חס"ה לשבת פרשת האזינו

"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" (לב, יח)
משל לאדם שהיה בעל חוב להרבה אנשים ויעץ לו ידידו שיעמיד פניו בפני בעלי חובו כמשוגע, וכך יניחו אותו, וכן היה שהועיל הדבר וכולם עזבוהו לנפשו.
והנה גם לידידו זה היה אותו אדם חייב לו כספים, וביום שבא לפרוע ממנו את חובו גם לו העמיד פניו כמשוגע, אמר לו אותו ידיד, שוטה, הלא אני הוא שיעצתי לך עצה זו, ועכשיו אתה מנצל עצה זו כנגדי.
וזהו פירוש הפסוק: צור ילדך - הוא הקב"ה בוראך. תשי - נתן לך את המתנה של שכחה, לטובתך שתשכח את הצרות והיסורים העוברים עליך כדי שתוכל ללמוד תורה בישוב הדעת ובנחת. ולבסוף באותה מתנה אשר חנן אותך הקב"ה ותשכח אל מחוללך - אתה מנצל את השכחה כדי לשכוח את הקב"ה. (מעינה של תורה)

 

סיפור

"אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (לב, כו)
מעשה היה בהרמב"ן שהיה לו תלמיד אחד ושמו אבנר, ויצא לתרבות רעה ונשתמד, ועלה לגדולה ונעשה שר גדול. ביום הכפורים שלח לקרוא אליו את רבו הרמב"ן, ובא לפניו, ולקח חזיר ושחטו ובשלו ואכלו לעיניו. שאל את הרמב"ן על כמה כריתות עברתי היום, השיב לו הרמב"ן: ארבע. אמר לו התלמיד, והלא על חמשה כריתות עברתי, והתחיל לפלפל עמו עד שהרמב"ן הודה לו.
שאלו הרמב"ן: הגד נא לי מי הביאך למדה זו שכפרת בתורת משה אחר שאתה בקי כל כך בתורה, אמר לו, פעם אחת שמעתי דרשה שדרשת בפרשת האזינו ואמרת שבה כלולים כל המצוות וכל ענייני העולם, ובעיני היה זה מן הנמנע ומכאן פקרתי, אמר לו הרמב"ן, ועדיין אני אומר כן שהכל נרמז בפרשת האזינו ואם לא תאמין שאל ואגיד לך.
תמה התלמיד ואמר, הגד נא לי היכן רמוז שמי בפרשת האזינו, קם הרמב"ן והתפלל בכוונה גדולה ונפל הפסוק הזה בפיו: "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", אם נצרף האותיות השלישיות של התיבות האלו יצא "אבנר".
כששמע התלמיד הדבר הזה חרד חרדה גדולה עד מאוד ונפל על פניו, ושאל את הרמב"ן אם יחזור בתשובה האם יוכל לתקן את אשר עיווה. אמר לו הרמב"ן: הלא אמרתי לך את הפסוק הזה... לקח אבנר ספינה אחת בלי ספן ובלי חבל ורב חובל, והלך בספינה וצעק צעקה גדולה ומרה, ואבדה הספינה ולא נודע סופו, והרמב"ן התפלל עליו שתהיה לו כפרה קצת. לאחר זמן בא התלמיד הזה להרמב"ן בחלום, ונתן לו תודה על תפלתו לדונו בגיהנם שלאחר שנים עשר חודש תהיה לו כפרה (מעם לועז).

הלכה