חידושים קצרים על מגילת אסתר
ט' אדר התשפ"ג | 2.3.2023 | 12:30
המולך מהודו ועד כוש
"המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה" (אסתר א, א). ואמרו במדרש מגילת אסתר (הובא בסוף ספר מנות הלוי), שהיה מולך על מאה מדינות ביבשה ועל 27 מדינות בים, ורמז יש לזה מהפסוק "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ, ואיי הים" (אסתר י, א). מ"ס בגימ' מאה, והם המדינות שמולך עליהם בארץ - ביבשה. "ואיי" בגימ' עשרים ושבע, והם המדינות שמולך עליהם באיי הים. (פירוש הגר"א אסתר א, א)
ושתי המלכה׳ עשתה משתה נשים וכו' ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר וכו' להביא את ׳ושתי המלכה׳ ותמאן ׳המלכה ושתי׳ וכו', ויאמר המלך לחכמים וכו' כדת מה לעשות ׳במלכה ושתי׳ וכו׳ ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו עותה ׳ושתי המלכה׳ (א, ט-יט)
הגר׳׳א מוילנא זי"ע (עי' בפירוש הגר"א למגילת אסתר א, יב-טו) הסביר מהלך נפלא עד למאוד - מדוע פעמים נכתבה ושתי בשם ׳ושתי המלכה׳ ופעמים ׳המלכה ושתי׳. דהנה ידוע שאחשורוש לא היה מזרע המלוכה, וושתי אשתו היא היתה ה׳כסוי המלכותי׳ שלו, שהרי היא היתה הדור הרביעי לנבוכדנצר הרשע, ולכן כשקרא לה אחשורוש, אמר להביא את ׳ושתי המלכה׳ דהינו היא סתם ושתי, בזכותי היא מלכה. אך כשהיא מאנה לבוא נאמר: "ותמאן המלכה ושתי׳׳, לומר לך שהיא מלכה בזכות עצמה ורק אחרי שהיתה מלכה נקראה ושתי. והנה, בשעה שמבקש אחשורוש לדעת איך להגיב לסירובה המבזה של ושתי לבוא על פי הזמנתו, שואל אחשורוש "מה לעשות במלכה ושתי" וממוכן עונה: ׳׳אשר לא תבוא ושתי", ולכאורה למה שינה כאן אחשורוש וכיבדה קודם בתואר המלכה ואחר כך בשמה - מה שלא עשה עד כה? אלא שכנראה המלך תפס את עצמו, ופחד שיהרגו אותה ולכן שאל מה לעשות ב׳מלכה ושתי׳ ובכך רצה לרמז להם שלא יפסקו את דינה למוות, אך המן שהיה לו חשבון ארוך עמה, חפץ במותה ולכן אמר "אשר לא תבוא ושתי" - היא סתם ושתי, ואם תהיה אחרת במקומה היא תהיה לא פחות טובה.
וממשיך הגר"א זי"ע ואומר, שכל המהלך הנ"ל מרומז בטעמי המקרא באופן מיוחד על המילים ושתי: שכן אם נתבונן, נראה, שבפעם הראשונה בה מוזכרת ושתי המלכה - "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים", מטעמות המלים "ושתי המלכה" בטעם ׳זקף׳ קטן שכן אחשורוש אמנם טען בדיוק כך, שהוא זה שזקף את ושתי שהיתה קטנה ופשוטה עד לנישואיה עמו. לאחר מכן מוזכרת ושתי בפסוק: "להביא את ושתי המלכה", כאשר כאן הטעמים על המילים "ושתי המלכה" - ׳דרגה תביר׳ והמשמעות - שצעד זה, נועד לשבור את דרגתה ואת מעמדה של המלכה ושתי. אולם המלכה אינה נענית בקלות, ובפסוק נאמר: "ותמאן המלכה ושתי", והטעמים במילים אלו ׳מונח רביעי׳ שכן ושתי היתה דור רביעי לנבוכדנצר המלך, וכרגע היא עומדת להסתלק מן המלוכה, דהיינו מונח רביעי. וכאן מגיע אחשורוש ומבקש מהשרים עצה "כדת מה לעשות במלכה ושתי", כאשר הפעם הטעמים הם ׳טפחא אתנחתא׳ כביכול מבקש המלך משריו מעט אתנחתא... רגיעה ושיקול הדעת, לפני שהם חורצים משפט בנושא אשר יש לו השלכות כל כך משמעותיות בשל מעמדה המיוחד של המלכה. אבל המן לא מוותר והוא אומר: "לא על המלך לבדו עותה ׳ושתי המלכה׳ והטעמים הם" ׳מנח אתנחתא׳ כלומר: המן ממליץ להניח לאתנחתא, לשקול הדעת ולרגיעה, אלא להעניש את המלכה תיכף ומיד במלוא חומר הדין! וההצעה שלו הנה: "אשר לא תבוא ושתי" - והטעם הוא" ׳קדמא ואזלא רביעי׳ כביכול אומר הוא: תקדים ותלך מכאן אותה ושתי שהיא דור רביעי לנבוכדנצר. (טעם הצבי)
איש יהודי וכו' מרדכי בן יאיר... איש ימיני
איש יהודה היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (אסתר ב, ה).
איש יהודי - 'יהודה' – הודה על האמת, ועל כך זכה שעל שמו נקראנו 'יהודים' – 'יהודי', ובאותיות יהודה יש שם הוי"ה ברוך הוא, שמורה היה הוה ויהיה, והוא רמז איש יהודי - היה, והוא הוה בכל דור, ויהיה תמיד, ולא יעבור מתוך היהודים בחינת יהודי.
ושמו מרדכי - הארת בחינתו היה 'רב חסד' גימ' מרדכי, וזהו בכל דור ודור יש צדיקים שהם אנשי חסד, ומעוררים בפעולתם רב חסד, היינו החסד הגדול המשפיע על כל העולמות מאין סוף עד אין תכלית.
בן יאיר - שנלקח ממקום המאיר באור זך ובהיר.
איש ימיני - כשמו כן הוא שהוא בחינת רב חסד, שהוא מצד הימין, וזהו בכל דור ודור. (ע"פ דגל מחנה אפרים פרשת כי תשא דרוש לפורים)
מרדכי - מרי דכיא
מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן מרי דכיא (חולין קלט:). פירוש הפשט - הוא טיפה טהורה. אמנם רמז יש בזה, ה' יתברך נקרא טהור והוא אדון הכל, ועל ידי שהצדיק מושל ביראת ה' נקרא 'מרי דכיא', כביכול אדון על הקב"ה הנקרא טהור, ומי הוא זה הצדיק? זה המשבר תאות היצר הרע ועושה רצון הבורא, הוא המהפך גזירת הבורא מרעה לטובה. ולזה נקרא ה' יתברך 'אלהי יעקב' כלומר שעושה הרצון של יעקב לרומם קרן ישראל להפך הכל, מרעה לטובה כרצון הצדיקים שנקראים בשם יעקב.
וזה פירוש הפסוק: "מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב, ההפכי הצור אגם מים..." (תהלים קד, ז). דהנה מדת הדין נקרא אש, ומדת החסד נקרא מים, ועל ידי שהצדיק משבר תאות היצר הרע יש בכוחו להפך הדין לרחמים וחסד, וזהו "ההופכי הצור" שהוא אש, נהפך ל"אגם מים" – לחסד. וזהו שאמר הכתוב (נחמיה ט, ח): "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ומצאת את לבבו נאמן לפניך". כמבואר ברבותינו ז"ל שבכבשן האש של אברהם נעשה שם מים כלומר מן הדין (אש) נתהפך למים (חסד), וזאת בזכות משום ומצאת את לבבו. כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות נד. ועי' בירושלמי סוף ברכות) "בכל לבבך" (דברים ו, ה) ביצר טוב וביצר הרע, על ידי שאברהם אבינו שיבר תאות היצר הרע ועבד את ה'. (קדושת לוי דרוש לפורים עמ' קנו)
פתחיה זה מרדכי
יש מדרש פליאה, וכן הוא בגמרא (מנחות סה.): פתחיה זה מרדכי, שנאמר: "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד" (איוב ח, ז). וצריך להבין את הקשר בין דברי המדרש לפסוק?
ביאור נפלא לדברי מדרש אלו שמעתי מפי מו"ר חכם יוסף עדס זצ"ל, כי ג' אותיות ראשונים של מרדכי עולים חצי מספר של ג' האותיות הראשונים של פתחיה, על דרך זה: אות פ', נחלקו לשנים שוה אות מ'. ת' נחלקו לב' שוה אות ר'. ח' נחלקו לב' שוה אות ד'. הרי מר"ד משם מרדכי. אבל שני אותיות אחרונות של מרדכי עולים למספר כפול משני אותיות אחרונות של פתחיה. י' נכפילו בשנים הרי כ'. ה' נכפיל בשנים הרי י'. וזהו שאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. וכך: והיה ראשיתך מצער - אותיות ראשונות מצער, נחלקם וזה מר"ד. ואחריתם - אותיות אחרונות ישגה מאד, שהרי הם נכפלים, ואז נקבל מרדכי. (אוהב ישראל מאפטא לפורים ד"ה מצאתי)
ויהי אומן את הדסה
בספר דגל מחנה אפרים (דרוש לפורים ד"ה עוד ירמוז ויהי) כתב כי במגילה נרמזת מעלת עסק התורה, ואביא לפניך לשון קדשו: יובן על דרך "ואהיה אצלו אמון" (משלי ח, ל). ובזוהר הקדוש (וילך דף רפה ע"א) דרש אל תקרי אמון אלא אומן. נמצא שעל ידי התורה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. וידוע שהצדיקים בחידוש תורתם שמחדשים בוראים גם כן שמים וארץ חדשים ונתחדש על ידיהם תמיד מעשה בראשית, וידוע שמעשה בראשית נקרא מלאכה כמו שכתוב "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו וגו'" (בראשית ב, ב). והקב"ה האומן הגדול על ידי כלי מלאכתו היינו התורה ברא כל מלאכתו, וכן הוא בצדיקים על ידי התורה שמחדשים בה נתחדש מעשה בראשית ונעשים הם אומנים, שעל ידם נעשית המלאכה. ודבר זה רמוז במה שכתוב על מרדכי הצדיק "ויהי אומן את הדסה" (אסתר ב, ז) היינו על ידי התורה שנקרא חיים גימ' הדס עם הכולל, ללמדנו שעל ידי התורה היה בורא שמים וארץ חדשים.