חייו ופעליו • ליומא דהילולא א' אדר
א' אדר התשפ"ג | 22.2.2023 | 21:30
רבינו צדקה חוצין נולד בבגדאד ביום ח׳ שבט שנת תרל״ו לאביו רבי משה חוצין. רבינו הוא דור חמישי לרבי צדקה חוצין הראשון ראש רבני בגדאד בעל שו״ת "צדקה ומשפט". רבינו כבר מילדותו התפרסם כנער חרוץ ושנון ובעל מידות רמות ונעלות. אביו רבי משה נמנה על פרנסי הקהילה ונודע כרודף צדקה וחסד, וכמדקדק במצוות. בילדותו למד רבינו "במדרש תלמוד תורה" ולאחר מכן למד "במדרש בית זילכה" שם הסתופף בצילו של מורו ורבו המובהק רבי יוסף חיים. רבינו למד אף אצל רבי אלישע דנגור שכיהן לימים כ״חכם באשי" של בגדאד וכן בישיבת דודו רבי משה רפאל חוצין זיע״א.
בהגיעו לפרקו נשא רבינו לאשה את הרבנית נועם ביתו של דודו רבי אברהם צדקה. אף היא כבעלה היתה מפורסמת במדותיה הטובות. בתחילת נישואיו פתח מסחר, ובכל זאת היה בא יום יום לישיבה באופן קבוע ולמד עם הרבנים הגדולים... ובבין הזמנים היה ממש עוסק במסחר... ולבסוף בחסדי ה׳ יתברך נפלה לו ירושה ממשפחתו שהספיקה למחייתו, עזב רבינו את המסחר כליל, והתמסר כל כולו לתורה במסירות נפש ובאהבה רבה.
סיפר מו"ר ראש הישיבה רבי יהודה צדקה זיע״א: "דודי רבי צדקה חוצין זיע״א מעולם לא ויתר על תפילה במנין, ולא היה קשה בעיניו שום מאמץ שנדרש כדי להתפלל במנין עם עשרה מישראל. בימי מאורעות תרפ״ט כשהאנגלים הכריזו על עוצר בית בירושלים והיה מסוכן לצאת אל הרחוב, הביא בחשאי עשרה אנשים לבית מיוחד ששכר למטרה זו ברחוב חבקוק, וסיפק להם כל צרכיהם על חשבונו, הכל כדי שישהו שם במשך כל תקופת העוצר ויוכלו להתפלל את כל התפילות בציבור.
גם בימי ההפגזות של הערבים בשנת תש״ח, קיבץ אנשים אל בית מדרשו "שמש צדקה" ברחוב חגי ועשה הכל על מנת שלא יושבתו הממנים שלש פעמים ביום. פעם בזקנותו ירד שלג כבד בירושלים. ההליכה ברחוב לאדם כמותו, היתה בחזקת סכנה שלא יחליק וינזק, אולם רבינו לא ויתר והגיע ברגליו לבית הכנסת מביתו העומד ברחוב שטראוס, כדי להתפלל". וסיפר רבי יהודה שרבינו נפל כמה פעמים אך קם הוא בזריזות לתפילה...
סיפר מו"ר רבי משה צדקה שליט״א על רבינו שהיה דודו: "רבנו היה מקפיד להתפלל בנץ החמה, והנה פעם אחת הזדמן להיות בתל אביב. רבינו שאל את בעל הבית "איפה מתפללים בנץ החמה?" ענה לו: "כבודו חושב שכאן זה ירושלים? אבל יש מנין בנץ החמה במרחק של כשעה דרך". רבינו לא נרתע ואמר "זה לא נורא, אקום שעה יותר מוקדם". הלך רבינו חמש דקות ופתאום ראה אדם שאמר לו הנה פה יש מנין". ("שמחות חיים" עמוד 47).