ביאור ההפטרה פרשת קדושים

ב אייר תשפ"ה | 30/04/2025 | 22:00

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה: מסופר על מצוות שישראל צריכים ללכת בהם שילכו בחוקותיו, ישמרו את השבת, ולא ילכו בחוקות הגויים, אלא יעשו את משפטיו ומצוותיו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וזה מעין הפרשה שבה מסופר על שמירת שבת על משפטי ה' ושלא ילכו בחוקות הגוי.

תוכן ההפטרה

בשנה השביעית לגלות יהויכין באו זקני ישראל לנביא להתפלל לה' שירושלים לא תחרב, הנביא עונה להם שה' נשבע שלא יקבל את תפילתם.

עוד אומר ה' לנביא שיוכיח את ישראל על תועבותיהם, יזכיר להם את חסדי ה' שעשה אתם במצרים, שלמרות שטימאו את עצמם והלכו אחרי הגילולים, ולא רצו לשמוע בקול הנביא אהרן, שהוכיחם להשליך מעליהם את השיקוצים והגילולים, עם כל זאת גאלם ממצרים, הביא אותם למדבר, נתן להם חוקים ומשפטים טובים,

וגם בהיותם במדבר מרדו בו בחטא העגל, חיללו את השבת ביציאתם ללקט את המן, ולכן נשבע ה' שלא יביאם לארץ הטובה שהוא חיפש להם, אלא יביא את בניהם במקומם וגם את בניהם הזהיר שלא ילכו בדרכי אבותיהם, אלא ישמרו מצוותיו ומשפטיו, וישמרו את השבת שהיא אות בין ה' ובין עמו ישראל, שידעו שה' הוא אלוהיהם.

יחזקאל פרק כ' פסוק ב' - פסוק כ'.

ב
וַיְהִ֥י דְבַר-יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
 
ג
בֶּן-אָדָ֗ם אתה יחזקאל הנביא דַּבֵּ֞ר אֶת- אל זִקְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הֲלִדְרֹ֥שׁ האם לדרוש אֹתִ֖י ולהתפלל לפני אַתֶּ֣ם בָּאִ֑ים חַי-אָ֙נִי֙ [א] דעו הריני נשבע אִם-אִדָּרֵ֣שׁ לָכֶ֔ם אם יהיה נדרש לקבל את תפלתכם (מ"ד) נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
 
ד
הֲתִשְׁפֹּ֣ט אֹתָ֔ם האם תתווכח עמהם להודיעם שהדין עמי (מ"ד) הֲתִשְׁפּ֖וֹט בֶּן-אָדָ֑ם האם תרצה לשפוט אותם ברשעות שלהם (רד"ק) זאת עשה הוכח אותם על מעשיהם הרעים וגם אֶת-תּוֹעֲבֹ֥ת אֲבוֹתָ֖ם הוֹדִיעֵֽם (מ"ד):
 
ה
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה-אָמַ֘ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֒ה בְּיוֹם֙ בָּחֳרִ֣י בְיִשְׂרָאֵ֔ל ביום שבחרתי בישראל בהיותם במצרים אז וָאֶשָּׂ֣א יָדִ֗י הרמתי ידי בשבועה לְזֶ֙רַע֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב להוציאם משם (מ"ד) וָאִוָּדַ֥ע לָהֶ֖ם נודעתי להם על ידי הנביאים ששלחתי להם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שהם משה ואהרון ומרים (רד"ק) וָאֶשָּׂ֨א יָדִ֤י נשבעתי לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם אהיה לכם למנהיג ולמשגיח עליכם (מ"ד):

ו
אז בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שנשבעתי להם שאהיה להם למנהיג ולמשגיח, אז נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל-אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר-תַּ֣רְתִּי חפשתי אותה לָהֶ֗ם שהיא ארץ ישראל שהיא זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וגם צְבִ֥י הִ֖יא תפארת וחמדה (רד"ק) ורוחנית לְכָל-הָאֲרָצֽוֹת כי השכינה שורה בה (מלבי"ם):
 
ז
וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם על ידי אהרון אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י שיקוץ ותיעוב שעֵינָיו֙ מראות לו הַשְׁלִ֔יכוּ [ב] תזרקו, שעינכם לא יהנו מהם וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל-תִּטַּמָּ֑אוּ ללכת אחריהם (מ"ד), כי אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:

ח
וַיַּמְרוּ-בִ֗י הרשעים מישראל שמתו בשלשת ימי אפילה וְלֹ֤א אָבוּ֙ ולא רצו לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת-שִׁקּוּצֵ֤י שיקוץ ותיעוב עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת-גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר בעבור זה חשבתי לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י [כעסי] עֲלֵיהֶ֗ם (מ"ד) לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם להשמיד אותם בכעסי (ע"פ רד"ק ומלבי"ם) בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ט
וָאַ֙עַשׂ֙ אבל עשיתי לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל יחולל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר-הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם באומרם מבלי יכולת ה' להוציאם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לישראל לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם (רש"י):

י
וָאֽוֹצִיאֵ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֲבִאֵ֖ם אֶל-הַמִּדְבָּֽר ששם הורה להם חוקי ה' ומצוותיו, ושם ראו השכינה והנסים והנפלאות (מלבי"ם):

יא
וָאֶתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת-חֻקּוֹתַ֔י וְאֶת-מִשְׁפָּטַ֖י הוֹדַ֣עְתִּי אוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אוֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֥י בָּהֶֽם בחיים הגשמיים בעולם הזה, והרוחניים בעולם הבא (ע"פ מ"ד ומלבי"ם):

יב
וְגַ֤ם אֶת-שַׁבְּתוֹתַי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם [ג] שהנחלתי להם יום מנוחתי למנוחה (רש"י) לִהְי֣וֹת לְא֔וֹת בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם על השגחה והשראת השכינה עליהם מצדי לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם שהם מצידם צריכים להתקדש מעניני העוה"ז אל הרוחניות והקדושה שאדבק בהם ענין האלוקי (מלבי"ם):

יג
וַיַּמְרוּ-בִ֨י סרבו לדברַי (ת"י) בֵֽית-יִשְׂרָאֵ֜ל בַּמִּדְבָּ֗ר בְּחֻקּוֹתַ֨י לֹא-הָלָ֜כוּ ניסו אותי בעגל וברפידים מלקבל את התורה והותירו מן המן (רש"י) וְאֶת-מִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ וקצו בהם ולא ידעו כי משפטי אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם וְאֶת-שַׁבְּתֹתַ֖י חִלְּל֣וּ מְאֹ֑ד שיצאו ללקוט מן בשבת ראשונה, ובשבת השניה חילל המקושש עצים (מ"ד) וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֨ךְ חֲמָתִ֧י כעסי עֲלֵיהֶ֛ם בַּמִּדְבָּ֖ר לְכַלּוֹתָֽם 
יד
וָאֶעֱשֶׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י עשיתי למען שמי לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לבל יחולל לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם והם מצרים (מ"ד) אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵאתִ֖ים לְעֵינֵיהֶֽם:

טו
וְגַם-אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי יָדִ֛י לָהֶ֖ם בשבועה בַּמִּדְבָּ֑ר בעבור המרגלים (מ"ד) לְבִלְתִּי֩ הָבִ֨יא אוֹתָ֜ם אֶל-הָאָ֣רֶץ אֲשֶׁר-נָתַ֗תִּי זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ [ד] צְבִ֥י הִ֖יא מפוארת וחמדה לְכָל-הָאֲרָצֽוֹת:

טז
יַ֜עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ וְאֶת-חֻקּוֹתַי֙ לֹא-הָלְכ֣וּ בָהֶ֔ם וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ כִּ֛י אַחֲרֵ֥י גִלּוּלֵיהֶ֖ם שעבדו ע"ז במצרים לִבָּ֥ם הֹלֵֽךְ ואינם מאמינים בי:

יז
וַתָּ֧חָס עֵינִ֛י חמלתי וחסתי עֲלֵיהֶ֖ם מִֽשַּׁחֲתָ֑ם מלהשחית אותם וְלֹֽא-עָשִׂ֧יתִי אוֹתָ֛ם כָּלָ֖ה בַּמִּדְבָּֽר כי השארתי בניהם אחריהם להביאם לארץ (רד"ק):

יח
וָאֹמַ֤ר אֶל-בְּנֵיהֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר לבנים של אותו דור שיצאו ממצרים בְּחוּקֵּ֤י אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ שֶׁבָּדוּ מלבם אשר לא צוה ה' (מ"ד) אַל-תֵּלֵ֔כוּ וְאֶת-מִשְׁפְּטֵיהֶ֖ם אַל-תִּשְׁמֹ֑רוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם אַל-תִּטַּמָּֽאוּ:

יט
אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לכן תשמעו לי בְּחֻקּוֹתַ֖י לֵ֑כוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַ֥י שִׁמְר֖וּ וַעֲשׂ֥וּ אוֹתָֽם:

כ
וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַ֖י קַדֵּ֑שׁוּ ציוה אותם לקדש את השבת ועי"ז וְהָי֤וּ לְאוֹת֙ בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:

חי אני אם אדרש לכם (ילק"ש)

נשבע הקב"ה בימי יחזקאל דברים שלא להדרש לישראל, אימתי בשעה שבאו הזקנים לשאול ליחזקאל דברים וסלקן, באו אנשים מזקני ישראל, כה אמר א-דני ה' הלדרוש אותי אתם באים, אמר לו יחזקאל, רבונו של עולם ומה אתה מניחן, אין אתה נדרש להם אפילו בזכות התורה, אמר לו ובזכות התורה אני נדרש להם, שנאמר עוד זאת אדרש לבית ישראל, וכתיב וזאת התורה וגו' (ילמדנו).

איש שקוצי עיניו השליכו וגו' (ילק"ש)

היינו דכתיב משכו וקחו, משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצוות. ר' יהודה אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, וכי יש לך אדם שמתבשר בשורות טובות ואינו שמח, נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות ואינו שמח, אלא מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה, שהיה קשה להם לפרוש מע"א, הדא הוא דכתיב, וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום, צום לפרוש מע"א (מכילתא).

וגם את שבתותי נתתי להם

אמרו רבותינו בתלמוד (שבת י:): "לדעת כי אני ה' מקדישכם" (שמות לא, יג) - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם.
השבת היא המתנה היותר חשובה שניתנה לעם ישראל כמו החתן והכלה שמשדרים מתנות זה לזה, אחרי אשר התקשרו בברית התנאים. והנה אם אמנם יקרה שהחתן והכלה נמנעים מלהפגש יחד, והנשים מרננות אחריהם שנפסק הקשר ביניהם, מכל מקום עדיין אין הדבר ברור, כי יתכן שמפני איזו סיבה אחרת חדלו מלהפגש זה עם זה, אבל מכיון שיצא קול הברה בעיר, שהכלה החזירה לחתן את המתנות ששדר לה ביום האירוסין, והכל רואים שהכלה אינה עונדת על אצבעה את הטבעת עם אבן השוהם שנתן לה במתנה, אזי ברור לכל שנתפרדה החבילה וחזרו זה בזה.

כן הוא הדין עם השבת - המתנה הנכבדה שניתנה לעם ישראל, והמעידה על הקשר שבין בני ישראל והקדוש ברוך הוא וברית עולם היא לדורותם. אולם אם רואים אנו שהכלה - כנסת ישראל - פשטה מעל ידה את התכשיט היקר הזה והחזירתה לחתן, כלומר חודלת מלשמור את השבת, אזי אות היא שנפסק הקשר בין ישראל והקדוש ברוך הוא חלילה, וכי אין אנחנו מאורסים לו, תחת אשר הננו שומרים את השבת כהלכתה, שאז קורא הכתוב עלינו: "וארשתיך לי לעולם וכו' וידעת את ה'" (חפץ חיים על התורה).

זבת חלב ודבש

ס"ת שבת שם רמז משז"ל דכשהיו נכנסין לארץ ישראל אמרה תורה עתה ישראל מתעסקים זה רץ לשדהו זה לכרמו וכיוצא ותורה מה תהא עליה ואמר לה הקב"ה כבר נתתי לישראל יום שבת שהם פנויים לעסוק בתורה וזה הרמז הגם כי היא זבת חלב ודבש וישראל מטפלים בה יש שבת שהם יכולים לעסוק בתורה שנתנה לנו מבריאה ואימא מקננא בכרסיא שבה שם אהיה גימט' ר"ת זבת חלב ודבש. ור"ת צבי היא לכל הארצות צהלה על דרך משמח ציון בבניה וס"ת גימטריא אמת כי ארץ ישראל רומז לשכינה ורמוז אמת קב"ה רמז ליחוד עליון. (נחל שורק).