מאמרי הזוהר הקדוש פרשת אמור

ו אייר תשפ"ו | 23/04/2026 | 20:27

הכהנים ומעשיהם

מעשיהם של הכהנים בלחש והאמירה להם בלחש

אמור דף פח ע"ב

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, (ויקרא כא, א) רִבִּי יִצְחָק אָמַר לפרש מש"כ, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, בִּלְחִישׁוּ כלומר אמור להם בלחש, אשריכם שזכיתם לקדושה יתירה. והטעם שיאמר להם בלחש הוא מפני, כְּמָה דְכָל עוֹבָדֵיהוֹן דְּכַהֲנֵי בִּלְחִישׁוּ כי כמו שכל מעשיהם של הכהנים הם בלחש, לפי שעיקר עבודת הקרבנות היתה הכוונה שכיונו הכהנים לייחד את פרצופי האצילות עד א"ס ב"ה, כַּךְ אֲמִירָה דִלְהוֹן בִּלְחִישׁוּ כך האמירה להם צריכה להיות בלחש.

ככל שהאדם יותר קדוש האזהרה אליו יותר גדולה

אֱמֹר וְאָמַרְתָּ: זִמְנָא חַד, וּתְרֵין זִמְנִין אמור אל הכהנים, ואמרת להם פעם אחת ושתי פעמים, כלומר הרבה פעמים, לְאַזְהָרָא לְהוּ עַל קְדוּשַּׁיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יִסְתָּאֲבוּן להזהיר אותם על קדושתם, כדי שלא יטמאו עצמם. דְּמַאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בַּאֲתַר קַדִּישָׁא, בַּעְיָא דְיִשְׁתַּכַּח קַדִּישָׁא בְּכֹלָּא כי מי שמשמש במקום קדוש, צריך שימצא קדוש בכל דבר, ולכן צריך להזהיר אזהרה כפולה את הכהנים המשמשים בבית המקדש להתנהג בקדושה יתירה יותר משאר ישראל.

מבאר סוד טומאת מת, שרוח הטומאה רוצה לינוק מעם ישראל שהם קדושים בשעה שהנשמה מסתלקת מהם ונשאר הגוף ריקם מהקדושה

לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, דְּגוּפָא בְּלָא רוּחַ, מְסָאֲבָא הוּא, וְשָׁארֵי עָלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא ומפרש עוד מש"כ לנפש לא לטמא היינו כמו שביארנו למעלה, שגוף בלי הרוח טמא הוא, ושורה עליו רוח הטומאה. דְּהָא תֵּיאוּבְתָּא דְרוּחֵי מְסָאֲבֵי לְגַבֵּי גּוּפֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִיהוּ כי תשוקת רוחות הטמאות הוא אל גופותהם של ישראל, בְּגִין דְּאִתְּרָק מִנַּיְיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא לפי שהורק מהם רוח הקדושה, וּבְמָנָא דְקוּדְשָׁא, אָתְיָין לְאִתְחַבְּרָא ובכלי ששרתה בו קדושה באים הקל' להתחבר ולהתלבש. וְכַהֲנֵי דְאִינּוּן קַדִּישִׁין, קְדוּשָּׁתָא עַל קְדוּשָּׁתָא והכהנים שהם קדושים, ויש עליהם קדושה יתירה יותר מקדושת שאר ישראל, לָא בַּעְיָין לְאִסְתָּאֲבָא כְּלַל אסור להם להטמא כלל, בְּגִין דִּכְתִּיב לפי שכתוב בנזיר שגם הוא אסור לטמא למתים, (במדבר ו, ז) כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ והיינו שהם מוכתרים בהארת ג' ראשונות שהיא ככתר על ראשם. וּכְתִיב בכהן גדול (ויקרא כא, יב) כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְיָ' והשמן הוא שפע החכמה הנשפע לבינה, וממנה נשפע על ראש הכהנים המושרשים בחסד דז"א.

שפע החכמה שנמצא על ראש א"א נמשך לזקנו ומשם לחסד דז"א ומשם לנוק' ולכל העולמות

וְהוּא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא קָאִים לְתַתָּא והכהן שהוא בחסד הוא עומד למטה, ושואב הארת שפע השמן, כעין הכהן של מעלה שהוא החסד דז"א כמבואר לקמן, דִּכְתִּיב, (תהלים קלג, ב) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, הַאי קְרָא אוּקְמוּהּ ואמר מקרא זה כבר ביארו החברים, אֲבָל עתה נפרש בזה האופן, מש"כ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, דָּא מְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵאֲתַר דְּנַהֲרָא עֲמִיקָא דְּכֹלָּא זהו שמן משחת קודש העליון, שהוא שפע ואור המאיר מא"א אל אבא והוא משפיעם לאימא, שנמשך ויוצא ממקום הנהר העמוק מכל, כלומר שהוא נמשך למטה מיסוד דאימא על ראש הכהנים.

דָּבָר אַחֵר, דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵרֵישָׁא דְכָל רֵישִׁין, סְתִימָא דְכָל סְתִימִין פירוש אחר על מש"כ כשמן הטוב, היינו שנמשך השפע מראש של כל הראשים שהוא סתום מכל הסתומים, כלומר שנמשך שפע השמן מיסוד דעתיק המלובש במצחא דא"א. עַל הָרֹאשׁ, עַל הָרֹאשׁ וַדַּאי, רֵישָׁא דְאָדָם קַדְמָאָה היינו דהיינו על הראש של אדם קדמון שהוא א"א.

שלושה רועים שלש מתנות

סוד הג' מתנות עליונות וחשובות שזכו עם ישראל במדבר, "מן" בזכות משה. "ענני כבוד" בזכות אהרן. "באר" בזכות מרים

אמור דף קב ע"ב

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם (ויקרא כג, לד), רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (במדבר כא, א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד רש"י כותב שמע שמת אהרן והסתלקו ענני הכבוד. תָּנֵינָן, ג' מַתְּנָן עִלָּאִין למדנו שלש מתנות מעולות וחשובות שמורות על חסד גדול מן השמים ואהבה גדולה לעם ישראל, אִזְדַּמָּנוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי תְּלָתָא אָחִין נזדמנו להם לעם ישראל במדבר על ידי שלשה אחים. מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, וּמִרְיָם. דהיינו מָן, בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עֲנָנֵי כָבוֹד, בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר, בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלְּהוּ אֲחִידָן לְעֵילָּא וכולן אחוזות ומושרשות למעלה באצילות. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, דִּכְתִּיב שכתוב (שמות טז, ד), הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם (דף קג ע"א) מִן הַשָּׁמַיִם, מִן הַשָּׁמַיִם (דַּיְקָא), דָּא מֹשֶׁה זה בחי' משה כי השמים סוד ת"ת שמשה רבנו היה מרכבה למדת הת"ת. השמים אותיות משה י"ם ר"ת "יביא מן".

עֲנָנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן שהוא מרכבה לחסד דִּכְתִּיב, שכתוב (במדבר יד, יד) אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן עין בעין ר"ת ע"ב כמספר חסד (אַהֲרֹן) נִרְאָה אותיות אהרן אַתָּה יְיָ' וְגוֹ' ומסיים הפסוק ועננך עומד עליהם שכל שבעה עננים היו בזכות אהרן, וּכְתִיב ועדיין מי אמר שהיו ז' עננים אולי היה רק ענן אחד, לכן מביא ראיה מהקטורת של יוה"כ שכתוב בה (ויקרא טז, יג) וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת את הכפורת. מַה לְּהָלָן שִׁבְעָה מה בענן הקטורת שבעה עננים כמבואר בסמוך. אַף כָּאן נַמֵּי שִׁבְעָה גם כאן שכתוב ועננך עומד עליהם ג"כ היו שבעה עננים בזכות אהרן. דְּהָא בַּקְּטֹרֶת שִׁבְעָה עֲנָנִין מִתְקַשְּׁרָן כַּחֲדָא שהרי בקטורת שבעה עננים היו מתקשרים כאחד כי קטורת מלשון קשירה. ומש"כ ענן הקטורת פי' ענן שקושר עמו כל השבעה עננים, והיו נמשכים ע"י הקטורת שבעה מקיפים של חסדים מאימא לז"ת דז"א והם סוד שבעה עננים (וְעוֹד). וְאַהֲרֹן רֵישָׁא לְכָל שִׁבְעָה עֲנָנִין הוּא ואהרן הכהן הוא הראש לכל השבעה עננים כי הוא בחסד והוא הראש לכולם וכולם עוברים דרכו ומקבלים שפע ממנו ובלעדיו אין להם כח לפעול פעולתם ולכן הוא קושר לכולם, וְהוּא קָשִׁיר לְשִׁית אַחֲרַנִּין בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא והוא קושר לששה עננים אחרים בו בכל יום והוא נקרא יומא דכליל כולהו יומי.

בְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, לפי שהיתה מרכבה לשכינה כי כמו שמשה היה מרכבה לת"ת כן מרים היתה מרכבה לשכינה, דְּהָא הִיא וַדָּאי בְּאֵר אִתְקְרֵי שהרי השכינה בודאי באר נקראת כנודע מדברי הרב מפסוק בידך אפקיד רוחי ר"ת בא"ר, וכן עלי באר ענו לה וכו'. וּבְסִפְרָא דַּאַגַּדְתָּא ובספר האגדה, (שמות ב, ד) וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק לְדֵעָה וְגוֹ' מה יעשה לו. ואחותו של משה שהיא מרים הנביאה היא רמז לשכינה שהיא אחות של ז"א ומשה רבנו כביכול דוגמת ז"א, דָּא הוּא בְּאֵר מַיִם חַיִּים זה סוד באר מים חיים כלומר האחות שהיא השכינה היא באר מים חיים, וְכֹלָּא קִשּׁוּרָא חַד וכל הכינויים הללו מרים, באר, אחות, כולם קשר אחד בשכינה. והרמ"ק באר שכל השלש מתנות שהן מן, עננים באר, הן קשר אחד. מֵתָה מִרְיָם, אִסְתַּלָּק בְּאֵר מתה מרים נסתלקה הבאר. דִּכְתִּיב שכתוב (במדבר כ, ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא בָּעָאת בְּאֵר אַחֲרָא לְאִסְתַּלְּקָא ובאותה שעה שמתה מרים רצתה גם באר אחרת שהיא השכינה הקדושה להסתלק מן העולם ולעלות למעלה, דְּהָוָה שָׁכִיחַ עִמָּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל שהיתה השכינה מצויה תמיד עם ישראל, כי היתה עומדת תמיד עם עם ישראל היות שמרים היתה המרכבה של השכינה למטה, ועתה שמתה מרים גם השכינה רצתה להסתלק. כַּד חָמָאת שִׁתָּא עֲנָנִין אמנם כאשר ראתה ששה עננים שהם ששה חסדים דז"א, דְּהָווּ קְשִׁירִין עֲלָהּ שהיו קשורים עליה ומשה רבנו שהוא מרכבה לת"ת עדיין חי כלומר ו' עננים שהם הו"ק מאירים בה, אִתְקַשָּׁרַת הִיא בְּהוּ נקשרה היא בהם ונשארה יחד עם ענני הכבוד שהם החסדים דז"א בזכות אהרן.

מִית אַהֲרֹן, אִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִין מת אהרן הכהן נסתלקו אותם עננים שהיו בזכותו, וְאִסְתַּלָּק עֲנָנָא דְבֵירָא עִמָּהוֹן וגם הסתלק הענן של הבאר שהוא בחי' החסד של השכינה עמהם. אָתָא מֹשֶׁה, אַהְדָּר לְהוּ בא משה רבנו והחזיר אותם את העננים והבאר לעם ישראל ובזה הראה שכולם קשורים יחד. הֲדָא הוּא דִכְתִיב זה מש"כ, (תהלים סח, יט) עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם ולא פירט מה הן המתנות שלקח משה. לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת וַדָּאי, אִנּוּן מַתָּנוֹת דְּהָווּ בְּקַדְמִיתָא בְּאֵר וַעֲנָנִין דהיינו אותן מתנות שהיו בתחילה והן שתי מתנות באר ועננים. וא"כ זכה משה שמלבד שעלה למרום וקבל את התורה לקח גם מתנות בעת מיתת אהרן.

בְּאֵר, דָּא בְּאֵר דְּיִצְחָק באר זה בחי' באר יצחק שהוא בחי' גבורה כי עיקר בנין השכינה היא ע"י בחי' הגבורה בחי' יצחק. עֲנָנִים, אִלֵּין עֲנָנִים דְּאַהֲרֹן הם עננים דאהרן שהוא בחי' החסד.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִפְּנֵי מַה זָכָה אַהֲרֹן לְדָא לזה שכל שבעה ענני כבוד נתנו לישראל בזכותו, בְּגִין דְּאִיהוּ לפי שהוא היה בחי' חסד הראשון הנקרא "יומא דכולהו יומי" והוא נקרא ענן הראשון, קָשִׁיר בַּעֲנָנִים (נ"א רֵישָׁא לַעֲנָנִים) שקושר את העננים כולם כאחד שהם השבעה חסדים והחסד הראשון מתפשט בכולם ובלעדיו אין להם כח. וְהוּא אַקְשִׁיר כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא לְכֻלְּהוּ כַּחֲדָא והחסד השייך לו קושר כל חסד וחסד השייך לכל יום ויום. יום א' חסד שבחסד, יום ב' חסד שבגבורה וכו' והוא קושר לכולם כאחד, דְּמִתְבָּרְכָאן כֻּלְּהוּ עַל יָדוֹי שמתברכות כל השבע ספירות הרמוזות בעננים כולן על ידיו, כי אור אין סוף ב"ה מתלבש באור החסד ורק אח"כ מאיר בכל הספירות ולכן כולן מתברכות על ידיו.

כל העננים הלכו יחד לפי שכולם קשורים ואחוזים זה בזה

תָּא חֲזֵי בא וראה, עַל כָּל חֶסֶד דְּעָבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל על כל חסד שעשה הקב"ה לעם ישראל, קָשִׁיר עִמְּהוֹן ז' עֲנָנֵי יַקִּירָן קשר עמהם ז' ענני כבוד שהם שבעה אורות של חסדים שהם מקיפים את ז"א ועתה הארתם מקיפה את עם ישראל, וְקָשִׁיר לְהוּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא עֲנָנָא דִילָהּ וקשר להם את העננים בכנסת ישראל שהיא השכינה הקדושה שהרי הענן שלה של השכינה הוא ענן המלכות בחי' השביעית, אִתְקַשַּׁר בְּשִׁיתָּא אַחֲרַנִּין נקשר בששה עננים אחרים שהם החסדים העליונים של הו"ק דז"א. וּבְכֻלְּהוּ שִׁבְעָה, אָזְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבָּרָא. ובכל שבעת העננים הלכו עם ישראל במדבר. מָאי טַעְמָא ושואל, ומה הוא הטעם שהיו צריכים שבעה עננים, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ קִשְׁרָא דִמְהֵימְנוּתָא נִינְהוּ לפי שכולם, כל העננים קשר של האמונה הם, כי יש ב' בחינות אמת ואמונה. אמת היא אות ו' דהוי"ה שהוא בחי' ז"א ואמונה היא אות ה' דהוי"ה והיא בחי' המלכות שהיא השכינה ואין פרוד בין אות ו' לאות ה' ולכן כל השבעה עננים הלכו ביחד ונקראים קשר של אמונה. וְעַל דָּא ועל זה נאמר (ויקרא כג, מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כי הימים הם אורות החסדים המקיפין הנמשכים מאימא לשכינה והם סוד העננים והסוכה. מָאי קָא מָיְירֵי במה הוא מדבר, כלומר מה ענין הימים העליונים שהם חג"ת נה"י והם העננים. בְּגִין דִּכְתִּיב, לפי שכתוב (שיר השירים ב, ג) בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי שהוא בצל ענני הכבוד שהם ז' ימים העליונים חג"ת נהי"ם בהם חמדתי ורציתי אותם וישבתי בהם. ואז, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי הוא בחי' השפע שיורד ומאיר מהעננים הללו שהם אור המקיף. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַחְזָאָה גַּרְמֵיהּ וצריך האדם להראות עצמו כאשר יושב בסוכה, דְּיָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא שהוא יושב תחת צל האמונה שהם אורות החסדים של המקיפים מצד אמא עילאה.

תָּא חֲזֵי בא וראה, כָּל אִנּוּן שָׁנִין דְּקָאִים אַהֲרֹן כל אותן השנים שעמד אהרן הכהן והיה חי וקיים, הָווּ יִשְׂרָאֵל בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא היו עם ישראל חוסים בתוך צל האמונה, תְּחוֹת אִלֵּין עֲנָנִין תחת אלו העננים מאחר שאויר המדבר היה טמא שהוא מארץ העמים, חס עליהם הקב"ה והושיב אותם בסכות באויר טהור שהוא הארת אור המקיף של אמא וגם הועיל להם שלא יכם שרב ושמש. בָּתַר דְּמִית אַהֲרֹן אחר שמת אהרן שהיה מרכבה לחסד, אִסְתַּלָּק עֲנָנָא חַד נסתלק ענן אחד שהוא ענן החסד, דְּהוּא יָמִינָא דְכֹלָּא שהוא ימין והעיקר של כולם שכלל את כולם וכולם משפיעים דרכו. וְכַד הַאי אִסְתַּלָּק, אִסְתַּלָּקוּ כָּל שְׁאָר עִמֵּיהּ (נ"א עֲנָנִין) וכאשר זה הענן נסתלק נסתלקו גם שאר העננים שהיו כלולים עמו כי הכל נמשך אחר העיקר וְאִתְחַזִּיאוּ כֻּלְּהוּ בִּגְרִיעוּתָא ונראו כל עם ישראל בחסרון הקדושה, כי עד עתה היו דבוקים בבורא יתברך בזכות אהרן שהוא בחי' החסד, ועתה נסתלק האויר האלהי הקדוש שהיה מלבישם ע"י העננים. וְהָא אוּקְמוּהּ והרי בארו החברים את הפסוק, דִּכְתִּיב שכתוב, (במדבר כ, כט), וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן. אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיֵּירָאוּ הכונה היא שע"י הסתלקות העננים נראו ונתגלו לעין כל. מִיַּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שָׁמַע דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים פי' שמע שנסתלקו אותם העננים שהיו מכסים ושומרים את עם ישראל, וּמִית תַּיָּירָא רַבְרְבָא דְכָל אִנּוּן עֲנָנִים אִתְקַשָּׁרוּ בֵּיהּ ומת אהרן הכהן שהיה מורה דרך הגדול שכל אותם העננים נתקשרו בו ודרכו היו מגינים על עם ישראל.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדָּאי שהוא היה סוד החסד דקלי' בודאי, כי הכנעני הזה היה יושב בנגב שבדרום שהוא בחסד וא"כ הכנעני הוא חסד דקלי' מקום תפיסת ישמעאל, כי נגב בהיפוך אתוון גנ"ב כי גונב מהקדושה ולכן שמע על אהרן שהוא בחסד דקדושה. וְכַד אָתוּ אִנּוּן מְאַלְּלִין דְּשַׁדַּר מֹשֶׁה וכאשר באו אותם מרגלים ששלח משה רבנו, אָמְרוּ (במדבר יג, כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב שקרו שקר גדול כי הנגב הוא מקום הכנעני ישמעאל ולא מקום עשו, ועמלק בא מעשו א"כ איך אמרו עמלק יושב בנגב, אלא אמרו זאת, בְּגִין לְתַבָּרָא לִבַּיְיהוּ כדי לשבור את לבם של ישראל. דְּהָא בַּעֲמָלֵק אִתְבַּר חֵילֵיהוֹן בְּקַדְמִיתָא שהרי על ידי עמלק נשבר כחם בתחילה, כמ"ש ויחנו ברפידים ויבא עמלק ולכן שקרו ואמרו עמלק כדי להפחידם.

אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי, מָאי קָא מָיְירֵי הָכָא מה בא לומר כאן וישמע הכנעני. בָּתָר דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים לאחר שנסתלקו אותם עננים מדוע צריך להזכיר כאן כנעני. אֶלָּא כְּנַעַן כְּתִיב בֵּיהּ, אלא בכנען כתוב בו (בראשית ט, כה), וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. הָכָא אוֹלִיפְנָא, מָאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִּלָּא דִמְהֵימְנוּתָא כאן למדנו מי שמוציא עצמו מצל האמונה שאינו יושב בסוכה בחג הסכות כמו כאן שמת אהרן ועם ישראל לא זכו לשבת בצל של ענני כבוד, אִתְחַזֵּי לְמֶהֱוֵי עֶבֶד לְעַבְדֵּי עַבְדִּין ראוי הוא להיות עבד לכנענים שהם נקראים עבדי עבדים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זה הוא מש"כ, (במדבר כא, א), וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. הוּא נָטַל עֲבָדִין מִיִּשְׂרָאֵל לְגַרְמֵיהּ פי' שלקח עבדים מעם ישראל לעצמו וא"כ כמו שכאן שע"י שמת אהרן נסתלקו העננים ועם ישראל לא חסו בצילא דמיהמנותא, ולכן היה כח בכנעני לקחת שבי, כמו כן מי שלא יושב בסוכה שהיא אור של ענני כבוד ראוי ליקח אותו לעבד.

כל מי שהוא משורש עם ישראל ראוי לישב בסוכה בצל האמונה

וְעַל דָּא כְּתִיב ועל זה נאמר (ויקרא כג, מב), כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. כָּל מָאן דְּאִיהוּ מִשָּׁרְשָׁא וְגִזְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת, תְּחוֹת צִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא כל מי שהוא מהשורש שהוא בחי' הדעת, והגזע שהוא בחי' הת"ת הקדוש של עם ישראל ראוי הוא לישב בסוכה תחת צל האמונה שהיא אור המקיף של האמא העליונה הנקראת "אמונה". וּמָאן דְּלֵיתֵיהּ מִגִּזְעָא וְשׁוֹרְשָׁא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל, לָא יָתִיב בְּהוּ, וְיִפּוֹק גַּרְמֵיהּ מִתְּחוֹת צִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא אבל מי שאינו מגזע ושורש הקדוש של עם ישראל לא ישב בסוכה ויוציא עצמו מתחת צל האמונה, כי מי שאינו מעם ישראל אינו נמשך לקדושה.

כְּתִיב כתוב (הושע יב, ח), כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, דָּא אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם זה רומז על אליעזר עבד אברהם שהיה מזרע כנען והיה מושרש בין החיצונים שנקראים "מרמה". וְתָּא חֲזֵי ובא וראה, כְּתִיב אָרוּר כְּנָעַן והרי אליעזר היה בכלל ארור. וּבְגִין דְּזָכָה כְּנַעַן דָּא לְשַׁמְּשָׁא לְאַבְרָהָם ומפני שזכה אליעזר שנקרא כנען לשמש את אברהם אבינו, כֵּיוָן דְּשִׁמֵּשׁ לְאַבְרָהָם כיון ששימש לאברהם אבינו, יָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא ישב אצלו תחת צל האמונה, ומשום כך, זָכָה לְמִפַּק מֵהַהוּא לָטְיָיא דְּאִתְלַטְיָיא זכה לצאת מאותה קללה שנתקלל כנען ע"י נח, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִכְתִּיב בֵּיהּ בְּרָכָה ולא עוד אלא שזכה ג"כ שכתוב בו ברכה, דִּכְתִּיב שכתוב, שאמר לו לבן הארמי, (בראשית כד, לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהֹוָה. מָאי קָא מָיְירֵי. מה בא לומר כאן, אלא כמו שאליעזר חסה בצל האמונה של אאע"ה ויצא מקללה לברכה, כמו כן דְּכָל מָאן דְּיָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא כל מי שיושב תחת צל האמונה שהיא הסוכה שהוא אור המקיף מאימא שבה החירות, אַחְסִין חֵירוּ לֵיהּ וְלִבְנוֹי לְעָלְמִין מנחיל חירות לו ולבניו לעולם, וְאִתְבָּרַךְ בִּרְכָתָא עִלָּאָה ומתברך בברכה העליונה, וּמָאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִּלָּא דִמְהֵימְנוּתָא ומי שמוציא עצמו מצל האמונה הקדושה שהיא הסוכה ולא יושב בה, אַחְסִין גָּלוּתָא לֵיהּ וְלִבְנוֹי מנחיל גלות לו ולבניו דִּכְתִּיב שכתוב בכנעני, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי דהיינו שלקח שבי מעם ישראל.