פרשת לך לך - חס"ה לשבת

"תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָֽרְכֻשׁ קַח לָֽךְ" (יד, כא)

כך אדם צריך לומר ליצר: תן לי הנפש - את הרוחניות, והרכוש קח לך - את הגשמיות.

פעמים רבות קורה שכדי למנוע עבירה מסויימת, יש צורך להוציא ממון ואז המלחמה קשה מאוד. במקרה כזה צריך לומר ליצר חד וחלק: הרכוש קח לך! שכן הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (יו"ד קנז, א) כי מה שנאמר יהרג ואל יעבור זה דוקא בשלושת העבירות החמורות, אבל בשאר עבירות אמנם יעבור ולא יהרג, אבל גם עליהם חייב ליתן את כל ממונו כדי שלא יעבור על שום עבירה מהתורה, שנאמר "ואהבת את ה' וגו' ובכל מאודך", מאודך זהו ממונך.

ומעשה שהיה בבעל מפעל של תפילין שהיה מזלזל במצוות, וקרה יום אחד שנפסלו בתים רבים לתפילין, ובעל המפעל רצה למכרם ככשרים. אחד העובדים קינא קנאת ה' וחתך את הבתים הפסולים באופן שאי אפשר למכרם. כשהבחין בעל הבית מה שנעשה כעס מאוד ואיים על אחד העובדים שאם לא יגלה לו מי עשה זאת הוא יפטר אותו מהעבודה. אותו עובד ידע שלפי ההלכה צריך אדם למסור כל ממונו ואל יעבור על לאו אחד מהתורה, במקרה הזה של איסור לשון הרע. וכן עשה שלא גילה והפסיד את מקום העבודה. והקדוש ברוך הוא שילם לו שכרו. כשהתפטר ממפעל התפילין פתח עסק פרטי ושרתה ברכה במעשה ידיו, לבד מהשכר העצום הממתין לו בעולם שכולו טוב בעבור שכבש יצרו מלדבר לשון הרע (לבוש יוסף).