ביאור ההפטרה - פרשת תרומה שקלים 

מלכים ב פרק יא פסוק יז - פרק יב פסוק יז.

כ"ט שבט התשפ"ה | 27/02/2025 | 09:20

תוכן ההפטרה

יהוידע הכהן כרת ברית עם המלך והעם שיעבדו את ה', וכן כרת ברית בין המלך והעם שיהיו העם נאמנים למלכם.
אחר כך ניגשו כל העם לבית הבעל שברו והרסו את הצלמים הרגו את מתן כהן הבעל, את עתליהו המיתו בחרב, והושיבו על כסא המלוכה את יהואש, שעשה את הישר בעיני ה' כפי שלימד אותו יהוידע הכהן.
יהואש הציע בתחילה לכהנים שהם יקחו לעצמם את השקלים שתורמים בני ישראל, וכן כספי ערכים וחרמים, והם יחזקו את בדק הבית. אך כשראה שהכהנים לא חיזקו את בדק הבית, הציע יהואש לכהנים שלא יקחו יותר את הכסף, אלא יתנו אותו לבדק הבית, הכהנים הסכימו לדבריו.
ולכן יהוידע הכהן לקח ארגז אחד, עשה חור במכסה והציב אותו ליד המזבח, ואז כל מי שבא לבית ה' שם בארגז את תרומתו. וכשראו שהכסף בארגז רב, באו לקחו את הכסף ונתנו אותו לעושי המלאכה לגודרים ולחוצבים ולכל תיקון הנחוץ בבית, הם בחרו אנשים נאמנים ולכן לא חישבו איתם אלא סמכו עליהם.
מכסף זה לא קנו כלים לבית המקדש כגון מזרקות, חצוצרות כלי זמר וכדומה, אלא השתמשו בו לבדק הבית בלבד.
אך כסף אשמות וחטאות, שהוא כסף שאדם הפריש לקנות אשם או חטאת ונותר לו כסף, ניתן לכהנים וקנו בו עולות, את הבשר הקריבו על המזבח ולעצמם לקחו את העורות.

מלכים ב פרק יא פסוק יז - פרק יב פסוק יז.

יזוַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹיָדָ֜ע הכהן שהיה בזמן יואש מלך יהודה, והוא כרת בתחילה אֶֽת_הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין יְהֹוָה֙ וּבֵ֤ין הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִהְי֥וֹת המלך והעם לְעָ֖ם לַֽיהֹוָ֑ה שיהיו כולם נאמנים לעבודת ה' ולהסיר הבעלים, ואח"כ כרת ברית וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם שיהיו העם נאמנים למלכם (רש"י): יחוכנגד הברית הראשונה אומר וַיָּבֹ֣אוּ כָל_עָם֩ הָאָ֨רֶץ בֵּית_הַבַּ֜עַל וַֽיִּתְּצֻ֗הוּ נתצו והרסו אותו ואֶת_מִזְבְּחֹתָ֤ו (מִזְבְּחֹתָ֤יו קרי) וְאֶת_צְלָמָיו֙ שִׁבְּר֣וּ הֵיטֵ֔ב בחוזק (מ"צ) וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כך שמו כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֣י הַֽמִּזְבְּח֑וֹת וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדֹּ֖ת ממונים עַל_בֵּ֥ית יְהֹוָֽה כפי שתיקן דוד, כי עתליהו ביטלה סדר משמרות הבית (רש"י): יטוכנגד הברית השניה בין המלך ובין העם אומר וַיִּקַּ֣ח אֶת_שָׂרֵ֣י הַ֠מֵּאוֹת וְאֶת_הַכָּרִ֨י הגבורים האדירים וְאֶת_הָרָצִ֜ים המושלים (מלבי"ם) וְאֵ֣ת| כָּל_עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיֹּרִ֤ידוּ אֶת_הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וַיָּב֛וֹאוּ דֶּֽרֶךְ_שַׁ֥עַר הָרָצִ֖ים אל בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּ֖שֶׁב עַל_כִּסֵּ֥א הַמְּלָכִֽים: כוַיִּשְׂמַ֥ח כָּל_עַם_הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה נחה, ולא נתעוררה עוד מלחמה בעבור זה [על הריגת כהן הבעל וניתוץ העבודה זרה], כי וְאֶת_עֲתַלְיָ֛הוּ שהיטתה לב בעלה יוהורם מלך יהודה אחרי תועבות אביה ואמה איזבל הֵמִ֥יתוּ בַחֶ֖רֶב בֵּ֥ית מֶּֽלֶךְ (הַמֶּֽלֶךְ קרי) והעם שמחו בהריגת עתליהו ולא היה עוד מי שיעורר מלחמה (מ"ד):
יבאבֶּן_שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ [א]: בבִּשְׁנַת_שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מלך ישראל מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ בן אחזיה מלך יהודה וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑םִ וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע: גוַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה כָּל_יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר [ב] הוֹרָ֔הוּ למדו יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן ואחרי מות יהוידע השחית דרכו (מ"צ ומ"ד) [ג]: דרַ֥ק הַבָּמ֖וֹת יחיד לֹא_סָ֑רוּ לא בוטלו שהקריבו עליהם לשם ה' ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת ונאסרו משנבנה הבית (מ"ד) וענשם כרת: הוַיֹּ֨אמֶר המלך יְהוֹאָ֜שׁ אֶל_הַכֹּהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר_ יוּבָ֤א בֵית_יְהֹוָה֙ כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר הוא מחצית השקל שנאמר בו כל העובר על הפקודים וכן אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ שהתנדב ואמר ערכי עלי, וכן כָּל_כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב_אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא נדבה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה כגון האומר הרי עלי מנה לבדק הבית (רש"י): וכל הכספים הללו יִקְח֤וּ לָהֶם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לעצמם אִ֖ישׁ מֵאֵ֣ת מַכָּר֑וֹ ידידו ומיודעו וְהֵ֗ם תמורת זה מהכסף שלהם יְחַזְּקוּ֙ אֶת_בֶּ֣דֶק הַבַּ֔יִת יתקנו כל מקום הצריך תיקון לְכֹ֛ל אֲשֶׁר_יִמָּצֵ֥א שָׁ֖ם בָּֽדֶק שבור או רעוע (ע"פ מ"צ) שנתגלה ע"י בדיקה: זוַיְהִ֗י בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁל֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ ראה המלך שלֹֽא_חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת_בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת: חוַיִּקְרָא֩ הַמֶּ֨לֶךְ יְהוֹאָ֜שׁ לִיהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם מַדּ֛וּעַ אֵינְכֶ֥ם מְחַזְּקִ֖ים אֶת_בֶּ֣דֶק הַבָּ֑יִת וְעַתָּ֗ה אַל_תִּקְחוּ_עוד כֶ֙סֶף֙ לעצמכם מֵאֵ֣ת מַכָּֽרֵיכֶ֔ם מידידכם, ואל תחזקו הבית משלכם, אלא כִּֽי_לְבֶ֥דֶק הַבַּ֖יִת תִּתְּנֻֽהוּ תתנו את הכסף של התרומות והנדבות במקום מיוחד ומוכן לבדק הבית: טוַיֵּאֹ֖תוּ הסכימו (מ"צ) הַכֹּֽהֲנִ֑ים [ד] לְבִלְתִּ֤י קְחַת_כֶּ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת הָעָ֔ם וּלְבִלְתִּ֥י חַזֵּ֖ק אֶת_בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת מהכסף שלהם: יוַיִּקַּ֞ח יְהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ אֲר֣וֹן אֶחָ֔ד ארגז (מ"צ) וַיִּקֹּ֥ב חֹ֖ר נקב צר בְּדַלְתּ֑וֹ בדלת הארון וַיִּתֵּ֣ן אֹתוֹ֩ אֵ֨צֶל הַמִּזְבֵּ֜חַ בִיָּמִ֗ין (מִיָּמִ֗ין קרי) בְּבֽוֹא_אִישׁ֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְנָֽתְנוּ_שָׁ֤מָּה מיד כשמקבלים הכסף הַכֹּֽהֲנִים֙ שֹׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף מזוזות שערי העזרה (מ"צ) אֶת_כָּל_הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית_יְהֹוָֽה: יאוַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔ם יום יום (רש"י) כִּֽי_רַ֥ב הַכֶּ֖סֶף בָּֽאָר֑וֹן וַיַּ֨עַל סֹפֵ֤ר פקיד הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וַיָּצֻ֙רוּ֙ עשו בכסף צורת מטבע (מ"ד) שיהא עובר לסוחר וַיִּמְנ֔וּ [ה] אֶת_מטבעות הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֥א בֵית_יְהֹוָֽה: יבוְנָתְנוּ֙ אֶת_הַכֶּ֣סֶף הַֽמְתֻכָּ֔ן המנוי וספור (רש"י) עַל_יְדֵ֙ (יְדֵי֙ קרי) עֹשֵֹ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הם האומנים הגדולים הַֻפְקָדִ֖ים (הַמֻּפְקָדִ֖ים קרי) הממונים (מ"ד) בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיּוֹצִיאֻ֜הוּ את הכסף בשכר האומנים לְחָרָשֵׁ֤י לאומני (מ"צ) הָעֵץ֙ וְלַבֹּנִ֔ים האדריכלים שעל פיהם נעשתה מלאכת הבנין (רש"י) הָעֹשִֹ֖ים בֵּ֥ית יְהֹוָֽה: יגוְלַגֹּֽדְרִים֙ לבונים גדרות וחומות, והם תלמידי האדריכלים וּלְחֹצְבֵ֣י הָאֶ֔בֶן מן ההר (רש"י) וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב כי הוצרכו עוד אבנים חצובות לְחַזֵּ֖ק אֶת_בֶּ֣דֶק בֵּית_יְהֹוָ֑ה וּלְכֹ֛ל שאר הדברים הנצרכים אֲשֶׁר_יֵצֵ֥א עַל_הַבַּ֖יִת לְחַזְקָֽה לחזק אותו (מ"ד): ידאַךְ֩ לֹ֨א יֵעָשֶֹ֜ה בתחילה מהכסף הזה לצורך בֵּ֣ית יְהֹוָ֗ה כלי שָׁרֵת (מ"ד), כמו סִפּ֥וֹת כֶּ֙סֶף֙ כלים העשויים כצורת כדים (מ"צ) לקבל הדם או היין והנסכים מְזַמְּר֤וֹת כלי שיר (רש"י) מִזְרָקוֹת֙ ספלים לזרוק בהם הדם (מ"צ) חֲצֹ֣צְר֔וֹת לתקוע בהן על המזבחות כָּל_כְּלִ֥י זָהָ֖ב וּכְלִי_כָ֑סֶף מִן_הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית_יְהֹוָֽה רק אחר שהשלימו והיה נותר עשו בכסף זה כלי שרת (מ"ד): טוכִּֽי_בכסף הנאסף לְעֹשֵֹ֥י הַמְּלָאכָ֖ה יִתְּנֻ֑הוּ וְחִזְּקוּ_ב֖וֹ אֶת_בֵּ֥ית יְהֹוָֽה: טזוְלֹ֧א יְחַשְּׁב֣וּ לא עשו חשבון אֶת_הָאֲנָשִׁ֗ים [ו] עם העובדים אֲשֶׁ֨ר יִתְּנ֤וּ אֶת_הַכֶּ֙סֶף֙ עַל_יָדָ֔ם לָתֵ֖ת לְעֹשֵֹ֣י הַמְּלָאכָ֑ה הבונים והגודרים כִּ֥י ידוע הוא שבֶאֱמֻנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֹֽים כי לכך בחרו בהם מתחילה (רש"י): יזכֶּ֤סֶף אָשָׁם֙ מי שהיה מפריש ממון לאשמו וְכֶ֣סֶף חַטָּא֔וֹת או כסף לחטאתו ונשאר מן הממון, הכסף הנשאר לֹ֥א יוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה לבדק הבית כי אם לַכֹּהֲנִ֖ים [ז] יִהְיֽוּ לקחת מהם עולות, הבשר לעולה והעורות לכהנים (רש"י):

א֚כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י הקב"ה מוכיח לישראל ואומר להם, איני צריך למקדש שלכם הרי השמים שם הוא כסא הכבוד וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י סך הכל שרפרף רגלי אֵי_זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ_לִ֔י שיהיה טוב והגון לגדולתי בחיצוניות וְאֵי_זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנֽוּחָתִֽי בפנימיות: כגוְהָיָ֗ה מִֽדֵּי_חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ שיתחדש חידושו וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ ובכל שבוע ביום השבת שלו יָב֧וֹא כָל_בָּשָֹ֛ר כל אדם גם משאר העמים לְהִשְׁתַּֽחֲוֹ֥ת לְפָנַ֖י לקבל האמונה האמיתית והקרובים יביאו כל