חידוש סיפור והלכה קצרים שתוכלו לומר בשולחן שבת
חס"ה לשבת פרשת נשא
רבי יוסף שמואלי | ג' סיון תשפ"ג | 23.5.2023 | 16:30
חידוש
"וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה" (ה, י)
הנה יש אנשים שסבורים שהכספים שיש להם באוצרות - שלהם הוא. ומה שהם נותנים כספים לכל מיני ענינים שבקדושה ולמצוות - איננו שלהם.
אמנם נהפוך הוא. כי אותם הכספים שנותנים לענייני קדושה, זהו הכסף האמיתי שהוא שלהם, כי רק הוא נשאר להם ומגן עליהם. ואילו שאר הכספים אינם נחשבים שלהם, שהרי האדם משאיר אחריו הכל בעוה"ז.
וזהו שאמר הפסוק, "ואיש את קדשיו" ־ אדם שנותן את כספיו למטרות קדושות, וכן "איש אשר יתן לכהן" - אדם שנותן כספיו לכהנים, לתלמידי חכמים, "לו יהיה" - דוקא הכספים הללו נזקפים לזכותו, ואלו הם שלו גם לעתיד לבוא (מעיינה של תורה).
סיפור
"וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן" (ה, לא)
ארע פעם ואחד הקצבים בעיירתו של החפץ חיים נתפס במכירת בשר טרפה, וכמובן שהועבר מיד מתפקידו. בא הקצב לפני, סיפר החפץ חיים, והביע חרטה גמורה על מעשיו, הבטיח בכל ההבטחות שבעולם לבל ישוב לכסלה, והתחנן בדמעות שאחזיר לו את תעודת הכשרות. מאחר שנוכחתי שהלה מתכון ברצינות להבטחותיו, ונכרים דברי אמת, ומאידך היה האיש בעל משפחה גדולה ומצוקתו הכלכלית היתה עצומה, שתפתי את מדת הרחמים במדת הדין והחזרתיו לכשרותו. ועל החטא עצמו קנסתי אותו בסכום כסף גדול שינתן כתרומה לבית הכנסת המרכזי שבעיירה. הקצב לא האריך ימים לאחר אותו מעשה, וכעבר זמן קצר הלך לעולמו.
באחד הימים, המשיך החפץ חיים לספר, בעוד אני לומד כדרכי בעזרת הנשים שליד בית הכנסת, נפלה עלי תרדמה, ובחלומי והנה מופיעים לפני שלשה אנשי צורה, והגדול שביניהם פונה אלי בשאלה: ר' ישראל מאיר, הלא תזכור את המאורע עם אותו קצב שקנסת אותו בתרומה לבית הכנסת. אמור נא אפוא, מה היתה כוונתך בקנס זה, האם רק למען יזהר להבא וישמר את עצמו לבל יכשיל עוד את בני העיר, וכן לטובת הצבור למען ישמעו וייראו. או שכוונתך בקנס היתה גם למען תהיה לנענש כפרה על עוונו.
בשומעי את הדברים רתת וחלחלה אחזוני, ולא יכולתי להוציא הגה מפי. אבל ראש המדברים הרגיעני ואמר, שימתינו לי עד שתתיישב דעתי.
כשנרגעתי, הרהרתי בלבי מה היתה אכן כוונתי, והשבתי שעד כמה שאני זוכר, הטלתי עליו את הקנס לשם עונש, ולא לשם כפרה. האורחים הודו לי על תשובתי, ופנו לדרכם. כשהתעוררתי מתרדמתי, היה ראשי כבד עלי, לא יכולתי למצא מרגוע לנפשי, חזרתי לתלמודי, והנה שוב נופלת עלי תרדמה. הפעם הופיע הקצב בעצמו, כשהוא כולו רצוץ ושבור, והחל לטעון כנגדי בקול בוכים: אוי רבי, ראה נא מה עוללת לי בתשובתך לבית דין של מעלה. כשעמדתי בדין, והקטגור תבע לדון אותי לחיוב בעוון האכלת טרפות, טענתי שכבר התכפרתי בקנס שהטלת עלי.
הקטגור טען כנגדי ואמר שהקנס לא היה לשם כפרה, אלא לשם אזהרה להבא בלבד. ובית הדין החליט לשאול את פיך, על כוונתך. ומאחר שתשובתך היתה שלא התכונת לכפרה, יהיה עלי עתה לעבור יסורי גיהנום קשים ונוראים כדי להזדכך מאותו עוון... כך סיים את דבריו והלך לו. אמר החפץ חיים: כיון שעול הרבנות בכללו היה למורת רוחי, הרי לאחר מעשה זה, גמלה בקרבי ההחלטה להסתלק מן הרבנות לגמרי.
הלכה
חיוב לימוד תורה
א. כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה. בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול שתשש כחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה". ותחלת דינו של אדם על תלמוד תורה, ואחר כך על שאר מעשיו.
ב. חייב אדם לשלש תלמודו בכל יום ויום, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש "בתלמוד", כיצד, הרי שהיה עוסק במלאכתו לפרנסת בני ביתו שלש שעות ביום, ונשארו לו תשע שעות, יעסוק בשלש שעות מהן במקרא, ובשלש שעות במשנה, ובשלש שעות בתלמוד ופוסקים, להבין ולהורות הלכה למעשה. וללמוד דבר מתוך דבר, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. במה דברים אמורים בתחלת לימודו של אדם. אבל כשיגדל בתורה יפנה כל עסקו בתלמוד ובפוסקים לפי רוחב לבו ויישוב דעתו, שיפלפל בדברי תורה וילמוד דבר מתוך דבר להורות הלכה למעשה, ובעתים מזומנות יקרא מקרא וישנה משנה כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה.
ג. כל מי שאי אפשר לו ללמוד כראוי מפני רוב טרדותיו, או מפני שאינו יודע ללמוד, יתרום בעין יפה לישיבות ולמוסדות התורה, או יחזיק בתלמיד חכם השוקד על לימודו, ויהיה נחשב לו כאילו עסק בעצמו בתורה. וכמו שמצינו ביששכר וזבולון, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא, ומביא סחורות באניות ומוכרם, ונותן ליששכר כל צרכו, כדי שיעסוק בתורה. ואף על פי כן אף המחזיק שהוא בבחינת "זבולון", לא יתבטל לגמרי מלימוד תורה, אלא יקבע זמן ללמוד הלכה, לדעת מה יעשה ישראל, ולקיים המצות, ולשמור השבת כהלכתה, שאם לא ילמוד, היאך יקיים.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!