מאמרי הזוהר הקדוש - פרשת תזריע

כ"ה ניסן תשפ"ה | 23/04/2025 | 13:57

ענין ברית המילה

מי שזוכה למילה, מקבל אור מהיסוד והמלכות, וזוכה לעוה"ז ולעוה"ב, ומאיר שם הוי"ה ושם שד"י, ובזכותו עומדים שמים וארץ

לך לך דף צו ע"ב

וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ (ישעיה ה, ב) גם חצב בו בור לפני הגת שבו ירד היין דָּא תַּרְעָא דְּצֶדֶק זהו שער של המלכות שהיא בחי' ירושלים כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר, (תהלים קיח, יט) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק הם שערי המלכות והם שערים שבהם הצדק נכנס. מַאי מַשְׁמַע מה הכוונה במה שאמר שערי צדק בלשון רבים? ועונה דְּכָל בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִתְגְּזַר שכל אדם שנמול ונחתם בברית קודש, עָיִיל בְּתַרְוַויְיהוּ וְזָכֵי לְתַרְוַויְיהוּ נכנס לשניהם כלומר זוכה למילה ע"י המלכות, ופריעה ע"י הצדק שזה היסוד, וזוכה לעוה"ז ולעוה"ב. וּמַאן דְּקָרִיב בְּרֵיהּ לְקָרְבָּנָא דָּא ומי שמקריב את בנו לקרבן זה שהוא ברית מילה עָיִיל לֵיהּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא מכניס אותו בשם הקדוש הוי"ה ב"ה כפי שרמזו רבותינו על הפסוק (דברים ל, יב) מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה, וס"ת הוי"ה, וגם משלים בו שם קדוש שד"י כי עד עתה היה בו רק ש"ד כנודע, וְעַל אָת דָּא מִתְקַיְּימִין שְׁמַיָּא וְאַרְעָא ועל אות זה שהוא מצות המילה מתקיימים ועומדים שמים וארץ דִּכְתִיב, (ירמיה לג, כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה אם לא זכירת הברית שכולל יומם שהוא התפארת ולילה שהיא המלכות חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי החוק והקיום של השמים שהם התפארת, וארץ שהיא המלכות, לא היו מתקיימים. וְהַאי מָארֵיהּ דְּהִלּוּלָא דָא זָכָה לְכֹלָּא ואחר שרבי אבא סיים את הדרוש פתח בשבחו של בעה"ב ואמר שבעל השמחה זכה לכל זה שהם מילה ופריעה לְמֶחֱזֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַנְפִּין בְּאַנְפִּין בְּהַאי יוֹמָא לראות את הקב"ה פנים בפנים, דהיינו לראות גילוי אור התפארת שנגלה ע"י עסק התורה, והוא אותה האש שנתלהטה סביבות הבית.

זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכֵינָא לְהַאי יוֹמָא אשרי חלקנו שזכינו ליום הזה וְזַכָּאָה חוּלָקָךְ עִמָּנָא ואשרי חלקך עמנו, וְהַאי בְּרָא דְּאִתְיְילִיד לָךְ קָרֵינָא עֲלֵיהּ וזה הבן שנולד לך אני קורא עליו הפסוק (ישעיה מג, ז) כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְגו' הוא שם מ"ה שעולה גימ' אד"ם, וכידוע שבזכות המילה שם הוי"ה מתגלה באדם, וגם שם שד"י נרשם עליו לאחר המילה יְצַרְתִּיו מעולם היצירה שהוא סוד יסוד דז"א שמתגלה ע"י הפריעה אַף עֲשִׂיתִיו מעולם העשיה שהוא סוד המלכות שמתגלה ע"י המילה. וּכְתִיב, (ישעיה נד, יג) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְגו' ואחר ששיבח את אבי הבן משבח את כל הת"ח שלמדו כל אותם הלילות וכן מברך את הילד שיהיה ת"ח. אוֹזְפוּהָּ לְרִבִּי אַבָּא תְּלַת מִילִין ליוו את רבי אבא דרך בכבוד שלשה מילין, ולא נהגו בו כאדם רגיל שמלוין אותו רק מיל אחד.

אָמְרוּ לֵיהּ אמרו לו לרבי אבא בשעה שליוו אותו הַאי מָרֵיהּ דְּהִלּוּלָא, אוּשְׁפִּיזָךְ זה בעל השמחה המארח שלך, זָכָה לְכוּלֵי הַאי בְּגִין דְּקִיֵּים קִיּוּמָא דְמִצְוָה זכה לכל הכבוד הזה היות וקיים איזו מצוה חשובה. אָמַר מַאי הִיא שאל אותם רבי אבא מה היא המצוה? אָמַר הַהוּא גַבְרָא, דְּבֵיתָאי, אִתַּת אָחִי הֲוַות אמר אותו האיש בעה"ב, אשתי, היא היתה אשת אחי, וּמִית בְּלָא בְּנִין ומת בלא בנים, וְנָסִיבְנָא לָהּ ולקחתי אותה לאשה וקיימתי בה מצות יבום, וְדָא הוּא בְּרָא קַדְמָאָה דְּהֲוָה לִי מִנָּהּ וזהו הבן הראשון שהיה לי ממנה וְקָרֵינָא לֵיהּ בִּשְׁמָא דְּאָחִי דְּאִתְפְּטַר וקראתי לו בשם אחי שנפטר להקים שם לאחי. אָמַר לֵיהּ, מִכָּאן וּלְהָלְאָה קְרֵי לֵיהּ אִידִי [א] אמר לו רבי אבא מעכשיו תקרא לו בשם "אידי" שידעו כולם שהילד הזה הוא ממש נשמת אחיו הנפטר כמו אידי ואידי הנזכר בתלמוד שפירושו "היינו הך", וְהַיְינוּ אִידִי בַּר יַעֲקֹב [ב] וזהו רבי אידי בר יעקב הנודע בשערים. בָּרִיךְ לוֹן רִבִּי אַבָּא וְאָזִיל לְאָרְחֵיהּ בירך אותם רבי אבא והלך לדרכו.

רבי אבא מסדר הדברים לפני ר' אלעזר ומפחד לאומרם לרשב"י

כַּד אֲתָא, סַדַּר מִלִּין קַמֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר כאשר בא רבי אבא סידר את כל הדברים לפני רבי אלעזר, וְדָחִיל לְמֵימַר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן ופחד לאמרם לפני רשב"י שמא יענישם, לפי שהיו סודות התורה, ואסור לגלותם אלא בישיבתו של רשב"י, והמתין להזדמנות לספר לו. מה עשה יוֹמָא חַד הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן יום אחד היה רבי אבא לפני רשב"י. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַאי דִכְתִיב מה פירוש מש"כ (בראשית יז, ג-ד) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ [ג]. מַשְׁמַע דְּעַד דְּלָא אִתְגְּזַר הֲוָה נָפִיל עַל אַנְפּוֹי וּמַלֵּיל עִמֵּיהּ משמע שעד שלא נימול היה נופל אברהם על פניו וכך דיבר הקב"ה. בָּתַר דְּאִתְגְּזַר קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ וְלָא דָּחִיל ואחר שנימול היה עומד על עמדו ולא היה מפחד. ומש"כ אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ פירושו דְּאַשְׁכַּח גַּרְמֵיהּ גָּזִיר שמצא עצמו מהול, כלומר עמוד על עצמך אתה כבר מהול [ד].

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אִי נִיחָא קַמֵּיהּ דְּמֹר דְּלֵימָא קַמֵּיהּ מֵאִנּוּן מִלֵּי מַעֲלַיְיתָא דְּשָׁמַעְנָא בְהַאי אמר לו רבי אבא לרשב"י, אם טוב לפני אדוני שאומר לפניו מאותם דברי תורה ששמעתי מענין הברית, אָמַר לֵיהּ אֵימָא אמר רשב"י תאמר חביבי. אָמַר לֵיהּ דָּחִילְנָא דְּלָא יִתְעַנְּשׁוּ עַל יְדָאי אמר לו רבי אבא אני מתיירא שלא יענשו בעלי החידושים על ידי, שגילו סודות התורה לא בישיבתך ובלא רשותך. אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם שיענשו (תהלים קיב, ז) מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּיהֹוָה שלא יענשו ולא תבוא תקלה על ידך. סָח לֵיהּ עוֹבָדָא סיפר רבי אבא לרשב"י את כל המעשה שהיה במעמד כפר טרשא וְסִדֵּר קַמֵּיהּ כָּל אִנּוּן מִלִּין וסידר לפניו כל אותם סתרי תורה ששמע ביום המילה ובלילות שלמדו להצלחת ושמירת הילד.

רשב"י גוזר גלות לבני כפר טרשא ומסביר שזה לטובתם

אָמַר לֵיהּ אמר לו רשב"י לרבי אבא וְכִי כָּל הַנֵּי מִלֵּי מַעַלְיָיתָא הֲווּ טְמִירִין גַּבָּךְ וְלָא אֲמַרְתְּ לְהוּ וכי כל אלו הדברים הטובים היו טמונים אצלך ושמרת כל הסודות אצלך ולא אמרת אותם לנו. גּוֹזַרְנָא עֲלָךְ דְּכָל תְּלָתִין יוֹמִין אִלֵּין תִּלְעֵי וְתִנְשֵׁי גוזר אני עליך שכל שלשים יום אלו כנגד אותם שלשים יום ששמרת אותם אצלך תלמד בתורה ותיכף תשכח. ומסביר רשב"י מדוע העניש אותו. וְלָא כְּתִיב, וכי לא כתוב (משלי ג, כז) אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת וא"כ איך מנעת ממני את התורה שנקראת טוב. וְכָךְ הֲוָה וכך היה שהיה רבי אבא לומד ומשכח. אָמַר גּוֹזַרְנָא דִּבְאוֹרַיְיתָא דָּא יִגְלוּן לְבָבֶל (וְיִגְלוּן בְּבָבֶל) בֵּינֵי חַבְרַיָיא אמר רשב"י גוזר אני על אותם בני כפר טרשא שעם הסודות שלהם יגלו לבבל בין החברים, כדי שיתגלו גם סודות התורה לבני בבל, כי ראינו שאותם החכמים פחדו לעזוב את מקומם שמא תשכח מהם חכמת הקבלה אשר בידם, ועתה רשב"י אומר להם לילך ולא לפחד וילמדו אותה בבבל.

חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא חלשה דעתו של רבי אבא כי חשב שרשב"י גזר עליהם גלות עבור גילוי הסודות, יוֹמָא חַד חָמָא לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן יום אחד ראה אותו רבי שמעון אָמַר לֵיהּ טוּפְסְרָא דְּלִבָּךְ בְּאַנְפָּךְ שְׁכִיחַ אמר לו טופס ודמות וציור המחשבה שבלבך ניכר בפניך שכנראה יש בלבך צער ודאגה. אָמַר לֵיהּ לָא עַל דִּידִי הוּא אֶלָּא עַל דִּידְהוּ אמר לו רבי אבא לא על עצמי אני מצטער שמה שאני לומד אני שוכח, אלא אני מצטער על אותם בני כפר טרשא שנענשו על ידי בגלות. אָמַר לֵיהּ [ה] חַס וְשָׁלוֹם דְּאִתְעַנָּשׁוּ אמר לו רבי שמעון ח"ו שנענשו, כי לא ילכו בכח לבבל אלא בחשק גדול, ולא יהיה להם שום צער ושום עוון ח"ו, אֶלָּא בְּגִין דְּמִלִּין אִתְגַּלְּיָין בֵּינַיְיהוּ כָּל כָּךְ אלא היות שהסודות נתגלו ביניהם כל כך יִגְלוּן בֵּינֵי חַבְרַיָּיא לכן כדאי שיגלו בין החברים שבבל יֵלְּפוּן אִנּוּן אָרְחִין (וְאִתְבַּסְמָן) וְאִתְכַּסְיָין מִלִּין בְּגַוַויְיהוּ ושם ילמדו מהם את הדרכים איך לכסות את סודות התורה, ואז ידעו להסתיר הסודות ולא ייענשו, והענין כיון שחכמי בבל לא רגילים בסודות התורה ילמדו להם בסתר וידעו להסתיר הדברים בחכמה נפלאה. דְהָא מִלִּין לָא אִתְגַּלְיָין אֶלָּא בֵּינָנָא שהרי סודות אלו אינם ראויים להתגלות אל בינינו דְּהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתְּכִים עִמָּנָא שהרי הקב"ה הסכים עמנו בגילוי סודות התורה, וברשותו אנחנו לומדים בפרד"ס התורה וְעַל יְדָנָא אִתְגַּלְּיָין מִלִּין ועל ידינו שיש לנו בחי' אור המקיף יתגלו סודות התורה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כְּתִיב, (ישעיה נח, ח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וְגו'. זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַכְרְזָא עַל בְּנוֹי וְיֵימָא עתיד הקב"ה להכריז על בניו ויאמר, אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ וּכְבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶךָ.

ע"י מצות המילה מעבירים זוהמת הערלה וזוכים לנפש חיה מצד הקדושה ונבדלים מן אומות העולם

הקדמת הזוהר דף יג ע"א

פִּקּוּדָא שְׁבִיעָאָה לְמִגְזַר לִתְמַנְיָא יוֹמִין מצוה השביעית למול בן זכר לשמונה ימים ללידתו וּלְאַעְבָרָא זוֹהֲמָא דְעָרְלָתָא ולהעביר זוהמת הערלה ממנו, ואומר הזוה"ק הטעם שמלים לשמונה ימים, בְּגִין דְּהַהִיא חַיָּה מפני שאותה חיה שהיא המלכות, אִיהִי דַרְגָא תְּמִינָאָה לְכָל דַּרְגִּין היא מדרגה וספירה שמינית לכל המדרגות, דהיינו מספירת הבינה, כי היא אם הבנים שהם ז"ת, וכל הג"ר נכללים בבינה, ולכן המלכות היא שמינית, וְהַהִיא נֶפֶשׁ דְּפָרְחָא מִינָּהּ ואותה הנפש שפורחת ממנה מן המלכות אל הגוף, אִצְטְרִיכָא לְאִתְחֲזָאָה קַמָּהּ לִתְמַנְיָא יוֹמִין צריכה להראות לפניה לפני המלכות לשמונה ימים ביום השמיני לאחר המילה והפריעה [ו] לקבל אור משרשה כְּמָה דְאִיהִי דַרְגָּא תְמִינָאָה כמו שהיא המלכות מדרגה שמינית. ולכן צריך בתחילה למול את הילד כדי להעביר זוהמת הערלה ואז יוכל לקבל את אור החיות מן המלכות, וז"ש וּכְדֵין אִתְחָזֵי וַדָּאי דְאִיהִי ואז נראה בודאי שהיא נֶפֶשׁ חַיָּה דהיינו נֶפֶשׁ דְּהַהִיא חַיָּה קַדִּישָׁא נפש של אותה חיה קדושה, שהיא בחי' המלכות וְלָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא ולא מצד אחר שהוא הס"א כמו הגויים שנפשותם מס"א, כי עם ישראל ע"י שמעבירים מהם את הערלה זוכים לקבל נפש חיה. וְדָא אִיהוּ וזה הוא מש"כ (בראשית א, כ) יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. ומפרש בְּסִפְרָא דַחֲנוֹךְ בספרו של חנוך שהוא מטטרו"ן, שמילת "ישרצו" פי' יִתְרַשְּׁמוּן מַיָא דְזַרְעָא קַדִּישָׁא רְשִׁימוּ דְנֶפֶשׁ חַיָּה יהיה רושם באות ברית קודש מטיפות קדושות, שהם מים דזרע קודש דרך חותם הקודש מהארה של נפש חיה שהיא בחי' המלכות. ומפרש וְדָא רְשִׁימוּ דְאָת יו"ד דְּאִתְרְשִׁים בְּבִשְׂרָא קַדִּישָׁא וזה מצות המילה, היא הרשימו וההיכר של אות יו"ד שנרשם ונתגלה בבשר קודש של האדם, מִכָּל שְׁאַר רִשּׁוּמִין דְּעָלְמָא [ז] יותר מכל שאר האורות והרושם שבעולם, כי אין היכר בגוף האדם לשאר המצוות כמו בברית מילה, כי זה חותם שנשאר תמיד, כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש.

חובת ההזמנה בפה לכסא אליהו הנביא מלאך הברית

וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ. פי' דָּא אֵלִיָּהוּ דְטָאס כָּל עָלְמָא בְּאַרְבַּע טָאסִין זה אליהו הנביא שטס את כל העולם בארבע טיסות (וכמבואר בגמ' ברכות ד:) לְמֶהֱוֵי תַּמָּן בְּהַהוּא גְזִירוּ דְקַיָּימָא קַדִּישָׁא [ח] להיות שם באותו חיתוך של ברית קודש, כי אליהו הנביא צריך להיות בכל ברית קודש ולהעיד שעם ישראל מקיימים בריתו של הקב"ה [ט]. וְאִצְטְרִיךְ לְתַקָּנָא לֵיהּ כּוּרְסְיָיא וּלְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵּיהּ דָּא כּוּרְסְיָיא דְאֵלִיָּה"וּ וצריך לתקן ולהכין לו לאליהו הנביא כסא ולהזכיר בפיו ולומר זה הכסא של אליהו הנביא. וְאִי לָאו, לָא שָׁארֵי תַּמָּן ואם לא מזכיר בפיו לא נמצא שם, כי כאשר אומרים זה הכסא וכו' אז מעירים אותו לצאת ממקומו ולהגיע. ועוד, כדי שימצא שם מקום רוחני לשבת שם. [י].

ע"י מצות המילה והפריעה שאח"כ מסירים את כל ראשי הקלי' ומשפיעים קדושה לגוף

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים, פי' תְּרֵין אִלֵּין עָרְלָה וּפְרִיעָה שנים אלו שהם ערלה ופריעה שהן שתי קליפות קשות-ס"מ ופלונית, שהם זו"ן דקלי' שנקראים תנינים גדולים, והם הראשים של הקלי', מה צריך לעשות להם. גְּזִירוּ דְעָרְלָה וּפְרִיעָה לְבָתָר חיתוך של הערלה לגמרי שהיא מלכות ואח"כ פריעה, והיא הזכר דקלי', ומספיק רק לקרוע ולהוריד למטה. וְאִנּוּן דְּכַר וְנוּקְבָּא והם זכר ונקבה דקלי', וע"י המילה והפריעה מעבירים אותם, ואז צריך לכוין, המיל"ה ע"ה גימ' הוי"ה אדנ"י, ובזה תשרה שם הקדושה. וְאֶת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת, דָּא רְשִׁימוּ דְּאָ"ת קְיָימָא קַדִּישָׁא זה הרשימו של אות ברית קודש שהיא עטרת היסוד דז"א דְאִיהִי נֶפֶשׁ חַיָּה קַדִּישָׁא כִּדְקָאֲמְרָן שהיא נפש חיה הקדושה שהיא בחי' המלכות, והענין כי מעטרת היסוד דז"א בא שפע של נשמות למלכות כמו שכבר הסברנו.

אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם ומבאר מה הם אותם המים מַיִין עִלָּאִין דְּאִתְמַשָּׁכוּ לְגַבָּהּ דְּאָת רְשִׁימוּ דָא מים עליונים מימי החסד שנמשכו האורות הללו אצל אות הרושם הזה שבעטרת היסוד דז"א. וּבְגִין דָא ובשביל זה החסד אִתְרְשִׁימוּ יִשְׂרָאֵל בִּרְשִׁימוּ קַדִּישָׁא וְדַכְיוּ לְתַתָּא נרשמו עם ישראל ברושם הקדוש והטהור למטה, כי מקדשים עצמם במותר להם ומטהרים עצמם מכל פגם ברית קודש, ולכן זכו לכל האור הזה, כְּגַוְונָא דְאִנּוּן רְשִׁימִין קַדִּישִׁין וכמו שיש בעולמות העליונים הבדל בין אותם מלאכים שהם רשומים מצד הקדושה לבין אותם שעומדים מאחורי הקדושה בס"א, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין סְטָר קַדִּישָׁא לְסִטְרָא אַחֲרָא דִמְסָאֲבוּ כדי שיהא היכר בין אותם שבצד הקדושה לאותם מלאכים שהם בצד האחר שבטומאה. אוּף יִשְׂרָאֵל רְשִׁימִין לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין קִדוּשָּׁא כמו כן, גם ישראל רשומים באות ברית קודש כדי להכיר בין ישראל שבקדושה, לְעַמִּין עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא אַחֲרָא דִמְסָאֲבָא כְּמָה דְאִתְּמָר לבין עמים עכו"ם שבאים מצד אחר מהטומאה כמו שלמדנו. וּכְמָה דְרָשִׁים לוֹן וכמו שהקב"ה רושם את בני ישראל בברית קודש להיותם נבדלים מהעכו"ם, הָכִי רָשִׁים בְּעִירֵי וְעוֹפֵי דִלְהוֹן כמו כן עשה הקב"ה רושם והבדל בין הבהמות והעופות של עם ישראל שהם טהורות מצד הטוב שבקליפת נוגה, לִבְעִירֵי וְעוֹפֵי דְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לבין הבהמות והעופות של העמים העכו"ם שהם טמאים כמותם, מצד ג' קליפות טמאות [יא]. זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אשרי חלקם של עם ישראל שהקב"ה הבדילנו מן העמים ונתן לנו תורת אמת.