מאמרי הזוהר הקדוש פרשת שלח

י"ג סיון תשפ"ה | 09/06/2025 | 20:07

בענין לשון הרע

המרגלים בשעה שדיברו לשון הרע נלקח מהם נשמות י"ב השבטים שהיו בהם

שלח לך דף קנח.

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה וגו' ממדבר פארן על פי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים ראשי בני ישראל המה (במדבר יג, ג). כֻּלְּהוּ זַכָּאִין הָווּ, וְרֵישֵׁי דְּיִשְׂרָאֵל הָווּ כולם צדיקים היו וראשי בני ישראל היו אלה המרגלים. אֲבָל אִנּוּן דִּבְּרוּ לְגַרְמַיְיהוּ עֵיטָא בִּישָׁא אבל הם הנהיגו לעצמם עצה רעה, ואז פרחה מהם נשמת השבטים, כמש"כ רבנו האר"י (בשער הפסוקים) ששנים עשר מרגלים אלה הם כנגד י"ב שבטים. אַמַּאי נָטְלֵי עֵיטָא דָּא ומדוע לקחו עצה רעה זו. אֶלָּא אָמְרוּ, אִי יָיעֲלוּן יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, נִתְעַבַּר אַנַּן מִלְּמֶהֱוֵי רֵישִׁין אם יעלו ישראל ויכנסו לארץ ישראל יעבירו אותנו מלהיות ראשים כי א"י היא בחינת רחל, והם היו בחינת דור המדבר בחינת לאה, וִימַנֵּי מֹשֶׁה רֵישִׁין אָחָרַנִּין וימנה משה רבנו ראשים אחרים שהם בחינת רחל, דְּהָא אַנַּן זָכֵינָן בְּמִדְבָּרָא לְמֶהֱוֵי רֵישִׁין שהרי אנחנו זכינו להיות ראשים במדבר, אֲבָל בְּאַרְעָא לָא נִזְכֵּי אבל בארץ ישראל לא נזכה להיות ראשים. וְעַל דְּנָטְלֵי עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ ועל שלקחו עצה רעה לעצמם, מִיתוּ אִנּוּן, וְכָל אִנּוּן דְּנָטְלָן מִלַּיְיהוּ מתו הם וכל אותם שקבלו את דבריהם.

כשחטאו ישראל במרגלים נכנסה בהם זוהמת הנחש ולא יכלו ליכנס לארץ עד שיוסר מהם

שם דף קסא.

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אִלְמָלֵא הָווּ עָיְילִין יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, בְּסִימָנָא (דף קסא ע"א) (נ"א בְּאוּמָנָא) דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא אם היו עולים ונכנסים עם ישראל לארץ ישראל בסימנים ובאמונתו של הנחש שהיא לשון הרע שריכלו המרגלים על א"י, לָא הָוָה קָאִים עָלְמָא רִגְעָא חַד לא היה עומד העולם אפי' רגע אחד, ולכן נשארו במדבר ארבעים שנה כדי לתקן חטא לשון הרע. מַאן אֻמָּנָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא ומי הוא האומן הגדול בלשון הרע [א], נָחָשׁ הוא הנחש, שהוא הראשון שדיבר לשון הרע וזה היה על הקב"ה כידוע. וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר, מִדְּאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה אַטִּיל בָּהּ זוֹהֲמָא משבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה כי א"י היא סוד המלכות הנק' חוה ועם ישראל קיבלו הזוהמה מהנחש דרך המרגלים שדיברו לשון הרע ואז היה נחשב כאילו בא הנחש על חוה.

על הכל הקב"ה מוחל חוץ מעוון לשון הרע

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְעַל כֹּלָּא מָחַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר מִן לִישָׁנָא בִּישָׁא על כל העוונות מוחל הקב"ה חוץ מהעוון של לשון הרע. בְּגִין דִּכְתִּיב היות וכתוב (תהלים יב, ה), אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. לשון המדברת גדולות ונעלה על הכל, היות וזה ברשותינו ונוכל לדבר מה שנרצה ואז כופר בעיקר.

כמה רעות וצרות נסבבו על ידי לשון הרע של המרגלים

תָּא חֲזֵי בא וראה, כַּמָּה עָבַד הַהוּא לִישָׁנָא בִּישָׁא כמה רעות עשה אותו לשון הרע של אותם המרגלים, גָּזַר עַל אַבָּהַתְנָא דְּלָא יֵיעוּל לְאַרְעָא נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ הקודש וּמִיתוּ אִנּוּן דְּאָמְרוּ ומתו אותם המרגלים שאמרו לשון הרע. וְאִתְגַּזַּר בִּכְיָה לְדָרֵי דָּרִין  (כָּל שֶׁכֵּן הָכָא דְּאַפִּיקוּ לִישָׁנָא בִּישָׁא עַל כֹּלָּא) ונגזר בכי על עם ישראל לדורי דורות. כַּבְיָכוֹל כֵּיוָן דְּאַפִּיקוּ עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא כיון שהוציאו לשון הרע על ארץ הקודש, כְּאִילּוּ אַפִּיקוּ עֲלֵיהּ כאילו הוציאו כביכול על הקב"ה. בְּגִין כַּךְ קִנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דָּא, בשביל כך קינא הקב"ה על זה (כְּלוֹמַר קִנֵּי לִשְׁמֵיהּ) וְקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ לְאִשְׁתַּצָּאָה מֵעָלְמָא, וח"ו עמדו כל ישראל כולם להכלות ולהשמד מן העולם אִלְמָלֵא בָּעוּתֵיהּ דְּמֹשֶׁה אם לא תפילתו ובקשתו של משה רבנו שביטל את הגזרה ובמקום שימותו בפעם אחת כולם מתו במשך ארבעים שנה ורק אותם שמגיל עשרים עד ששים.

יש ממונים שלוקחים דיבורים לא טובים שמדברים בנ"א, וב"מ מטמאים בזה אח"כ לדברי תורה שמדברים אותם אנשים

פקודי דף רסג:

וּמֵהַאי רוּחָא בִּישָׁא ומזה הרוח הרע, תָּלְיָין כַּמָּה גַּרְדִּינִין אָחָרַנִּין תלויים בעלי דינים אחרים, דְּאִנּוּן מְמֻנַּן לְאַחָדָא מִלָּה בִּישָׁא שהם ממונים לאחוז דיבור רע של לשון הרע, אוֹ מִלָּה טִנּוּפָא דְּאַפִּיק בַּר נָשׁ מִפֻּמֵּיהּ או דברי טינוף של ניבול פה שמוציא האדם מפיו, וּלְבָתָר אַפִּיק מִלִּין קַדִּישִׁין ואח"כ כאשר מוציא האדם מפיו דברים קדושים של תורה ותפילה, אז בעלי הדינים מטמאים בדיבורים הללו את דברי התורה והתפילה. וַוי לוֹן, וַוי לְחַיֵּיהוֹן אוי להם אוי לחייהם, אִלֵּין אִנּוּן בְּנֵי נָשָׁא דְּגַרְמֵי לְאִלֵּין גַּרְדִּינִין אָחָרַנִּין לְשַׁלְטָאָה אלה אותם בני האדם שגורמים שאלה בעלי דינים אחרים ישלטו, לְמִפְגַּם אֲתַר קַדִּישָׁא כדי לפגום במקום הקודש של השכינה. וַוי לוֹן בְּהַאי עָלְמָא, וַוי לוֹן לְעָלְמָא דְּאָתֵי אוי להם בזה העולם, אוי להם לעולם הבא. בְּגִין, דְּאִלֵּין רוּחִין מְסָאֲבִין, נָטְלִין הַאי מִלָּה מְסָאֲבָא היות שאלו הרוחות הטמאות לוקחות את המלה והדיבור הטמא שמוציא מפיו, וְכַד אַפִּיק בַּר נָשׁ לְבָתָר מִלָּה קַדִּישָׁא וכאשר מוציא האדם אח"כ דיבור קדוש מפיו, אַקְדִּימוּ אִלֵּין רוּחֵי מְסָאֲבֵי, וְנָטְלֵי הַהִיא מִלָּה מְסָאֲבָא, וּמְסָאֲבֵי לְהַהִיא מִלָּה קַדִּישָׁא, וְלָא זָכֵי בֵּיהּ בַּר נָשׁ, וְכַבְיָכוֹל תָּשַׁשׁ חֵילָא קַדִּישָׁא. מקדימות אלו הרוחות הטמאות ולוקחות את אותה מילה ודיבור טמא ומטמאות את אותו דיבור קדוש בכח דיבור הטומאה שיצא קודם מפיו ואינו זוכה בו האדם שיעלו תורתו ותפילתו למעלה וע"י זה כביכול נחלש כח הקדושה ב"מ.

רוח אחת ישנה שכאשר מתעוררים בני אדם לדבר לשון הרע, מתעוררת היא ומביאה ב"מ מות לגויי הארצות

פקודי דף רסד:

תְּחוֹת אִלֵּין תחת אלו הב' רוחות שהם אף וחמה, אִית רוּחָא חֲדָא יש רוח אחת, דְּקָיְימָא עַל כָּל אִנּוּן מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא שעומדת על כל אותם בעלי לשון הרע, דְּכַד מִתְּעָרֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא שכאשר מתעוררים בני אדם לדבר לשון הרע, אוֹ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּאִתְּעָרֵי בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא או אותו אדם יחיד שמתעורר לדבר לשון הרע, כְּדֵין אִתְּעַר הַאי רוּחָא בִּישָׁא מְסָאֲבָא דִּלְעֵילָּא, אז מתעורר זה הרוח הרע הטמא שלמעלה דְּאִקְּרֵי שנקרא סכסיכ"א, וְאִיהוּ שָׁארֵי עַל הַהוּא אִתְּעָרוּתָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא והוא שורה על אותה ההתעוררות של הלשון הרע, דְּשָׁארֵי בֵּיהּ בְּנֵי נָשָׁא שהתחילו בו בני אדם לדבר, וְאִיהוּ עָאל לְעֵילָּא והוא עולה למעלה ומקטרג, וְגָרִים בְּהַהוּא אִתְּעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא וגורם ע"י אותה התעוררות של לשון הרע, מוֹתָא וְחַרְבָּא וְקָטוֹלָא בְּעָלְמָא (דף רסה ע"א) מיתה וחרב והרג בעולם. וַוי לְאִנּוּן דְּמִתְּעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא אוי לאותם אנשים שמדברים לשון הרע ומעוררים לאותו צד הרע, וְלָא נָטְרֵי פֻּמַּיְיהוּ וְלִישָׁנֵהוֹן ולא שומרים פיהם ולשונם, וְלָא חָשְׁשֵׁי עַל דָּא ולא חוששים על איסור לשון הרע, וְלָא יָדְעֵי דְּהָא בְּאִתְּעָרוּ דִּלְתַתָּא, תָּלְיָא אִתְּעָרוּ דִּלְעֵילָּא, בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ ולא יודעים כי בהתעוררות שלמטה תלויה התעוררות של מעלה לטוב ולרע.

מעלת עסק תורתינו הקדושה

מבאר והולך שע"י עסק התורה ועבודת ה' משיגים הצדיקים שכר רב בגן עדן ורומז כל זה בפרשת המרגלים

שלח לך דף קנט:

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִפָּרַשְׁתָּא דָא אוֹלִיפְנָא רָזָא דְּחָכְמָתָא אמר רשב"י מפרשה זו דמרגלים למדנו סוד החכמה, וְאִשְׁתַּמָּעוּ מִנַּהּ רָזִין עִלָּאִין וְיַקִּירִין והבנו ממנה סודות עליונים ויקרים. תָּא חֲזֵי, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח בְּאוֹרָיְיתָא וְאָמַר, אֲזִילוּ בְּאוֹרְחַי, אִשְׁתַּדָּלוּ בְּפוּלְחָנִי בא וראה הקב"ה משתבח בתורה ואמר לעם ישראל, בבקשה, תלכו בדרכי והשתדלו והתדבקו בעבודתי, וְהָא אֲנָא מְעַיֵּיל לְכוֹן לְעָלְמִין טָבִין, לְעָלְמִין עִלָּאִין ואני אכניס אתכם לעולמות טובים ולעולמות עליונים שהוא ג"ע העליון. בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יָדְעֵי, לָא מְהֵימְנֵי, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בני אדם שאינם יודעים בתורה ולא מאמינים ולא מתבוננים בתורה ובזכות של ג"ע ועוה"ב, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אֲזִילוּ אַלִּילוּ הַהוּא עָלְמָא טָבָא, הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה דְכִסּוּפָא אמר הקב"ה, לכו ורגלו את אותו עוה"ב עולם דכולו טוב אותו עולם שכולם נכספים ומתאוים לזכות בו. אִנּוּן אָמְרֵי, אֵיךְ נֵיכוּל לְאַלְּלָא לֵיהּ, וּלְמִנְדַּע כָּל הַאי הם אומרים איך נוכל לרגל את אותו עולם ולדעת ולהכיר בזכות הגדולה של עוה"ב שיינתן לצדיקים לעתיד לבא הרי אנחנו כאן בעוה"ז ואין לנו קשר לאותו עולם שכולו טוב [ב].

מַה כְּתִיב מה כתוב שם. עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב שהוא בימין ששם התורה כמ"ש מנורה בדרום הרוצה להחכים ידרים, לכן כתוב, "מימינו אש דת למו", אִשְׁתַּדָּלוּ בְּאוֹרָיְיתָא, וְתִחְמוּן דְּהָא הִיא קָיְימָא קַמַּיְיכוּ, וּמִנַּהּ תִּנְדְּעוּן לֵיהּ השתדלו מאד ללמוד ולעסוק בתורה הקדושה ולא תתעסקו בהבלי העולם ותאוותיו ותהיו מנוגבים מזה ואז תזכו ע"י הלימוד ותשיגו מה זה עוה"ב והשכר של הצדיקים שהרי התורה היא עומדת לפניכם ולא בשמים היא כמו גן עדן, וממנה תדעו ותשיגו בעולמות העליונים. וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא וְגוֹ'. תִּחְמוּן מִנַּהּ הַהוּא עָלְמָא דהיינו תראו ותשיגו מהתורה שהיא רוחנית, את העולם הרוחני ג"ע וכל אשר בו, דְּהָא יְרוּתָא דְאַחְסָנָא, דַּאֲנָא עָיִיל לְכוּ בַּהּ שהרי היא ירושת נחלה אשר אני מביא אתכם בה, וכתב הגר"א זה מש"כ שהקב"ה נשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ היא ארץ העליונה ארץ החיים הנצחיים. וְאֶת הָעָם הַיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ, אִנּוּן צַדִּיקַיָּיא דִבְגִנְּתָא דְעֵדֶן, דְּקָיְימָן שׁוּרִין שׁוּרִין בִּיקָרָא עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין עִלָּאִין אלה הצדיקים שבג"ע שנהנים מזיו השכינה שעומדים שורות שורות בכבוד עליון ובמדרגות עליונות כל אחד כפי הטרחה שטרח בזה העולם.

הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, בַּהּ תִּחְמוּ אִי זָכוּ לְכָל הַאי כַּד אִתַּקָּפוּ עַל יִצְרֵיהוֹן, וְתַבָּרוּ לֵיהּ, אִי לָא ע"י התורה שתלמדו תדעו ותראו כי כל מה שזכו הצדיקים בעולם הבא לכל אותו הכבוד היות והתגברו על יצרם הרע, וגם שברו אותו שלא יוכל יותר לקום ולכן מקבלים שכר ג"ע כי נצחו היצה"ר ועזבו את החטא. אוֹ כַּד אִתַּקָּפוּ בְּאוֹרָיְיתָא, לְמִלְעֵי בַּהּ יְמָמָא וְלֵילְיָא או שמקבלים שכרם מחמת שהתחזקו בתורה לעסוק בה יומם ולילה. אוֹ אִי אַרְפּוּ יָדַיְיהוּ מִנַּהּ. וְזָכוּ לְכָל הַאי או ח"ו הרפו ידיהם מן התורה ובכל זאת זכו לכל זה ובודאי שאם רפו ידיהם מן התורה לא זוכים לג"ע. הַמְעַט הוּא אִם רָב, אִי סַגִּיאִין אִנּוּן דְּאִשְׁתַּדַּלוּ בְּפוּלְחָנִי, וְאִתַּקִּיפוּ בְּאוֹרָיְיתָא, בְּגִין דְּזָכוּ לְכָל הַאי אִי לָא התבוננו אם היו הרבה צדיקים שהשתדלו בעבודתי והתחזקו בתורה בשביל שזכו לכל זה או לא היו הרבה צדיקים כי אתם חושבים שאין הרבה בדור שזוכים לזה ועתה תלמדו ותראו שיש הרבה מאוד שזוכים ע"י לימוד התורה לג"ע.

וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה. מִדְּאוֹרָיְיתָא תִּנְדְּעוּן מהתורה תכירו ותדעו  מַה היא אותה הָאָרֶץ העליונה. מַה הַהוּא עָלְמָא אִי אַסְגֵּי טִיבוּ עִלָּאָה לְיַתְבַּהָא, אוֹ אִי אַזְעִיר מִנֵּהּ כְּלוּם מה הוא אותו עולם היינו גן עדן העליון אם מרבה חסד עליון ליושבים בו או החסיר והמעיט, ואיזה שכר מגיע לצדיקים. הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, הֲאִית בַּהּ אִילָנָא דְחַיֵי, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, אוֹ אִי צְרוֹרָא דְחַיֵי אִשְׁתַּכַּח בְּגַוַּוהּ, אִם לָא האם יש בה עץ חיים שהוא ז"א ומאיר לכל העולמות לעולם ולעולמי עולמים, או אם צרור החיים מצא בה שהיא רק הארת המלכות או שאין בה שום הארה.

(דף קס ע"א) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, פי' בְּנֵי נָשָׁא סָלְקִין בְּגַוַּוהּ בני אדם נכנסים בלימוד התורה בַנֶּגֶב, בְּלִבָּא עַצְלָא, כְּמַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּמַגָּנָא, בִּנְגִיבוּ, דְּחָשִׁיב דְּלֵית בַּהּ אֲגָר בנגב כמו שהנגב יבש ואין בו לחלוחית של שמחה וזריזות כן הם נכנסו לתורה בלב עצל וכבד כמו מי שעוסק באיזה דבר בחינם וביובש שחושב שאין בה שכר, חָמֵי דְּהָא עוּתְרָא דְּהַאי עָלְמָא אָבִיד בְּגִינַהּ, חָשִׁיב דְּכֹלָּא הוּא כי הוא רואה שהעושר של זה העולם אבד בשבילה, כלומר בגלל לימוד התורה וחושב שהבלי העוה"ז והעושר זה העיקר. בַנֶּגֶב, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ח, יג) חָרְבוּ הַמַּיִם, וּמְתַרְגְּמִינַּן נְגִיבוּ ומביא ראיה שנגב פי' יובש כי התרגום מתרגם על התיבה חרבו המים יבשו המים.

לְבָתָר אח"כ כשמגיע לאמת כתוב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, עַד דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בַּהּ, קָארֵי וְשָׁאנֵי בָּהּ פי' שבא להתחבר בתורה ולהדבק בשי"ת ולכן קורא בתורה שבכתב ושונה בתורה שבע"פ ואמר בלשון יחיד כי הרי אפי' אלף בני אדם נכנסים למקרא אחד יוצא להוראה. וְשָׁם אלה הענקים שהיו חציים מלאכים וחציים בני אדם אֲחִימַן פי', כולם אחים ואעפ"כ חולקים יחד שֵׁשַׁי ו' מיני חלוקות בתורה - טמא טהור אסור מותר, כשר פסול וְתַלְמַי דקדוקי תורה, כמ"ש על ר"ע שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, תַּמָּן חָמֵי פְּלִיגָן סַגִּיאִין פי' ששם ראה שיש בתורה הרבה מאד חילוקים, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמוּתָר, (נ"א כָּשֵׁר וּפָסוּל) עוֹנְשִׁין וְאַגְרִין ויש עונש ושכר. אִלֵּין אִנּוּן אָרְחֵי דְאוֹרָיְיתָא, דִּקְדוּקֵי אוֹרָיְיתָא אלו הם דרכי התורה ודקדוקי התורה ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. יְלִידֵי הָעֲנָק, דְּאִתְיַלִּידוּ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה שנולדו מצד הגבורה, כמ"ש הזוהר לקמן שאורייתא מסטרא דגבורה.

המשתדל בתורה נקרא חבר לקוב"ה

וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, פי' אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעִין אַנְפִּין דְּאוֹרָיְיתָא, שִׁבְעִין פָּנִים אִית לַהּ, לְכָל סִטְרָא עֲשָׂרָה הם שבעים פנים שבתורה שהיא בחי' ז"א הכלול ו"ק עם המלכות הם שבע ספירות שכל ספירה כלולה מעשר ולכן התורה יש בה שבעים פנים ופירושים, כי כל צד מאותם ששה קצוות דז"א כלול מעשרה. וְחֶבְרוֹן, דָּא אוֹרָיְיתָא, מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בַּהּ אִקְּרֵי חָבֵר וחברון היא התורה כי כל מי שמשתדל בה נקרא חבר לקב"ה. לִפְנֵי צוֹעַן מִצְרַיִם, פי' תָּנֵינָן היינו בא לרמז על מה שלמדנו אוֹרָיְיתָא אִית לָקֳבֵל אוֹרָיְיתָא יש תורה כנגד תורה. וְהַיְינוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שהם סוד זו"ן והם זה כנגד זה פב"פ בעת היחוד. וְהַאי (מַלְכוּת) חֶבְרוֹן, מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב נָפְקַת וזה החברון שהוא התורה שבעל פה, דהיינו המלכות יוצאת מתורה שבכתב שהוא ז"א. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (משלי ז, ד) אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ דהיינו ז"א אומר למלכות הנקראת חכמה תתאה, אחותי את. וְהַאי נִבְנְתָה שֶׁבַע שָׁנִין, דִבְגִין כָּךְ אִקְּרֵי בַּת שֶׁבַע והיא נבנתה שבע שנים, כלומר משבע ספירות של ז"א, ומשום כך היא נקראת בת שבע. ומש"כ לִפְנֵי צֹעַן מִצְרַיִם, היינו כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (מלכים א' ה, י) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרַיִם כלומר התורה שבעל פה הבאה ממלכות הנקראת חכמת שלמה, היא חשובה ומשובחת יותר מכל חכמות חיצוניות.

דברי האגדה והדרשות וסודות התורה כולם ממקום אחד וממקור אחד באו

וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל היינו, אִלֵּין אִנּוּן מִלֵּי אַגָּדָה, דְּרָשָׁה, דְּתָלְיָין מִסִּטְרָא דִמְהֵימְנוּתָא אלה הם דברי אגדה ודרשה שדורשים על דרך הסוד, שהאדם יכול לדרוש בה כפי הכנתו, שתלוים מצד האמונה כמו ענבים התלוים באשכול, כלומר כפי הכנת האדם באמונה יכול לדרוש בסתרי תורה, ומי שאין אמונתו שלימה הוא דורש בתורה דרשות של דופי. וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְגוֹ' ואשכול ענבים אחד, היינו אוֹלְפִין מִתַּמָּן רָאשֵׁי פִּרְקִין, רָאשֵׁי מִלִּין לומדים משם רק ראשי פרקים וראשי דברים, כי אין מוסרים להבא ללמוד סתרי תורה אלא ראשי פרקים, והם כעץ אשכול אחד ויש בו כמה גרגרי ענבים, אִנּוּן דִּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא, חָדַאן בְּמִלִּין אלו בני אמונה השלימה, שמחים באלה הדברים. בני אמונה הם כנגד יהושע וכלב, שהם כרתו את האשכול, והם שמחים, כי מאשכול ענבים נעשה יין המשמח לבב אנוש, וּמִתְבָּרְכָן מִלִּין בְּגַוַּיְיהוּ ומתברכים ומתרבים הדברים בקרבם, וּמִסְתַּכְּלָן שָׁרְשָׁא חַד וְעִקָּרָא חַד, וְלָא אִשְׁתַּכַּח בְּהוּ פֵּרוּדָא ומסתכלים ויודעים שכל התורה שבכתב ושבעל פה, כולם משורש אחד וממקור אחד יצאו, ואין פרוד ביניהם, כי הם סוד זו"ן שאין פרוד ביניהם.

ישנם בני אדם שמפרידים בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ואינם בני אמונה

אִנּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא אוֹלְפֵי אוֹרָיְיתָא לִשְׁמָהּ, שָׁוְיָן לֵיהּ לִמְהֵימְנוּתָא בְּפֵרוּדָא אבל אותם בני אדם שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, הם שמים ועושים את האמונה שהיא המלכות בפרוד מז"א, על ידי שמפרידים בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה,, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, בְּפֵרוּדָא דהיינו שמפרידים בין ב' התורות, וגם כשלומד דומה לו שהמאמרים סותרים זה את זה. ושואל מַהוּ בַמּוֹט מהו במוט איך נרמז כאן ענין פרוד. ואמר כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (תהלים קכא, ג) אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ שמתמוטט ונפרד מן אמונה. וּמִן הָרִמּוֹנִים וּמִן הַתְּאֵנִים, כֹּלָּא שָׁוִין לְהַנֵּי מִילֵּי לְסִטְרָא אָחָרָא, לְסִטְרָא דְמִינָאֵי, לְסִטְרָא דְפֵרוּדָא היינו, כל אלה שאינם בני אמונה שמים ומפרשים את דברי התורה לצד אחר לצד המינים ולצד הפרוד, ואלה דורשים בה דברי מינות, ודרש מלת רמוני"ם שהיא נוטריקון ר"ע מיני"ם, ומלת תאני"ם, כמו תואנה הוא מבקש, בזה שדורשים בתורה דרשות של דופי.

מבאר חמש טענות שטוענים אותם שאינם עוסקים בתורה כראוי 

הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ. ומפרש וַיָּשֻׁבוּ מצד הקדושה, תָּיְיבִין לְסִטְרָא בִּישָׁא, וְתָיְיבִין מֵאָרְחָא דִקְשׁוֹט דהיינו, הם שבים וחוזרים לצד הרע, וחוזרים מדרך האמת. אָמְרֵי, מַאי אִכְפַּת לַן ואומרים מה איכפת לנו אם אנו לומדים או לא, הלא עַד יוֹמָא לָא חֲמֵינָא טָב לְעָלְמָא, אַעְמַלְנָא בַּהּ, בֵּיתָא רֵיקָם. יָתִיבְנָא בִּקְלָנָא דְעַמָּא עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, ועם כל זה ביתנו הוא ריקם מכל טוב. ועוד אנו יושבים ונחשבים בין המבוזים בעם, וּלְהַהוּא עָלְמָא מַאן יִזְכֵּי וּמַאן יֵיעוּל לְגַוֵּויהּ, טָב לָן דְּלָא אַטְרַחְנָא כּוּלֵי הַאי ולעולם הבא מי יזכה ומי יכנס ויבא לתוכו, שהרי עסק התורה והעבודה כל כך קשה, מוטב היה לנו אם לא היינו מטריחים עצמנו בתורה כל כך. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ' באנו אל הארץ אשר שלחתנו, כלומר אלה הפורשים מלימוד התורה לעסקי עולם הזה אומרים, הָא אַעְמַלְנָא וְלָאֵינָא, בְּגִין לְמִנְדַּע חוּלָקָא דְּהַהוּא עָלְמָא הרי עמלנו ויגענו לדעת החלק של עולם הבא. וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא, טָב הוּא הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה, כְּמָה דִידַעְנָא בְּאוֹרָיְיתָא, אֲבָל מַאן יָכִיל לְמִזְכֵּי בֵּיהּ היינו טוב הוא אותו עולם העליון כמו שידענו מן התורה, אבל מי יכול לזכות בו.

אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, תַּקִּיף הוּא כלומר, מי שרוצה לזכות לתורה צריך להיות תקיף ועז וחזק בעשירות, דְּלָא יַחְשִׁיב כָּל עָלְמָא כְּלָל שלא יהיו חשובים אצלו כל דברי העולם כלום, בְּגִין דִּיהֵא לֵיהּ עוּתְרָא סַגִּיא לְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ לכן צריך שתהיה לו עשירות גדולה, שיוכל להשתדל בתורה בלא דאגות, אם כן מַאן הוּא דְיִזְכֵּי בַּהּ מי הוא שיכול לזכות לתורה ולעולם הבא. וַדָּאי אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ, מַאן דְּבָעֵי לְמִזְכֵּי בַּהּ, בָּעֵי לְמֶהֱוֵי תַּקִּיף בְּעוּתְרָא היינו מי שרוצה לזכות בה צריך להיות חזק בעשירות, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (משלי יח, כג) וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוּת כלומר הוא עונה עזות בשביל חוזק עושרו, הרי "עז" הכונה בעשירות. וְהֶעָרִים גְּדוֹלוֹת בְּצוּרוֹת. בָּתִּין מָלְיָין כָּל טוּבָא, דְּלָא יַחְסְרוּן מִכֹּלָא ועוד באים בטענה כי הלומד תורה צריך שיהיו לו בתים מלאים כל טוב, שלא יחסר בהם כלום, כמו שבמבצרים אינו חסר בהם כלום, כי מכינים שם הכל. וְעִם כָּל דָּא ועם כל זה שהוא עשיר ולא חסר כלום וְגַם יְלִידֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, בָּעֵי גּוּפָא תַּקִּיף, גִּיבֹּר כָּאֲרִי. (דְּאִשְׁתַּכַּח תַּמָן תַּדִּירָא) בְּגִין דְּהִיא מַתֶּשֶׁת חֵילֵיהּ דְּבַר נָשׁ היינו, שצריכים גוף חזק גבור כארי, בשביל שהתורה מתשת כחו של אדם לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּהַהוּא אִיסוּר וְהֶתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל כאשר הוא עוסק בענין איסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, שהם שלושת ילידי הענק כמבואר לעיל. אם כן מַאן יֵיכוּל לְזַכָּאָה בַּהּ מי יכול לזכות לתורה ולעולם הבא.

וְעוֹד אומרים אלה הפורשים מדרכי התורה, כדי לתרץ את עצמם, שאפילו מי שכבר יהיה עשיר, גם כן קשה לו לעסוק בתורה, כי עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב היינו, אִי יֵימָא בַּר נָשׁ, דַּאֲפִילּוּ בְּכָל דָּא יִזְכֵּי אם יאמר האדם שאפילו בכל זה יזכה להתגבר וללמוד תורה, הרי עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, הָא יִצְרָא בִּישָׁא, קַטֵּיגוֹרָא, מְקַטְרְגָא דְבַר נָשׁ, דְּיִשְׁתַּכַּח תַּדִּיר בְּגוּפָא עמלק שהוא היצר הרע המקטרג, שמקטרג תמיד על האדם, נמצא תמיד בגוף, לכן מכנה את היצר הרע בשם עמלק, כי הוא השונא היותר גדול לישראל. וְהַחִתִּי וְהָאֱמוֹרִי וְגוֹ' והיבוסי שהם ג' ממונים תחת המלאך דומה הרי , כַּמָּה מְקַטְרְגֵי מִשְׁתַּכְּחֵי תַּמָּן והיבוסי שהם ג' ממונים תחת המלאך דומה, הרי כמה מקטרגים נמצאים שם. (בְּגִין) דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵיעַל בְּהַהוּא עָלְמָא כְּלָל נמצא שלא יוכל האדם ליכנס לעולם הבא כלל, אם כן מַאן יִזְכֵּי לֵיהּ, וּמַאן יֵיעוּל בְּגַוֵּיהּ מי יזכה אליו, ומי יכנס בתוכו, בְּמִלִּין אִלֵּין, וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל באלה הדברים הניאו ומנעו את לב בני ישראל מלעסוק בתורה. בְּגִין דְּאַפִּיקוּ שׁוֹם בִּישׁ עֲלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיּוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ לפי שהוציאו שם רע עליה, כמו שנאמר ויוציאו את דבת הארץ שהוא הגן עדן שדיברו עליו לשון הרע, לומר שאי אפשר להגיע אליו.

תשובות בני האמונה המשתדלים בתורה לטענות הנזכרים

אִנּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אָמְרֵי אבל אותם שהם בני אמונה, מה הם אומרים ומשיבים להם, אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהֹוָה וּנְתָנָה לָנוּ. כֵּיוָן דְּיִשְׁתַּדַּל בַּר נָשׁ בִּרְעוּתָא דְלִבָּא לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא היינו כיון שאדם משתדל ברצון הלב בעבודת הקב''ה, נותן לו הקב"ה חשק ללימוד התורה, כי לָא בָּעֵי מִנַּן אֵלָּא לִבָּא אין הקב"ה מבקש מאתנו אלא לב טוב, וְיִסְתַּמְּרוּן הַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא ועוד שישמרו את הברית קודש, דִּכְתִּיב שכתוב (ישעיה ס, כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ היינו אותם השומרים את ברית קודש הנקראים צדיקים, הם יירשו את ארץ החיים העליונה, כי ללימוד התורה צריכים הנהגה קדושה בכל הענינים.

אֲבָל, (דף קס ע"ב) כתוב אחר כך אַךְ בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ, בָּעֵי דְּלָא יִמְרְדוּן בְּאוֹרָיְיתָא היינו שצריכים להזהר שלא ימרדו בתורה, כי התורה היא שמו של הקב"ה, והמורד בתורה מורד במלכות שמים, והיינו שלא יוציאו עליה שם רע לומר שאי אפשר לעסוק בתורה רק מי שיש לו עשירות וכל טוב, אלא דְּאוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי עוּתְרָא, וְלָא מָאנֵי דְכַסְפָּא וְדַהֲבָא שהתורה אינה צריכה עשירות, ולא כלי כסף וזהב, כי כל אחד יכול לזכות בה, אבל כמה מעלות טובות לתורה הקדושה. וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, דְּהָא גּוּפָא תְּבִירָא, אִי יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרָיְיתָא, יַשְׁכַּח אָסְוָותָא בְּכֹלָּא כי גוף שבור וחולה אם יעסוק בתורה, ימצא רפואה בכל אבריו. הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב, (משלי ג, ח) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁxֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ התורה תהיה רפואה לכל גופך, ותשקה ותתן מוח ולחלוחית לעצמותיך. וּכְתִיב וכתוב עוד על התורה (משלי ד, כב)  כי חיים הם למוצאיהם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא התורה היא חיים ומרפא לכל בשרו של אדם, (כמחז"ל עירובין נד. חש בכל גופו יעסוק בתורה). וְכָל אִנּוּן מְקַטְרְגֵי, אִנּוּן מַכְרְזָאן וְאָמְרֵי וכל אותם המקטרגים שיש לאדם מתהפכים לו לאוהבים עד שמכריזים עליו ואומרים בעודו בעולם הזה, וכן אחר הסתלקותו כשעולה לגן עדן, פַּנּוּ אֲתָר לִפְלָנְיָיא עַבְדָּא דְמַלְכָּא פנו מקום לפלוני עבד המלך, כדי שיוכל לעלות בלי שום עכוב ומונע.

הלומד תורה, האויבים מתהפכים לאוהבים ועוזרים ומסייעים לו בכל דבריו

בְּגִין כַּךְ ולכך כתוב אַל תִּירְאוּ את עם הארץ, שהם השונאים בעולם הזה, והמקטרגים בעולם הבא, ועוד כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, אִנּוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מְזַמְּנָן מְזוֹנֵי בְּכָל יוֹמָא לְאִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרָיְיתָא היינו, אלה המקטרגים בעצמם מכינים מזון בכל יום לאלה שעוסקים בתורה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר באליהו הנביא (מלכים א' יז, ד) וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכְּלֶךָ. וּכְתִיב ועוד כתוב שם (שם שם, ו) וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר הגם שהעורבים הם עופות טמאים מסטרא אחרא, עם כל זה היו מביאים מזון לאליהו הנביא. סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. מַאן צִלָּם שואל מי הוא צלם, ומשיב. דָּא תּוּקְפָּא דְדִינָא קַשְׁיָא זהו התוקף של דין הקשה, שמשם יונקים החיצונים, וכיון שסר צלם שהוא כת הדין, ממילא נעשו אנשי שלומו של האדם להטיב עמו. מַאי טַעְמָא אַעְדֵּי מהו הטעם שסר ונסתלק מהם דין הקשה. מִשּׁוּם דַּיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאוּם. כֹּלָּא אַעְדִּיאוּ בְּגִין אוֹרָיְיתָא היינו שכל כחם מתבטל בזכות לימוד התורה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרָיְיתָא לִשְׁמָהּ, דְּהָא מִתְקַשְּׁרֵי בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ ומסיים רבי שמעון דרוש זה ואומר כי אשרי חלקם של אותם העוסקים בתורה לשמה, כי הם מתקשרים בקב"ה ממש. וְאִקְּרוּן אַחִים וְרֵעִים ונקראים לו אחים ורֵעים. הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב שאמר הקב"ה לישראל, (תהלים קכב, ח) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ כמחז"ל (בסוף ברכות), תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכו' שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, ואחים הם בלימוד התורה שבכתב ובעל פה, ורֵעים הם בלימוד סודות התורה.