פרשת בהעלותך - חס"ה לשבת
איך יזכה אדם שיהיו בניו עוסקים בתורה? ממה נדהם הגאון חיד"א כשהזדמן לליוורנו שבאיטליה בימים הנוראים? והיכן בתפילה יכוין בשביל שדברי התורה לא ישתכחו ממנו? • חידוש סיפור והלכה לפרשת בהעלותך
רבי יוסף שמואלי | יום רביעי י"ג סיון התשפ"ד | 19.06.2024 | 14:40
חידוש
"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (ח, ב)
ידוע מה שאמרו חז"ל כי הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין, כי המנורה בדרום היא סמל לחכמת התורה, והשולחן בצפון - הוא רמז לפרנסה. וכתבו המפרשים ברמז על הפסוק "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני", כי הנה אדם העומד ופניו למזרח נמצא כי המנורה בימינו והשולחן בשמאלו, וזה שאמר שמאלו - הרומז לפרנסה - תחת לראשי, ככרית שרק לפעמים תחת ראשי, וכן הפרנסה צריכה להיות רק טפל. וימינו הרומז לתורה - תחבקני תמיד כי היא העיקר.
להעלות נר תמיד - שצריך שתהיה השלהבת עולה מאליה, פי' אנחנו צריכים ללמוד הרבה על חשיבות התורה עד שנתלהב ונרדוף אחריה ועל ידי זה גם בנינו יעסקו בתורה, כי האדם עצמו הוא הדוגמא האישית לבניו, והוא בבחינת הנר האמצעי שבמנורה שאליו נוטים שאר הנרות שהם בניו ויונקים ממנו. וכמו שכתב רבנו האור החיים הקדוש בפרשת כי תבוא על הפסוק "ושמחת בכל הטוב" וזה לשונו: ירמוז במאמר בכל הטוב כאמרם ז"ל ואין טוב אלא תורה שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.
סיפור
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (יב, ג)
הרב חיד"א נזדמן פעם לליוורנו שבאיטליה, בימים הנוראים, ובימי הסליחות ישב על ידו בבית הכנסת איש אחד שהיה מתפלל בתחנונים ובדמעות שליש, והחיד"א התפעל מאוד מתפילתו, וכששאלו אותו הגבאים ביום כיפור: איפה רוצה כבוד הרב לשבת, ענה מיד, ליד אותו האיש.
והנה גם ביום כיפור התפלל כל התפילה בהכנעה יתירה ובדמעות, ובמיוחד בכה כשאמר: עפר אני... לפניך וכו', והנה כשהגיעה שעת קריאת התורה, והגבאי בא והזמין אותו לעלייה שלפי דעתו לא היתה לפי כבודו, התרגז עליו וכינה אותו בכל מיני כינויים של גנאי, שהעיז להזמין אותו לעלייה זו ולא נתן לו עלייה יותר מכובדת.
אח"כ שאל אותו החיד"א: הלא לפני כמה רגעים אמרת בדמעות "עפר אני בחיי" וכו', ואיך כעת התרגזת על הגבאי וביזית אותו על שנתן לך עלייה לתורה, שכאילו לא לפי כבודך, אז ענה לו האיש: וכי לפני מי אמרתי "עפר אני בחיי", לפני הקב"ה, בודאי ובודאי שאני לפניו "עפר ואפר", אבל לגבי הגבאי העם הארץ הזה שהעליב אותי, אני חייב להגיב. אז אמר לו החיד"א: עכשיו אני מבין, למה כתוב במשה "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", ענו צריך להיות ענו, אפילו כלפי הפחות שבפחותים.
הלכה
ברכות אחרונות בתפילת שמונה עשרה
א. בברכת רצה, כשאומר "רצה", יכוין שאותיות צרה יתהפכו לצירוף רצה, שהוא לשון רצון וחסד ורחמים.
ב. בברכת מודים, יכרע עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה. ובעודו כורע, יכוין שיש לו פחד ויראה מלפניו יתברך. ויזקוף בשם, ויכוין להראות הבטחון שבוטח בו בכל עניניו שיטיב אליו.
ג. כשאומר "מודים אנחנו לך", יכרע גופו תחילה. וכשאומר "שאתה הוא", יכרע ראשו. וכשאומר "ה'", יזקוף גופו בלבד כשראשו עדיין מורכן, ואחר כך יזקוף ראשו גם כן. וכשכורע, יכרע במהירות. וכשזוקף, יזקוף בנחת. שלא תהא עליו כמשוי.
ד. כשמסיים ברכת מודים, כשאומר "הטוב שמך", בברוך יכרע גופו, ו"באתה" יכרע ראשו, ובתיבת "ה'" יעשה ב' זקיפות, בתחילה גופו ואח"כ ראשו.
ה. לאחר שהודינו לקב"ה, על אשר גמל עמנו חסדים וטובות, וסיפק לנו כל צרכינו, אנחנו מתפללים לפניו שישים שלום טובה וברכה עלינו ועל כל ישראל אחינו, ושלא יהיו מחלוקות בישראל, וקנאה ושנאה ותחרות. אלא נהיה כולנו בתכלית היחוד והאהבה, ובלי צרה, כי אם בשלוה והשקט.
ו. כשחותם המברך את עמו ישראל בשלום, יכוין הוי"ה בניקוד שורוק ו' כזה – יוּ הוּ ווּ הוּ, והיא מדת היסוד המיחדת ומחברת כל העולמות כולם. כי היסוד מחבר ומקשר כל העולמות, ועל ידי זה יתקשרו דברי החכמה בלבו ולא ישתכחו ממנו.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!