סדר קריאת התורה יום הכיפורים

ד תשרי תשפ"ו | 26/09/2025 | 13:30

א. בשעת הוצאת ספר תורה ישאל האדם חיים וכפרה, ויעמוד ויקרא ג' פעמים י"ג מדות, ואח"כ יאמר רבונו של עולם מלא כל משאלותי לטובה, והפק רצוני ותן שאלתי לי ולבני ביתי, חיים טובים וארוכים בכבוד ובמנוחה ביראתך ובתורתך, בשלום ובהשקט ובבטחה, ופדני מכל צרה ויגון וממות, ומכל שעות רעות המתרגשות ויוצאות לעולם, וכפר עונותינו ואשמתינו אכי"ר, ויזכור שאלתו ג' פעמים ^א.

ב. יאמר ג' פעמים ואני תפילתי, ויכוין בכ"ד שמות (י"פ ע"ן וכו') היוצאים מפסוק אחרון של כל ספר מכ"ד ספרים ^ב.

ג. בשעת הוצאת ספר תורה בשחרית ובמנחה, אומרים התפלה שתיקן רבנו הרש"ש זיע"א לומר י"ב פעמים לעולם ה' דברך נצב בשמים ^ג, ואח"כ יאמרו נוסח הבקשה שסידר רבנו הרש"ש זיע"א, ואח"כ בריך שמיה וכו' ^ד.

ד. מוציאין שני ספרים, בראשון קוראים ששה ^ה בפרשת אחרי מות עד ויעש כאשר צוה ה', ואם חל בשבת, קוראים שבעה ומפטיר קורא בשני בפינחס ובעשור לחודש, ומפטיר בישעיה (ב, נז, יד – נח, יד) ואמר סלו סלו פנו דרך, עד כי פי ה' דבר ^ו.

ה. אשרי מי שזוכה לעלות לתורה בימים נוראים, ובפרט ביום אדיר בימי שנה הוא יוהכ"פ, אשר בו ניתנו לוחות שניות שהם כל התורה. ואם יזכה להיות המפטיר יאמר הוא עצמו ההפטרה.

ו. מנהג ישיבתינו הקדושה קודם שיתחיל הש"ץ קריאת התורה אומר החזן קינה "שעה בא באימות" לרבנו ששון מרדכי המדבר על מיתת בני אהרן כי כל הצטער על מיתת בני אהרן או מוריד דמעות עליהם מוחלין עוונותיהם ואין בניו מתים ^ז.

ז. נוהגים לידור צדקות ביום הכיפורים עבור המתים, ומזכירים שמותיהם ועיקר ההשכבה שיתנדב צדקה לעניים עמלי תורה עבורם, שהמתים יש להם כפרה בימים אלו ^ח.

ח. טוב ונכון שהמפטיר בתורה יכוין להוציא הציבור יד"ח בברכת ההפטרה תחלה וסוף ובזה יזכם ג"כ במצוה מאה ברכות החסרים ביום קדוש זה ^ט.

ט. אחר קריאת התורה עושים השכבה לרבנים ולחכמים שהתפללו במקום הקדוש הזה, וגם לאילו יחידים שחייבים להזכירם, ואומרים מי שבירך לכל המסייעים והמחזיקים את בית הכנסת ובית המדרש ^י.

א. שער הכונות (דף ק ע"ב).

ב. שער הכוונות (שם).

ג. סידור הרש"ש. והם כנגד י"ב פרצופים, עו"נ, או"נ, או"א, ישסו"ת, זו"ן ויעו"ר. וסדרם ממטה למעלה, ויאמר השליח ציבור פעם אחת ואח"כ הציבור אחריו, ויאמרו זה בהתעוררות גדולה. וכשאומר תיבת דברך, יכוין שישארו הגזירות למעלה. ובתיבת ה' יכוין בניקוד דברך.

ד. סידור הרש"ש.

ה. דקדושתו יותר מיו"ט שאסור במלאכה ואין מוסיפין יותר.

ו. שו"ע (סי' תרכא סעי' א). והטעם שקורין אחרי מות לפי שכתוב בו עבודת היום, וטעם ההפטרה מפני שכתוב בה ענין תשובה ותענית וכתיב בה ולקדוש ה' מכובד ודרשינן זה יום הכפורים. (בית יוסף, לבוש).

ואיתא בזוה"ק פרשת אחרי מות (נז:): אר"י בהאי יומא דכפורי אתתקן פרשתא דא לכפרא על ישראל בגלותא, בגין דסדרא דיומא דא הכי אסתדר, ובגין דמיתתהון דבני אהרן מכפרא על ישראל. מכאן אוליפנא כל מאן דמצטער על צדיקיא מעבירין חובייא דיליה, וכו'.

וכתב הכה"ח (שם ס"ק ג) והעיקר בזה שעל ידי זה יתן לב לשוב מעבירות שבידו, והחי יתן אל לבו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. וכ"כ המשנ"ב (ס"ק ב) בשם המטה אפרים.

ז. לפני קריאת התורה אומרים מאמר זה מהזהר הקדוש, לעורר את העם לבכות על מיתתם של צדיקים: וְעַל דָּא בְּיוֹמָא דָּא, קוֹרִין, אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, דְּיִשְׁמְעוּן עַמָּא, וְיִצְטַעֲרוּן עַל אֲבוּדְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, וְיִתְכַּפֵּר לְהוֹן חוֹבַיְיהוּ. וְכָל דְּמִצְטָעַר עַל אֲבוּדְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, אוֹ אָחִית דִּמְעִין עָלַיְיהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַכְרִיז עָלֵיהּ וְאוֹמֵר, (יְשַׁעְיָה ו) וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּלָא יְמוּתוּן בְּנוֹי בְּיוֹמוֹי. וְעָלֵיהּ כְּתִיב, (יְשַׁעְיָה נג) יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךָ יָמִים וְגוֹ'.

וכל אדם יתעורר בבכי עת קריאתה ויתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו, בתתו אל לבו מיתתן של צדיקים אלו על חטא אחד. ומה יעשה ליום פקודה הממולא עוונות ופשעים מכף רגל ועד ראש וכו'. ובזה יתעורר בבכי על עוונותיו. וזהו שאמרו המצטער על מיתתן של צדיקים מתכפרין לו עוונותיו. כי אם יצטער על מיתתן והוא לא ישוב ויתחרט, מה יוסיף ומה יתן להם צערו, אלא עיקר הדבר והמכוון בזה הוא להנמשך ממנו, ולשאת ק"ו, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר. ולבו ירעד ויפחד מפחד ה' ומהדר גאונו ושב ורפא לו, אכי"ר.

ובמג"א (סי' תרכא) בהקדמה לסימן כתב וז"ל: בזוהר כל מי שמצטער על מיתת בני אהרן או מוריד דמעות עליהם מוחלין לו עונותיו ובניו אין מתים בחייו וכ"כ בשם האר"י.

ח. כתב המרדכי (יומא סי' תשנ"ז) מה שהורגלו לידור צדקה ביום הכפורים עבור המתים יש להביא ראיה מספרי (שופטים פסקא רי) דתניא בפרשת עגלה ערופה (דברים כא ח) כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכין כפרה, שנפדין בממון ולא בדברים בלבד, [ואע"פ שבשאר זמנים אין להרבות בהשכבות אחר י"ב חודש, אבל בשנה ראשונה וביום פקודתו (יא"צ) ובימים נוראים מזכירין אותם].

וברוקח (סי' ריז ד"ה ומה), מה שפוסקין צדקה עבור המתים ביום הכפורים יש להם אסמכתא שכתוב בסוף פרשת תצוה (שמות ל י) הכפורים אחת בשנה יכפר וסמוך ליה ונתנו איש כופר נפשו לה' ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא יי' בוחן לבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו אז תועיל לו קצת כי החי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבשלום (סוטה י:) וכרבי יוחנן על אחר אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל ונותנים לכבוד המתים שהצדיקים מליצים על צאצאיהם ע"כ. וכתב המשנ"ב (סי' תרכא ס"ק יט) דמסתבר דאם הבן נותן בעד אביו בכל גווני מועיל להקל דיני, דברא מזכה אבא.

והכל בו (סי' ע לה ע"ג) כתב, מה שאנו נוהגים לזכור מתים משום דזכירת מתים משבר ומכניע לבו של אדם.

וכן כתב השו"ע (סי' תרכא סעי' ו) וז"ל: נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים. וכתב שם הרמ"א ומזכירין נשמותיהם, דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביה"כ. (מרדכי). וכל כן נקרא יום הכיפורים בלשון רבים דהיינו על המתים ועל החיים.

ט. וכמבואר בשו"ע (סי' רפ"ד סעי' ג) וז"ל: צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת. ומו"ר מופת הדור בחזו"ע (ימים נוראים עמוד רפ"ג)

י. דברי שלום (אות פ"ז).