פרשת וירא - חס"ה לשבת
מדוע ה' הפך את סדום ועמורה ללא כל התראה מוקדמת? מדוע רבי ישראל מסלנט נטל את ידיו בצמצום לפני התפילה? והאם מותר לענות אמן בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש? • חידוש סיפור והלכה לפרשת וירא
רבי יוסף שמואלי | י"ח חשון התשפ"ד | 02.11.2023 | 12:15
חידוש
"וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם" (יט, כד)
צריך להבין מדוע ה' הפך את סדום ועמורה ללא התראה בטרם ההפיכה, ואילו בנינוה כתוב ששלח את יונה הנביא להתרות בהם 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת'?
ויובן ע"פ משל לאחד שנתמנה להיות פקיד בבנק, והיה הלה מקבל את כל באי הבנק בסבר פנים יפות, אך דא עקא, שלא מצא את ידיו ורגליו בחכמת החשבון, והיה מזכה את החייב ומחייב את הפטור, כשמוע המנהל כי כן הוא מיהר לשלחו עד מהרה. למחרת היום הביא פקיד חדש שהיה בקיא נפלא בתכונות החשבון, אלא שחסרון היה לו, שהתנהג ברוגזה ובקפידה אל באי הבנק, ניגש אליו המנהל והזהירו שיתנהג בשובה ונחת אל קהל הפונים אליו. עתה ישאל הרואה מאי בין הראשון לשני, הרי שניהם לא נהגו כהוגן, ומדוע זה רק הוזהר לשנות הנהגתו, וזה מצא עצמו בבית ללא כל הזהרות מוקדמות?
אלא, כי כל הרוצה לעבוד בבנק, מחוייב לדעת את ה'יסוד' - הבנה בעניני ממון, שהרי שם הוא מקום מסחר המעות, ממילא אם יש לו ידיעה טובות בענייני ממון, עדיין אפשר לסבול שאר חסרונות שיש לו, אבל אם הוא חסר את ה'יסוד', אף אם בשאר ענינים יש לו מעלות, מה לו ולבנק...
כיוצא בזה, מיסוד קיום העולם שיהא האדם בעל חסד ומידות טובות כמו שכתוב (תהלים פט, ג) "עולם חסד יבנה", על כן, אם יש בו מידות טובות, עדיין אפשר לסבול את שאר חסרונותיו, משא''כ אם את היסוד אין לו מה יועילו כל שאר מעלותיו.
סיפור
"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (יח, ד)
מעשה בהג"ר ישראל מסלנט זצ"ל שסר פעם ביחד עם חברו ר' מרדכי מלצר לבית כנסת קטן אחד באחת הסימטאות שבוילנא להתפלל תפילת מנחה. ר' מרדכי נטל ידיו מתוך הכיור שבבית הכנסת בשפע ובהידור, ואילו ר' ישראל הרטיב מעט את ידו וכמעט לא השתמש במים.
שאלו ר' מרדכי בתמהון: "האם אין כבודו נוהג ליטול ידיו לפני התפילה", "כן - השיב ר' ישראל - גם אני רגיל להדר בזה, אבל כפי הנראה לי יש בבית מדרש זה מספר מסוים של מתפללים ולא שכיחים בו אורחים. השמש בודאי מכוון להכין מים לפי צורך המתפללים הקבועים אם אנחנו נבזבז הרבה מים עלול חסרונם להיות ניכר לאחד הגבאים, והלה יתרעם על השמש ויעכב לו את משכורתו. ונמצאנו אנחנו חייבים בקיפוח פרנסתו". (המאורות הגדולים עמ' ל).
הלכה
הלכות תפילין
א. אחר שהתעטף בטלית יניח תפילין, שמעלין בקודש. ויכוין בהנחתם שציונו ה' יתברך להניח ארבע פרשיות אלו על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, שישעבד לקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור האדם את הבורא יתברך וימעט הנאותיו.
ב. סדר הנחתם: בתחילה יקשור תפילין של יד בזרוע השמאלי (מי שהוא שמאלי יקשור על זרוע ימין) על הקיבורת (במקום התפוח) וימשוך הרצועה אל הזרוע ויכרוך 7 כריכות שלימות. אח"כ יניח תפילין של ראש באופן שיהיו מונחים על השערות ממש ובין העיניים [וגם מי שנשרו שערות ראשו יכוין להניח במקום בו היו לו שערות]. ויזהר מאוד שהתפילין לא ירדו למצח, כי נקרא שלא מניח תפילין כלל וברכתו לבטלה.
ג. אסור לדבר בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש ואפילו לא לתת צדקה בזמן זה. וכן אסור לענות אמן או ברכו או קדושה עד שיניח תפילין של ראש.
ד. ראוי לכל אדם נשוי להניח גם תפילין של רבינו תם.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!