פרשת כי תבוא - חס"ה לשבת

איך מתעתע היצר הרע באדם? מה כוחו האמיתי של קמיע? והאם אשה חייבת בתקיעת שופר? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת כי תבוא

יום חמישי י"ח אלול תשפ"ה | 11.09.2025 | 14:50

חידוש

הבדיקה של המעשים היא מדרגה חשובה בעולם התשובה

ימים אלו של חודש אלול הם ימי הכנה לקראת יום הדין בראש השנה. ההכנה לתשובה היא עצמה דרגה בתהליך התשובה, עצם הנכונות לבדוק לחקור ולדרוש את כל מעשינו, היא מדרגה חשובה בעולם התשובה.

יסוד לכך מצינו אצל הנאמר באליהו הנביא (מלכים א, יח, כא) ויגש אליהו אל כל העם ויאמר, עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, אם ה' הוא האלהים לכו אחריו וגו', ולא ענו העם אותו דבר. ובהמשך נאמר על הסכמת העם לאליהו (שם כד-לט) ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר... ותיפול אש ה' ותאכל את העולה ויאמרו ה' הוא האלהים.

ובירושלמי (תענית פ"ג ה"ד) מובא כי ירידת האש מן השמים הייתה בזכות הציבור. ודברים אלו צריכים ביאור, הרי רק לאחר ירידת האש, הציבור אמר "ה' הוא האלהים", ואם כן איזו זכות היתה לציבור קודם לכן, הרי קודם הם היו עובדי עבודה זרה? וההסבר הוא, מכיון שציבור זה הביע נכונות לבדוק את עצמם, ולעבוד את האלהים, ולא לפסוח על שתי הסעיפים, עצם ההסכמה לבדוק, זוהי התחלה של תשובה. גם עוד קודם שפרשו מעבודה זרה, עצם זה שיש הסכמה ורצון לשמוע, רצון לבדוק את האמת, זוהי התחלתה של התשובה, ועל כך התכוון הירושלמי שלציבור היתה הזכות הגדולה להוריד אש מן השמים בגין הכנתם לתשובה.

זהו תפקידנו בימים אלו, ויהי רצון שנזכה בעז"ה להידבק ולשוב בתשובה שלמה לפניו.
 

"בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר" (כח, סז)

היצר הטוב אומר לאדם, חזור בתשובה בזמן הבחרות, שהוא עת יקר בשעה שהמוח צלול כבוקר. אבל מצד שני היצר הרע אומר לאדם שמח בחור בילדותיך, ורק אחר כך בימי הזקנה שדומה לערב תחזור בתשובה, ואלו הן דברי יצר הרע שאומר "מי יתן ערב", אבל כשחס ושלום נתפתה לעצת יצרו, אז בימי הזקנה יתחרט מאד ויאמר "מי יתן בקר" היינו עת שהייתי בחור הלוואי אז הייתי חוזר בתשובה ולא שומע ליצר הרע.

והעיקר שעל ידו יוכל להתגבר על יצרו, הוא על ידי לימוד ספרי מוסר, כגון הספרים ראשית חכמה, שבט מוסר, חובת הלבבות, מסילת ישרים ופלא יועץ. שבהם יתבונן וידע שבחיי האדם כל רגע יקר, לפי שכל רגע שעובר לא יחזור עוד, ובכל יום מתקרב האדם אל הקבר. הן כמה שכבו על מטתם ולא קמו רחמנא ליצלן, ומכיון שאדם אינו בטוח בחייו, מה לו לרדוף אחר המותרות והתענוגים. בפרט בבחרותו, שהוא עת יקר מכל חייו, "וינקותא, כלילא דורדא" (ילקוט שמעוני קהלת תתקעט), וכל אשר בכוחו לרדוף בקביעות התורה והמצוות ביום ובלילה יקיים.
 

סיפור

"בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר" (כח, סז)

הגאון רבי ששון מרדכי זצ"ל, בעל "שמן ששון", מגדולי המקובלים היה, ורבנו יוסף חיים זצ"ל מביא בספריו כמה מעשי פלא שעשה. רבים היו באים לפניו שיתפלל עליהם ויכתוב להם קמיעות להצלחה והצלה, רפואה וישועה.

פעם אמר, כסבורים אתם שהקמיעות פועלים את הישועה? הן ממה נפשך, אחת מן השתיים, אם יש לו לאדם אמונה וביטחון בבוראו, הן בזכות האמונה נגאלו אבותנו (מכילתא בשלח פרשה ו'), ובזכות האמונה נושעים בכל דור, וברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו (ירמיה יז, ז). ואם אין לו חלילה אמונה, לא יעזרוהו כל הקמיעות שבעולם. שמא תאמרו, אם כן הקמיעות למה? זאת כדי שלא יהא נס גלוי, שיתלוהו בקמיע...

וסיפר מעשה שהיה עד לו. אישה אחת, נבעת בנה הקטן ומרוב פחדו וביעותו עצם עיניו ולא פתחן. שאלו ברופאים, נקטו בסגולות, ולא עזר דבר. הילד עצם עפעפיו ומיאן לפתחן.

יום אחד מצאה האישה דף מונח במקום משומר. כיון שלא ידעה קרוא וכתוב, שאלה אחרים מה כתוב בו. השיבוה, דף הוא מחומש שבלה. אמרה, דף מתורת משה רבנו שנמסרה לו על ידי הבורא יתברך, ודאי יועיל יותר מכל קמיע! צררה את הנייר וקשרתו בשרשרת. ענדה אותו לצואר בנה, ומיד פקח עיניו, וביעותיו עזבוהו!

תמהו הרואים וביקשו לראות מה נכתב בדף, ומצאו בו את פרשת התוכחה! "בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר, מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה" בתור קמיע, היה ראוי שיכביד את חוליו. אבל בכח אמונתה הפשוטה והאיתנה חולל לה ה' נס שהביא לבנה רפואה! הפך ה' לה את הקללה לברכה! (מעיין השבוע).
 

הלכה

תקיעת שופר

א. ידקדקו אחר תוקע הגון בעל תורה ומעשים טובים, וראוי שילמד כוונות התקיעות מזוה"ק, ואם לא נמצא תוקע שיודע לכוין סודות התקיעות, ראוי שלפחות יהיה המקרא יודע בכוונות.

ב. נכון שהגדול בתורה ובמעשים שבציבור, יעמוד לפני התקיעות ויאמר לפני הקהל דברי כיבושין כדי לעוררם לשוב בתשובה שלמה, ומנהג ק"ק חסידים "נהר שלום" שעומד החכם ואומר המוסר של מו"ר הרש"ש זיע"א ואח"כ אומרים קדיש על ישראל.

ג. קודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר, שעיקר המצוה בשמיעה. ויאחז השופר ביד ימין וטוב שגם יתקע בצד ימין, ויהיה השופר מכוסה. וביום הראשון יוסיף התוקע לברך שהחיינו. והמנהג לתקוע על הבימה שהספר תורה מונח עליה כדי להזכיר זכות קבלת התורה, ומעמד הר סיני.

ד. נשים, פטורות מן הדין מתקיעת שופר, כי זו מצות עשה שהזמן גרמא. ואשה שקבלה על עצמה מצות שמיעת קול שופר בראש השנה, ובכל שנה היתה באה לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ושנה אחת נאנסה מחמת חולי וכיו"ב ולא יכלה לבוא לבית הכנסת, אם אפשר טוב שיבא התוקע לביתה ולהשמיעה קול השופר, בלי ברכה. ואם אי אפשר, אינה צריכה התרה על מנהגה. ורק אם רוצה לבטל מנהגה לתמיד, צריכה התרה על שלא אמרה "בלי נדר". ואם התכוין בעלה לפוטרה בהתרת נדרים שנוהגים לעשות בערב ראש השנה, אינה צריכה התרה.

ה. מנהג רבנו האר"י ז"ל והרש"ש זיע"א לעשות הפסקה בין סדר לסדר, בין תשר"ת לתש"ת, ובין תש"ת לתר"ת, ולהתוודות בפה בלחש שלא ישמעו הדברים לאוזניו. ואם לא עושים הפסקה אין להתוודות אלא בלב, וגם התוקע עצמו מתוודה בפה וכן מנהג ישיבתינו ק"ק חסידים "נהר שלום" מזמן מו"ר הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי שרעבי זצ"ל.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!