ביאור ההפטרה פרשת מסעי

ט"ו תמוז תשפ"ה | 11/07/2025 | 10:28

הקשר בין ההפטרה לפרשה

הפטרה זו מפטירין אותה בשבת השניה של שלשה דפורענותא לפני תשעה באב. כי מסופר בה על נבואת הפורענות שהתנבא הנביא ירמיה על חורבן ירושלים והמקדש, בגלל עוונותיהם של ישראל.

תוכן ההפטרה

ה' מתווכח עם ישראל ואומר להם: איזו עולה מצאו בי אבותיכם שנהיו כפויי טובה, רחקו מעלי והלכו אחרי ההבל, ולא זכרו את חסדי עמם, שהוצאתי אותם ממצרים, והולכתי אותם במדבר, ספקתי להם את כל צרכיהם, הבאתי אותם לארץ זבת חלב ודבש.

ובמקום להודות לי ולעבוד אותי, הנה עזבו אותי, שהייתי להם כמעין מים חיים שאינו פוסק, כי השפעתי להם רוב טובה.

והם הלכו אחרי בארות נשברים שאין בהם מים, כי הלכו לעבוד אלילים שאין בהם ממש, ואפילו אומות העולם לא מחליפים את אליליהם, למרות שאין בהם ממש, ואם כן כיצד עם ישראל החליף אותי באלילים אשר לא יועילו להם, ובמקום לבטוח בי, הנה נשענים על מצרים ואשור, שיצילו אותם בעת רעתם, ובמקום ללכת בדרכי אבותיהם הקדושים, הנה התנכרו ועשו מעשי תועבה, לכן נרשם עוונכם לפני, וגם אם תרבו במעשים טובים לא יועיל הדבר, כי כבר נגזרה הגזרה שתינתנו ביד האויב בחודש אב.

כי למרות אזהרותי שתחזרו בתשובה, הנה נואשתם מעבודתי, והחלטתם ללכת אחרי הבעלים, ואם כך מדוע בעת רעתכם, אתם פונים אלי בבקשה שאעזור לכם, ואיה האלילים הרבים שלכם שאינם עוזרים לכם.

אך עם כל זאת אם תשובו בתשובה באמת ובתמים, הרי תהיו לי לעם סגולה כבתחילה, ואם תשבעו בשמי לאמת בלבד ותעשו צדקה ומשפט, הרי תתעלו בעיני הגוים, שיתברכו בכם שכל אחד יאמר לשני: "ישימך אלהים כישראל", גם כשיתהללו ויתפארו הרי יתהללו בכם שכל אחד יאמר לחבירו "אני מוצלח כישראל".

ירמיהו פרק ב' פסוק ד' - כ"ח, ופרק ד' פסוקים א' ב'.

ד שִׁמְע֥וּ דְבַר-יְהֹוָ֖ה [א] בֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב [ב] הם המון העם וְכָֽל-מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל [ג] הגדולים (מלבי"ם) אנשי השם (מ"ד): ה כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מַה-מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם הדורות הראשונים שנכנסו לארץ (רד"ק) [ד] בִּי֙ [ה] עָ֔וֶל איזה דבר עַוְלָה מצאו בי כִּ֥י רָחֲק֖וּ מֵעָלָ֑י [ו] בגללו, וַיֵּֽלְכ֛וּ אַחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל [ז] עבודה זרה שאין בה ממש וַיֶּהְבָּֽלוּ ובעבור זה גם הם הושפלו ונעשו כדבר שאין בו ממש (מ"ד): ו וְלֹ֣א שבו בתשובה ואָמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה נשוב לעבוד את ה' הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר [ח] בלי שנתעה בדרך (מ"ד) בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֤ה שגדלים בה קוצים וְשׁוּחָה֙ מקום חפירות עמוקות בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה מקום שמם שהחום בוער שם (מלבי"ם) וְצַלְמָ֔וֶת [ט] צלו של מוות (מ"ד) וחושך גדול (רש"י), ולא חסרנו דבר אפילו שהלכנו בְּאֶ֗רֶץ לֹֽא-עָ֤בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא-יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם [י] בקביעות (מלבי"ם): ז וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ והרי הבאתי אתכם משם אֶל-אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל מקום שדות וכרמים ואילנות טובים (רד"ק) לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ ובמקום להיטיב את דרכיכם וַתָּבֹ֙אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת-אַרְצִ֔י [יא] שעבדתם שם לכוכבים ומזלות (מ"ד), וכפל הענין ואמר, וְנַחֲלָתִ֥י ארץ ישראל הראויה להשראת השכינה שַׂמְתֶּ֖ם לְתוֹעֵבָֽה אלילים ודברי תועבה (רד"ק): ח הַכֹּהֲנִ֗ים שלפני ה' עובדים כל היום, גם כפרו בטובה ולא הזהירו ולֹ֤א אָֽמְרוּ֙ לעם לאמר אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ חכמי התורה (רד"ק) והסנהדרין (רש"י) שכחו את הטובות שעשיתי עמהם לֹ֣א יְדָע֔וּנִי [יב] לא למדו תורה לשמה (רד"ק) ולא רצו לדעת גודל רוממותי (מ"ד) וְהָרֹעִ֖ים מלכי ישראל (רד"ק) והשרים (מלבי"ם) פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י [יג] וְהַנְּבִיאִים֙ נביאי השקר (ת"י) נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל בשם הבעל (רש"י) וְאַחֲרֵ֥י הפסילים אשר (מ"ד) לֹֽא-יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ: ט לָכֵ֗ן טרם אביא עליכם רעה עֹ֛ד אָרִ֥יב אתווכח אִתְּכֶ֖ם ע"י נביאי (רש"י) נְאֻם-יְהֹוָ֑ה וידעתם שגם וְאֶת-בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב אם הם ירעו דרכם כמעשיכם (ת"י): י כִּ֣י עִבְר֞וּ כשתלכו לאִיֵּ֤י כִתִּיִּים֙ לעם כתיים שיושבים באייהם (רש"י) וּרְא֔וּ את מעשיהם וְקֵדָ֛ר ולמדינת קדר שישבו במדבר באוהלים (מלבי"ם) שִׁלְח֥וּ מלאכים וְהִֽתְבּוֹנְנ֖וּ וחקרו מְאֹ֑ד לראות מנהגם וּרְא֕וּ מעשי העכו"ם ההם, וכי הֵ֥ן [יד] באמת הָיְתָ֖ה בניהם כָּזֹֽאת כתועבה הזאת (מ"ד): יא הַהֵימִ֥יר האם החליף גּוֹי֙ אֱלֹהִ֔ים את אלהיו באחר, ולמרות שהאלילים שלהם וְהֵ֖מָּה לֹ֣א אֱלֹהִ֑ים אלא הבל וריק בכל זאת לא החליפו אותם וְעַמִּ֛י הֵמִ֥יר החליף כְּבוֹד֖וֹ של מקום (מ"ד) בְּל֥וֹא יוֹעִֽיל [טו] בע"ז שאין בה תועלת (רש"י): יב שֹׁ֥מּוּ [טז] השתוממו ויתמהו (רש"י) שָׁמַ֖יִם ויתפלאו עַל-זֹ֑את שהולכים אחרי לא יועיל ולא יציל וְשַׂעֲר֛וּ ויצטערו על גודל החורבן שחָרְב֥וּ ישראל מְאֹ֖ד (מלבי"ם) נְאֻם-יְהֹוָֽה: יג כִּֽי-שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת [יז] רעה כפולה עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י שעזבו אותי, והלכו אחרי האלילים, וז"ש אֹתִ֨י עָזְב֜וּ שאני מְק֣וֹר מעין | מַ֣יִם חַיִּ֗ים המשפיע להם טובה בלי הפסקה (מ"ד) לַחְצֹ֤ב לחפור (רש"י) לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ רבים נִשְׁבָּרִ֔ים שכותליהם שבורים אֲשֶׁ֥ר לֹא-יָכִ֖לוּ יחזיקו (מ"ד) הַמָּֽיִם כי זבו דרך הכותלים השבורים, כן הם הבוטחים באלהים אחרים (רש"י): יד הקב"ה וישראל כאילו שואלים: וכי הַעֶ֙בֶד֙ מקנת כסף הוא יִשְׂרָאֵ֔ל [יח] או אִם-יְלִ֥יד בַּ֖יִת בן האמה ה֑וּא להיות נעזב, הלא קראתי לו בני בכורי ואם כן מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה ישראל לָבַֽז שיבזו אותו אויביו (רד"ק) וי"מ לשלל (מ"צ): טו ומדוע (רד"ק) עָלָיו֙ על ישראל יִשְׁאֲג֣וּ יצעקו כְפִרִ֔ים [אריות צעירים] מלכי הגויים ונָתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם [יט] וַיָּשִׁ֤יתוּ וישימו אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה לשממה (מצודות) עָרָ֥יו (נצתה) נִצְּת֖וּ נשרפו (רש"י), ונשארו מִבְּלִ֥י איש יֹשֵֽׁב בהם (מ"ד): טז גַּם-בְּנֵי-נֹ֖ף (ותחפנס) וְתַחְפַּנְחֵ֑ס הם מצרים שאתם בוטחים בהם לעזרה (רש"י) [שהיו ממלכה שפלה] יִרְע֖וּךְ ישברו לכם את הקָדְקֹֽד הגולגולת (רד"ק) ובת"י פי' קטלון גברך ויבזבזון נכסך: יז ומשיב הנביא: ה ֲלוֹא-זֹ֖את [כ] תַּעֲשֶׂה-לָּ֑ךְ לא בעבור מקרה הזמן (מ"ד), אלא זאת הרעה באה בגלל עוון (רש"י) עָזְבֵךְ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ ללכת אחרי אלהים אחרים (רד"ק) בְּעֵ֖ת מוֹלִיכֵ֥ךְ מדריכך ה' בַּדָּֽרֶךְ הטובה והישרה (רש"י): יח וְעַתָּ֗ה שראית שהכל בהשגחה (מ"ד) מַה-לָּךְ֙ ללכת לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם ולבטוח בהם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר זה הנילוס שהטביע בתוכו ילדי ישראל (רש"י) וּמַה-לָּךְ֙ ללכת לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר ולבטוח בהם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר [פרת (מ"צ)], לבקש מהם עזרה להיות נושע על ידם (מ"ד): יט בסוף תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָעָתֵ֗ךְ [כא] העוון והרעה שעשית יביאו עליך יסורים (רש"י) וּמְשֻֽׁבוֹתַ֙יִךְ֙ השובבות שהלכת בדרכי ליבך תּוֹכִחֻ֔ךְ יוסרו אותך במכאובים, ועי"ז וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ תביני (מ"ד) כִּי-רַ֣ע וָמָ֔ר יבוא עליך [ירושלם], על (ת"י) עָזְבֵ֖ךְ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֤א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ ופחד ממני לא היה בלבך (רש"י) נְאֻם-אֲדֹנָ֥י יְהֹוִ֖ה צְבָאֽוֹת: כ} כִּ֣י הרי מֵעוֹלָ֞ם הייתי לך לעזרה שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ שהכבידו עליך האומות נִתַּ֙קְתִּי֙ הסרתי מוֹסְרֹתַ֔יִךְ מוסרות ועול הגויים מעליך וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א (אעבד) אֶעֱב֑וֹר על דבר ה', אך לא שמרת הבטחתך, ושבת לעבוד ע"ז כמו שאת עושה עכשיו כִּ֣י את עושה אלילים עַֽל-כָּל-גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כָּל-עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן בכל מקום, וממקום למקום אַ֖תְּ הולכת לעבוד עכו"ם כמו צֹעָ֥ה זֹנָֽה שהולכת ונוסעת ממקום למקום למלאות תאוותיה (רד"ק): כא} וְאָֽנֹכִי֙ מקדם נְטַעְתִּ֣יךְ כשֹׂרֵ֔ק [כב] כזמורות מגפן משובח שכֻּלֹּ֖ה מזֶ֣רַע אֱמֶ֑ת [כג] אבות הכשרים והצדיקים (רש"י) והיה ראוי שיצא ממנו פרי טוב ומשובח וְאֵיךְ֙ נֶהְפַּ֣כְתְּ לִ֔י לסור מאחרי כמו סוּרֵ֖י זמורות רעות המוסרים מהַגֶּ֥פֶן אשר כל אחד נָכְרִיָּֽה וזרה לנטיעה, כאילו לא יצא ממנו (רד"ק) ובת"י איך נעשתם כגפן שאין בה הנאה: כב כִּ֤י אִם-תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר [כד] חול המיוחד לכביסה ושפשוף וְתַרְבִּי-לָ֖ךְ [כה] בֹּרִ֑ית נקיון (רש"י) וי"מ סבון א"נ עשב המנקה, כלומר שתעשו תשובה לא יועיל לך ואעניש אותך כי נִכְתָּ֤ם נרשם ונחקק ונעשה כתם עֲוֹנֵךְ֙ לְפָנַ֔י ויש עוונות דלא סגי בתשובה אלא יסורין ממרקין (רד"ק) נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה: כג כ"כ עוונך מגולה שאם תרצי להכחישו לא תוכלי (רד"ק) וז"ש אֵ֣יךְ תֹּאמְרִ֞י איך תכחשו ותשקרו לאמר לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי עתה בע"ז ואַחֲרֵ֤י הַבְּעָלִים֙ מעולם לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי (מ"ד) רְאִ֤י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא בעמק מול בית פעור שעבדת הבעל ועדיין דבוק בך דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית מול בית פעור, וגם עתה בארצך את רצה הלוך ושוב לעבוד ע"ז כבִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה נקבת גמל קטנה (רד"ק) שמְשָׂרֶ֥כֶת [כו] המקלקלת (ת"י) דְּרָכֶֽיהָ ואינה הולכת בדרך הישר (ע"פ ת"י): כד הרי את כפֶּ֣רֶה | חמור הבר (רד"ק) שהוא לִמֻּ֣ד ורגיל לרוץ במִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת בחשק (נפשו) נַפְשָׁהּ֙ שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ האויר אל הריאות, כדי לרוץ מהר בתאוות לבך, (ע"פ רש"י) תַּאֲנָתָ֖הּ [מלשון "אנה לידו"] וכאשר זימנה עצמה ללכת למקום תאוה מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה מי יוכל להשיבה (רד"ק) כָּל-מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ כל המחפשים, המבקשים אותה לֹ֣א יִיעָ֔פוּ אינם צריכים להתעייף ולהתייגע (מ"ד), כי בְּחָדְשָׁ֖הּ [כז] יִמְצָאֽוּנְהָ כי חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה ואז היא נלכדת, אף אתם חדש אחד (הוא אב) הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו (רש"י): כה ובזה את דומה לפֶרֶה, שנביאי אומרים לך חזרי בתשובה כדי שמִנְעִ֤י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף שלא תלכי לגולה ברגלים יחפות, ועי"ז תמנעי את (וגורנך) וּגְרוֹנֵ֖ךְ מלמות מִצִּמְאָ֑ה בצמא, ואת במקום לקבל תוכחתם וַתֹּאמְרִ֣י על דברי הנביאים נוֹאָ֔שׁ מיואשת אני מעבודת ה', ואין מיחוש בדבריכם (רש"י) ל֕וֹא אשוב אליו ית' כִּֽי-אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים עבודת אלילים וְאַחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ לעבוד אותם (מ"ד) שרואה אני אותם מצליחים (רד"ק): כו תגיע לכם בושה כְּבֹ֤שֶׁת גַּנָּב֙ כִּ֣י יִמָּצֵ֔א אדם נאמן שנתגלה ונמצא עתה שקרן וגנב (רש"י) כֵּ֥ן הֹבִ֖ישׁוּ התביישו בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל בעיני אומות העולם כיון שהיו מוחזקים לעבדי ה', ועתה הֵ֤מָּה המון העם מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם וְכֹהֲנֵיהֶ֖ם כהני הבעל וּנְבִיאֵיהֶֽם נביאי השקר נמצאו עובדי ע"ז (רד"ק): כז ותתביישו לכם על אשר אתם אֹמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ לפסל העשוי מעץ אָ֣בִי אַ֗תָּה [כח] וְלָאֶ֙בֶן֙ לפסל העשוי מאבן אַ֣תְּ (ילדתני) יְלִדְתָּ֔נוּ אתה יצרתנו כִּֽי-פָנ֥וּ [הפנו] אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים כפרו בי ולא רצו לשמוע לי וּבְעֵ֤ת רָֽעָתָם֙ כשרואים כי אין אלוהיהם מושיע אותם יֹֽאמְר֔וּ ויתפללו אלי ק֖וּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ (רד"ק): כח וכביכול שואל השי"ת וְאַיֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ לָּ֔ךְ תנסו אותם אם יָק֕וּמוּ הם אִם יוכלו יוֹשִׁיע֖וּךָ בְּעֵ֣ת רָעָתֶ֑ךָ ואל תאמר אין לי אלהים אחרים כִּ֚י כמו מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ עשית צורות של אלילים (רד"ק) [ובכל עיר ועיר אלוה אחר (רש"י)], אתה יְהוּדָֽה: א אִם-תָּשׁ֨וּב בתשובה יִשְׂרָאֵ֧ל | נְאֻם-יְהֹוָ֛ה אז אֵלַ֖י [כט] תָּשׁ֑וּב לכבודך וגדולתך הראשונה (רש"י) ולהיות לפני סגולה מכל (מ"ד) וְאִם-תָּסִ֧יר שִׁקּוּצֶ֛יךָ הפסילים מִפָּנַ֖י מארצי ומירושלים עירי (מ"ד), אז וְלֹ֥א תָנֽוּד לא תהיה נע ונד לצאת לגלות (רש"י): ב וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ ואם כאשר תשבע בשמי חַי-יְהֹוָ֔ה תשבע רק בֶּאֱמֶ֖ת ולא כמו שענה אם נשבעים לשקר (רש"י), ותתנהגו בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה אז וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ בישראל בגּוֹיִ֖ם שיאמרו אחד לחברו ישימך אלהים כישראל וּב֥וֹ [ל] יִתְהַלָּֽלוּ [לא] המהלל עצמו יאמר הנה אני מוצלח כישראל (מ"ד):