חס"ה לשבת פרשת תולדות

פעם בכה בעל עגלה לפני מו"ר החפץ חיים זי''ע שהסוס שעמו היה מנהיג את עגלתו נפל ומת, ובזה איבד את מקור פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. נענה לו החפץ חיים ואמר, אכן, לך נאה לבכות, לך יאה למרר בבכי, כי אם הינך חושב שהסוס הוא זה שפרנס אותך עד היום, ובמות המפרנס אכן ראוי לבכות. אך אם אתה שומע לי תאמין שכל פרנסתך היא מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, אז תבין, כי מה לך אם הסוס חי או מת, הלא אינו כי אם אמצעי ואין לו כל השפעה על מצב פרנסתך. ולאו דווקא בסוס הדברים אמורים אלא כל איש בפרנסתו שלו, זה במקצוע וזה במשלח ידו, זה בכשרונותיו וזה בעסק - יכיר היטב כי לא כל אלו מפרנסים אותו אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואם מת שליח אחד, מיד ישלח הקב"ה שליח חדש.

א. בזוהר הקדוש הפליג מאוד בשבח אמירת ישמח משה שעל ידו מתחברים העולמות, ועוד כי משה רבינו עליו השלום מחזיר לנו נשמות יתירות של שב"ק שהפסדנו במעשה העגל.

ב. יזהר שלא יטעה בתפלת שבת להתחיל "אתה חונן", ומי שאירע לו שהתחיל בתפלה זו "אתה חונן", ידאג כל אותו השבוע , כי הוא סימן שנהג בקודש חול, על כן יפשפש במעשיו ויתעורר בתשובה.

ג. אם טעה והתחיל "אתה חונן", ואפילו לא אמר אלא תיבת "אתה", אם היה מחמת שסבר שהוא חול, יסיים ברכת אתה חונן, ואח"כ חוזר לשל שבת. אך אם היה יודע שהוא שבת, ושלא בכונה התחיל תיבת "אתה" יאמר תיכף "ישמח משה".

ד. בעמידה של שחרית כשאומרים "חמדת ימים אותו קראת " אין מסיימים "זכר למעשה בראשית" ורק בערבית ומוסף אומרים "זכר למעשה בראשית" ובספר משנת חסידים נתן טעם לזה ע"פ הסוד, אך בדברי רבנו האריז"ל לא נמצא טעם מפורש על זה.