חסה לשבת פרשת במדבר

"ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחותיו על בית אבתיו" (ב, לד)

אמרו בשם החפץ חיים זצ"ל: אם אחד מישראל הוא יהודי שלם בביתו, אז בדרך הוא חצי יהודי. ואם הוא חצי יהודי בבית אז הוא רבע יהודי בהיותו בדרך. כי כשהאדם בביתו, בדרך כלל מתנהג הוא בדרגה הכי גבוהה, כי הבדידות מעלה את האדם, לא כן בהיותו בדרך מאחר שעיני בני אדם עליו מתחשב הוא עם דעתם ורוצה להתכבד בפניהם.

וכאן רמזה התורה שעל האדם לעשות תמיד "ככל אשר צוה ה'" הן כש"חנו לדגליהם" והן כש"נסעו איש למשפחותיו" (לבוש יוסף).

"ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא" (א, ד)

בפסוק זה באה התורה ללמדנו שאין גדלות האדם נמדדת לפי זכות אבותיו ולא לפי יחוס משפחתו אלא צריך כל אדם לחוש בעצמו כי רק ממנו נמדדת חשיבותו וזהו מה שאומר הכתוב "איש ראש לבית אבותיו הוא" כל אדם הוא ראשון לשלשלת יוחסין.

ומסופר על הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק, שכאשר היה ילד רך בשנים פרצה פעם דליקה בעיר מגוריו. באותו זמן היו רוב הבתים עשויים עץ, ולכן כילתה האש במהירות בתים רבים של יהודים, וגם בית אביו של מנדלי (רבי יהודה ליבוש) עלה בלהבות. אמו של מנדלי חרפה נפשה והוציאה את הילדים מן הבית הבוער. אחר כך ניצבה במרחק מה מן השריפה ופרצה בבכי מר.

אמר לה מנדלי הקטן שהיה אז כבן עשר: כלום ראויים הם בית של עץ ורהיטים העשויים עץ, שתשפכי דמעות שליש עליהם? ליטפה האם ראשו של בנה הקטן והשיבה: בני יקירי, בשעה זו אינני בוכה על הבית העולה באש ולא על הרהיטים הנשרפים עמו, אולם אני מצרה על מגילת היוחסין היקרה שלנו שנותרה בביתו ובשעה זו היא הולכת ונשרפת כליל.

ניחם מנדלי את אמו הבוכיה ואמר לה: אל תבכי אמא! הנני מבטיח לך שכאשר אגדל בעזרת השם אכתוב לך מגילת יוחסין חדשה שתתחיל בי (לבוש יוסף).

הלכה

חודש סיון

א. ערב ראש חודש סיון הוא שעת רצון לתפילה על חינוך הילדים, וראוי לומר אז את תפילת השל"ה הקדוש.

ב. בערב ראש חודש סיון צריך לטבול במקוה טהרה לכבוד הימים הקדושים הבאים לקראתנו, ויעשה הוא ואשתו בדק בית מה צריך תיקון; אם בלימוד התורה, במצוות, בכשרות, בחינוך הילדים, בענייני קדושה, לשון הרע וכל כיוצא בזה.

ג. נכון להתנהג בקדושה ובטהרה כל אלו הימים שמערב ראש חודש סיון ועד חג השבועות לשקוד על תלמודו ביתר שאת, ולכל הפחות יעשה כך בשלושת ימי ההגבלה (שלושת הימים הסמוכים לחג השבועות), וזו סגולה להצלחה בכל השנה לעלות בתורה ויראת שמים. ויפרוש עצמו מענייני העולם הזה, ובזה יזכה להוסיף הארה גדולה לנשמתו.