פרשת משפטים - חס"ה לשבת 

פרשת משפטים

פרשה זו (משפטים) באה קודם לפרשת תרומה, ללמדנו כי בטרם שבא אדם לעשות צדקה (תרומה), צריך הוא לבדוק שלא יהא בממונו חשש גזל. שאם לא כן, דין צדקה זו כדין לולב הגזול אשר נפסל משום מצוה הבאה בעבירה, והיא אינה מועלת לו. ובזה מדייק בספר "בית הלוי", את שאמר הכתוב "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא", קודם משפט ואחר כך צדקה. אף כאן תחילה משפטים ואח"כ תרומת המשכן, ודווקא בסדר זה.

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (כג, יט)

ר' יונתן אייבשיץ התקשה בקשר שיש בין תחילת הפסוק לסופו; ההתחלה מדברת על מצות ביכורים והסוף על איסור בישול בשר בחלב. ולכאורה מה הקשר ביניהם?

לר' יונתן היו בבית הכסא ספרי מדע שהיה מעיין בהם בעודו שם. והנה יום אחד הוא קורא שיש אפשרות לזרז צמיחה של פירות על ידי שיבשל בשר בחלב וישקה את העץ. או אז הבין את הקשר בין שתי המצוות בפסוק; ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' - תביא ביכורים מהפירות שגדלו ראשונים. אבל לא תבשל גדי בחלב אמו - כדי להשקות את העץ ולגרום לפירות להתבשל מהר בשביל להביא לבית ה'.

סיפר הגאון מטשעבין: רבנו הש"ך זצ"ל הגיע פעם לקאליש ודרש דרשה בבית המדרש. רבנו ה"מגן אברהם" נכח בעת הדרשה. לאחר הדרשה הלך המגן אברהם לאכסניית הש"ך ופלפל עם הש"ך בחריפות ובבקיאות בכל מכמני הש"ס, והיו הדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני. והנה באמצע התלהטות שיחתם התורנית, באו אנשי הבית בבהלה והודיעו לש"ך, שיש חולה מסוכן בעליית הבית הנוטה למות ברגעים הקרובים, ומכיון שהש"ך כהן, עליו לצאת מיד מהבית (כדי שלא יטמא חלילה בטומאת מת). הש"ך שהיה באמצע רתחת לימודו, הפשיל את שרוולו ונתן בכל עוז דפיקה על השולחן ואמר: "אני מצווה להמתין!". לתדהמת הנוכחים נתקיים לעיניהם "ככל היוצא מפיו יעשה!". שיחת הש"ך עם המג"א נמשכה, והחולה הוסיף לחיות. משסיימו לדבר, ויהי אך יצא הש"ך מפתח הבית, נפטר החולה בעליה.

"וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (כא, יט)

מעשה באחותו של הגר"א שחלה בנה יקירה והגיע עד שערי מות ר"ל, באה לפני אחיה הגאון, ודמעתה על לחייה בבקשה שיתפלל עבורו, אמר לה, כן אעשה - אחותי - השם יתברך ישלח לו רפואה שלמה, חזרה ואמרה, אבל - אחי יקירי - הרופא כבר אמר נואש לחייו. כך - אמר הרופא, נענה הגר"א, אבל לא כן אמרה תורתינו הקדושה! התורה אמרה: "ורפא ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, לרופא בלבד ניתנה הרשות לרפא, אבל לומר נואש לחייו אין לרופא רשות, לכי איפוא לשלום, ואל תתיאשי מן הרחמים, והחותך חיים לכל חי, ירפא את בנך ברפואה שלמה במהרה (בפירושו על התורה).