פרשת יתרו - חס"ה לשבת 

"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (יט, יז)

בגמרא (שבת פח.) אמר רב אבדימי בר חפא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.

שאל הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל מדוע. כתוב "שם תהא קבורתכם"? לכאורה היה צריך לומר "כאן תהיה קבורתכם", שהרי עמדו מתחת להר, וכדי לקברם היה צריך רק להורידו עליהם?

אלא תירץ ואמר: מונח כאן יסוד גדול בעבודת האדם את בוראו! דרך בני אדם לומר כשיגיעו ל"שם", כשהמצב ישתפר ויסתלקו המפריעים - אז ילמדו, אז יתפללו. ה"שם" הזה - הוא בבחינת "קבורתכם", כאן נעוץ כשלונו של האדם! כי היצה"ר כבר דואג שהשם הזה לא יבוא, ולבסוף ימצא האדם את עצמו עומד ריקם ללא כלום...

וכבר פירשו הרבה מגדולי המוסר והחסידות את דברי התנא (אבות ב. ד) "אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה", "אל תאמר לכשאפנה אשנה" - כאשר אזכה וראשי ולבי יהיו פנויים מכל טרדה, אז אשב ואלמד בהתמדה עצומה. אל תאמר כך. מדוע? "שמא", אולי מה שהקב"ה מחפש ממך הוא דוקא, את ה"לא תפנה", לראות כיצד הנך עובד אותו כשלבך אינו פנוי מטרחת. זו לא הכמה לעבוד את ה' כשהכל סדר, מדרגתו האמתית של האדם ניכרת דווקא בהיותו טרוד, אם אז.

משל לאחד שלקה בעורו ועלתה מוגלא בידו, הלך לרופא שבעיירתו, ונתן לו סמי מרפא והנה נרפא הנגע, אולם למחרת עלתה חזזית במצחו, הלך לרופא אחר ושילם לו שכרו משלם והלה משח לו משחה על הפצע ואכן לאחר זמן קצר נעלם כמות שהיה, אך השכם בבוקר נוכח לראות לדאבון ליבו ששוב צמח לו פצע חדש על אפו, וכמעשהו בראשונה ובשניה כן בשלישית וחוזר חלילה. יעץ לו ידידו הטוב, מה לך לכלות ממונך וכוחך וזמנך על רופאים 'קטנים' אלו, סע לעיר הגדולה שם נמצא רופא יחיד מומחה, אמנם מבקש הוא משכורתו 'עשרת מונים' אך בכך תיפטר מפצעים אלו אחת ולתמיד.

שמע לדבריו ועשה כעצתו, הגיע לרופא הגדול וזה נתן לו לבלוע 'כדורים' (פילען) מיוחדים, למחרת ראה כי 'כולו הפך לבן' כולו מלא פצעים מכף רגל ועד ראש, ניגש בחרי אף אל הרופא ואמר לו למה רימיתני ומדוע הגדלת את פצעיי. הסביר לו הרופא באר היטב, הנה מחלתך פנימית היא שהדם מזוהם ועל כן יוצאים בגופך הפצעים, ועד עתה כל אותם הרופאים לא טפלו אלא בפצעים החיצוניים, על כן הסירו ממך נגע במקום פלוני אך שוב הופיע במקום אחר, אמנם אני 'במומחיותי' הגדולה ראיתי את שורש ומקור הנגע ונתתי לך סמי רפואה למקור המחלה, על כן יצא כל הזיהום ופרץ חוצה, ועתה בנקל ארפא את כל הפצעים החיצוניים ושוב 'לא תוסיף לראותם עוד עד עולם'.

ולעניינו יאמר, שהדרך הנכונה ללחום ביצר ולעקור את התאוות היא על ידי המלחמה בשורש הפנימי שהוא פורה ראש ולענה, שאם נלחם בתאוה זו למחר יתאוה למשהו אחר, ורק אם יעקור שורש הרע ייפטר מכל אותם יצרים קשים ורעים. וכיצד יעקור מפנימיותו את הרע, הדרך היא רק על ידי לימוד התורה והתחזקות בתפילה.