חס"ה לשבת פרשת ראה

את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם" (יא, כז)
למרות שיש לאדם קושיות ואי הבנות בענין היסורים שבאים עליו ובהנהגת ה' יתברך עמו, כי הוא רואה שהוא הולך בדרך ה' ולומד תורה ומקיים מצוות, מכל מקום יאמין בלב שלם שמכיון שהוא מקיים מצות והוגה בתורה, הברכה עמו, וכל השאלות בענייני עולם הזה אינם שאלות.
ומעשה שהיה בתלמידו של הרמב"ן ז"ל שחלה ובא הרמב"ן לבקרו. כיון שראה שקיצו קרב והולך לבית עולמו אמר לו: "שמע נא בני את אשר אצוך. דע שבעולם העליון יש היכל עליון ושמה כסאות למשפט והשכינה נצבת בעדתם. הא לך קמיע, ודע שבקמיע זה יפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע, עד שתגיע להיכל העליון הזה, ושם תשאל כמה שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל". את השאלות נתן לו בכתב, ובקשו שלאחר מותו יבוא אליו בחלום ויגיד לו את התשובות שישמע שם.
התלמיד נפטר לבית עולמו. ויהי היום והרמב"ן היה יושב על יד חלונו ולומד תורה, והנה דמות תלמידו הופיעה לנגד עיניו. אמר לו התלמיד: ידע רבנו שבכל מקום שבאתי והראיתי את הקמיע נפתחו בפני השערים, ונתנו לי רשות לעלות מעלה מעלה עד ההיכל הזה שאמרת לי, אולם כשרציתי לשאול שם את הקושיות שהכין לי מורי ורבי, ראיתי מיד שכל הקושיות אינן קיימות בעולם האמת, ששם עלמא דקשוט והכל בצדק ובמשפט.

סיפור

כששומעים 'אלול' - כל אדם צריך להתעורר
מסופר שפעם אחת ראה אחד מחיילי ניקולאי - הצאר של רוסיה - אדם שיכור באמצע הלילה וקרא לו להזדהות, השיכור לא הגיב לקריאה ולא הזדהה, חזר החייל וקרא לאיש ודרש ממנו להזדהות, וגם הפעם נשארה קריאתו ללא מענה, בפעם השלישית צעק החייל אני חייל של המלך ניקולאי ואני מצוה אותך להזדהות, משלא הזדהה האיש גם בפעם הזאת ירה בו החייל ופצעו. כשעמדו השניים למשפט, השיכור על שלא נענה לקריאה והחייל על שפצע את האיש, טען הפצוע מדוע ירית בי, משהשיב החייל שעשה זאת משום שהלה סירב להזדהות, חזר האיש וטען, הלא ראית שאני מתנודד כשיכור, ענה לו החייל, כאשר שומעים את השם ניקולאי, גם שיכור צריך להתפכח מיינו.
ועל כך אומר העולם, כאשר שומעים קול הקורא אלול, צריך כל אדם להתעורר.

הלכה