חס"ה לשבת פרשת וירא

ופירש רש"י: "והנה שלשה אנשים - אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות".

מי היה המלאך שהציל את לוט? ממשיך רש"י ואומר: "ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (בראשית י"ז, -ז): "ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך". למדת שהאחד היה מציל". אך נאמר שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות? אלא שזו אותה השליחות, שכן תפקיד רפואה והצלה זה היינו הך.
והקשה ה"חפץ חיים": וכי חסרים מלאכים בשמים ששלחו מלאך אחד אל אברהם ואל לוט, והרי בהגר מצינו שעל כל דיבור ודיבור נשלח אליה מלאך מיוחד.
הענין יבואר על פי המעשה הבא: מעשה בהגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל שהוזמן לסנדקאות בעירו וראה שבעלי הברית אינם מזדרזים לערוך את הברית למרות שהמוהל נמצא. שאל, למה ממתינים? נאמר לו כי בחדר הסמוך שכוב אביו של הילד, גוסס ל"ע. מחכים שימות כדי לקרוא לרך הנולד על שמו. אמר רבי שלמה קלוגר כי אם זאת הסיבה יש לערוך את הברית מיד. ואמר: להטריח את המלאך הממונה על הרפואה שיופיע במיוחד בשביל החולה - כבד ממני, אך כשימולו את הילד הן יבוא מלאך הברית אל הרך הנימול, אבקשו איפוא באותה שעה שיסור גם לחדר השני לרפא את החולה. וכך היה, לאחר שלושה ימים נתרפא האב מחוליו.
אמר ה"חפץ חיים", לוט כשלעצמו לא היה ראוי לכך שישלח אליו מלאך מיוחד מהשמים להצילו, אבל היות ומלאך כבר נשלח לרפא את אברהם הוטל עליו תפקיד נוסף באותו מהלך להציל גם את לוט. (להתעדן באהבתך)

א. צריך לטבול בבוקר יום השבת, כי הפרש גדול יש בין קדושת ליל שבת לקדושת יום שבת שהיא קדושה יתירה.

ב. יכוין בטבילה להמשיך עליו תוספת קדושת נר"ן דיום השבת שהם בחי' הדוכרא, ואינו ח"ו מפשיט מעליו קדושת ליל שבת, וטוב לטבול שתי טבילות אחת להעביר רוח הטומאה, והשניה לקבל תוספת שבת.

ג. אסור לטבול במקוה חם אלא רק במקוה קר (זוהי דעת מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, אך דעת האור לציון להקל במקוה פושר).