דרוש בענין השגחה פרטית

ו אדר תשפ"ה | 06/03/2025 | 19:50

גם נס שבא דרך הטבע הוא נעשה בהשגחה פרטית

על מעלת גודל חודש אדר, ועל השגחת השי"ת על ישראל בכל עת וזמן כתב הרה"ק הבני יששכר (חודש אדר מאמר א' אות ח) בזה"ל: הנה בחודש ניסן נתגלו הניסים לכל באי עולם, ונתגלה לכל כי השם יתברך משדד מערכות של כוכבי השמים על ידי הנסים הגדולים של עשרה מכות וכו', אמנם הנהגת הטבע איך השם יתברך מנהיגן בחפצו ורצונו בהשגחתו על כל פרט ופרט בהשגחה נפלאה לא נתאמת עדיין לכל באי עולם, והיו חושבים שהקב"ה מסר עולמו לטבעים, המה הכוכבים והמזלות ועל ידם מתנהגת ההנהגה הטבעית, זולת כשעולה ברצונו יתברך לשדדם בנס. אמנם כאשר הגיע הנס שנעשה לישראל בחודש אדר שהיה הנס טבעי בלי שידוד המערכות, ואפילו הכי נתודע לכל שיד ה' עשתה זאת ולא נסתפק אף אדם לומר שהיה הענין הזה במקרה אלא אך ורק בהשגחת השי"ת, וממילא רואים כי כל העסקים העושר והנכסים הכל בהשגחתו יתברך.
וזה מה שהגמרא אומרת במסכת ביצה (טו:) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר, שנאמר (תהילים צג, ד): "אדיר במרום ה'". פשט הדברים שיטע בקרקעו עץ נדיר ואז לא יוכלו לגזול ממנו את השדה לצמיתות שתמיד ידעו שעץ הנדיר הזה שייך לפלוני. וממילא ידעו גם על השדה ששייכת לו. עכ"ד.
ועל דרך הרמז יש לפרש דברי חז"ל (שם), הרוצה שיתקיימו נכסיו – עסקיו וכספו ועושרו, צריך ליטע בהן – את הנסים של חודש אדר שהם הנסים בטבע, להודיע שגם הניסים שנראים לעיננו שהם בטבע הכל בהשגחה נפלאה.
וידוע המעשה באחד מהעשירים הגדולים שהיה תומך ומחזיק באחד הישיבות בכל ההוצאות הנצרכות לה, ועיקר פרנסתו היתה מהיריד בה היה קונה סחורה ומוכרה. בהגיע זמן היריד אותו עשיר הכין את כל כספו במגירתו, והכין את משרתו הגוי שיהי מוכן מיד במוצאי שבת קודש לצאת ליריד כדרכו, ובמוצאי שבת קודם שעלה לעגלה פנה לקחת את כספו מהמגירה ורואה שאין את הכסף. הצטער מאד, מיד פנו צעדיו אל רב הישיבה ובכה לפניו. הרב ניסה לפייסו באמרו שהכל לטובה, אך הוא בשלו ממאן להתנחם. למחרת כשהלך להתפלל שחרית מצא את כספו באחד הכיסים של מעילו, תכף ומיד הודה להשי"ת שמצא את כספו, ופנה לומר לרב שמצא את כספו. עודם מדברים נגשו אליו שוטרים ושואלים אותו: פלוני הוא העגלון שלך? אמר להם כן, מיד הודיעו לו שרצחו אותו בזאת הלילה שודדים בדרכו, ואם היה נוסע העשיר אתמול עם העגלון היה גם הוא נהרג וה' הצילו. רואים בזה דוגמא איך נעשה לו נס גדול בדרך הטבע.

ההשגחה העליונה היא בתכלית הדקדוק

כתב האלשיך הקדוש בספרו משאת משה (אסתר ו, ו), שיש להתבונן במאורעות המגילה ולראות את גודל ההשגחה בדקדוק עצום ורב: כשהמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. הנה, אילו היה המן מגיע לחצר המלך דקה אחת קודם, אז הוא היה שומע את שאלת המלך: "מה יקר וגדולה נעשה למרדכי על זה" (אסתר ו, ג) וממילא היה מבין שכאשר המלך שואל אותו: מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו - כוונתו להיטיב עם מרדכי, ובודאי שלא היה מציע שירכיבו אותו על סוס ברחוב העיר, כמו שהציע במגילה. וכמו כן, אילו היה המן מגיע רגע אחד לאחר מכן, מה היה קורה? אחד המשרתים היה עונה למלך על שאלתו מה לעשות עם מרדכי ואיך להשיב לו גמול טוב, והמן לא היה בסיפור הזה ולא היה מגיע לשיא שפלותו. ומה עשה השי"ת? זימן את המן לארמון המלך, באופן שיכנס בדיוק לאחר שנסתיימה שאלת אחשוורוש ובטרם יענו עליה תשובה, כך שמחד גיסא - הוא לא שמע את השאלה, ומאידך גיסא, הוא זה שמתבקש להשיב עליה, וכך יחשוב בטעות שמדובר על עצמו, ומכאן תתחיל מפלתו! נורא נוראות!! עד היכן מגיעה ההשגחה הפרטית של השי"ת בתכלית הדקדוק.
ובאמת ייפלא, אחרי שרואים שההשגחה העליונה מדוקדקת להפליא על אלפית השניה, אז איך אתה מתרעם על האוטובוס שהקדים בדקה אחת ובגלל הנהג הזה, החמצתי את הנסיעה? איך אנחנו מתלוננים ואומרים: ראית איך פלוני עשה לי כך וכך? איך הוא גרם לי נזק כזה או אחר? הכל קרה בגללו, הוא אשם בכל. דיבורים כאלו נובעים מחוסר אמונה בהשגחתו יתברך, שהוא בורא ומנהיג את כל הברואים! כי האמת היא בדיוק להיפך, שבשמים דנים ומחליטים על פלוני שצריך לקבל ייסורים בהמחצת האוטובוס, ומשום כך, הקדים הנהג והניע דקה אחת קודם! וכך יתן האדם בדעתו, שאם היה לו חור בכיס ונפלו לו משם שטרות של כסף, לא החור אשם [וגם לא אשתך שלא תפרה אותו...] אלא אתה אשם! שמאחר שמניע לך לפי מעשיך איבוד ממון כזה, לפיכך, נעשה לך חור בכיס שממנו נפלו השטרות. צריכים להרכיב משקפיים של אמונה ולהסתכל על החיים בצורה הנכונה.
ועל דרך זה אומר המלבי"ם בפירושו למגילה (ב, כג), שיש להתבונן על נפלאות השגחת השי"ת: נתאר לעצמנו, שמישהו הציל איזה עשיר גדול ממוות בטוח. הרי ודאי שאותו עשיר היה מיד נותן לו את שכרו! היה עורך סעודת הודיה גדולה ונותן לו איזה שיק מכובד וגדול כהכרת הטוב על שהציל אותו. והנה, מרדכי היהודי מציל את אחשוורוש מפני בגתן ותרש שזממו להורגו, ובמקום לתת לו את שכרו מיד, הוא רק רושם זאת בספר הזכרונות שלו. מדוע לא שילם לו שכר מיידי? אלא הכל בהשגחה פרטית, שאילו מרדכי היה מקבל את שכרו מיד, כגון שמקבל איזה אוצר מלא כסף וזהב וכדו' אז כשהיה צריך באמת לאותו שכר כמו שנאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך - לא היה מקבל אותו. והנה, לפעמים אתה שומע, אדם שקובל ומתלונן על דרכי ההשגחה וכי זו תורה וזו שכרה, האם זה היה חלקי מכל עמלי? הרי אני כל כך משתדל להרבות בגמילות חסדים, שאת פרותיהם אוכלים בעולם הזה, והיכן הם הפירות הללו? וצריך להאמין באמונה שלימה, שהבורא יתברך שמו, מנהיג את עולמו בחסד ובריותיו ברחמים, ונותן לכל אדם את מה שמגיע לו ברגע הטוב ביותר עבורו!

יד מכוונת

גם מאחורי הגורל יש יד מכוונת. "פור המן – הפך לפורינו". כך ניתן להסביר את השמחה המיוחדת המאפיינת את חג הפורים. וכאשר סצנת הסיום מגיעה וכל חלקי הפאזל נופלים למקומם, אז עולה המסך ויורדות המסכות. לפתע מתברר שהיה מי שתיזמן את כל צירופי המקרים הללו אחד לאחד. ומבין שורות המגילה ניבט אלינו חיוכו של בורא העולם בכבודו ובעצמו. בחג הפורים אנו מזכירים לעצמנו שכל עולם הטבע הוא תחפושת אחת גדולה, אפילו ה"פור" של פורים אינו אקראי. זהו הלקח המרכזי הצפון ביום זה וזו הסיבה שהוא קיבל את שמו (בנועם שיח פורים).
כל ה"מקרים" הללו מוכיחים, שהמילה מקרה בנויה מהמילים "רק מה". שום דבר לא קורא מעצמו, יש מנהל לעולם, יש מנהיג לבירה. הוא מוביל את בני האדם, מכוון את דרכם לפעמים למקומות לא צפויים אך מטרתו סדורה ומוגדרת מראש!
מסופר כי באחד משיעוריו באמונה של האדמו"ר מפיטסבורג זצ"ל, הוא סיפר: "יום אחד הייתי צריך לנסוע לשיעור מחוץ לעיר, יהודי אחד התנדב לקחת אותי. עליתי לרכבו וראיתי מחזה מוזר - הנהג ישב על כסאו ואחז בהגה ובכיסא שליד הנהג היה הגה נוסף... מתוך סקרנות שאלתי את הנהג: 'סלח לי ידידי, מדוע ברכבך יש הגה נוסף וכי לא די לן בהגה שלן?'. ענה לי הנהג: 'כבוד הרב, ההגה השני הוא לא אמיתי ולא נחוץ לרכב כלל, הוא סתם הגה צעצוע'. 'סתם צעצוע! אז בשביל מה שמת אותו?' שאלתי בתמיהה. הוא סיפר: 'יש לי בן שחייב לזוז, לגעת ולנסות כל דבר, ופעמים באמצע הנסיעה הוא שלח ידיים להגה שלי לראות אין הוא פועל. לכן שמתי הגה בכיסא שליד הנהג, וכל פעם שאנו עולים לרכב אני אומר לו: 'בני זה ההגה שלך וזה ההגה שלי'. הוא תופס את הגה הצעצוע ובטוח שהרכב נוסע בזכותו. מאז אין לי את הפחד שהוא יתקרב להגה שלי'. המשיך הרב ואמר לתלמידיו: "למדתי מהדבר הזה שיעור גדול באמונה – הקדוש ברון הוא מנהיג את העולם, יש לו את ההגה המוביל את כל העולם, אבל היות ולמטה יש אנשים הרוצים להתערב בהנהגה העליונה, נותן להם הקדוש ברון הוא הגה צעצוע, הם חושבים כי הם מנהיגים בכוחם את העולם אן ההגה שלהם הוא הגה צעצוע, הם בעצם לא עושים דבר..." כן, בכל אחד מאיתנו יש חכמה, יש כוח להפעיל וליצור דברים, להרוויח יותר ולקדם את העולם שלו ושל כולם. אך האמת, כוחנו, וחכמתנו ליצור, הרווח וההפסד, התועלת והנזק הכל כולל הכל מגיע אלינו מלמעלה – הבינה שלך והמזל שמשחק לך, הרווח שעשית החודש וההפסד שחווית עכשיו, הכל כבר הוכרז לפני בשמים, הכל יורד לכל אחד מאיתנו על פי החלטת המנהיג האמיתי – בורא עולם! אל תתרברב במעשיך, אל תזלזל באחר שלא הצליח, זכור שהכוח שלך מגיע מלמעלה. תן הודיה אם הצלחת היום, בקש להתעלות גם מחר. אם חלילה היום לא היה מוצלח אל תיפול רוחך, זה רצונו של בעל ההגה המוביל את העולם בחן, בחסד וברחמים, בהשגחה פרטית על כל אחד מיושבי ה"רכב" הגדול הזה... להבהרת הדברים נתבונן במעשה הבא שלפנינו. יוסי, אדם שקול ומחושב ביותר, מתכונן כל כך שאפילו יודע הוא מה יהיו מעשיו בעוד מספר שבועות. מזה מספר חודשים שיוסי מתכנן דברים והם לא צולחים – בכל פעם תקלה אחרת מקלקלת את תכניותיו, הבטחות שהובטחו הופרו ברגע האחרון... הוא פנה לרבו כדי לבקש ממנו ברכה. שמת רבו בבואו, שמע את רחשי ליבו של יוסי ושאל: "יוסי, אתה מכין לן כוס קפה בבוקר?". "כן" השיב לו יוסי. "שים לב מה אתה מכניס לתוך הכוס, קפה, סוכר, מים וחלב. הקפה – מר, הסוכר – מתוק, המים – חמים, החלב – קר... בתוך כוס הקפה שלן ישנם מרכיבים הפוכים האחד מהשני. יוסי, הקפה הוא בדיוק היום שלך – יכול להיות שהוא יהיה מר או מתוק, קר או חם, אתה לא יודע כיצד יתפתח יומן. לפני שאתה שותה אתה מברן – 'שהכל נהיה בדברו' – כל מה שיקרה לך היום זה 'הכל נהיה בדברו' – אתה לא מתכנן את יומך. כל מה שיתגלגל עליך במשך היום, מגיע ממנו יתברך, לכן אתה אמנם יכול להכין את יומך, אן הוא לא בידך..." נכון, לתכנן את יומנו, להיערך ולהכין, הם דברים מבורכים שמסדרים לנו את המחשבה ואת מהלך היום. אך לפני שאתה מתחיל את יומך הסתכל בכוס הקפה שלך ואמור: "שהכל נהיה בדברו", הכל ממך בורא עולם, אנא סדר לי את היום כטוב בעיניך, ברך את עסקיי ואת דרכיי על הצד הטוב ביותר..." התחלה כזו של היום תחזק בך את האמונה שהכל ממנו יתברך, ובידו לשנות הכל ברגע. גם אם חלילה יומך החל מר כקפה, הבטחות של אנשים הופרו, אחוז באמונתך שהכל לטובה, עם אמונה כזו בורא עולם יוסיף לך מעט סוכר וימתיק את יומך. זכור! הכל לטובה, הכל נהיה בדברו, כך יומך יהפוך לקפה מתוק לוחמים... (חיזוק יומי).

השגחת הבורא יתברך הכל בחשבון מדוקדק

הא לך דברי צרי ומרפא אשר כתב הגה"ק ה'סטייפלער' זי"ע (חיי עולם ח"ב פ"ו), וז"ל, אמרו חז"ל במגילה (יג:) על הפסוק (אסתר ג א): "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וכו'", מאי אחר הדברים, אחר שהקדים הקב"ה רפואה, כי הקדוש ברוך הוא מקדים לישראל רפואה למכה. ומבואר, שעל כל צרה ועל כל צער וסבל שבא על האדם, יש כבר רפואה מוכנה עוד מקודם שבאה הצרה, וצריך רק לזכות לראות את הרפואה והתיקון.
ומוסיף לאמר, וזאת הידיעה הוא עידוד וחיזוק שלא יפול ביאוש בהיותו במיצר, גם כשנדמה לו שאין מוצא לצאת מהסבך, רק יתפלל ויבקש רחמים, ויעסוק בתורה ובמצוות לשם שמים, ולצפות תמיד לתשועת השם כהרף עין, ולא יפול ביאוש כלל חס ושלום וכו'.
וכן הוא בכל מבוכות ובלבולים ממחשבות רעות, המעיקים לפעמים אצל אנשים, ונדמה לו כי אין שום מוצא לסבך זה, באמת הפתרון והתשובה הוא פשוטה וברורה בתכלית הבירור, אלא שכל זמן שאינו זוכה אינו רואה את הפשטות הפשוטה אשר לפניו, וצריך להיות בטוח שכאשר יתחזק בתורה ובעבודת הבורא יתברך בתמימות, סוף סוף יאיר השם יתברך את עיניו. ואל יפול ביאוש חס ושלום אף על פי שיעברו זמן זמנים טובא שיעמוד במבוכתו, כי סוף סוף יאיר לו השם יתברך, ולפום צערא אגרא. עכ"ל.
מעשה באחד מגדולי תלמידי מרן הבעש"ט הק' זי"ע שעקצו פרעוש באמצע שנתו, וכאשר הרגיש בצער העקיצה קפץ בבהלה ממיטתו דהקערה שהכין סמוך למיטתו לנטילת ידים נהפכה על פיה, ורוב המים נשפכו על הארץ, מיד נטל ידיו עם שארית המים שנשארו בתוך הכד, ויצא ממיטתו לבדוק מה קרה, והבחין שהיו גחלים לוחשות סמוך לבגדיו, ואלמלא היו המים נשפכים ומכבים את הגחלים היתה האש אוחזת בהם ומכלה את כל הבית, ובלבו הודה להקב"ה על הנס שעשה עמו, ויהי כאשר חזר למיטתו הבחין שקורות הבית שעל גבי מיטתו נפלו ונס גדול הוא שהייתה המיטה ריקה. עתה הודה להקב"ה על שני הניסים שגמל עמו הקב"ה בזה אחר זה. למחר סיפר לרבו הבעש"ט על שני הניסים שאירעו עמו, נענה הבעש"ט ואמר 'זכית לכך בגלל האמונה, כי מי שחי באמונה בהקב"ה, ויודע שאין שום דבר המתרחש מאליו, ואף כל הטבע בהשגחה פרטית הוא, אזי זוכה שמראים לו שכל המעשים המתרחשים עמו הם ניסים מן השמים', ולדידן ייאמר, אף מתוך השינה - כשאין מצבו שפיר עליו, ואינו רואה כי אם פרעוש (או 'אדם' הדומה לו) שעוקצו, מים שנשפכו וקורות ביתו שנפלו, יתחזק להאמין בהשגחת הבורא שהכל בחשבון מדוקדק, ויבטח בהשיי'ת שרק הוא יתברך מסבב כל הסיבות, ויש טעם מיוחד וחשבון מפורט לכל דבר ומקרה המתרחשים בעולם. (ע"פ נתיבות שלום סלונים פרק אמונה ובטחון).

עליית המן ונפלתו - לא על פי המזל

רבינו האלשיך הקדוש (קהלת ח, ט) מונה שתי תכונות חשובות בהנהגת המזלות, לדעת האם הדברים הבאים על האדם הם מחמת מזלו.
המבחן הראשון הוא: האם הדבר קרה בפתאומיות, דבר שלא אופייני להנהגת המזל. מבחן נוסף הוא, שהמזל לא 'מערים' על האדם. ומוכיח את דבריו מעלייתו ונפילתו המהירה של המן הרשע וז"ל: "דרך משל, ענין המן שנשאו המלך וישם את כסאו מעל כל השרים, ועל ידי כן ערב אל ליבו להשמיד את כל היהודים, והיה לרע לו, שעל ידי כן תלו אותו ואת בניו על העץ. והלא לא מן המזל היה לו, כי אין המזל מרים את האדם מעלה מעלה ומורידו כמו רגע, כי המזל משפיל ומרומם לאט לאט על פי תנועתו, ולא מרום רקיעא עד תהומא דארעא בתכיפות. ומה גם שהרוממות עצמו היה סיבת מפלתו, ואין זה מן המזל שמה שמרוממו הוא להפילו, כי אין המזל עושה בערמה".

מגילת אסתר, לגלות את האור שבהסתר

מעשה שהיה בשני חברים, יענקל ומשה אהרן, שהיו חברים טובים מילדות הם למדו יחד בצעירותם, וכשגדלו הקימו שניהם משפחות, ואף הלכו ביחד ללמוד את אותה הכשרה מקצועית, הם למדו הנהלת חשבונות. יענקל חיפש עבודה מיד עם סיום הלימודים ומצא משרה טובה במשרד למנהלי חשבונות, וכך התחיל לעבוד והתפרנס בכבוד. ולעומתו חברו משה אהרן, חיפש וחיפש ולא מצא, ובינתיים היה חי בדוחק השעה ובקושי היתה הפת מצויה בביתו. חברו יענקל כאב את כאבו וניסה למצוא לו משרת עבודה, הוא ניצל את קשריו הטובים עם הבוס שלו, והציע לו להרחיב את המשרד ולהוסיף עוד עובד אחד ושכנע אותו שרק ירויח מזה, כי הוא מכיר היטב את משה אהרן והוא עובד מצויין, וכך היה משכנע אותו מפעם לפעם, עד שלבסוף השתכנע הבוס והסכים להגדיל את המשרד, וכך היו עובדים שם חמשה מנהלי חשבונות יחד עם משה אהרן.
ביום מן הימים נכנם הבוס למשרד והודיע לחברים, שהוא עוזב את העיר ועובר דירה. כולם הבינו שמשמעות הדברים שאחד מביניהם מעותד להחליף את הבוס, ולקבל את המשכורת שלו, שזוהי משכורת שמנה פי כמה וכמה ממשכורתם, משכורת כזו שאפשר לחתן בה ילדים בכבוד ולחסוך כסף לחתונות ולדירה. יענקל היה בטוח שהבוס רוצה לדבר איתו שהרי הוא בקשר מצויין איתו, ולכן מפעם לפעם בדק בפלאפון האם הבוס חיפש אותו אך לשוא, הבוס לא התקשר אליו בכלל. למחרת ניגש משה אהרן אל יענקל ואומר לו, שהבוס... התקשר אליו, והציע לו להחליף אותו בתפקידו! יענקל הרגיש שנשימתו נעתקת ממקומה לרגע, הוא פשוט לא האמין למשמע אוזניו, שמשה אהרן זה שהיה דחוק במזונו עד לפת לחם ושבזכותו נכנס לעבוד כאן, הוא הולך לקבל את המשכורת השמנה ולהיות הבוס שלו? משה אהרן התייעץ אתו בכמה דברים ופרטים טכניים ויענקל השיב לו בקרירות, כאשר בסתר לבו מקננת קנאה גדולה וגם קצת כעס, מדוע לא אמר לבוס שהוא לא יכול לשמש כבוס של זה שהכניס אותו לעבודה, של זה שגדל אתו ביחד מילדות. ביום המחרת תפקיד הבוס נכנס לתוקף ונעשה רשמי, משה אהרן הגיע עם בקבוק יין ושתו לחיים. והוא נכנם למשרד הבוס – שהיה מעבר לקיר גבס, כאשר יענקל הרגיש שבנוסף לקיר הגבס יש גם קיר ברזל בתוך הלב שמפריד ביניהם. משה אהרן בתמימותו סיפר לחברו שסוף סוף הוא מצליח לחסוך בעין יפה מאוד לחתונות של הילדים, ויענקל התבונן בעצמו שהוא לעומת זאת, בקושי גומר את החודש עם המשכורת שלו.
וכך נמשך המצב הזה שבע שנים! שבע שנים של נסיונות, של קנאה המקננת בתוך הלב, של נסיונות באמונה, כאשר בתוך הלב מהדהדת השאלה הרי עזרתי לחבר שלי, עשיתי את המדרגה הכי גבוהה בצדקה, שזה לדאוג לעני שתהיה לו פרנסה, כמ"ש הרמב"ם (עי' הלכות מתנות עניים פ"י ה"ז), אז זה מה שמגיע לי אחרי כל זה? שני החברים אמנם לא הסתכסכו ולא התקוטטו, אבל לא נשארו חברים טובים ממש כמו בימים עברו. באותה תקופה יענקל הלך לשיעורי חיזוק באמונה ובטחון, להאמין בהשי"ת שאין אדם נוגע במוכן לחבית אפילו כמלוא נימה. והיתה זו תקופה של נסיון קשה והתמודדות. יום אחד יענקל מקבל טלפון משדכן אחד שמציע שידוך עבור בנו, הבן של יענקל היה בחור ישיבה מצויין ומוכתר במידות טובות, ממש 'תכשיט' של בחור והגיע עתה לפרקו. השדכן אומר לו: מדובר בבת מיוחדת מאוד, בעלת מידות טובות יראת שמים וצניעות, ובנוסף לזה בגלל שאביה מאוד רוצה בבן שלך, הוא מוכן לתת דירה שלימה! במי מדובר מתעניין יענקל? אבי הכלה הוא לא אחר מאשר... משה אהרן! ואכן הם נפגשו והשידוך נגמר בהצלחה מרובה. וכך אמר יענקל במסקנת הדברים: הקב"ה במשך שבע שנים הולך ובונה את הדירה לבן שלי, הוא דואג שאחרים יעשו זאת יחסכו כסף, יפקידו בבנק, יעבדו שעות נוספות, וכל זה הוא עושה למעני ולטובתי, כדי שלבסוף יתן דירה לבני, ואני בכל התקופה הזו רק אוכל את עצמי מקנאה, ומתחזק בשיעורי אמונה כדי לא להתלונן על הנהגת השי"ת? זה ממש לגלות את האור שבהסתר.

לחיות את המסר הטמון במגילה — חיזוק באמונה ובטחון בהשי"ת

מספרים על הבעש"ט הקדוש, שהתארח פעם אחת באיזו אכסניה ולפני שעזב את המקום, נתן איגרת למארחו, בעל האכסניא, וציוה אותו לשלוח אותה ליהודי אחד שגר באחת העיירות הסמוכות. המארח, שלא היה חסיד שלו, שכח לגמרי מהענין ושם אותה בתוך הכיס. והנה, חלפו השנים, ואותו מארח בעל האכנסיה ירד מנכסיו. מדוחק הפרנסה נאלץ למכור את חפציו ומצבו הלך והחמיר. והנה, יום אחד, חיפש איזה בגדים יוכל למכור ופתאום הוא נתקל באיגרת הזו שעדיין היתה טמונה בתוך כים בגדו. מיד נזכר בדברי הבעש"ט והתבייש מאוד ששכח לגמרי מהשליחות. אבל עם כל זה אמר לעצמו, שאף על פי שחלפו להן כבר שש עשרה שנה, ילך ויקיים את השליחות. אמר ועשה, וכך הגיע לאותו יהודי ומסר לו את האיגרת. אותו יהודי, שהיה עשיר גדול, פתח את האיגרת וכך היה כתוב בה: מוסר כתב זה, הינו בן טובים שירד מנכסיו ונמצא עתה בדוחק גדול. מצוה גדולה לעזור ולסייע לו בעין יפה וברוח נדיבה. ובסיום האיגרת חתם הבעש"ט הק' את שמו. והיהודי העשיר עזר לבעל האכסניה בעין יפה.
ובמה דברים אמורים לענייננו: הקב"ה שולח לנו פעם בשנה איגרת קודם ימי הפורים, ואומר לנו: בניי אהובי, תעיינו באיגרת! על כל דברי האיגרת הזאת. להתבונן מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם! ישנם יהודים, שבכל שנה המגילה עוברת להם ליד האוזן, שוכחים מהאיגרת ולא מעיינים בה, והם מפסידים את השפע הגדול, את האמונה והבטחון שאפשר להתחזק מסיפור המגילה. ומה המגילה באה ללמד אותנו? שהנהגת השי"ת בעולם היא נסתרת, באופן שנראה כלפי העינים שלנו כאילו הכל קורה הפוך על הפוך ממה שרוצים ומצפים לראות. המן מציע להרוג את ושתי כדי להמליך את בתו. ולבסוף - עולה אסתר שהורגת את המן בעצמו! בגתן ותרש רוצים להרוג את המלך, ולבסוף הם בעצמם נהרגים. המן - מגיע לחצר המלך להציע לו לתלות את מרדכי היהודי, ובדיוק בביקור הזה - המלך מצווהו להרכיב את מרדכי על הסוס ברחוב העיר ולגדל את כבוד מרדכי. בדיוק שם מפלתו. ואין צריך לומר, שכל המהלך של 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם' מראה על היסוד הזה.