פרשת חקת - חס"ה לשבת
מה גרם לעם ישראל להתרפאות ברגע שהסתכלו על הנחש? האם יתכן לומר על סוס שהוא משכיל? והאם מי שלא ישן בלילה צריך לברך ברכות השחר? • חידוש סיפור והלכה לפרשת חקת
רבי יוסף שמואלי | יום רביעי ד' תמוז התשפ"ד | 10.07.2024 | 14:10
חידוש
"עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס" (כא, ח)
כתב רבנו הגר"ח מוואלוז'ין: ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל, כשהאדם קובע בלבו לאמר, הלא ה' הוא האלהים האמיתי ואין עוד מלבדו, ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח או רצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה, כן יספיק בידו הוא יתברך, שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם.
וזהו ענין עשה לך שרף, ואמרו בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם היו מתרפאים, רצונו לומר כשהסתכלו כלפי מעלה לנחש השורף והתבוננו כח הרע, עם כל זה בטלוהו מלבם ולא השגיחו על כחו הנורא, ושעבדו לבם באמת לאביהם שבשמים בלבד, היו מתרפאים.
סיפור
"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון..." (כא, כז)
סוחר שכר עגלון להוליכו למקום מסוים, קודם צאתם לדרך ביקש הסוחר מהעגלון שישגיח היטב על סוסו לבל יטה מהדרך, העגלון אמנם הבטיח, אך עד מהרה התברר שלהבטחתו לא היה ערך. כאשר אך יצאו מן העיר נרדם העגלון על מושבו, והסוס המשיך לרוץ ללא השגחה והכוונה, כאשר ראה הסוס חציר ועשבים נטה מן הדרך כדי לאכלם, תוך כדי סטיתו מן הדרך איבדה העגלה את שיווי משקלה והתהפכה, והסוחר נפל מתוכה.
גער הסוחר בעגלון ואמר לו: הרי הזהרתיך להשגיח על בהמתך ואיך זה הנחת אותה לנפשה, ניסה העגלון להצטדק, ואמר: מכיר אני את סוסי כי משכיל הוא ויודע את הדרך היטב, ומעולם לא עלה על דעתי שייטה מן הדרך הישרה, אמר לו הסוחר: שוטה שכמוך, וכי שייך לומר על הסוס שהוא משכיל, יתכן שהוא טוב יותר מבהמות אחרות, אבל סוף סוף בהמה הוא, ואם כן כל זמן שהוא רואה דבר שמגרה אותו, מתגברת עליו התאוה והולך אחריה, לכן היה לך להחזיק היטב במושכות ולא להניח לו ללכת בחופשיות.
הוא הדין, אומר החפץ חיים באשר האדם, כיוון שהוא מורכב מנפש שכלית ומנפש בהמית חייב הוא להשגיח היטב בכל שעה ושעה על הנפש הבהמית שלו ולאחוז במושכות לבל תשתלט עליו, אם אדם מסיח דעתו מעט מיד עושה הנפש הבהמית את שלה, ולוכדת גם את הנפש השכלית ברשתה.
הלכה
ברכות השחר
א. תיכף לברכת אשר יצר, יאמר אלהי – נשמה שנתת בי טהורה. ואין להפסיק ביניהם ויש סוד בדבר.
ב. יברך ברכות השחר, וצריך לברכם אפילו שלא נתחייב בהם, כגון שלא ישן, או שלא פשט בגדיו, או לא חלץ מנעליו וכיוצא בזה, אע"פ כן יברך את כל הברכות לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו. לבד מברכת על נטילת ידים וברכת אשר יצר שאם לא נתחייב בהם לא יברך.
ג. ברכת הנותן לשכוי בינה, לפי פשוטה שכוי הוא התרנגול, היודע בינה זו להבחין בין יום ובין לילה, ר"ל בין אמצע היום לאמצע הלילה. ולפי סודן של דברים, להבחין בין מדת יום, שהוא סוד הדכורא הנקרא מדת יום שעתה מתחיל זמן תיקונם, שהוא מחצות הלילה עד חצי היום. ובין מדת לילה, שהיא הנוקבא הנקראת מדת לילה שכבר נשלם תיקונם, שהוא מחצות היום עד חצי הלילה.
ד. ברכות "מלביש ערומים" "והנותן ליעף כח", לפי סודן של דברים נתקנו למי שגרם בעוונתיו לאבד מלבושי הקדושה שלו, או שגרם להתיש כח מלבושי הקדושה שלו.
ה. ברכת המעביר, יש בה סודות עמוקים מאד. ומסתיימת בברוך הגומל חסדים טובים וכו', ולכן אין עונין אמן אחר "ותנומה מעפעפי" אלא כשיחתום גומל חסדים טובים. וצריך לומר "ויהי רצון" בוא"ו. גם יאמר "המעביר" וכו' בלשון יחיד, שאומר "מעיני" ו"מעפעפי". וכן "תרגילני", "תדביקני", וכו'.
ו. בדיעבד אפשר לברך ברכות השחר עד השקיעה.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!