פרשת בראשית - חס"ה לשבת

למה עד דורו של נח אנשים היו נולדים ללא אצבעות? האם יש משמעות לתזמון של עלה שנופל מעץ? ולמה כדאי לטעום מכל תבשיל בערב שבת? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת בראשית

יום חמישי כ"ד תשרי תשפ"ו | 16.10.2025 | 12:55

חידוש

אחרי ירח האיתנים זה הזמן לעשות מעשה

מעשה שהיה בששה אנשים ש'נדחפו' למעלית המיועדת למשא של ארבעה בני אדם ולא יותר, ואכן, המעלית שהייתה נאמנת לחוקי הבטחון נתקעה באמצע נסיעתם כלפי מעלה מרוב כובד המשקל, מיד הזעיקו את אנשי ההצלה והחילוץ, ואחר יגיעה הוציאו את כולם, אחר מעשה התעורר 'וויכוח' מיהו המזיק שעליו מוטל לשלם תשלומי הנזק ואת ההוצאות המרובות שעולה לתקן את המעלית, יש שאמרו שהשניים שנכנסו אחרונים - יתר על המותר, הם ה'מזיקים' כי לא היה להם להיכנס אחר שכבר היו בפנים ארבעה אחרים, לעומתם יש שטענו שעל כולם מוטל להשתתף בהוצאות שוה בשוה, כי גם אלו שנכנסו בתחילה הם אשמים בדבר, מאחר שהיו צריכים לצאת בראותם שיש כאן יותר מכפי השיעור 'המותר' (עי' ב"ק י: בדין חמישה שישבו על ספסל), והלכו לדין תורה אצל הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל, וזה היה פסק דינו - האיש שלחץ על הכפתור ע"מ שתעלה המעלית לקומה הרצויה הוא הוא החייב, והשאר פטורים, משום שבזמן שהיו במעלית בטרם החלה בפעולתה הרי לא נגרם לה שום היזק, ורק זה שהפעיל אותה על ידי לחיצתו על הכפתור הוא העלה אותה ובזה גרם לה שתינזק, על כן בדין הוא שישלם.

והנה מדיני 'חושן משפט' נלמד גם לעניין 'אורח חיים'..., כי הנה כולנו מלאים ב'משאות' ועמוסים בשפע הקדושה לאחר כל ירח האיתנים והימים הנוראים והקדושים, אך אם לא נלחץ על הכפתור ונתחיל 'לזוז' לא עשינו ולא כלום... ורק אם נלחץ על הכפתור, כל חד בדידיה, או אז נתחיל לעלות ולהתעלות. (ס' באר הפרשה).

"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ" (ה, כט)

בספר 'פענח רזא' (פרשת בראשית) הביא דבר פלא בשם מדרש אבכיר, שכל הנולדים קודם נח היו כפות ידיהם אדוקות ומחוברות יחדיו בלי פירוד וחילוק אצבעות, כי לא היו צריכים לעבוד עבודת אדמה, ונח היה הראשון שנולד עם חיתוך אצבעות.

והנה כשנולד נח וראה למך אביו את חיתוך האצבעות, הבין שיצטרך לעבודת האדמה, פתח ואמר: "ומעצבון ידינו מן האדמה", שעד עתה היה לנו עצב ידים מכח אדמה, מפני שקשה היה לעבוד את עבודת האדמה בידים אדוקות בלי פירוד וחילוק אצבעות. ורמז לדבר זה הביא מהפסוק "ממעשנו ומעצבון ידינו", עולה בגימטריא "ידים היו בלי חילוק אצבעות", או "ידינו בלי חילוק האצבעות".

סיפור

גם עלה שנופל הוא בהשגחה פרטית

מסופר שהבעש"ט הלך עם תלמידיו בחורשת עצים. לפתע נשבה רוח, תלשה עלה מן האילן והפילתו ארצה. פנה הבעש"ט לתלמידיו ואמר להם: היודעים אתם מדוע השיב ה' כעת את הרוח, שתקו התלמידים. המשיך הבעש"ט ואמר: למרגלות אחד העצים יושבת תולעת על עלה, והתפללה לה' שיצילה מחום השמש. ועתה ע"י הרוח נפל העלה עם התולעת ארצה ובאופן זה ניצלה התולעת מחום השמש הקודר. וכך כתוב בגמרא (ע"ז ג:) שבשלש השעות השלישיות מן היום יושב הקדוש ברוך הוא כביכול וזן את כל העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים. כלומר מן החיה הגדולה ביותר ועד החיה הקטנה ביותר מפקח הקדוש ברוך הוא ברחמיו על מזונותיהם. ("שומר אמונים" ח"א עמ' קכ"ז).

כל מה שאדם רואה ושומע, כל המאורעות שקורים לו, כל המאורעות שקורים בעולם, הכל נעשה בהשגחה פרטית משמים, "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז:), ואין שום אבן נזרקת ואין שום עשב נעקר כי אם בזמן ובמקום הראוי לו. ה' אלהינו הוא "מגביהי לשבת", אבל גם "משפילי לראות בשמים ובארץ" (תהילים קיג, ו), ובכל עת ובכל רגע מתנהלים חיי היום יום בעולם רק בהשגחתו ובפיקוחו. אין העולם מתנהל על פי מקרי הזמן כפי שהרשעים טוענים חלילה שעזב ה' את הארץ. אלא להיפך, כפי שראינו שאפילו עלה שנופל מן האילן אינו נופל אלא במקום ובזמן הראוי לו.

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (א, ד)

מרן פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, היה מחונן בחוש מוזיקלי, והיה נהנה מבעלי תפלה שהתפללו בקול ערב ונעים. ואכן, בערוב ימיו השתדלו הרבה בעלי תפלה חזנים להתפלל אצלו בחגים ומועדים, וראו בזה זכות גדולה ועצומה, להביא לרב קורת רוח מנעימותיהם ותפלותיהם.

פעם סיפר הרב למקורביו, כיצד זכה לגדלותו ושקיעותו והתמדתו הנוראה בתורה. היה זה בשנות צעירותו של הרב, כאשר הופיע בירושלים החזן העולמי ירא ה' רבי יוסל'ה רוזנבלט, הוא הוזמן לבית הכנסת 'חורבת רבי יהודה החסיד' אשר בעיר העתיקה לתפלת שחרית בשבת קודש. הרב אלישיב היה גר במאה שערים, וכבר סיים תפלתו וסעודתו וישב כבר ולמד בבית המדרש 'אוהל שרה'. והנה עלה בדעתו ללכת ולשמוע את החזן העולמי, רצון עז תכפוהו לשמוע אל הרינה ואל התפילה מפי ר' יוסל'ה אשר רוממות א-ל בגרונו, ובנוסף היה ירא ה' מרבים, הרב כבר היה אז אברך בגיל השלשים, ופתאום תוך כדי הליכתו, הוא חכך בדעתו כי יש בדבר משום ביטול תורה, ומיד החליט להסב את צעדיו ולשוב לבית המדרש האהוב. הניסיון היה גדול, שכן אהבתו לשירה ונעימה הייתה גדולה, אך לאחר העמידה בניסיון הגדול הלזה, הרגיש הרב כי אור פנימי חדש בוקע בקרבו ומני אז לא מש מאוהלה של תורה עדי זקנותו ושיבתו המופלגת.

הלכה

דיני ערב שבת

א. אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בה בימי החול ואפילו בשעות הבוקר מפני כבוד השבת.

ב. צריך לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה בכל ערב שבת כדי שיתכפרו עוונותיו ע"י שמירת שבת, וכן כדי להכין עצמו לקבל תוספת נשמה ממקום גבוה.

ג. לא יהלך אדם בערב שבת ולא יסע יותר משלש פרסאות מתחלת היום, כדי להגיע לביתו או לבית אחרים לשבת, אלא ישתדל להגיע לבית בעוד היום גדול שיוכל להכין הוא או בני ביתו צרכי שבת בסעודה כראוי. אלא אם כן הודיעם לפני כן שהוא עומד להגיע בערב שבת, ויכינו עבורו צרכי שבת. ולכתחילה יזהר שיגיע לפחות שעת אחת קודם כניסת השבת.

ד. אסור לנסוע בערב שבת ברכב שהנוהג בו חשוד לחלל שבת, ויודע שעתיד לחזור לביתו, ואין באפשרותו להגיע לביתו קודם כניסת השבת.

ה. ראש חודש שחל בשבת קודש, צריך להוסיף עוד תבשיל משאר שבתות לכבוד ראש חודש.

ו. כתב רבנו האר"י זיע"א, מכל תבשיל אשר יבשל לכבוד שבת צריך לטעום ויזכה לחיים, על שם "טועמיה חיים זכו".

ז. מנהג ק"ק חסידים בית אל לעשות בכל ערב שבת קודש קודם המנחה התרת נדרים.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!