פרשת פקודי - חס"ה לשבת
איזה פקדון נמצא אצל האדם? האם אנחנו באמת מחכים למשיח? ומדוע צמים בתענית אסתר? • חידוש סיפור והלכה לפרשת פקודי
רבי יוסף שמואלי | יום רביעי ג' אדר ב' התשפ"ד | 13.03.2024 | 19:40
חידוש
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת..." (לח, כא)
אומר המדרש: אמר להם הקב"ה לישראל נרי בידכם ונרכם בידי - נרי בידכם זה התורה דכתיב (משלי ר, כג) "כי נר מצוה ותורה אור", ונרכם בידי זו הנשמה דכתיב (שם כ, כז) "נר ה' נשמת אדם", אם תשמרו את הנר שלי - התורה, אשמור את הנר שלכם - הנשמה, וא"כ הנשמה היא משכון שאם ישמור האדם את התורה, תישמר הנשמה שלו ג"כ ויהיו לו חיים טובים.
וז''ש "אלה פקודי המשכן" - "פקודי" לשון פקדון, שהנשמה ממושכנת בתור פקדון אצל האדם, "משכן העדות" - שממושכנת בשביל העדות של התורה, ואם ישמור את התורה הפקדון שלו ג"כ ישמר, וזהו "משכן העדות" (דרש יהודה).
סיפור
תלמידו של החפץ חיים הרב ישר מספר: באמונתו וצפייתו למשיח דומה שלא היה שני לחפץ חיים, בין צדיקי דורות רבים, דמעות רבות היה מזיל בתפילותיו על דבר המשיח, הרי בכלל מצוה היא לצפות לבואו, חכמינו זכרונם לברכה אומרים שביום הדין יישאל כל יהודי, צפית לישועה, החפץ חיים אף חיבר בשם זה קונטרס מיוחד בו הוא מצביע על ערך הצפיה לגאולה ולמשיח. מששמעוהו מדבר אודות המשיח, נדמה היה כי הנה שומעים כבר את פעמי בואו, מדבר היה ברצינות עמוקה כזו, בנעימת בטחון כזו, עד ששוב לא אפשר למישהו לפקפק אף כחוט השערה בהנחה שיש להתכונן לקבל במהרה פני גואל ישראל. מפי אורחים שהיו מבקרים אותו היה שואל פעמים רבות אם מדברים בעירם אודות המשיח, אף הכין לעצמו קפוטת שבת מיוחדת כדי לקבל בה פני המשיח, ומזמן לזמן היה מתעטף בה ויושב לחכות, תכופות היה מדגיש, יותר משאנו רוצים שיבוא רוצה הוא לבוא, ברם הוא לא יבוא אלא אם כן כל ישראל יחכו ויצפו לו.
מספרים, שהחפץ חיים היה נוכח בשעה שנציגי הקהילה היהודית בבריסק דליטא באו אל הגאון הנודע רבי יוסף דב סולובייצ'יק, עם כתב רבנות בידם ובקשוהו כי יהיה להם לרב, בתחילה סרב רבי יוסף דב, משום שלאחר עזבו את סלוצק גמר בנפשו לבלי לקבל שום משרת רבנות, פנה אליו אותה שעה אחד הנציגים ואמר: רבי כיצד הנך יכול לסרב לנו, הלא עשרים וחמשה אלף יהודים מחכים לך, רבי יוסף דב נזדעזע ממלים פשוטות אלו, מיד חש אל הרבנית וקרא לה בהתלהבות, הואילי נא והגישי לי מהר את האצטלה ואת השטריימל שלי, נאלץ אני ללכת, עשרים וחמשה אלף יהודים מחכים לי, אסור להניח לעדה כזו של יהודים שתחכה לי.
נאנח החפץ חיים אנחה עמוקה ואמר, אם רבי יוסף דב נחפז כל כך משום שלא היה יכול להרשות שעשרים וחמשה אלף יהודים יחכו לו, הגיעו בעצמכם אלמלא ידע המשיח שכלל ישראל מחכה לבואו, הלא ודאי שהיה ממהר לחטוף את אבנטו ואצטליתו ובא במרוצה, ודאי שלא היה מניח את כלל ישראל בצפייתו, ברם האסון הוא שכלל ישראל אינו מחכה לו, אין אומרים אלא בפה כי מחכים אנחנו לך, ואילו באמת אין מקוים כלל, הוי אין מחכים לו.
הלכה
הלכות מחצית השקל
א. ראוי לכל אדם לתת מעות "זכר למחצית השקל", וכתב בסידור הרש"ש ליתן מעות אלו קודם תפילת מנחה של יום תענית אסתר, וצריך לתת סכום השוה שלשה דרהם כסף טהור, שהוא שוה לתשעה גרם כסף טהור.
ב. כל איש שיש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו אפילו הקטנים סכום הנ"ל, אמנם מעיקר הדין אין חייב לתת 'זכר למחצית השקל' אלא מגיל עשרים שנה ומעלה, ויש אומרים מגיל שלש עשרה שנה ומעלה, וטוב להחמיר כדעה אחרונה.
ג. מעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שמיום שחרב בית המקדש אין לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה (ברכות ח.). וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. וכמו שאמרו (בבא בתרא י:) במה תרום קרנם של ישראל ב"כי תשא".
ד. יזהרו שלא לקרות למעות הללו "מחצית השקל", רק "זכר למחצית השקל".
תענית אסתר
א. ביום חמישי הבא י"א אדר ב' (14.3) יחול צום תענית אסתר (מוקדם). ונקרא "תענית אסתר" מפני שבימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים ביום זה להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכים לבקש רחמים וסליחות, וכשם שאנחנו מקיימים ימי הפורים לזכור אותו הנס, גם צריכים אנחנו לעשות כמותם בענין התענית והסליחות והתחנונים.
ב. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר. ומעוברת היינו בכל ימי עיבורה שהיא מעוברת ואפילו תוך ארבעים יום, לפי שבתחילת ימי עיבורה העובר חלוש ביותר ועינוי קל יכול להזיקו ומסכן גם את אמו. ומניקות שאמרו אפילו שפסקה מלהניק את בנה, אם היא תוך עשרים וארבעה חודשים ללידתה פטורה מלהתענות, וכן אשה שהפילה פטורה מלהתענות תוך עשרים וארבעה חודשים להפלתה.
ג. זקן שהוא תשוש כח פטור מלהתענות תענית אסתר, ומי שמצטער מכאב עינים לא יתענה, וכשיבריא יפרע תעניתו, אמנם אם אכל על פי פקודת רופא אינו צריך לפרוע התענית, אבל הבריאים חייבים להתענות ולא יפרשו מן הציבור, ואפילו מי שבא בדרך רחוקה וקשה עליו התענית ידחוק עצמו ויתענה.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!