פרשת בלק - חס"ה לשבת

היתכן לבקש מהקב"ה שיסלח לנו דוקא בגלל שהחטא גדול? מדוע האר"י הקדוש לא יכל ללמד לתלמידו את מה שלמד בחלום? והאם מי שקם לפני עלות השחר של הצום יכול לאכול ולשתות? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת בלק

יום שישי ט"ו תמוז תשפ"ה | 11.07.2025 | 9:30

חידוש

"אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל" (כד, כג)

איתא במדרש פליאה הדא הוא דכתיב וסלחת לעוני כי רב הוא (תהלים כה' יא'), ונראה לי על פי מה שפירשתי וסלחת לעוני כי רב הוא, לכאורה נהפוך הוא אם החטא גדול בודאי אין כל כך טענה לבקש סליחה מהקב"ה, ומה להגדיל החטא, אבל נראה לי דהיא הנותנת, כי כבר אמרו בסוטה (ג' א') אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, דאם היה האדם מעלה על לבו גדולתו ורוממותו של הקב"ה כי הוא רם על כל רמים, וגם מעלה על לבו גודל עונשה של עבירה בודאי לא במהרה הוא חוטא, אלא בודאי נכנסה בו רוח שטות, והנה אם אדם נכשל בחטא גדול, זה עצמו מראה שלא היה בישוב דעת ובודאי רוח שטות נכנסה בו, וכן הנסיון ילמדנו אם אדם עושה מעשה מכוער מאד, מעמידין אותו לבחינה בפני רופאי הנפש להתחקות אחריו לדעת אם שפוי הוא בדעתו אם לאו, כי אי אפשר לצייר שאדם בעל בינה יעשה מעשה כזה, וזה וסלחת לעוני כי רב הוא, יען שרב הוא לכן מזה הטעם עצמו אני מבקש סליחה כי זה אות שלא חטאתי נגדך במעל ובמרד.

כן כאן אמר אוי מי יחיה משומו אל, דהיינו כפרש"י מי יכול להחיות עצמו מגזירות שהושמו עליו מאת הקב"ה, על כן אם חוטא בודאי רוח שטות נכנסה בו, על כן וסלחת לעוני כי רב הוא.

סיפור

"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן" (כב, כח)

האר"י היה ישן שינת צהרים בשבת קודש פרשת בלק [האר"י היה ישן ב' או ג' שעות בשבת, וכתב במחזיק ברכה שרבים מקיימים מנהג האר"י, ומי יתן אם יקיימו שאר הנהגותיו ואזהרותיו כי קודש הם], וראה תלמידו ר' אברהם הלוי ז"ל, ששפתותיו מרחשין בתוך שינתו, והלך והטה אזנו על גבי פיו של האר"י הקדוש לשמוע מה שמדבר, ובתוך כך התעורר האר"י הקדוש וראהו עומד על גביו.

שאלו האר"י מה אתה רוצה, אמר לו ראיתי אדוני מדבר, ורציתי לשמוע מה מדבר, אמר לו האר"י הקדוש, תמיד בעת שינתי נשמתי עולה למעלה, ומלאכי השרת מביאים אותי למ"ט שר הפנים, והוא שואל אותי לאיזו ישיבה אני רוצה לילך ומוסרים לי רזין עילאין.

אמר לו ר' אברהם הלוי ז"ל, בבקשה ממך, ילמדנו רבנו מה שלמדת עכשיו בשינה זו, התחיל האר"י לחייך וענה לו, אני מעיד עלי שמים וארץ, שאילו הייתי דורש שמונים שנה רצוף בלי גוזמא, לא הייתי יכול לסיים ולומר מה שלמדתי עתה בפרשת בלעם והאתון.

הלכה

צום יז' בתמוז (יום ראשון)

א. אם ישן שינת קבע, אע"פ שקם קודם עלות השחר, אסור באכילה ושתיה, אלא אם כן התנה קודם שישן שדעתו לחזור לאכול או לשתות [ולפי הזוהר יש להחמיר גם בזה].

ב. הכל חייבים בתעניות אלו, ואסור לפרוץ גדר. ואפילו מי שעל ידי כך יתבטל מלימודו, או מלמדי תינוקות. וכל שכן אנשים שעובדים וטוענים שחשים כאבי ראש וצמא וכיוצא בזה. וכל המצטער על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) "שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".

ג. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות, ומעוברת היינו בכל ימי עיבורה, משנתברר שהיא מעוברת, ואפילו תוך ארבעים יום, לפי שבתחילת ימי עיבורה העובר חלוש ביותר ועינוי קל יכול להזיקו ומסכן גם לאמו.

ד. כל חולה שחלוש וחש בגופו, אע"פ שאין בו סכנה, פטור מד' תעניות, שבמקום חולי לא גזרו רבנן.

ה. מי שאינו מתענה, לא יעלה להיות ש"ץ בתעניות ציבור. וכן אינו רשאי לעלות לתורה.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!