בית - מאמרים - ט''ו בשבט למודי היום ודיני ברכות

.

עוד עדכונים

ט''ו בשבט - למודי היום ודיני ברכות

מתוך הספר הקדוש "חמדת ימים" חלק ב לכמוהר''ר בנימין הלוי ב''ר מאיר זיע''א

ט"ו שבט התשפ"ה | 13/02/2025 | 09:00

Media Content

 

ט''ו בשבט ר''ה לפירות האילן וסוד התקון הנעשה בו

א. יום ט''ו בשבט אף כי הוא מימי השובבי''ם אין בו תענית כי הוא ראש השנה לפירות האילן, ובתקון המעשה אשר יעשה היום על הפירות בו נעשה תקון צדיק חי העולמים בסוד הנזכר בזוהר בראשית, 39 ביומא תליתאה עבדא ארעא איבין מחילא דהאי צדיק דכתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו' עץ פרי דא עץ הדעת טוב ורע דאיהו עביד איבין ופירין עושה פרי דא צדיק יסוד דעלמא כו'. 

     

ראוי להרבות פירות בט''ו בשבט ולומר עליהן שירות ותשבחות
ב. ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי, ועם כי בדברי כתבי הרב זלה''ה לא נמצא מנהג זה מכל מקום לדעתי תקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר. 

     

טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה נקרא גזלן
ג. כי הנה הובא בירושלמי פרק עשרה יוחסין ז''ל, ישמעו ענוים וישמחו אמר ר' איבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל, רבי אלעזר הוה מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מילי חדש ע''כ, וטעם הדבר שכשם שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה נקרא גזלן מפני שעל ידי הברכה גורם להמשיך שפע עליון על ידי כח הברכות והשר הממונה על אותו הפרי הוא מתמלא משפע זה כדי לגדל הפרי שנית, ולכן הנהנה בלא ברכה גזלן הוי כי אכל הבריה שהרוחניות היה שורה בה וכילה ומנע כח ההוא מן העולם והיה ראוי לו להמשיך ברכה מלמעלה, והכח הממונה על זה בטל וריק מאותו השפע שהיה בידו ולכן נקרא גזלן. 

     

טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה ה''ז גוזל אביו ואמו
ד. וגם אמר כאילו גוזל אביו ואמו, כי האוכל בכוונת הברכה של ברכת הנהנין מתקן ניצוצי נשמתו והניצוצות הנוגעים בנשמת אביו ואמו בסוד והוצאתי את בלעו מפי''ו כטעם חיל בלע ויקיאנו, ואם נהנה בלא ברכה הוא כאילו גוזל אביו ואמו מניצוצות השייכות לנשמתם והוא חבר לאיש משחית לפי שכל כוונת המשחית לגזול ניצוצות ולקולטם ולא להחזירם אל הקדושה, אשר זהו סוד כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שהיא סוד הברכה המוציאה מהטומאה להקדושה ונבררת על ידי פי ה' בלעיסת ל''ב שינים אשר המה לעומת ל''ב פעמים אלהים הנאמרים במעשה בראשית כמו שביארנו בארוכה בתקון הסעודה בחלק הקודם ע''ש. 

     

חומר הרואה פירות חדשים ואינו אוכל, וטעם אכילתן ביום זה
ה. ועונשים הללו גם המה ישנן למי שרואה מיני פירות ומגדים ומצטמק ורע לו ולא אכל ומנע טוב מבעליו ולא בירך עליהם, אשר הכח הממונה עליהן בטל וריק מצדו משפע עליון הבא על ידי הברכה, ואף גם גוזל אביו ואמו כי הואיל ולא אכל מהן לא הוציא ניצוצות דשייכי לנשמתם כאמור, ועל כן מטעם זה ר' אלעזר הוה מצמצם בפריטי למיכל בהון כל מיני פירות חדשות להרבות ברכות ולעשות התקון תכף ומיד ושלא להחמיץ המצוה, ולתקון הדבר הזה יאותה לנו בעצם היום הזה לאכול כל מיני פירות ולברך עליהן בכוונה זו כי חביבה מצוה בשעתה. 

     

כל אילן ואילן רומז לדברים נעלמים, ועובדא דר' אבא מהזוהר
ו. ובזוהר פרשת שמות דף ט''ו ז''ל, אמר ר' יהודה מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים כגוונא דרקיעא עבד קודשא בריך הוא בארעא וכולהו רמיזא למה דלעילא דכד הוה חמי רבי אבא חד אילנא דאיביה אתעביד עופא דפרח מניה הוה בכי ואמר אי הוו ידעין בני נשא למאי רמיזאן וכו' דאמר ר' יוסי אילנין אינון דאתחזי מינהון חכמתא כגון חרובא דקל פסתוקא וכדומה לון כולהו בחד רתיכא אתרכבו כל אינון דעבדין פירין ואינון רברבין בר מתפוחים רזא חדא אינון בר משבילין כו' דכל חד מאינון זוטרי בר מאזובא מאימא חדא אתילידו כל עשבין דארעא דאתמני עליהון רברבין תקיפין בשמיא כל חד וחד רזא בלחודוי כגוונא דלעילא וכו'. 
הנה משם תתבונן כי אף על גב שהבורא יתברך שם משטרו בארץ ועל כל אחד מלאך ממונה עליו מכל מקום העיקר של כל אחד ואחד נאחז במדות העליונות וכמו שאמרו שם בזוהר 40 זה לשונו, מאי דכתיב אל גינת אגוז ירדתי אמר ליה תא חזי האי גנתא נפקא מעדן ודא היא שכינתא אגוז דא היא רתיכא קדישא דאינון ארבע רישין דנהרין ומתפרשין מגנתא כהאי אגוזא וכו', אשר ממנו נקח כי בכל עשב יהיה מותר מחברו בשורש שלו למעלה. 

     

ביאור מהרח''ו בסוד ל' מיני פירות האילן ושינוי בריאתן זמ''ז
ז. ומהרח''ו זלה''ה ביאר שיש שלשים מיני פירות האילן, ובעולם הבריאה עשרה מהן לעומת עשר ספירות שלה ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים לאצילות אין להן קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלין כמו שהן ואלו הן, ענבים תאנים תפוחים אתרוגים לימוני''ם אגסים חבושים תותים שורב''אש חרובין. 
ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והן סוד עשר ספירות דיצירה שהם בנונים בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה שאינן קרובות לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה ולכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינן רכים כגרעינים שבתוך הפירות דבריאה ואלו הן, זיתים תמרים גודגניות שופאייפ''אש פרישקו''ש זירגואי''לאש משמיש''יש גינדא''ש אקאאני''ש נישפ''ולאש. 
ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה לעומת עשר ספירות שלה ולכן נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי היא מחיצה בינו ובין עולם התמורות כדי שלא יקבל טומאה וז''ס היצר הרע והקליפה דבוקה בנפש ואלו הן, רמונים אגוזים שקדים ערמונים לוזים הנקרא אלב''יאנאש אלונים הנקרא אלבי''וטאש בלע''ז פריסין פניוני''ש פסת''וקיש מאוזי''ז. 
והנה העשרה מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפסולת ונשארו כולן טוב ואילן סרק הוא להפך שהוא הכל רע שהכל הוא קליפה, וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר והקליפה מבפנים שהוא הגרעין שבתוכם כנגד זה בקליפה כשנצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה נכנסה הקליפה תוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. 
וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ, כנגדן בקליפה כשלוקחת ניצוץ הקדושה בתוכה לחיות אליה והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח ע''כ. 
צא ולמד כי אין דבר גשמי פה למטה שאין דוגמתו למעלה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, ואשר המה בעולמות התחתונים המה צל העליונים כי אם לא היה מצל לא היה צל. 

     

בסוד מ''ש ר''ה לפירות האילן
ח. ואבי ראה גם ראה נועם שיח סוד לשון הזהב אשר בחכמה דברו לאמר, ראש השנה לפירות האי''לן ולא אמרו לפירות האילנות, רמזו בחכמתם לאילנא קדישא אילנא דחיי וכמו שביארו גורי האר''י שכן אילן בגימטריא יאהדונה''י כמו שבא במכתבם בביאור מאמר הזוהר פרשת אחרי מות, ההוא אילנא רבא ותקיפא וכו' אילנא דנטע שורשוי באינון חיים ע''ש, וכן בכתבי רבינו הקדוש האר''י אילן במלואו גימטריא י''ב צירופי הוי''ות רמז על הת''ת אילנא דחיי שכולל בו י''ב צירופי הוי''ה כמו שאמרו בפרשת בשלח, תריסר תחומין וכו' סליקו באילנא קדישא רבא, וכן עוד שם במאמר ויבאו אלימה וכו' ואתתקף אילנא קדישא בי''ב תחומין וכו'.


     

תקון הברכות והלימוד בשורשן מעורר שפע בעליונים
ט. והענין כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לענין המעשרות דחשבינן להו שנה מט''ו בשבט דהואיל וירדו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות ונמצאו פירות חונטים מעתה, כן דוגמתו למעלה ראש השנה לפירות האילן העליון להשפיע את שפעו הקדוש לפירותיו הם הם העולמות אשר מהם ישתלשל וירד פה למטה באילנות ועל משטרם, ומעשה ידינו כוננהו בכח סגולת התקון הזה הנעשה בעצם היום הזה בכח הברכות ואשר ילוה אליהם הגות סוד שורשן תתעוררנה בקומתם וצביונם למעלה. 

     

סגולת עשיית התקון בט''ו בשבט לתקן פגם הברית
י. ונוסף גם הוא כי בשפר התקון הלז מעוות לו יוכל לתקון את פגם הברית אשר לא נאמנה בבריתו, והיה בעשותו התקון לעץ פרי מחץ מכתו ירפא בפגם הצדיק עושה פרי בצרוף סגולת הימים ההם הנזכרים ונעשים לתקון פגם הברית כמו שנתבאר בפרק א'. 

     

לכוין באכילת הפירות לתקן חטא אדם הראשון
יא. ומורי ז''ל היה אומר לכוין באכילת פירותיהן לתקון חטא אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן, כי אף כי כל ימי שנה כל כוונותינו לתקון זה מכל מקום חביבה מצוה בשעתה זה היום תחלה וראש לפירות האילן. 

     

טעם שיש להגות קודם אכילת הפירות בסוד שרשן
יב. ואשר להיות כבר הודענו בכמה מקומות כי יש בכח הדבור להיות מעורר כח מדות העליונות להאירן באור מופלא יתר גדול מאד להשפיע שפע רצון ברכה ונדבה בכל העולמות, על כן נכון להגות לפני אכילת כל פרי ופרי בסוד שורשו הבא בספר הזוהר ובתקונים בקצת מהם לעורר שרשיהן למעלה וקודם הכל יהגו בסדר זה. 41 

     

לימוד לט''ו בשבט קודם אכילת הפירות
יג. תורה, פרשת בראשית סימן א' פסוק ט' ויאמר אלהים יקוו המים עד פסוק י''ג ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי, ואחר כך בפרשת עקב סימן ח' פסוק א' כל המצוה אשר אנכי מצוך היום וכו' עד פסוק י' על הארץ הטובה אשר נתן לך, ואחר כך פרשת בחקתי סימן כ''ו פ''ג עד פסוק י''ג ואולך אתכם קוממיות. 
נביאים, יחזקאל סי' י''ז פסוק כ''ב כה אמר ה' אלהים ולקחתי אני מצמרת הארז וכו' עד דברתי ועשיתי שבסוף הסימן, ובסי' ל''ד פסוק כ''ב והושעתי לצאני וכו' עד נאום ה' אלהים שבסוף הסימן, ובסי' ל''ו פסוק כ''ז ואת רוחי אתן בקרבכם וכו' עד פסוק ל''ו דברתי ועשיתי, ובסי' מ''ז פסוק א' וישיבני אל פתח הבית והנה מים וכו' עד פסוק י''ב ועלהו לתרופה, ואחר כך ביואל סימן ב' פסוק י''ח ויקנא ה' לארצו וכו' עד סוף הסימן ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם. 
כתובים, תהלים סי' ע''ב וסי' קמ''ז וקמ''ח וסימן ס''ה לך דומיה תהלה וסי' קכ''ו בשוב ה' את שיבת ציון וכו'. 
ואחר כך בזוהר פרשת בראשית דף ל''ג ע''א א''ר חייא מקוה המים דא צדיק וכו' עד עמוד ב' והא אתמר, ובזוהר פרשת קדושים דף פ''ו ע''א פתח רבי אלעזר ואמר אתם עדי נאם ה' וכו' עד דף פ''ז ע''ב ואורח צדיקים כאור נוגה, ואחר כך בסוד הברכה ריש פרשת עקב עד דף רע''א ע''ב אתה ה' אבינו גואלנו, ושוב יפטירו בשפה נוסח תפלה זו פשוטה.

סדר הלימוד לעת אכילת הפירות
טו. ושוב אחר העתר עתרת זאת יצלח דברו במעשה שפר תקוני הפירות בסדר זה. 
חטה: יעשה ממנו תבשיל או יביא פת הבאה בכסנין לאחר הסעודה, ויהגה בזוהר פרשת בלק דף קפ''ח ע''ב פתח ואמר והיה באכלכם מלחם הארץ וכו' עד דף קפ''ט ע''א אתתקפנא במגן וצנה לאגנא, ויברך כל אחד עליו. 
זית: יהגה בזוהר פרשת פנחס דף רמ''ז ע''א בלולה בשמן כתית וכו' ור''מ שם עד עמוד ב' ד' אנפי אדם, ויברך עליו אחד מן המסובין הוא לבדו, ויכוין בצירוף יהוה פשוטה. 
תמרים: יהגה בזוהר ויקרא דף ט''ז ע''א ר' אבא הוה יתיב קמיה דר''ש וכו' עד עמוד ב' צורי ולא עולתה בו, ויברך עליו אחר מן המסובין שלא אכל מן הראשונות וכן על זה הדרך יעשו בשאר הפירות כדי לברך, ויכוין בצירוף יההו בכולן. 
גפן: יהגה בזוהר פרשת וישב דף קצ''ב ע''א ובגפן שלשה שריגים וכו' עד בדרגין שלימין כדקא יאות באותו עמוד, ובנשא דף קכ''ז ע''א מיין ושכר יזיר, ויברך אחר בענבים, ויכוין צירוף יוה''ה 
וישתו כוס יין כולו לבן ויכוונו בשם ע''ב יו''ד ה''י וי''ו ה''י. 
תאנה: לא נמצא רמז סודו בזוהר, ולמביני מדע נקל להשכיל סודה כי היא במלכות בקבלתה ג' מילואי אהי''ה גימטריא תנ''ה, וגם הבינה נקרא תאנה, נוצר תאנה זה משה שזכה לבינה כמו שכתב הרב זלה''ה ויכוין צירוף הוה''י. 
ויהגה במשנה פ''ב דמעשרות. 
רמון: יהגה בתקונים ריש תקון כ''ד עד בלבושין שפירין, ויכוין צירוף הוי''ה. 
אתרוג: יהגה בזוהר פרשת משפטים דף ק''ך ע''ב פקודא בתר דא להביא בכורים וכו' עד דף קכ''א ע''א הלב רואה, ויכוין צירוף הה''יו. 
תפוח: יהגה בזוהר פרשת אחרי מות דף ע''ד ע''א רבי חייא פתח כתפוח וכו' עד והא אתמר באותו עמוד, ובפרשת האזינו דף רפ''ו ע''ב רבי יצחק פתח וכו' עד ריש דף רפ''ז ע''א דאתכלילת בשושנים, וכאן ישתו כולן כוס יין מעט אדום ורובו לבן, ויכוונו לשם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י ויכוין צירוף והי''ה. 
אגוז: יהגה בזוהר פרשת אלה שמות דף ט''ו ע''ב א''ל רבי עקיבא מהו דכתיב אל גנת אגוז ירדתי וכו' עד ריש דף ט''ז ע''א וקראן בשמהן, ויכוין צירוף והה''י. 
לוזים או שקדים או ערמונים: יהגה בסתרי תורה פרשת ויצא דף קס''א ע''ב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון וכו' עד דף קס''ב ע''א שלים בכולא, ויכוין בצירוף ויה''ה. 
חרובין: יהגה ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רט''ז ע''ב קם בוצינא קדישא עד ה' כו' מלך ימלוך, ויכוין צירוף ההו''י. 
אגסים: יהגה במשנה ראשונה מפרק כיצד מברכין ויכוין בסופי תיבות המוציא' לחם' מן' גימטריא יאהדונ''הי, ובמשנה דפרק א' דכלאים, וישתו כוס יין חציו לבן וחצי אדום, ויכוונו בשם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א ויכוין צירוף היה''ו. 
עוזרדין: יהגה במשנה ב' דפרק כיצד מברכין בירך על פירות האילן בורא' פרי' האדמה' ויכוונו בסופי תיבות שם אהי''ה, ומשנה א' דפרק א' דדמאי, ויכוין צירוף היו''ה. 
פרישין: יהגה במשנה ג' על דבר שאין גדולו מן הארץ על ה'גבינה ו'על ה'בצים א'ומר, ויכוונו בשם אהו''ה החתום בראשי תיבות ויוצא מפסוק א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ, ובמשנה ג' דפרק א' דמעשרות. 
גודגוניות: יהגה במשנה ד' וה', ויכוונו בשם ע''ב בר''ת ב'ירך ע'ל היין. 
סופאייפה: יהגה במשנה ו', ויכוונו בס''ת בא' להם' יין' גימטריא יאהדונ''הי. 
בטנים: יהגה במשנה ז' הביאו לפניו מליח וכו' מברך על ה'עיקר ו'פוטר א'ת ה'טפילה, ויכוין בשם אהו''ה. 
גינדאש: יהגה במשנה ח' אכל תאנים וענבים רבי טרפון אומר ב'ורא נ'פשות, ר''ת גימטריא שם יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה. 
ניש''פולאש: יהגה במשנה ראשונה מפרק שלשה שאכלו כאחד חייבין ל'זמן א'כל כו', ר''ת א''ל. 
תורמוסים: יגמור כל הפרק ויכוין במשנה ג' ברבוא אומר א'להי ה'צבאות י'ושב ה'כרובים ר''ת שם אהי''ה, ומשנה ד' שלשה שאכלו כא'חד' אינ'ם רשאי'ם יכוונו בשם אדנ''י, ובמשנה ה' שתי חבורות שהיו אוכלות כו' ה'רי א'לו מ'צטרפי'ן ל'זימון יכוונו שם אל''הים, ובמשנה א' מפרק אלו דברים וכו' ואחר כך מברך על ה'יין ו'בית ה'לל א'ומרים יכוונו שם אהו''ה, 
ואחר כך ישתו כוס יין אדום במעט יין לבן, ויכוונו לשם ב''ן יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה. 

 


     

מצוה לחזר אחר ל' פירות הנזכרים ולא יפחות מי''ב
טז. ובמקום שמצויין כל השלשים פירות שהובאו למעלה ששורשם בעולמות בריאה יצירה עשיה מצוה לחזר עליהם כי כל המרבה הרי זה משובח, ובמקומות שאין מצויות כל כך לא יפחות מי''ב מיני פירות לעומת פירות האילן העליון אילנא דחיי דאתתקן אילנא קדישא בתריסר תחומין סוד י''ב צירופי הוי''ה ויכוין בכל אחת מהן בצירוף אחד, ואף בסדר הנ''ל יש לכוין בי''ב הפירות ראשונות בהם כמו שנרשם בהן. 

     

אף שעיקר התקון בפירות האילן יש בפרי האדמה כונה עד''ה
יז. ומצות היום בפירות האילן בלבד ואין מהחיוב לחזר אחר פירות האדמה, ומכל מקום אם יסדרם עם שאר הפירות ויברך עליהם נכון הדבר לכוין לעץ הנחמד בן ישי ח''י על האד''מה. 

     

מעלת המחזיקים בתקון הנזכר
יח. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בשפר התקון הלז לעורר שורשו למעלה באילנא דחיי ולא ימיש מעשות פרי לתקן מעוותו ומצא כדי גאולתו לאשר מעל בקדשי שמים והיה חבר הוא לאיש משחית בהתהנות מהעולם הזה בלא ברכה, או באשר חדל מאכול כל מיני פירות להרבות ברכות ולא אכל כמו שנתבאר בראש הפרק שעתיד לתת דין וחשבון על זה, עתה בשפר התקון הזה מעוות לו יוכל לתקון ומשך משך מקור הברכה אשר מנע בכח סגולת אכילת הפירות וברכותיהן ומשם יושפע שפע רצון ברכה ונדבה על העץ ועל פרי העץ תמיד כל השנה, ואף גם זאת ברכות לראש צדיק חי העולמים ומחץ מכת פגם הברית ירפא בהיות עצם התקון בפירות פרי צדיק עץ חיים כמו שנתבאר במקומו. 

     

אזהרה למרבים ברכות שאינם צריכות במועדים מספר ''הזכרונות''
יט. ואולם אף כי מצות היום להרבות בברכות מכל מקום הירא את דבר ה' יהיו עיניו בראשו לבל יכשל בתקונו בברכה שאינה צריכה כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת בני עמינו בשבתות וימים טובים לאפושי ברכות חנם, וכדי להשלים מאה ברכות מי שיש לו מיני פירות שברכותיהן שוות מביאן לפניו אחת אחת זה אחר זה לברך על כל אחת ואחת. 
ובעיני כל חוזה לא יצאו מידי ספק קרוב לודאי ברכות לבטלה שהרי כל שכוונתם לאכול מיני פירות מרובים שברכותיהן שוות זה אחר זה מה הועילו בתקנה זו שלא יהיו כולן לפניהם והרי בידם להביאן לפניו ולפטור את כולן בברכה אחת, וכל שלא עשו כן רביע עלייהו איסור ברכה שאינה צריכה. 
כ. וכתב הרמב''ם סוף פ''א דברכות, כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן, ובפרק בא לו על ההיא דתנינא ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה יהיב טעמא בגמרא משום ברכה שאינה צריכה שיהא צריך לחזור אם יביאו ספר אחר, וכן אמרו סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה והיינו לפי שגרם ברכה שאינה צריכה. 
ואין מי שיעלה בדעתו בשביל להשלים מאה ברכות לאפושי ברכות שאינן צריכות דהויין כמו ברכה לבטלה ולאו משום שהוא שבת ויום טוב יברכו ברכה לבטלה, ואם אמרו בגמרא 43 ממלא להו במיני פירות היינו כל אחד כדיניה אבל לאו בברכות שאינן צריכות חלילה, ישתקע הדבר. 
ורבים שגו בחוזה ודימו הדבר לדין שכתב הרמב''ם בפ''ב דברכות שאין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו ואם בירך ואחר כך הביאוהו לפניו צריך לחזור ולברך ע''כ, ודנו דהוא הדין דמצו לברך על זה שלא בפני זה, ולא התבוננו כי לא שוו בשיעוריהם דעד כאן לא אמרו הכי אלא בדבר שאפשר שלא יביאוהו לו ותולה בדעת אחרים, דייקא נמי דקתני הביאוהו ולא קתני לא יברך עד שיהיה לפניו, אבל כל שבידו וברשותו אף על פי שהיה לפניו ואינו רואהו ואיננו חסר מן הטובה פשיטא ודאי שיחוייב לפוטרו בברכת פרי אחר ששוה לו בברכתו. 
(א''ה, עיין בספר הזכרונות זכרון ח' שהאריך בפרט זה והעלה כדברי הרב המחבר כאן). 
כא. והוא הדין בתקון הפירות ביום זה אשר לא יועיל ולא יושיע בהבאת אחד אחד לפניו זו אחר זו להמלט מאיסור ברכה שאינה צריכה בכל אחד מהן כל שכוונתן לאכול מיני פירות מרובים שברכותיהן שוות זו אחר זו. 

     

אזהרה למרבים בברכות באופן הנזכר בבית בעל הבית
כב. ואף אם יעשו כסדר הזה הקרואים בבית הבעל הבית לברך על כל אחד ואחד שיביאו לפניהם איכא נמי איסורא כמו שכתב הב''י בשם הרי''ף זה לשונו, הקרואים בבית הבעל הבית לאכול מיני פירות ומביאין להם בזה אחר זה אינם צריכים לברך אלא על הראשון. 
(א''ה, הרב בעל ט''ז סימן קע''ט האריך בדין זה וכתב שדבריו תמוהים מאד בעיניו דאזלינן בתר דעת בעל הבית ולא אחר האורח, והעלה שצריך לברך על כל מין ומין כיון שהוא מסופק ודעתו אבעל הבית, ומכל מקום הדבר פשוט דהיינו בשאר הימים אבל בנידון דידן שמרבים בפירות ואין ספק שיביאו לפניהם כל מיני פירות כי על כן המה באו נועדו יחדיו כולי עלמא מודו דאינו מברך אלא על הראשונה). 

     

אופן שינהגו המסובים בברכתם ביום זה
כג. ועל כן הדרך הישר ונכון בזה הוא כדרך שביארנו למעלה שיברכו כל אחד מן המסובים בפרי אחד, זה יברך בזיתים ויאכל הוא לבדו מהן וזה בענבים ויאכל וכו' וכן יהא חוזר חלילה על כל המסובין שם אשר בזה לא יהיה שום פקפוק בדבר. 
ואשר לא ידע להזהר מקולקל הוא ולא מתוקן ונמצא קרח מכאן ומכאן והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם בשמים ממעל להשפיע שפע הברכה ההיא לחיצונים ושפחה תירש גבירתה כמו שביארנו בחלק הקודם בטעם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכל ברכת שוא ע''ש בארוכה, הכי אחי אתה איש חכם אתה חזה להחסיר ולא להעדיף דשב ואל תעשה עדיף והיית רק עסוק בסדר השנוי לפני הדרת כבודך לא תוסיף ולא תגרע. 

     

אזהרה על חומר ברכה לבטלה
כד. ומצוה ליראי ה' וחושבי שמו להזהיר את העם על עסקי איסור ברכת שוא שהוא כנושא שם שמים לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא כנזכר, וחייב השומע לנדותו אם הוא מזיד ואם לא נידהו הוא עצמו חייב נדוי. 
וכתב הרמב''ן שמה שאמרו הוא עצמו חייב נדוי דקאי אמזכיר עצמו שאף כי לא נידהו שום אדם הוא יחלוץ מנעליו וישב בקרקע בנידוי ויבקש משלשה שיתירו לו ובכן בהכנעתו נסלח לו, ואם לאו עליו נאמר אם לא תשמור לעשות וכו' ליראה את השם הנכבד וכו' והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך רחמנא ליצלן. 

     

אחד המברך ברכה לבטלה ואחד השומע יאמרו בשכמל''ו
כה. ונכון שיאמר גם כן השומע ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן לפי מה שביארנו בסודו בחלק הראשון הדין כן כששומע שבועה והזכרת השם מפי חברו ולשקר שיאמר השומע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כמו שנתבאר שם. 

     

אופני המכשול בברכה לבטלה
כו. וירא שמים לא יברך על הדבר כגון אגוזים ולוזים עד שיראה הגרעין שבתוכו שמא התליע או נרקב ונמצא שבירך לבטלה אם אין עוד מאותו המין לפניו כמו שכתב בספר החסידים סימן תתמ''ט, וכתב עוד סימן תתנ''א אם אמרו לאדם אל תשתה עתה מים כי התקופה נופלת ושמא עתה עת נפילתה וכבר בירך, ימתין ואל ידבר עד שידע בודאי שעברה התקופה ואז ישתה שלא להכשל באיסור ברכה לבטלה, אכן אם בירך על המים ושמע שמת יש בשכונתו ישתה מעט מן המים וישפוך השאר. 

     

פלוגתת הראשונים בדין ברכת מים תוך הסעודה ומנהג האר''י בזה
כז. ויש דברים שנפל בהם מחלוקת ובעל נפש צריך להיות זהיר בהן מאד כגון המים בתוך הסעודה שנפל מחלוקת בין גדולי ישראל אם צריכים ברכה או לא, שרש''י ור''ת וגדולי הצרפתים סוברים דחשיבי כבאים מחמת הסעודה שאין דרך לאכול בלא שתיה ואינן טעונין ברכה, והרשב''א בשם הראב''ד סוברים דטעונים ברכה, ויש מחמירין עוד לברך עליהן בכל פעם דמסתמא נמלך הוא בכל פעם. 
וירא שמים כדי להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו והוא שיהיו פחות מרביעית וכן היה מנהג הרב ז''ל, וכתב מהרח''ו ולפי שפעם אחת שתיתי קודם אכילה יותר מרביעית הראו למורי ז''ל במצחי שהיתה ברכה לבטלה. 

     

כמה פרטי דינים הנוגעים בספק ברכות
כח. ודין הדגן שלוק והגרעינים שלמים ואוכלין אותו בדבש נסתפקו בו התוספות אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש, ולכך הנכון שלא לאוכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון, ואם בדיעבד אכלן שלא בתוך הסעודה יברך בורא נפשות. 
כט. ודין הבריה כגון גרגיר של ענב או של רמון נסתפקו התוספות והרא''ש לומר שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית הואיל שהוא כברייתו, וירא אלהים יסתלק מן הספק שלא לאכול בריה פחות מכזית. 
ל. ונסתפקו עוד בעלי התוספות בברכה אחרונה של יין אם מברכים אותה על כזית הואיל ואמרינן ושבעת זו שתיה אי הוי דומיא דאכילה ששיעורו בכזית הכא נמי נימא ששיעורו בכזית כך אפילו בעודו לח, או נימא דשיעורו בכזית אחר שיהא נקרש ושיערו חכמים שהוא רביעית דרביעית יין אם יקרש יעמוד על כזית, ולפיכך ירא שמים יהא זהיר שלא לשתות שום משקה לא יין ולא שאר משקין אלא או פחות מכזית או רביעית שלם שלא להכניס עצמו לספק ברכה. 

     

דין ברכה אחרונה במי שלקות מפירות שבעת המינים
לא. ודין פירות ששראן או בשלן במים ונכנס טעם הפרי במים נפל מחלוקת בין הראשונים דלהרשב''א מברך שהכל ולהרא''ש פרי העץ, וכיון דמספקא לן אם נחשבים כפרי עצמו או לא לפיכך מים ששרו או בישלו בהם צמוקים שהם משבעת המינים וצריכים אחריהם ברכה אחת מעין שלש קשה לתקן ברכתן, דברכה ראשונה אין קפידא דמברכין שהכל ויוצאים בה לכולי עלמא דעל הכל שאמר שהכל יצא שהיא כוללת הכל, אבל לענין ברכה אחרונה היכי נעביד שאם יש להם דין הפרי עצמו יש לו לברך ברכה אחת מעין שלש ואם אין להם דין הפרי עצמו יש לו לברך בורא נפשות ובאלו אין האחת פוטרת חברתה. 
לכן כל ירא שמים לא ישתה אותם אלא בתוך הסעודה דברכת המזון פוטרת ברכה של אחריהם, ואם ירצה לשתותן שלא בתוך הסעודה יאכל גם כן פרי אחד משבעת המינים וגם ישתה מים ויצטרך לברך ברכה אחת מעין שלש על הפרי של שבעת המינים ובורא נפשות על המים ויצא ידי חובתו ממה נפשך. 

     

בברכת מעין שלש אין לכלול הזכרת ספק
לב. אבל אין תקנה על ידי שישתה יין ויברך אחריו ברכה אחת מעין שלש ויוסיף בה על העץ ועל פרי כו', שאף על פי שבתוספת זה אינו מזכיר שם ומלכות אין לו לעשות כן כמו שכתב בעל תרומת הדשן 44 שאין לכלול בברכה אחת מעין שלש שום ברכה של ספק דהוה ליה כמו משנה מטבע ברכות. 

     

ירא שמים לא יאכל פשטידא אלא בתוך הסעודה
לג. ודין הפשטיד''ה אשר נפל מחלוקת בין הפוסקים בדבר שבלילתו עבה ובשלה או טגנה אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא אין מברכים עליה המוציא, ורבינו תם ז''ל חולק ואמר דכל שתחלת העיסה עבה אפילו טגנה בשמן מברך עליה המוציא הואיל ואית בה תוריתא דנהמא, ופשטיד''ה מקרי תואר לחם כמו שכתב המרדכי פרק כל שעה, וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחילה כמו שכתבו הפוסקים ז''ל. 

     

ירא שמים לא יריח בפת, וכן באתרוג תוך החג משום ספק ברכה
לד. ודין המריח בפת נפל מחלוקת, יש אומרים לברך עליו הנותן ריח טוב בפת ויש אומרים דאין לברך עליו וירא שמים ירחק מלהריח בו לכתחילה, וכן באתרוג של מצוה נפל מחלוקת זה ולכן נכון שלא להריח בו בעודו מוקצה. 

     

דין יין שרף הבא בתוך הסעודה
לה. ובדין יין שרף אם שתאו בתוך הסעודה ואין שם יין נפל מחלוקת בין האחרונים אם מברכין עליו, ומנהג טוב להולכים בתמים להטביל בו תחילה מעט פת להסתלק מן הספק, וכן בכמה דברים אחרים כשיסתפק בהן יראה לתקן הדבר בדבר אחר שאין ספק בו ויכוין לפטור את המסופק דומיא דשריית צמוקין הנזכרים. 

     

תוכחה למזלזלים בחילוק הברכות ופוטרין עצמם בשהכל
לו. וכמה מהגינות יגיע למשכילים אשר כח בהם להיות נהנים מיגיעם וממושכלם להבין ולהשכיל בטיב דין ברכות הנהנין, ובעמל אנוש אינימו ליגע ולמצוא שורשי דיניהן ולברך בכל דבר מעין ברכתו, והתברכו בלבבם לאמר על הכל אם אמר שהכל יצא וסומכים על אותו הכלל ואינן חוששין, ולו חכמו ישכילו אשר חכמים הגידו 45 ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין ובלילה אין מברכין אלא בכל יום תן לו מעין ברכותיו וכו' והכי נמי בעינן לברך על כל מין ומין מעין ברכתו, והרב האבודרהם ז''ל כתב שמה שאמרו 46 אסור ליהנות בעולם הזה בלא ברכה פירושו הוא בלא ברכה המיוחדת לאותו דבר. 
לז. ואני שמעתי ממורי ז''ל שזהו מה שאמרו האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות, שלא יתכן היות מאמרם על הנהנה מהעולם הזה שלא יהנה בלתי ברכה דההוא רשע מקרי וחבר לאיש משחית, אפס היתה מאמרן על המדקדק בטיב דיני הברכות לתת לכל מין ומין מעין ברכתו ולא יספיק לו בכלל של על הכל שאמר שהכל יצא. 
לח. וראיתי במכתב יד ההקדש רבינו האר''י זלה''ה שהפוטר עצמו בברכת שהכל הרי זה בור שקללוהו חכמים ז''ל, ע''כ. 

     

עיקר לימוד התורה לידיעת ההלכה, ויקבע תחילת עיונו בעניני ברכות
לט. ולמשכילים ינעם שלא לאבד זמן זמנם זמניהם אחר חריפיות הדרושים ופלפולים אשר לא היו לדבר הלכה אשר המה יתעתדו להכוות בגחלתה של תורה ותורה אשר כזאת לא מגנא ולא מצלא, ועליהם תבא ברכת טוב בפנותם בפלפול החכמה לדבר הלכה לא זולת אשר היא עיקר לידיעת עבודת הבורא להוציא משפט לאשורו, וביותר במשפטי מילי דברכות ישוטטו לבקש את דבר ה' בשורשיו וסעיפותיו ופוראותיו דבר דבור על אופנו לא יעדרו דבר ברוב עסק העיון בהן, ועיקר מגמת פניהם בתחלת עיונם תהיה במילי דברכות אשר הן מקצוע גדול בחכמה. 
ותחילת שמושי בפני מורי עם יתר החברים היה בעסק זה בגמרא והרמב''ם והטור מידי יום ביום במילי דברכות, ובימים ההם חיברתי קונטרס נפ''ש ברכה המובא בחלק הקודם קצור כל הלכות ברכות המסופקות והיותר מוסכם להלכה, שים עיניך עליו ותרוה צמאונך. 

     

ראוי למוכיחים בקהל לדרוש בדיני ברכות ובחומר המזלזל בהן
מ. ולמרביצי תורה בקהל עדתם נאה ויאי אליהם לדרוש להם משפטי מילי דברכות מידי שבת בשבתו אשר רבים מבני ישראל לא ידעו להזהר בהן באשר לא ידעו בטיב הלכותיהן והיו ממשמשים כסומא בארובה, וכמה מהם מעלו בקדשי שמים לאכול בלא ברכה והמברכים היו בעיניהם לחסידים המתחסדים עם קונם לפי שאחזו דברי חכמים שאמרו מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות על מי שלא נהנה מן העולם הזה בלא ברכה. 
כאשר ראיתי כמה מהחשובים עשירי עם ההולכים ברחובות קריה וקונים פירות ואוכלים מהן בלי ברכה ראשונה ואחרונה, ופעם אחת הוכחתי לאחד שהיה הולך איתי ועשה כמנהגו הרע לגשת אל אחת מהחנויות של פירות והיה כבלע את הקדש בבלי ברכה והוכחתיו בשבט פי, והוא השיב כי מעולם לא ניסה באלה לברך ומרוב רגילותו לא עצר כח עתה להזהר, ופעם אחרת השיב חברו הרע דרך תימה הייטב בעיני ה' כי אקבע ברכה בזה המעט אשר לפני וכאלה רבות איתם. 
ואשמם בראשיהם כתיב כי לא לבדו יהיו ראשי העם לשפוט בין איש ובין אחיו אפס להיות עיניהם פקוחות על כל דרכי בני אדם במשפטי דת של תורה בכל מכל כל לא יעדר דבר אשר לא יעבור תחת שבט לשונם ולאיים עליהם בעונשי הדברים, ובפרט בעסקי פגם הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה אשר חכמים הגידו, 47 הגוזל את חברו אפילו שוה פרוטה כאילו גוזל את נפשו וקל וחומר לשכינה י''ד ידות שגוזל מהקדוש ברוך הוא ומכנסת ישראל. 
וכבד משניהם אשר דימוהו לירבעם שחטא והחטיא את ישראל שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, לפי כי באוכלן בבלי ברכה מהם יצאו אבות ומאבות תולדות כמו שביאר רש''י שם. 

     

מעשה באדם שנענש אחר מותו על שבירך בלא כונה
מא. ובספר החסידים סי' מ''ו, מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים, לאחר כמה שנים נתגלה בחלום לאחד מקרוביו, שאל לו איך אתה בעולם שאתה שם, אמר לו בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק בברכת המוציא וברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב ואומרים לי להנאתך נתכוונת שאל וכו', ואם כך נענש על כוונת הלב בברכות מה יהיה משפט המזלזלים בברכות לאכול בקדשי שמים בבלי ברכה עד בלי די. 
מב. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב להוכיח תמיד אל העם על עסקי הברכות ביותר ולהודיעם ענין הברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה כדי שנזכור אהבת ה' וגודלו והשגחתו התדירה שברא הדבר ההוא על ידי שפעו כח מדותיו העליונות כדי שיהנו התחתונים משפעו ובכן נהיה דבקים בו לעולם, אכן צריך לתת לו את השבח בלב טוב ובעין יפה. 

     

ציונים והערות לפרק ג
39) זוהר בראשית דף ל''ג ע''א. 40) זוהר שמות דף ט''ו ע''ב. 41) הוא הסדר המכונה ''פרי עץ הדר''. 42) עי' ח''א פ''א משבת הערה 38. 43) מנחות דף מ''ג ע''ב. 44) תרוה''ד ח''א סי' ל'. 45) ברכות דף מ' ע''א. 46) ברכות דף ל''ה ע''א. 47) ב''ק דף קי''ט ע''א. 
תם ונשלם ט''ו בשבט שבח לב''ע