רבי ניסים פרץ • ליומא דהילולא כח' שבט
כח' שבט התשפ"ג | 19.2.2023 | 12:00
מעשה ניסים
הצדיק המקובל רבי ניסים פרץ זצ״ל, נשיא מוסדות "בית א-ל". דמות פלאית הייתה דמותו של רבי ניסים, וברוחו הגדולה ובשאיפתו היוקדת והטהורה הצליח למזג את הווי העולם הישיבתי, את רום עומקה של תורת הקבלה, את יסודות החסידות ונושאי דגלה ואת רוחם של חכמי ספרד, וליצור מכל אלו מהלך עקבי ושיטתי בעבודת הקודש היום יומית. נשמתו הטהורה חוצבה ונשלחה מהיכלות טמירים ונשגבים בעולמות העליונים היישר אל דורנו, דור אחרית הימים, כדי להנחיל וללמד את העם תורה ודעת, לאמץ ברכיים כושלות ולהחיות רוח שפלים. ואכן, בסייעתא דשמיא עצומה, זכה ואימץ אל לוח ליבו יהודים רבים ורומם אותם שלב אחר שלב עד לפסגת ההר.
אוזן קשבת
כל עוד הנר דולק, עד ערוב ימיו ממש, המשיך רבי ניסים בהפצת תורה ויראת שמיים טהורה: הקהיל קהילות, החיה נפשות והאיר לבבות. כל נדכא ומר נפש הפך לידידו האישי, לא ידידות מן השפה ולחוץ, אלא ידידות כנה ואמיתית, אהבת נפש שהשתקפה גם מפניו הקורנות ומדיבורו הלבבי. מטבע הדברים, סביב דמותו המאירה התהלכו גם נערים שהיו בשלבים שונים של "נשירה" רוחנית. רבי ניסים לא היה מחלק להם גמרות, אלא כרטיסי "טלכרט". נערים שהעולם נוהג לכנותם "זרוקים" התקבלו אל מעונו כנסיכי אצולה וזכו ליחס של בן מלך. הם נהגו להתקשר אליו מטלפונים ציבוריים, וניתן היה לראות אותו משוחח במשך שעות עם ילידי רוחו, מחזק את רוחם, מעודד אותם, מזרים להם אור בנשמה ומעלה אותם בעבותות של אהבה חזרה אל דרך המלך. ואכן, לאחר פטירתו צעדו אחר מיטתו נערים ומתבגרים רבים, "נושרים" לשעבר, שרבי ניסים קירבם לתורה ברוב חוכמתו הנפלאה.
להצניע גם את הצניעות
כל ימיו נמלט רבי ניסים על נפשו מהעולם הנוצץ סביבו בהשפעת אורות השקר. אמרו עליו שהיה מצטנע "חדר לפנים מחדר", ובמילים פשוטות יותר: היה מצניע גם את צניעותו, ואיש לא ידע מה מתרחש בעולמו הפנימי אדיר הממדים. חלק ניכר מסיגופיו שגזר על עצמו בתוקף פרישותו הוסתר מרבית השנים אפילו מילדיו, ועל אחת כמה וכמה מהעולם שמחוץ לכותלי ביתו, עד כדי כך שילדיו היו המומים כשאימם סיפרה להם על הצומות הרבים שהיה אביהם עורך אפילו בלי ידיעתם.
תחילת היום
"העניין החשוב והקריטי ביותר אצל אבא", סיפר בנו של רבי ניסים, "היה השכמת הבוקר. הוא ראה את חזות הכול בצורת ההשכמה של היהודי. הוא עצמו היה משכים בשתיים או בשלוש לפנות בוקר. השכמה - בעיני רוחו של אבא - הייתה הצורה הבסיסית ביותר של קבלת עול מלכות שמיים, התייצבות היהודי לפני אלוקיו. אני יכול לומר שעל זה הקפיד אבא יותר מכל דבר שזכור לי".
"עוצם עיניו מראות ברע"
כל ימיו הקפיד רבי ניסים הקפדה עצומה על שמירת עיניו באופן החלטי ונחוש. קשיים, בזיונות, הוצאות כספיות ושלל נסיונות לא הצליחו להרתיע אותו ולא גרמו לו לסגת ולו במעט משאיפתו הטהורה לשמור את עיניו בקדושה.
יום השבת אין כמוהו
אחת החוויות העזות שחווה כל מי שזכה ליצוק מים על ידיו הייתה חוויית ימי השבת במחיצתו. יום השבת היה יום שבו פרש רבי ניסים פרישה רשמית מכל ענייני הגוף ונכנס לפניי ולפנים לטרקלין הנשגב של הנשמה היתרה. הוא חרג ממסגרותיו ומסדריו והפך לאיש אחר. שעות השבת נוצלו עד תומן בעמל עצום בתורה, בדרשות יוקדות ובקדושה יתרה.
הארת השבת התחילה אצלו הרבה לפני בואה של השבת, וכבר ביום חמישי בערב החלו פניו להבהיק בזוהר המיוחד של קדושת השבת. בליל שישי היה מוסר כמה שיעורים רבי משתתפים, ובין השאר היה מעמיק בלימוד שיטתי של ה׳אור החיים' על הפרשה. בבוקר יום שישי כבר היה שרוי בהתרגשות של ממש, ומשעת חצות היום היה מפנה את מוחו ואת ליבו מכל דבר ועניין ועוסק בתורה בלהט מיוחד של התלהבות ורוממות הרוח בערגה ובכיסופים, בהמתנה דרוכה ובציפייה אדירה לקראת בואה של המלכה. היה מקדש עצמו בסילודין ולובש קיטל לבן לכבודה של השבת, וברטט של קדושה היה ניגש לקבלה. מסופר כי באומרו: "בואי בשלום עטרת בעלה" היה נראה ממש כחתן היוצא לקראת כלה.
קבלת הייסורים באהבה
ייסורים רבים היו מנת חלקו, וגם אותם קיבל באהבה רבה ובשמחה עצומה. לא פעם העיד על תקופת ימי מחלתו שהיא התקופה המאירה ביותר בימי חייו, ועל ידה הגיע לדרגות ולהשגות שלא ידע לפניה. ואפילו כאשר ביקשו המקובלים לערוך תיקון ולהעביר את החולי על ראשם של שונאי ישראל, סירב בתוקף ואמר: "למה שגוי יזכה לכל ההארות האלו?" העולם בעיני רוחו היה קצר מדי, הלהט שלו היה יוקד מדי וחובותיו כלפי יוצרו היו עצומות מכדי לבזבז את זמנו לדברים אחרים מלבד עשיית רצון קונו. ואכן, גם במצבים הכי קשים ובחולאים מפרכים ניצב על עומדו ועבד את בוראו בכל נפשו ומאודו, וכפי המסופר, לאורך כל תקופת מחלתו הקשה לא ויתר אפילו על מנהג אחד או חומרה אחת!
"ותשחק ליום אחרון"
"כשהאדם יודע ומציב לעצמו את 'היום האחרון', היינו את התכלית והסוף, הוא צוחק על כל ענייני עולם הזה, והם אינם יכולים להפריד אותו מדביקותו בה׳ יתברך. ׳אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו׳". מילים אלו כתב רבינו בעצמו, אך נראה שיש בהן גם סיכום של 65 שנה של תורה, יראת שמיים, קדושה וענווה שהיו מנת חלקו. בתאריך כ״ח בשבט תשע״ב נתבקש רבינו לישיבה של מעלה ונטמן בבית העלמין בבני ברק. זכותו תגן עלינו, אמן.