פרשת צו (פרה) - חס"ה לשבת 

"צַו אֶת אַהֲרֹן" (ו, א)

והנה מכיון שקרבן עולה בא לכפר על מחשבה רעה, לכן אמרה תורה בקרבן עולה "צו", שפירושו זירוז, כי צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס היינו שמחשבת הלב מחוסרת כיס... (פנינים יקרים).

נמצא כתוב בפנקס החברה קדישא של העיר לבוב, שרבנו הגאון בעל הטורי זהב לבש טלית קרועה מאד. טלית זו היתה ישנה נושנה והוא התעטף בה שנים רבות. כאשר ראו נשות העיר לבוב את רבנו הגאון עומד להתפלל בטלית קרועה וישנה, התנדבו כל הנשים לתת לו טלית חדשה. הן קנו טלית מהודרת והביאוה אליו, כאשר ראה הט"ז את הטלית החדשה, אמר לנשים: תשואות חן חן לכן על נדבת לבכן וטובכן, אך איני רוצה להתעטף בטלית חדשה, כי הטלית הישנה הזאת תעיד עלי בעולם הבא שלא היתה לי מחשבה-זרה בתפילת שמונה עשרה.

א. גם מי שאינו נזהר לטבול בערב שבת, ישתדל מאוד ערב שבת קודש זו (פרשת פרה) לטבול זכר למקדש. וכן יתן צדקה בערב שבת זו, להפריש איש איש כפי יכולתו לצדקה, יתר על שאר הימים.

ב. מאחר ולדעת הרבה פוסקים קריאת פרשת פרה היא מצות עשה מהתורה, לכן יקראוה בספר תורה הכשר והמהודר ביותר שבבית הכנסת, ויכונו לצאת ידי חובה מן התורה. וטוב שהעולה מפטיר יאמר לפני כן לשם יחוד וכו'. 

ג. יש אומרים שאין מעלין קטן למפטיר לארבע פרשיות ויש מתירים. ומ"מ פרשת פרה שלדעת מרן והרבה פוסקים גם היא מן התורה אין להעלות קטן למפטיר, אלא שאם כבר עלה הקטן לא ירד. והשליח ציבור יקרא בס"ת להוציא הציבור ידי חובתם.