חס"ה לשבת פרשת בא

 

באליה רבה (או"ח סימן תרב אות ד מובא גם בבאר היטב שם ס"ק ד) מובא מעשה נורא ביהודי שניצל מידי הרוצחים בשכר מצות קידוש לבנה, ומעשה שהיה כך היה: יהודי אחד, פגעו בו שודדים בלילה ורצו להרגו, וביקש מהם שיניחו לו לעשות מצוה אחת קודם שיהרגוהו, והלבנה היתה אז בחידושה, וקידשה בפניהם בכוונה גדולה, וכאשר הגיע לומר "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך" וכו', ודלג וקפץ ג' פעמים כנהוג, ונעשה לו נס ונשבה רוח חזקה עד מאוד ונשאתו למרחקים וניצל מהם.

 

רבינו חיים בן עטר זי"ע בעל האור החיים הקדוש, כותב בספרו 'פרי תואר' (סימן פה) שבימיו היתה מכת ארבה על הארץ, והיו אנשי עירו מורים היתר לעצמם לאכול מהם, והוכיחם והזהירם שעל פי הסימנים המובאים בפוסקים הרי מין ארבה זה אסור באכילה. והיה שם יהודי אחד שלא שת לבו לאזהרת האור החיים הקדוש, ובאותו הלילה שאכל מהם הראו לו בחלום שהוא אוכל שקצים ורמשים, ואמרו לו בחלום שהם הארבה שאכל בו ביום.
וכתב עוד בפרי תואר שם, שהצדיק השי"ת את דבריו, וגדול הנס האחרון שעשה ה', שתמיד היה רגיל מין ארבה זה לבוא בכל שנתיים או שלש, ומשעה שפירסם האיסור, וחכמי העיר הטו אזנם ואסרום כדבריו, לא נראו עוד במערב למעלה מעשרים שנה.