חסה לשבת פרשת אחרי מות קדושים

"הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (טז, טז)

כאשר מידת הרחמים מתעוררת לבוא לעולם, מתלבשת השכינה בדמות אשה ־ אם. מדוע דוקא בדמות אם, - אומר הגאון רבי חיים מוולאז'ין - משום שדרך העולם היא שלמרות שהן האב והן האם אוהבים את תינוקם אהבה עזה, שניהם מחבקים ומנשקים אותו בכל לבם, בכל זאת כאשר מתלכלך התינוק, האב מגלה חוסר אונים ואין בסבלנותו לטפל בו עוד, ורק האם היא שנוטלת אותו ומטפלת בו, רוחצת ומנקה אותו, ולא עוד אלא שגם כשהוא מטונף אין היא סרה ממנו ואינה נרתעת מלחבק ולנשק אותו.

השכינה הקדושה, שוכנת עם ישראל אף בטומאתם, כמאמר הכתוב "השוכן אתם בתוך טומאתם" וכפי שכתב רש"י. גם בשעה שבני ישראל מתלכלכים בעבירות - שכינה עמהם, ואז מתגלה השכינה בדמות אשה, דמות אם המבקשת לרחוץ את בניה מעוונותיהם ולטהרם ולשחררם משביו של היצר הרע.

בספר 'ילקוט מעם לועז' (עמוד ריד, על הפסוק כאן) מובא מעשה פלא במי שהכשיל אחרים באיסור שעטנז, וזה לשונו, מעשה היה בחייט יהודי שלא היה זהיר באיסור זה ותפר בגדיהם של יהודים כלאים. אחרי שמת אותו חייט, לא עברו ימים מרובים ומצאוהו מחוץ לקברו מוטל באמצע בית החיים. אמרו האנשים, ודאי מקרה הוא כפי שאירע תכופות, שלא העמיקו כל כך הקבר באדמה, ובאה חיה וגררה אותו ממקומו. וחזרו וקברו אותו בכבוד הראוי, וכשהלכו למחרת לראותו שוב מצאוהו בחוץ. תמהו האנשים הרבה ואמרו, 'אין זה לחנם'.

הלכו וסיפרו הדברים לרב העיר, שהיה אדם גדול מאוד. עמד הרב והלך לבית החיים, וערך תפלה כדי שהחייט הזה ידבר ויספר על איזה עון אין הארץ רוצה לקבל אותו. פתח הנפטר פיו ואמר, 'כי עונש זה מגיע לי על שהכשלתי ישראל בבגדי כלאים, ומאחר שהארץ היא מלבוש האדם אחרי מותו, אין היא רוצה לקבלני והשאירה אותי ערום' והרב התפלל שהאדמה תקבלו ויתן דין לעולם הבא.

הלכה

פסח שני

א. ביום שישי הקרוב י"ד באייר הוא פסח שני ואין אומרים בו תחנון, ונפתחים ביום זה שערי שמים למי שרוצה לעשות תשובה משך שבעה ימים. ונוהגים לאכול בו מצות.

ב. יש נוהגים ביום זה לילך לקברו של ר' מאיר בעל הנס זיע"א הנמצא בטבריה על יד חמי טבריה, ומנהג טוב הוא אך לא ברור אם הוא יום פטירתו.