מעלת שמירת העינים
ו' שבט התשפ"ד | 16/01/2024 | 13:30
מעלת העיניים
חז"ל הק' אומרים שעל חולה עינים מותר לחלל ש"ק שזה פיקוח נפש ממש, העין תלוי בלב, רואים מזה כמה צריכים לשמור על העינים שיהיו נקיים בקדושה ובטהרה.
ומסופר שפעם רצו לתת לחפץ חיים זי"ע משקפיים, ואמר שאין לו צורך בהם שהוא לא רוצה לראות מה שנעשה מרחוק, וכן היה אומר שהחלונות נעשו להכניס אור ואויר לבית, אבל לא נעשו להסתכל דרכם לרחוב, ואם מסתכלים בחלון לרחוב נעשה חושך בבית.
המעשה על ר' מתיא בן חרש
חז"ל הק' מספרים על רבי מתיא בן חרש שכל ימיו היה קדוש וטהור, וכתוב מהחסד לאברהם שהיה ניצוץ ונשמת של יוסף הצדיק, ופעם אחת אמר היצה"ר לפני הקב"ה שכיון שהוא במדרגה כ"כ גדולה שהיו פניו מאירים כשופרא דיעקב וכשופרא דיוסף הצדיק, יתן לו רשות שילך לנסותו בראיה אחת אסורה, והלך לבית מדרשו לנסותו, וכיוון שראה רבי מתיא בן חרש שאינו יכול לעמוד בנסיון ביקש שיביאו לו שתי ברזלים רותחים ואדומים כמו אש, ולקח אותם והכניסם לעיניו ומיד נלקח ממנו כח הראיה, מיד נזדעזע היצה"ר ונפל לאחריו, אפילו שהוא מלאך וראה הרבה עבודת ה' בלי שיעור וסוף, אבל פה נזדעזע, ואח"כ הגיע המלאך מיכאל ורצה לרפאותו אמר לו שהוא לא רוצה שהוא מפחד שהיצה"ר ימשיך לנסותו, עד שהקב"ה אמר שהוא ערב שהיצה"ר לא יכשילו עוד, וכן מספרת הגמ' על רב שהיה שומר על עיניו ולא הסתכל חוץ מד' אמותיו, ומספרת הגמ' שלאחר פטירת רב רצה ר' ששת לקנות את מעלת רבו בשמירת העינים ועד שראה שאינו יכול לעמוד בזה ורצה שהקב"ה יקח לו את מאור עיניו ורץ במערה חשוכה וע"י כך נחשכו מאור עיניו.
ומובא בחז"ל הק' שרב יוסף לקח מעצמו את חוש הראיה שלפי דרגתו לא היה יכול לשמור עיניו.
הפחד של הג"ר אליהו לפיאן זיע"א
השפת אמת זי"ע אמר על ר' אלי' לאפיאן זי''ע שבצעירותו כבר היה לו גילוי אליהו, וידוע המעשה שפעם היה צריך איזה בחור מתלמידיו ללכת לאיזה שמחה שהיה שם לפי מדרגתו ענין של אי שמירת העינים ושאל אותו ר' אלי' מה עם שמירת העינים וענה לו שלי זה לא יזיק, ומיד נעמד ר' אלי' ואמר כשאני צריך לצאת לרחוב יש לי פחד גדול ואני מבקש מהקב"ה שלא אכשל בראיות אסורות, ואפילו שאני כבר יהודי מבוגר לאחר השמונים ובעין אחת אני לא רואה בכלל ובעין השניה אני בקושי רואה ובכל זאת אני מפחד לצאת לרחוב, וכאן אתה בחור צעיר עם שתי עינים בריאות ואומר לא מפחד, שלי זה לא יזיק, החכם עיניו בראשו ויפקח על מעשיו ולא ישלה את עצמו שהוא גיבור שאם רבי אליהו לפיאן ז"ל שזכה לגילוי אליהו הנביא וכו' בכ"ז פחד כ"ש אנחנו.
וחטאתי נגדי תמיד – דהיינו שחטאתי גורם לנגדי תמיד שכל הבעיות שעומדות נגד האדם זה נגרם מהחטאים שלו.
כי חזק בריחי שעריך בריך בניך בקרבך
דוד המלך אומר בתהלים שבחי ירושלים את ה' וכו' כי חיזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך - אומרים בעלי המוסר שהאדם רוצה שיהיה לו בנים צדיקים קדושים הוא צריך לכי חיזק בריחי שעריך. ואז יזכה לברך בניך בקרבך שכל זרעו יהיה זרע ברך ה'.
המלאכים שוברים את עיניו ומייסרים אותו
מובא בזוהר הקדוש (פרשת פיקודי דף רס"ג א'), והעתיקו הראשית חכמה (שם), שבהיכל אחד של היכלות הטומאה ישנו ממונה אחד (ששמו דומה), ותחתיו ישנו ממונה אחר שאלף ורבבות [מלאכי חבלה] תחתיו, (והממונה הזה נקרא "פתות" [והטעם מפני] שהוא עומד לפתות את בני האדם), וזה הוא ששורה אצלו [היינו אצל האדם], ומטה אותו להסתכל ולהתבונן במה שלא צריך, בכמה זנונין ובכמה נאופין, וכל אותם [אלפים ורבבות] שעמו, כולם עומדים אצלו והולכים לפניו ומכריחים אותו [את האדם], להטות עיניו ולהסתכל במה שלא נצרך [דהיינו בראיות אסורות]. וזה הוא סרסור רע לכל אותם רעות [לכל אותם עוונות רעים]. והוא עומד על הקבר מזמן שנידון הגוף ההוא, "ושובר את עיניו", בגלל שהוא פתח אותם כשהיה בעולם הזה, ושלו הם, ובאותו מקום [היינו בקבר], נידונת הנשמה עד שנכנסת למקום שנקרא בור, וכמה נחשים וכמה עקרבים יש שמה, [דהיינו מלאכי חבלה בדמות נחשים ועקרבים], וכולם עוקצים את הנשמה, ותופסים אותה ודנים אותה.
ומכאן תוכחת מגולה "מתוך אהבה", לכל אותם יהודים יקרים, שאינם יודעים את חומרת האיסור, וצופים בתכנים אסורים וטמאים, ורואים שם כל מיני מראות אסורות, וישנם אנשים שמדברים שם שהם בהגדרת רשעים, שיש איסור להסתכל־בפניהם, חוץ מראיות אסורות שיש שם, וכן ניבול פה, חנופה, ליצנות, לשון הרע, בזיון חכמים, שפיכת דם של אנשים, ביטול תורה, וכיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית בעיניו כהיתר, [וי"א כמצוה]. ומתרצים את עצמם שאינם מתכוונים, או שעליהם זה לא פועל, וכל זה תירוצי היצר, מחמת שקשה לפרוש למי שרגיל במכשיר זה, וכדאי להם מבעוד מועד להפסיק ולהסתכל, ולהנצל מכל מה שכותב הזוהר, וספרים הקדושים, וכן להנצל ממליוני עבירות שמצטרפות במשך ימי שנותיו של האדם. וכן ישנו חרם על מי שמסתכל בזה, שבו יש קללה, נידוי, (והכל לשונאי ישראל), ולא שומעים את תפילתו.
מה הוא הטוב האמיתי
עוד הובא בזוהר הקדוש [פרשת פיקודי דף רס"ה ע"ב], שבהיכל הרביעי של הטומאה ישנו רוח אחד חזק מאוד שהוא שולט על כל אותם רוחות שבהיכל הרביעי, והוא נקרא "אל נכר".
ואותו רוח מפתה את אלו שלומדים תורה, או שבאים לבית המדרש, ואומר להם למה (ח"ו) אתם באים לבית המדרש ללמוד תורה, יותר טוב לכם ללכת בדרך של אותם אנשים שמתגאים על בני אדם, והולכים אחר נשים שפיראן, ומתענגים בתענוגי העולם. [והולכים ומסתובבים ברחובות ומטיילים וצופים בכל מיני מכשירים, ויודעים מה מתרחש בעולם].
[ואם ישנו איזה פתי שמתפתה אחריו], כיון שהאדם מתפתה אחריו, אז כל הרוחות הולכות ומשוטטות אחריו, שהם נמצאים תחת אותו הרוח [שנקרא "אל נכר"].
והם מטמאים אותו בעולם הזה, ומטמאים את נשמתו בעולם הבא, והם נקראים "צואה רותחת", [שאז מראים לאדם איזה טעם יש לתאוות העולם הזה, ואלו הם האומרים לאדם לצאת מבית המדרש. כן הוא "במתוק מדבש"], והם תמיד עומדים (ב"מ) לטמא את האדם.
מכאן ילמדו כל אותם אלו שיש להם דמיונות ומחשבות (ח"ו) למה לבוא לשיעור תורה, או מה אני עושה בשיעור תורה, או למה אני לומד בישיבה או בכולל וכו'. ידעו נאמנה שמחשבות רעות אלו באות על ידי רוחות רעות שמסתובבות באויר, וזה הנסיון של האדם שאם הוא שומע להם הוא נופל בפח, בבור עמוק, ומכניס את עצמו ח"ו למיטה חולה.
וזה כמו איזה מחבל שעוצר את רכבו, ואומר לאדם מילים הכי יפות בעולם שהוא יקפיץ אותו להיכן שהוא רוצה, ומאריך בדברי חנופה ופיתוי והכל כדי לרוצחו במיתה משונה, ולבסוף אף לשרוף את גופתו, האם האדם ישמע לו? בודאי שלא.
וכאן הרוחות האלו לא רוצחות את גופו בלבד, אלא בפיתויים שלהם רוצחים גם את נשמתו, ומאבדים את עתידו הרוחני, ואת הגן עדן שלו, וגם לבסוף יכניסוהו לגהינם לנצח נצחים.
ובאים לאדם בפיתויים שונים כאילו שרוצים את טובתו והנאתו. וזה כמו גלולות רעל בטעמים שונים שמניחים לחולדות ועכברים כדי לפתותם .לאכול, ובהתחלה הם אוכלים ונהנים, אבל בסוף הם נרדמים לעולם.
האדם צריך להזהר לא להיות בעל חי, ולהתפתות אחר יצרו כשה לטבח יובל, וכן לא יתפתה לכל מיני חברים שבתוכם נמצאים כבר אותם כוחות טומאה, ויציל את עתידו הרוחני והגשמי שלו ושל צאצאיו, ויקנה בזה את העולם הזה ואת העולם הבא. (ע"כ מספר קדושת העיניים)