פרשת תזריע מצורע - חס"ה לשבת

מה הבטיח הקב"ה לאליהו הנביא כשיגיע לבריתות של עם ישראל? מדוע ביקש הרבי מגור להתברך מפי יהודי פשוט מוורשא? ומה מיוחד בתפילת המנחה שאין בשאר תפילות?• חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת תזריע מצורע

רבי יוסף שמואלי  | יום שישי ד' אייר התשפ"ה  |  02.05.2025  |  9:40

חידוש

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (יב, ג)

אמרו רז"ל בשעה שאמר הקב"ה לאליהו הנביא זכור לטוב שיצטרך להיות בכל ברית מילה שישראל מלים, אמר לו אליהו, אתה ידעת שאני מקנא לשמך יתברך, והנה אם יהיה בעל הברית בעל עבירה לא אוכל לסבול להיות שם, והבטיחו השי"ת שיכפר לבעל ברית, השיב, עוד אפשר שיהיה המוהל בעל עבירה, הבטיחו השי"ת שיכפר גם לו, השיב, עוד אפשר שיהיו הקהל העומדים שם בעלי עבירות ולא אוכל לסבול, הבטיחו השי"ת שיכפר לכל הקהל, וזה מרומז בפסוק פנחס בן אלעזר. פנחס הוא אליהו, תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל, גורם שהשי"ת יכפר לבאים בברית מילה (אגרא דפרקא).

סיפור

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (יב, ג)

פעם פנה הרבי מגור (בעל השפת אמת) אל אחד מקרובי המשפחה, וביקש שיקחהו עם אחיו הקטן רבי בצלאל, אל יהודי פלוני בורשא שיברך אותם. עשה הקרוב כפי שנתבקש ויצא עם הילדים לוורשא. כאן חיפש אחרי היהודי, שחשב אותו בלבו לצדיק מפורסם וידוע לכל, אך רק אחרי חקירות ודרישות רבות גילה אותו, והנה לגודל פליאתו, נראה האיש כאחד מפשוטי העם, וכשהביא אליו את הילדים, ושטח לפניו את בקשתו, הרושם היה כי הלה אינו מבין כלל מה רוצים ממנו. אף על פי כן מילא הקרוב את שליחותו ויאמר אליו, אף שאינך יודע מאומה, הואיל נא לברך אותם, כבקשת אביהם הרבי מגור, עשה היהודי כחפצו והרעיף ברכות על ראשם.

ויהי בצאתם מעל פניו, עדיין חוכך היה ומשתאה לדעת, מי האיש ומה מעשיו, אולי הוא אחד מל"ו צדיקים נסתרים, אולם בשובו סח לו השפת אמת דבר פלא, אכן איש פשוט הוא. אלא שפעם אחת כשנימול בנו, לא היתה בידו אף פרוטה לצרכי סעודת הברית, ומכר את כלי מטתו להכין סעודת מצוה בכסף שקיבל, אחר כך נשאר בעירום ובחוסר כל, הדבר עשה רושם גדול בשמים, וכי זוטרתא הוא שאיש פשוט כמוהו יעשה כזאת, נמנו וגמרו ליתן שכרו גם בעולם הזה, שכל ברכה היוצאת מפיו לא תשוב ריקם, והוא עצמו כלל אינו יודע שניחן בכח סגולי כזה שברכתו מתקיימת (מוסר חכמים).

הלכה

תפילת מנחה

א. יזהר בתפילת המנחה להתפלל בכוונה יתירה, שאליהו הנביא זכור לטוב לא נענה אלא בתפילת המנחה, וכדאיתא בזוה"ק פר' ויחי וז"ל: בכולהו צלותא בעי בר נש לכוונא דעתיה, ובהאי צלותא (מנחה) יתיר מכולהו, בגין דדינא שריא בעלמא. ועל דא צלותא דמנחה יצחק תקין לה.

ב. צריך שיטול ידיו קודם התפילה, ומורנו האריז"ל היה נוהג ליתן צדקה גם במנחה קודם שיתחיל להתפלל, והיה נותן שתי פרוטות ופרוטה.

ג. בשעת הדחק, אם לא התפלל מנחה עד שקיעת החמה, יכול להתפלל עד שלוש עשרה וחצי דקות (זמניות) אחר השקיעה.

ד. כתב בשער הכוונות (דרושי תפילת המנחה דרוש ב), צריך להזהר בשעת העמידה של תפילת המנחה בלבד, שתאסור ותחבק שתי ידיך זו על גבי זו הימנית על השמאלית. גם צריך שתעצום עיניך ותסגרם בעת עמידת תפילת המנחה, עכ"ל. ומ"מ אם יודע שיש לו כונת הלב יותר בהיותו מתפלל מתוך הסידור, יתפלל מתוך הסידור, רק יזהר שלא יסתכל חוץ מן הספר שיש בידו אפילו כל דהו. וגם בזמן שמשתחוה יזהר לסגור עיניו, אע"פ שהספר בידו.

ה. צריך ליזהר גם במנחה וערבית להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, ויכוין לתקן בה עון העגל שהוא גימטריא מנחה.

ו. מנהג האריז"ל, שלא להתפלל תפילת מנחה עד שהיה פורע שכר שכיר.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!