פרשת קדושים - חס"ה לשבת

"בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (יט, טו)

"וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה'" (יט, ג)

מספרים על אדם ששמו ר' איסרל', שהיה חי לפני כחמש מאות שנה. היה לו מפעל גדול של משי שהיה עובד טוב כל יום כל היום, חוץ משישי, בכל יום שישי לקראת חצות היום הוא היה סוגר את המפעל. באחד מהימים הגיע שר אחד ורצה לקנות כמויות אדירות של בדים. ר' איסרל' קיבל אותו בכבוד גדול, אך כשהגיעה שעת חצות, הוא הודיע לו שהוא צריך לסגור. "זו עסקה של פעם בחיים!" אמר השר "חבל לך, יש עוד זמן לשבת". "נכון, אבל אני מחויב לה, הכבוד שלה לפני הכל אדוני השר, במחילה, אני צריך לסגור, אם תרצה בכל זאת, אפתח בשבילך במוצאי שבת".

נכון, הוא הפסיד הון תועפות, אבל הוא זכה להיות אבא של הרמ"א - ר' משה איסרליש, מגדולי ישראל שבכל הדורות!!!
השבת לא נשארת חייבת, היא תמיד ראשונה בלהחזיר.

א. קודם שיתפלל, יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. וכדאי מאוד להשתיק את הטלפון סלולרי (אפילו לא על רטט, שהרי אם ירטט באמצע תפילתו זה דבר הטורדו ואסור), וכ"ש באופן שמפריע גם לאחרים.

ב. בשעת תפילת העמידה יצמיד רגליו זו אצל זו, ויעצום עיניו לכבוד השכינה, ולא יביט בתפילתו אנה ואנה. כי בעמידה יש לנו להידמות למלאכים, שנאמר (יחזקאל א, ז) בהם "ורגליהם רגל ישרה".

ג. הזוהר והמקובלים הזהירו שלא להשמיע קולו כלל בתפלת העמידה, אפילו לעצמו, פן יתאחזו החיצונים בתפלתו חס ושלום. ולדעת מרן השו"ע עיקר האיסור הוא שלא ישמיע קולו לאחרים, אבל צריך להשמיע לאוזניו.

ד. המתפלל, צריך שיכוין בלבו פירוש המילות שמוציא מפיו. ויחשוב שהשכינה כנגדו. ויסיר וידחה כל מחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר כונתו ומחשבתו זכה בתפלתו, כי התפילה היא במקום הקרבן, ומחשבה זרה פוסלת בקודשים. ולפחות ישתדל ויתאמץ לכוין באבות, שהיא ברכה ראשונה. [ואף על גב דמן הדין שאם לא כיון באבות אינו יוצא י"ח וצריך לחזור, כתבו האחרונים שבזמן הזה אין חוזרין משום חסרון כונה, דשמא גם בחזרתו לא יכוין].

ה. בעמידה אסור להישען על עמוד שלפניו או בצידו. וחולה שחייב להישען, אם יוכל לכוין כמו אם היה יושב, יעמוד ויסמוך. ואפי' בתפילה מיושב צריך להיזהר שלא לסמוך לאחריו, ולא יהיה מוטה לצדדין, ולא יפשוט רגליו ולא ירכיבם זה על זה.

ו. יזהר מאד שלא יאבד תפילה בציבור, כי ח"ו זה נקרא חסרון לא יוכל להמנות, שחבריו נמנים לדבר מצוה והוא אינו נמנה עימהם. ומצוה להתפלל בבית המדרש במקום שעוסק בו בתורה, יותר מבית הכנסת.