מהי תורת הקבלה ומדוע היא נקראת תורת הסוד?
רבי יוסף שמואלי | ה' חשון תשפ"ג | 30.10.2022 | 16:16
הקדמה
כדי להבין מה היא תורת הקבלה עלינו להקדים ולידע כי כל הבריאה כולה הנראית לנו ימים ונהרות, ארצות ויבשות, כוכבים ומזלות, יצורים ובריות, אינה אלא "העולם הזה" הקטן והשפל שבכל העולמות, שבאמיתות אינו אלא מועתק ונגזר מעולמות שעליו, וכל הנמצא בעולם התחתון כמו כן ישנו בעולם העליון באופן רוחני ומשובח, כי העולמות הם דמות וחותם זה מזה כדאיתא בזוהר (יתרו דף פ"ב ע"ב) תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מנייהו וכן בכולהו עלמין כולהו אחידן דא בדא ודא בדא. ע"כ. וכבר כתב רבנו הרמב"ן בפירושו על התורה (בראשית ג, כב) וזה לשונו: ודע והאמן כי גן עדן בארץ, וכן עץ החיים, ועץ הדעת, ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו, כי פרת בארצנו ובגבולינו, ופישון הוא נילוס מצרים, כדברי הראשונים אבל כאשר הם בארץ כן יש בשמים דברים יקראו כן, והם לאלה יסוד וכו', כל אלה דברים כפולים הגלוי והחתום בהם אמת, עכ"ל.
ואם כך הוא בכל הנמצא בעולם על אחת כמה וכמה באדם שהוא בחיר הבריאה שהוא נבנה בדמיון עולמות רוחניים זכים ודקים שקדמו לבריאת עוה"ז, וכמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בספרו שערי קדושה (ח"ג שער ב) וזה לשונו: והרי נתבאר כי האדם כלול מכל העולמות, וזה שכתוב "כי זה כל האדם" וזהו סוד "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" וזה שאמר "נעשה" בלשון רבים כי כל העולמות נשתתפו בעשייתו, ואז הוא כולל צלם אדם בכל העולמות, עכ"ל.
כל העולמות מושפעים ממעשה האדם
ועוד עלינו לידע שכל אותם עולמות (לבד מעשר ספירות דאצילות) תלויים ונשפעים מכח מעשה האדם הן לטוב והן למוטב ח"ו, וכמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל (שם) וזה לשונו: והנה לסיבות הנזכרות הוצרך לברוא אדם אחד אשר יהיה כולל כל הנבראין והנאצלין וקושר כל העולמות כנזכר לעיל עד תהומא דארעא, כי הוא היותר קרוב לקבלת השפע מעשר ספירות ואז בתיקון מעשיו ימשיך השפע מן העשר ספירות אליו, וממנו אל המלאכים, ומהן אל הקליפות, כדי שיתוקן מהם מה שאפשר להתברר כמו שיתברר בענין היצר הרע, ומהן אל העולמות עצמן שהן הכלים והגופנים של כל עולם ועולם, ואם חס ושלום יחטא מקלקל כל העולמות, עכ"ל.
ומעתה תבין כי לימוד כל בנין אותם עולמות רוחניים וכיצד נאצלו נבראו נוצרו ונעשו בכללות ובפרטות ובפרטי פרטות, וסדר ירידת השפע מעולם לעולם. וכיצד והיכן פועל כל מעשה מצוה ולימוד תורה וכו' שעושה אדם, כל זה הוא הנקרא לימוד חכמת הקבלה.
מקור השם "קבלה"
א. מקור שם זה "קבלה" הוא מהזוהר הקדוש, וראה למשל ברעיא מהימנא (ח"ג קנ"ג ע"ב) והמשכילים יבינו, אינון מארי קבלה וכו', אינון דקא משתדלין בספר הזוהר. וכן בריש הקדמת תיקוני הזוהר (דף ב:) שעושה ג' חלוקות מארי מקרא, מארי משנה, מארי קבלה, ומפורש שם דלית סכלתנו לאשתמודע בשכינתא כאלין מארי קבלה, ושם (דף יד:) איתא כזהר הרקיע דא הלכה דאיהי קבלה למשה מסיני, ועיין שם עוד בזה. ומפורש שם בתיקון כא' שהטעם שנקרא קבלה מפני שכשלומדים הלכה זה כנגד תרין שוקין שבהם ההליכה, וכשלומדים קבלה זה מתקן במקום יותר גבוה, בחג"ת, שהם תרין דרועין דמלכא שמקבל בהם למלכות. והוא טעם לפי סודן של דברים.
ב. בספר ציון אליהו (עמוד יז') כתב וזה לשונו: יתכן שלכן נקראים חכמי האמת בלשון הזוה"ק בכמה מקומות "מארי קבלה", שכל ידיעת הסודות היא רק מכח קבלה, וכמו שמבואר בזוה"ק גודל האיסור לומר מה שלא קיבל מרבותיו, וכמאמר רשב"י (ח"ב פ"ו ע"ב, קנ"א ע"ב) "לא שמענא ולא אימא" ועיין בהקדמת מוהרח"ו ז"ל לשער ההקדמות.
והרמב"ן בהקדמת חבורו על התורה הזהיר בענין חכמה זו וז"ל: "ואני הנני מביא בברית נאמנת, והיא הנותנת עצה הוגנת, לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, והסברא בהם איולת, מחשבה מועלת רבת הנזקין" עכ"ל, והכל מהאי טעמא, שגדר הלימוד בחכמה זו הוא רק בגדרי חכמה, מה שקיבל מרבותיו.
ג. ובהקדמת ספר עץ אפרים כתב דלא לחנם קראוה קבלה אלא מפני שמועלת לקבל עול מלכות שמים, ולזכור את ה' תמיד.