאִתְחָרַב וְלָא אִתְבַּנֵּי לְבָתָר רדפנו יגענו לבנות אותו שתי פעמים ולא הניחו אותו לנו ונחרב ולא נבנה אח"כ.

מַה צַּוָּאר, כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּצֵּי, כָּל גּוּפָא אִשְׁתַּצֵּי עִמֵּיהּ. הָכִי נַמֵּי בֵּי מִקְדָּשָׁא, כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִשְׁתַּצֵּי וְאִתְחַשַּׁךְ ועוד, מה צואר כיון שנכרת כל הגוף נכרת עמו, כך גם בית המקדש כיון שהוא נכרת ונחרב ונעשה חושך, כך, כָּל עָלְמָא הָכִי נַמֵּי אִתְחַשַּׁךְ, וְלָא נָהִיר שִׁמְשָׁא, וְלָא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְכֹכְבַיָּא כל העולם גם כן נחשך אורו, ולא האירה השמש, והשמים והארץ והכוכבים לא נתנו ולא השפיעו את כחם.

בְּגִין כָּךְ בָּכָה יוֹסֵף עַל דָּא. וּלְבָתָר דְּבָכָה עַל דָּא, בָּכָה עַל שִׁבְטִין דְּאִתְּגַּלּוּ בשביל זה בכה יוסף על ב' חרבנות של ביהמ"ק, ולאחר שבכה על ביהמ"ק בכה גם על השבטים שגלו. כַּד אִתְחָרִיב בֵּי מִקְדָּשָׁא, כֻּלְּהוּ שִׁבְטִין אִתְּגַּלּוּ מִיָּד, וְאִתְבַּדָּרוּ בֵּינֵי עַמְמַיָּא כי כאשר נחרב בית המקדש כל השבטים גלו מיד והתפזרו בין האומות. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם, עֲלֵיהֶם וַדַּאי. עַל כֻּלָּם בָּכָה, עַל בֵּי מִקְדָּשָׁא דְּאִתְחָרִיב תְּרֵין זִמְנִין, וְעַל אֲחוֺי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, דְּאִתְּגְּלוּ בְּגָלוּתָא וְאִתְבַּדְּרוּן בֵּינֵי עַמְמַיָּא זה מה שכתוב וינשק לכל אחיו ויבך עליהם פי' על הכל בכה, על בית המקדש שיחרב שתי פעמים ועל אחיו עשרת השבטים שיגלו בגלות ויתפזרו בין האומות. וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ, וְלָא כְּתִיב וַיִּבְכּוּ, דְּהָא אִיהוּ בָּכָה, דְּנִצְנְצָה בֵּיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא, וְאִנּוּן לָא בָּכוּ, דְּלָא שָׁרָא עֲלַיְיהוּ רוּחַ קוּדְשָׁא וכתוב שאחרי כן דברו אחיו אתו ולא כתוב ויבכו דהיינו שהאחים גם בכו, שהרי הוא בכה לפי שנצנצה בו רוח הקודש והם לא בכו מפני שלא שרתה עליהם רוח הקודש ולא ראו את הצרות והיסורים שיעברו על עם בני ישראל.

ח"א ר"י ע"א

תָּא חֲזֵי, וְהַקֹּל נִשְׁמַע, [ג] דָּא הוּא קֹל בְּלָא וא"ו. דָּא הִיא קָלָא דְּבָכַאת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְעַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי בא וראה מה שכתוב "והקל נשמע" זה הוא קול בלי אות ו' שהיא השכינה וזה הקול שבכתה, ובוכה גם היום על בית מקדש ראשון ועל מקדש שני. נִשְׁמַע, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע. בְּרָמָה, מַאי בְּרָמָה, דָּא הוּא עָלְמָא עִלָּאָה, עָלְמָא דְאָתֵי מה שכתוב נשמע פי' כמו שכתוב קול ברמה נשמע מי נקראת רמה זה הוא העולם העליון, העולם הבא שהוא הבינה. וְסִימָנִיךְ, מִן הָרָמָה וְעַד בֵּית אֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם והסימן לזה מש"כ מן הרמה שהיא בינה ועד בית אל שהיא המלכות (תהלים קו) מן העולם העליון שהוא בינה ועד העולם התחתון מלכות. הָכָא בְּרָמָה, דָּא עָלְמָא עִלָּאָה. דְּהָא בְּהַהִיא שָׁעֲתָא דִּי בְּרָמָה נִשְׁמַע כאן גם כן ברמה זה העולם העליון הבינה, שהרי באותה שעה אשר נשמע קול בכיית השכינה בבינה. כְּדֵין מַה כְּתִיב אז מה כתוב (ישעיה כב), וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וְגו' שנתעורר למעלה צער גדול על החרבן.