פרשת וארא - חס"ה לשבת

מדוע צמים בימי השובבי"ם? מה ענה החתם סופר לסוחר שהסכים לעזור לעניים רק אחרי שמצבו יתייצב? ולאיזה עניין מועיל במיוחד טבילה במקוה? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת וארא

רבי יוסף שמואלי  | יום חמישי כ"ג טבת התשפ"ה  |  23.01.2025 |  10:25

חידוש

עבודת ימי השובבים

עבודת ימי השובבי''ם כדוגמת אנשי הצבא היוצאים למלחמה, שראשית דבר ישימו מצור על העיר - למנוע מהם מים ומזון, עד אשר ייאלצו בני העיר להיכנע, כך היא העבודה בימים אלו, למנוע מן היצר - מים ומזון עד אשר ייכנע ויתבטל כוחו לגמרי.

אחד מחסידי הרה"ק מקאברין זי''ע התאונן לפניו, רבי, הנני שקוע מאד בחטאי בבוץ גדול מאד, ענה לו הרה"ק אף הבוץ הגדול ביותר - אם אין מוסיפין לו מים הרי הוא מתייבש לגמרי, אף אתה, עזוב את דרכיך, וממילא תתייבש כל הבוץ.

על פגם הברית תקנו קדמונינו ז"ל להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם [פרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים והשנה גם תרומה תצוה]. לכן כל אחד צריך להתאמץ בכל יכלתו - ובפרט בימי שובבי"ם המסוגלים לכך - ולעשות תשובה על זה החטא, כי גדול הוא מנשוא.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם" (ז, יד)

כאשר מתבוננים בפרשת מכות מצרים, רואים שבכל מכה ומכה ממכות מצרים, היה פרעה נכנע, אולם מיד בחלוף המכה, חזר לסורו וחוזר חלילה, וכמובן התנהגות זו, אין בה שמץ מן השכל וההגיון, כיצד לא השכיל לראות את הנולד ולהטיב את דרכיו.

אומר המהרי"ל חסמן זכר צדיק לברכה, מכאן יוצא לימוד גדול לכל בן תמותה, כל הייסורים וההרפתקאות הבאים על האדם במשך כל ימי חייו, אינם שונים מן המכות אשר ניתנו במצרים, שכולם מודים ואומרים שהיסורים הפוקדים את האדם מכוונים מהשמים כדי שהאדם יטיב את דרכיו, וכדברי רבנו יונה "יסורים" מלשון "מוסר", ולכן כשהיסורים פוקדים את אדם הוא מקבל עליו קבלות וחוזר בתשובה, אולם מה תמוה הנהגתו של האדם, שמיד לאחר ההטבה כשעזבוהו היסורים, הוא שוב חוזר לעסקים כרגיל... (מוסר חכמים השלם ח"ב וארא עמ' פ"ח).

סיפור

"וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (ו, ה)

מסופר על הגאון הקדוש בעל החתם סופר זי"ע, שפעם אחת נכנס לחדרו אחד מגדולי הסוחרים בעיר, וביקש את עזרת הרב באומרו, כפי הידוע לרב, סוחר גדול אני, אולם כעת נקלעו עסקי לצרות, ומבקש אני ממעלת כבוד הרב שיברך אותי, ושבחכמתו הרבה, יתן לי עצה, כיצד לצאת מן המיצר. אמר הרב, אכן, ידוע לי מצבך הקשה, אולם עוד יודע אני, שאחיך עני ואביון וצריך הוא עזרה בפרנסתו, ואילו אתה מתעלם מלהושיט לו עזרה. מלמל העשיר במבוכה, יסלח לי כבוד הרב, אבל כרגע עסקי אינם מרשים לי לעזור לאחרים. אולם אם אצא מן המיצר, בוודאי שאעזור לו. השיב לו הרב, בפרשת השבוע אומר הקדוש ברוך הוא, "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל", מה הפירוש המלה "וגם", ומי עוד שמע את נאקתם? אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד מהם גם את אנחת אחיו.... למרות השיעבוד, השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של רעהו בכל יכולתו, ובשכר שמיעה זו, שמע גם הקדוש ברוך הוא את אנחתם והושיעם... אף אתה נהג כן, ובשכר זאת יוציאך ה' מן המיצר (באר הצבי, קאהן, עמ' ר"ח).

הלכה

ימי השובבי"ם

א. האריז"ל הפליג מאד במעלת הטבילה, שאין דבר יותר מוכרח וצריך אל האדם לענין ההשגה, כמו הטבילה, שצריך שיהיה האדם טהור בכל עת, כי כל שלא טבל, הרי הטומאה ניכרת היטב במצחו.

ב. כל הפרנסה תלויה בשמירת הברית.

ג. ישתדל האדם לקיים את המצוות בשמחה גדולה ובלב טוב, ויסיר מליבו כל עצבות ודאגה ח"ו, והיא סגולה גדולה להיות נשמר מהעוון הידוע.

ד. יזהר להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת להתפלל כשבא שחרית מנחה ערבית. ויזהר מאד במצות ציצית ותפלין.

ה. בשכבו יהרהר בדברי תורה במה שלמד ביום או בלילה, ויישן מתוך דברי תורה וערבה שנתו. ויצייר שם המיוחד הוי"ה ב"ה כאלו כתוב לפניו בכתב אשורית גדולה.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!