לברכות הנהנין יש חשיבות מיוחדת ובפרט שע"י הברכה מתקן את הנשמה המגולגלת באותו פרי, על כן מן הראוי שאדם יהיה בקי בהלכות אלו
יד' שבט התשפ"ג | 5.2.2023 | 11:15
ע"י הברכה מסיר את הקליפות (הרוחניות) מהפרי
היות וברכות הנהנין יש להן חשיבות מיוחדת העומדת ברומו של עולם, ומה גם כי על ידי הברכה על הפרי - נתקנת הנשמה המגולגלת באותו הפרי כמו שביום הכיפורים ביקשנו מה' יתברך שימחול ויסלח "על חטאים שאנחנו חייבים עליהם גלגול בדומם וצומח וחי בלתי מדבר וחי מדבר". ואמרו רבותינו שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי שמים, על כן מן הראוי שכל אדם יהיה בקי בהלכות ברכות ואם ילמד האדם הלכות ברכות אזי בנקל ינצל מאיסור ברכה לבטלה.
וכבר העיד רבינו חיים ויטאל בשם רבינו האר"י ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה בכוונתו וזהירותו בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידי הברכות מתבטל כוח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החמריים ומתדבקים באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה, מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה ועל ידי כך הוא מוריד שפע לעולם, והקדוש ברוך הוא רושם את המכוון בברכתו בספר הזכרונות.
ומה גם מי שמברך בכונה נעשה שותף למעשה בראשית, ומשום כך יש דמיון בין לעיסת האדם בשיניו למעשי בראשית, שהרי יש לאדם ל"ב שינים - ובמעשה בראשית כתוב גם ל"ב פעמים אלקים ללמדנו שמי שמברך את הברכות נעשה שותף למעשה בראשית, וסיים רבנו חיים ויטאל שהאר"י ז"ל הזהירו מאוד על כך.
ורבי יהודה החסיד זצ"ל כתב שלא יתחיל אדם לברך עד שידע בלבו על מה יש לו לומר הברכה, כגון אם צריך לברך ברכת בורא פרי העץ לא יאמר במקומו בורא פרי האדמה.
ורבי יהודה פתיה הביא מעשה על אשה שמצאה תמר וברכה עליו בורא פרי האדמה וכשעלתה על יצועה ראתה בחלומה זקן אחד שהודה לה על שגאלה את נפשו, אך עדיין לא הגיע לתיקונו, ותיקץ והנה חלום, וכשסיפרה לרבי יהודה זיע"א את המעשה פתר את חלומה ואמר לה אם היית מברכת את הברכה הראויה הנשמה המגולגלת בפרי היתה באה אל תיקונה.
ובספר המדות וכן בספר יפה ללב כתוב שמי שאינו נזהר בברכת הנהנין - בברכה הראשונה שקודם האכילה, ובברכה אחרונה שבסוף האכילה, פחדים באים עליו.
ר' יהודה צדקה: לחלק את הברכה לשלש
ומרן ר' יהודה צדקה זצ''ל היה רגיל בכל הזדמנות להזכיר את החשיבות המיוחדת של הברכות ונשא קל וחומר ומה כשאדם קונה חליפה, בודק ושואל אם החליפה מתאימה לו, על אחת כמה וכמה צריך אדם לבדוק את עצמו, כיצד היתה ברכתו, טובה או לא, אם ברכתו נשמעה מילה במלה מבלי להשמיט אותיות, או לא, ומשום כך היה מציע לחלק כל ברכה לשלושה חלקים: ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו וכדו', וע"י כך ברכתו תעשה בכוונה טובה.
והרב בעל "קול ששון" זצ"ל היה אומר על הפסוק "ארוממך אלהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד". תחילה "ארוממך", יחשוב ברוממותו יתברך, ואחר כך "ואברכה" יברך הברכה.
הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. עשה חשבון שסך כל הברכות הנאמרות על ידי האדם בשבעים שנותיו, מגיע לכדי שניים וחצי מליון, אבל כשיבוא האדם לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותיו עלי אדמות, יתברר לו שמכל הסך העצום של הברכות נשארו לו רק כמה מאות. ובבואו של האדם לבית הדין יבואו עמו גם קרונות ענקיים ובהם כל מיליוני הברכות שאמר בימי חייו, אך כשיתחילו לבדוק את ברכותיו, יימצא שרק כמה מאות ברכות נאמרו בכוונה הראויה, בשמחה ובדבקות. לכמות כזו של ברכות לא היו צריכים להביא קרונות, די היה בכמה שקיות ניילון.
ובספר "טובך יביעו" מובא מעשה על הרבנית מבעלז ע"ה שכאשר ראתה פעם יהודי אחד נוטל פרוסת עוגה ומברך עליה במהירות וללא כוונה, ניגשה אליו הוכיחה אותו ואמרה לו: הבה נעשה חשבון פשוט, העוגה הזו נעשתה מחיטים, וכשנזרעו החטה בשדה בקשהו מהבורא שיוכלו לצמוח, והבורא אכן שלח מלאך שאמר לה לחיטה גידלי! ואחר שגדלה נשאה תפילה שכאשר יקצרו אותה שלא תיפול ברוח עם יתר החיטים הנופלות, וכאשר זרו וטחנו אותה היא המשיכה להתחנן לפני בוראה שלא תיפול בפסולת, ולאחר שנעשתה קמח שפכה לבה שתגיע לידיו של יהודי שיפריש חלה, וכך התפללה והתפללה שתזכה להגיע לפיו של יהודי שיברך עליה בכוונה ואז תזכה אף היא לגרום נחת רוח לאלוהיה ולהגיע אל תיקונה.
ועכשיו אמרה הרבנית האם כל התפילות הללו של החיטה שוות בעיניך כקליפת השום? האם תחנוניה אינם משכנעים אותך שלא לחטוף את הברכה?
למה הפונדק לא מצליח?
גם מסופר במרוקו היה יהודי אחד בעל פונדק בדרך באמצע המדבר, כל עוברי דרכים היו חונים אצלו לפוש מן הדרך, והיה לו מעיין מים חיים נובעים ליד הפונדק, והיו נחים אצלו אוכלים שותים קצת מים קרים על נפש עייפה, וקונים צידה לדרך והיהודי היה מתפרנס מזה בכבוד.
חבר שלו יהודי קיבל ירושה וחיפש מקום להשקיע את כספו ראה שהפונדק מניב רווחים וחמד לקנות את המקום והציע לבעל הפונדק לקנות את הפונדק בכל מחיר, בעל הפונדק שהיה ירא שמים ראה בכך הזדמנות לשבת וללמוד תורה ומכר לו את הפונדק,
הקונה נוכח לראות שהפונדק לא כל כך מוצלח כמו שחשב, אנשים לא עוצרים, המעיין יבש, אין הכנסות ונגרם לו הפסד גדול, הלך לאור החיים הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א וסיפר לו קורותיו, שאל אותו אור החיים האם כשאתה אוכל אתה מברך לפני ואחרי? ענה לו האמת לא! שאל אותו מה שמך? ענה ששון. אמר לו ר' ששון אם תקבל עליך לברך ברכה בכוונה על כל דבר ודבר לפני ואחרי שאתה אוכל, תראה איזה שפע יהיה לך, איזה ברכה תהיה לך. בעל הפונדק הקודם הוא צדיק היה מברך היה לומד בפונדק, אתה לא הלכת בדרכיו והמעיין לא מוכן לתת מים, אתה שותה מהמעיין בלי ברכה, איך יתן לך? תתחיל לברך, תקבל! היהודי קיבל עליו לברך, אמר לו אור החיים ושאבתם מים בששון בששו"ן - שתי ברכות שהכל ונפשות, ואז ושאבתם מים ממעייני הישועה יהיה לך מעיין של ישועה.
ישמע חכם ויוסיף לקח כמה חשוב לדקדק בברכות, וגם צריך לבדוק היטב את הפירות שחס ושלום לא יכשל באיסור תולעים, שהרי ידוע שכל תולע זה חמש לאוין, בכדי שלא תהיה מצוה הבאה בעבירה, וכן יש לאחוז את הפרי ביד ימין, ויקח את הפרי המשובח בשביל הברכה, כי צריך לברך על פירות משובחים וע"י בעז"ה תהיה ברכה ושפע גדול. וכן צריך לדעת דיני קדימה בברכות, רבותינו נתנו סימן בפסוק "ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" והפרי הקרוב יותר למילה ארץ קודם בברכה היינו חטה זית שעורה תמר גפו תאנה ורימון, עוד סימן יש לפי מספר הגרעינים שיש בפרי בראש זה מזונות, מג"ע א"ש (מזונות גפן עץ אדמה שהכל) אח"כ לזית יש גרעין אחד הוא הראשון, לתמר יש גרעין אחד אך יש בו חריץ שנראה כמו שני גרעינים והוא שני, אח"כ ענבים בעלי שלושה גרעינים, תאנה יש לה הרבה גרעינים, ואחרון הרימון כולו גרעינים.
ה' יזכנו לשנה פוריה בגשמי ברכה, פירות טובים, בנים צדיקים, אתרוג מהודר, בביאת גואל צדק ובבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.