בכל חג מתקנים ספירה אחרת, ט"ו בשבט הא תיקון היסוד של השנה כולה והתיקון נעשה במה שתיקנו רבותינו לאכול את הפירות ולתקנם
יד' שבט התשפ"ג | 5.2.2023 | 10:00
ט"ו בשבט תמיד חל בימי השובבי"ם שמסוגלים לתקון היסוד, וט"ו בשבט עצמו התיקון שלו זה ביסוד, כי כל חג מתקנים ספירה אחרת, פסח בחסד, סוכות בגבורה, שבועות בתפארת, חנוכה ופורים מתקנים בנצח והוד, ט"ו בשבט וט"ו באב ביסוד, ולכן יום ט"ו בשבט הוא תיקון היסוד של השנה כולה, והתיקון נעשה במה שתיקנו רבותינו לאכול הפירות ולברך עליהם ולתקנם. וכמו שעל ידי התפילה האדם מתקן ומברר ניצוצי קדושה כן הדבר באכילה, שהרי בפירות שאדם אוכל יש ניצוצי קדושה, חוץ מגלגולי נשמות שמגולגלים בהם. וכשאדם אוכל בקדושה ובטהרה הוא מברר ומתקן ניצוצי הקדושה שבמאכל.
קדושת האדם ניכרת באכילתו
קדושת האדם ניכרת באכילתו, אם אדם אוכל כהלכה, מתגבר על התאוות שלו, עושה תשובה, מתפלל על מזונו, נותן צדקה, לפדות ניצוצי הקדושה שבאכילה, וע"י זה יכול לתקן ולהגיע להשגות גדולות ורבות, לאכול זו עבודה גדולה, ובפרט ליודעי ח"ן המכוונים, באכילה יש כוונות נוראות.
מובא בגמרא "אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך אוכל חזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים" פשט הדברים שאוכלים אלו מועילים לעיכול, ורבותינו דרשו שבעולמות העליונים יש היכל הנקרא "אֵם כֹּל" ולהיכל הזה זוכות להגיע הנשמות שהיו מגולגלות בפירות ונתקנו על ידי שצדיקים ברכו ואכלו את הפירות בכוונות, עוד ידוע שאדם שאוכל בקדושה בורא מלאכים באכילתו. ומה שכתוב בגמרא שהצנון מחתך אוכל והחזרת מהפך מאכל, לרמוז לנו שכל אכילתו של רבי היתה בקדושה ובטהרה ומעולם לא אכל ללא כוונה, כלומר הצנון מחתך מאכ"ל כשנחתוך אותיות מא-כל מתקבלת המילה "אֵם כֹּל" והחזרת מהפך מאכ"ל וכשנהפוך אותיות מאכל מתקבלת מילת "מלאך".
הגמרא אומרת "ת''ר המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים" פירש רש"י "שותה מים הרבה אחר אכילתו עד שאכילתו צפה במים" ודרשו רבותינו אין מים אלא תורה, כשאדם סועד חייב לומר דברי תורה על שולחנו, ולכן ילמד הלכות עם אשתו או עם בניו וימשוך את לבם בפרט בשבתות וימים טובים ילמד עמהם מוסר והנהגות טובות כדי שהדברים יכנסו ללבם וילכו בדרך ה', ועוד שדברי תורה על השולחן פועלים פעולות נשגבות שמכריתים כל המשטינים והמקטרגים, כמו שכתוב "תערוך לפני שולחן נגד צוררי".
וכתוב "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר" מסביר המקובל האלקי רבי אפרים הכהן זצוק"ל כשצדיק אוכל הוא בודק שהמאכל בכשרות טובה מעושר ובדוק מחשש תולעים וכדו', מברך מילה במילה בכוונה ואוכל בקדושה ובטהרה, זוכה לברר ולגאול את ניצוצי הקדושה שיש במאכל, ובאכילתו הגוף ניזון מהמאכל עצמו, ונשמתו ניזונית מניצוצי הקדושה שיש במאכל – וזה שכתוב צדיק אוכל לשובע "נפשו" – כל המטרה להשביע את הנפש שלו בניצוצי קדושה, ועל ידי זה גואל את ניצוצי הקדושה, ואז בטן רשעים-הקליפה תחסר את אותן ניצוצי קדושה.
דבר אחר, צדיק אוכל לשובע נפשו, צדיק יכול לאכול עד כדי שביעת נפשו, אבל הרשע שכועס חייב להשאיר את בטנו מעט ריקה שלא יחנק בכעסו ולכן בטן רשעים תחסר.
עוד אמרו צדיק אוכל לשובע נפשו, הצדיק באכילה מועטת שבע, לא כן הרשע כמה שיאכל, תמיד יחסר.
צריך ביום זה להתפלל על ילדיו
"כי האדם עץ השדה" ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות כלומר כל הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט שייכים לשנה החדשה לעניין מעשרות. וצריך ביום זה להתפלל על פירות האילן, וכן להתפלל על ילדיו כמו שכתוב "כי האדם עץ השדה" ופירות האדם הם ילדיו, והנה אדם צריך להתפלל על ילדיו כל השנה ופרט בט"ו בשבט, כי הוא ביסוד, והילדים תלויים ביסוד, אם הוא מתוקן יהיו לו ילדים מוצלחים ולא יסבול יסורים.
גם פירות האדם הם מעשיו הטובים, כשם שלעץ עצמו אין ערך, אלא לפי התועלת שהוא מביא, כך חכמת האדם בעלת ערך רק כשהיא מצמיחה פירות היינו מדות טובות ומעשים נאים.
כתוב בתהילים "אשתך כגפן פוריה" דוד המלך דימה את האשה לגפן, ואמרו רבותינו הגפן הוא עץ הכי חלש אין לו כח עד שצריך להעמידו בקנים, וחולשתו נובעת מנתינת כל כוחו בענבים, וכן אשה טובה מוסרת את עצמה ואת כל כוחה בשביל בניה, ולכך היא חלשה כגפן.
כתוב בזוה"ק (במדבר קכ"ו.) "וְעַל דָּא, בַּעְיָא אִתְּתָא לְאִתְכַּסְּיָיא, בְּזִיווֹתֵי דְּבֵיתָא. וְאִי עַבְדַּת כֵּן מַה כְּתִיב, (תהלים קכח) בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַהוּ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַה זַיִת דָּא, בֵּין בְּסִתְוָוא, בֵּין בְּקַיְיטָא, לָא אִתְאֲבִידוּ טַרְפּוֹי, וְתָדִיר אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חֲשִׁיבוּת יַתִיר עַל שְׁאַר אִילָנִין. כַּךְ בְּנָהָא יִסְתַּלְּקוּן בַּחֲשִׁיבוּ עַל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּבַעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בְּכֹלָּא, בְּבִרְכָאן דִּלְעֵילָּא, בְּבִרְכָאן דִּלְתַּתָּא, בְּעוּתְרָא, בִּבְנִין, בִּבְנֵי בְּנִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים קכח) הִנֵּה כִּי כֵן יְבוֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. וּכְתִיב (תהלים קכח) יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּרְאֵה בָּנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל". (עיין שם באורך)
וביאור הדברים בקצרה שעל ידי צניעות האשה תזכה לבנים חשובים מאירים בתורה כשתילי זיתים ובעלה מתברך בכל.
ומעין זה ביאר רבינו יהודה צדקה זצ"ל בספרו "קול יהודה" שדוד המלך דימה את הבנים לזיתים לומר כשם שעץ הזית עומד איתן כל השנה בכל תנאי מזג האויר בין בימי השלגים והרוחות בין בימי השרב תמיד העלים שלו ירוקים, כן האדם צריך להדריך את בניו להיות גיבורים ללכת בדרך ה' בכל מצב ובכל זמן. ואפשר להוסיף כמו ששמן הזית לא מתערב בשום שמן אחר כן יש להדריך את בניו להתחבר רק עם חברים ההולכים בדרך ה', וכן כמו שהשמן מופק ע"י שכותשין את הזיתים כך יש לדעת שרק ע"י מסירות נפש בלימוד התורה יגדל ויהיה תלמיד חכם ויאיר בתורה.
מה אפשר ללמוד מהאילן?
כתב רבינו בחיי זצ"ל שיש ללמוד מהאילן שככל שמשקיעים בטיפולו כך האילן יתן פירות טובים יותר מכאן ילמד האדם שכפי שישתדל להשקיע את עצמו בתורה מצוות ומעשים טובים כך יזכה לשפע וברכה מאת השם יתברך.
עוד יש ללמוד מהאילן כשם שהאילנות מפיקים פירות בכל שנה באופן קבוע, כך גם צריך האדם לדעת כי באופן קבוע חייב הוא לקיים מצוות וללמוד תורה יום יום.
וכשם שהעץ הוא מגביר את כוחו וגובהו ומוציא פירות נוספים, כך צריך האדם להוסיף תמיד במצוות ובלימוד תורה.
וכן יש ללמוד מהאילן, כשם שאין לאילן קיום ללא מים, כך אדם בלי תורה שנמשלה למים שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" לא יוכל לחיות. וכתוב בזוהר הקדוש שכשם שהעץ אם אין בו מים קל לשרוף אותו ואם הוא גדל על המים אז קשה מאוד לשורפו, מכיון שהוא רווי במים, כך האדם אם אין בו תורה אז הוא כעץ יבש וברגע אפשר לאבד אותו, לא כן כאשר ספוג האדם במים של תורה אז קשה מאוד להחטיאו ולאבד נשמתו.
עוד למדנו מהאילן שכשם שהאילן צריך זיבול במידה, ואם יוסיף זיבול יתר על המידה האילן יפגע, כך צריך האדם לנהוג בענייני הגשמיות, כגון אוכל, בגדים, תענוגים, טיולים וכיוצא בזה שנמשלו לזיבול האילן, צריך ליקח מהם רק מעט כדי קיום גופו, ואם ירבה בהם האדם יותר מדי הרי ודאי שיגרום לגרוע מקדושתו והתעלותו הרוחנית.
כמו כן האילן צריך אור ושמש, כך גם האדם צריך הוא מורה דרך תלמיד חכם שהוא נמשל לשמש, כמו שכתוב "פני משה כפני חמה". כי התלמיד חכם מאיר לאדם הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, ללמוד ממנו הלכות ואורחות חיים, כשמש המועילה לפירות האילן.