הלכות שבת • סדר הקידוש ליל שבת קודש

כ"ו טבת תשפ"ו | 15/01/2026 | 20:22

א. אחר התפלה לא יתעכב בבית המדרש בדברי שיחה, אלא ילך מיד לביתו לקדש קידוש היום, שמצוה להקדים לקדש היום, וכל הזריז הרי זה משובח ^א.

ב. אמרו חז"ל, שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק, ושלחן ערוך, ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. על כן יצוה ויזרז לבני ביתו לתקן עניני הבית, ולסדר השלחן בכלים נאים, כדי שבבואו מבית הכנסת ימצא הבית מתוקן ומהודר כראוי ^ב.

ג. אחר תפילת ערבית, יכנס לביתו ויאמר בקול רם ובשמחה רבה: "שבת שלום" כי הוא כחתן המקבל את הכלה בשמחה גדולה ובסבר פנים יפות ^ג.

ד. ינשק ידי אביו ואמו וכתב רבנו האר"י ז"ל ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך ותנשק ידיה ^ד.

ה. יש נוהגים לברך את הילדים בליל שבת לאחר הקידוש ומנהגנו לברך את הילדים קודם הקידוש, לאחר נשיקת יד ימין ^ה.

ו. יסתכל בשני נרות, אע"פ שהדליק שבעה נרות, ויכוין כי שני הנרות הם כנגד זכור ושמור ^ו.

ז. לאחר שיסתכל בנרות צריך לעשות ב' הקפות לשולחן על דרך זה יעמוד במקום שיושב בו אצל השלחן ויאמר בקול "דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין" ותקיף השלחן דרך צד ימין בשתיקה ^ז.

ח. אח"כ יקח בידו שתי אגודות של הדס שכל אגודה יש בה שלשה הדסים ותשתדל שיהיו בהם ג' הדסים משולשים הרומז לג' אבות, בין שתי ידיו, ימנית ושמאלית. ויברך ויריח בהם ויכוין כוונת הריח, ויאמר, "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו" ^ח.

ט. אח"כ יקיף השלחן דרך צד ימין פעם שניה כשההדסים עדיין בידו ויחזור לעמוד במקומו הראשון, וישארו ההדסים ביד ימינו לחיבוב מצוה ויאמר "שלום עליכם מלאכי השרת" וכו' ונוהגים לומר כל חרוז ג' פעמים ^ט.

י. ואחר כך בלי הפסק יאמר תיכף הפסוקים של "אשת חיל", ויכוין שהם כ"ב פסוקים כנגד כ"ב צינורות שלמעלה, שבעת הזאת הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה העליונה מראש כל הכתריםי, ואח"כ יאמר אתקינו סעודתא וכו' ופיוט של רבנו האר"י ז"ל אזמר בשבחין וכו' ועוד יאמר בקשת יהא רעוא ^יא.

יא. יאמר נוסח לשם יחוד המובא בלשון חכמים ויעמדו המקדש והשומעים, ויכוין להוציא י"ח והם יכוונו לצאת י"ח קידוש, והמקדש יגביה הכוס מהשלחן טפח שהוא עשרה ס"מ, ויתן עיניו בו כדי שלא יסיח דעתו ממנו. ויאמר בקול רם ובהתלהבות סדר הקידוש ויתחיל מזמור לדוד ה' רועי ^יב.

יב. אח"כ יתן עיניו בכוס, ויכוין עין גי' חמש הויו"ת כן יכוין בעין ימין ובעין שמאל, וטוב לראות המצח ביין ויכוין מצח גי' הצלחה ^יג.

א. כתב בסדר היום (סדר קידוש, בד"ה ואחר), ואחר שיאמר ערבית לא יתעכב הרבה בבית הכנסת, מפני שמצוה עליו להקדים לקדש היום, וכל הזריז הרי זה משובח, ותיכף בהכנסו לביתו יקדש מיד ולא יתעכב. וכ"כ בשו"ע (סי' רעא סעי' א) כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד. וביאר המג"א (ס"ק א), היינו לקדש, כדי שיזכור שבת בכניסתו. וכ"כ החיד"א (מורה באצבע, סי' ד, סעי' קמו), אחר ערבית תיכף יבא לביתו, יקדש, ויסעד, ולא יעשה כמנהג איזה אנשים שהם יושבים שעה או שתים עם אוהביהם ורעיהם, או מדברים דברים בטלים וכיוצא, וישליכו קדושת שבת אחרי גוום, אל תלך בדרך אתם, מנע רגלך מנתיבתם, יזהר לצרף קדושה לקדושה, ואומר ויכולו בערבית, בעמידה, ואחר עמידה, ובקידוש, אלו הם הנצרפי"ן, ולא יפסיק בין קדושת ערבית, לקדושת קידוש וסעודה, בדברי נרגן המכאיבים נפש יתירה.

ובפרט שלפי סודם של דברים צריך לעשות קידוש מיד לאחר התפילה ולא כאותם שמתפללים מפלג המנחה ובאים לבית ולומדים וממתינים לאנשי ביתם עד שיבואו אלא כדאי שיאחרו להתפלל ויעשו הקידוש לאחר התפילה בלא הפסק. וגם שיש בזה משום שלום בית, או שיש לו משרתים או אורחים ובפרט אורח עני, לא יאחר בכל גווני, כיון שהם מוטלים עליו, אין לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר.

וכ"כ הבא"ח (ש"ב פר' וירא אות יא) וז"ל אחר התפילה ילך לביתו תיכף ומיד יקדש, וכ"כ מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שבת ב הלכות קדוש הלכה ב בהערה) וז"ל כדאמרינן בפסחים (קו.) זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין "בכניסתו", כלומר תיכף "כשנכנס" ליל שבת מצוה לקדשו על היין. ובשו"ת מהרי"ל (סי' קסג), כתב בשם תוס' שאנץ, דהא דאמרינן (בשבת דף קיט:), שני מלאכים מלווים לו לאדם בליל שבת מבהכ"נ לביתו, אחד טוב ואחד רע, כי לפי הסדר שכתב רש"י (ברכות נט:), סדר המזלות שצ"ם חנכ"ל, ותחלת ליל שבת "מאדים", ולפניו "צדק", צדק יוצא ומאדים נכנס, והן הן אחד טוב ואחד רע. וזהו בימי ניסן ותשרי, שהימים והלילות שוים, וראוי לקדש ב"צדק" ולא להמתין עד שיכנס "מאדים". וע"ע בפירוש רש"י (שבת דף קכט:). ע"ש. וכ"כ רבי דוד אבודרהם (דף מג ע"ג), בשם רבנו מאיר. וכן הוא בספר מטה משה (סי' תלה), והוסיף שם בשם מדרש רשב"י, "כי בצאתו מבית הכנסת ובא לביתו בשמחה, באים עמו מלאכים ושכינה על ראשם, כאם על בנים, וכשבא ורואה נר דלוק ושלחן ערוך, שכינה אומרת זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר", עכ"ל.

ומסופר על החפץ חיים כשהיה לו אורחים היה מקדש מיד ומדלג על שלום עליכם ואשת חיל וכו'.

ב. גמ' בשבת (קיט:) וכתב השו"ע (סי' רסב סעי' א), יסדר שלחנו, ויציע המטות, ויתקן כל עניני הבית, כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת. וז"ל היעב"ץ בסידורו (ליל שבת, אות ו), אמרו רבותינו ז"ל שני מלאכי השרת... לכן כל בעל נפש ישתדל בזה, ויצוה את בני ביתו ויזרזם, לתקן עניני הבית, להציע המטה והבית בכלים נאים, ולהרבות בנרות כפי כוחו, ולהטיבם שיהיה אורם מבהיק, כדי כשיבא מבית הכנסת ימצא הבית מתוקן ומהודר כראוי לו. ע"כ.

ג. שעה"כ (דף ע ע"ב בסופו), סידור היר"א (ח"ב דף 266), בא"ח (ש"ב פר' בראשית אות כט), כה"ח (סי' רסב אות ו).

וכתב היפה ללב (ח"ג סי' רעא אות א) וז"ל כשיבא לביתו ותכף שיכנס יתן בקולו עוז לומר לאנשי ביתו שבת שלום בקול רם וזהו דכתי' (ישעיה נח יג) ביום קודשי וקראת לשבת ר"ת בקו"ל.

ד. שעה"כ (דף ע ע"ג) וכתב ינשק ידי אימו ולא הזכיר ידי אביו. סידור היר"א (שם).

וכ"כ החיד"א בספרו מורה באצבע (סי' ד אות קמב) שכתב וז"ל כשינשק ידי אב ואם אחר ערבית באור שבת יכוין לקיים מצות כיבוד אב ואם וכשינשק ידי אימו יחשוב שיש סוד בדבר עכ"ל. וכ"כ הבא"ח.

ונראה מלשון הרב בשעה"כ שצריך לנשק האצבעות בדוקא ועי' עליו בבאתי לגני שם.

ועיין ש"ש (דף צא אות כח-כט) שכתב שנראה מדברי רבנו ז"ל שהנשיקה צריכה להיות ביד שמאל היות ושם שורש הגבורות. ופתח הדביר העלה שאין לנשק רק יד ימין משום דה"ג דיד שמאל הם כלולים בה"ח שביד ימין וכשמנשק יד ימין הם מתמתקים ומקבל שפע מעשרה ספירות. כה"ח (סי' רסב אות יז). ועוד כתב הכה"ח שקודם שינשק ידי אימו יאמר לשם יחוד הריני בא לקיים מצות כיבוד אב ואם לנשק ידי אימי ויהי נועם וכו'. וכתב הרב יעב"ץ בסידורו הנקרא עמודי שמים מנהגן של ישראל לברך הילדים אחד האבות ואחד הרבנים אחר התפילה או הכניסה לבית שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים ביחוד שאין בכחם להמשיך שפע במעשיהם אבל ע"י גדול אמצעי משובח הוא יורד וחל ונאחז בקטנים שעדיין לא טעמו טעם חטא ועל ידיהם הוא מתפשט יותר וגם הילדים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם ונכון הוא ע"כ.

וכוונת הנשיקה היא, כי יכוין הנושק להמשיך שפע והארה משורש החסדים וגבורות שבפה להמתיק ולבסם החו"ג דמנצפ"ך פתוחות וסתומות אשר באצבעות ידי המברך, ואז מתעוררים רחמי המברך ומברכהו.

ה. יש נוהגים לברך הבנים בליל שבת קודש, כי בשבת אין שטן ופגע שיקטרג על הברכה, ואז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים. ויש שלא נהגו לברך הבנים בליל שב"ק.

כשמברך ילדיו ישים ידיו עליהם. י"א שישים יד אחת, כמו שבירך יעקב אבינו לבני יוסף, וי"א שישים שתי ידיו, כמו שבירך משה רבנו את יהושע בעין יפה.

וכתב המעבר יבק (שפתי רננות, פרק מג): "כשישים אדם ידו על ראש הקטן מתברך, שנאמר (בראשית מח, יד) וישלח ישראל את ימינו, וכתיב (שם, ב) ויברכם ביום ההוא לאמר, כי ביד האדם ט"ו פרקים, כמנין ט"ו תיבות שבברכת כהנים, לומר יחילו על ראשך הברכות שבשלשה פסוקים אלו שהם ט"ו.

עוד כתב היעב"ץ בסידורו (סעודה ראשונה, הובא כה"ח סי' רסב ס"ק יז): "ומניחין שתי ידיהם על ראשיהם, כמו שמצינו בכל המברכים, כדרך שנהג משה רבנו ע"ה בעין יפה (במדבר כז, כג), כך ראוי למברך לעולם, כי טוב עין הוא יבורך (משלי כב, ט), וכן כהנים בברכת כהנים בשתי ידיהם... ומה שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שברך אפרים ומנשה כל אחד ביד אחת, לא היתה עינו צרה ח"ו, אלא מפני ההכרח הוצרך לעשות כן.

ו. ויכון שהם זו"ן. זכור - ז"א. שמור - נוק'. עוד יכוין - שאחד כנגד ה' ראשונה דהוי"ה. ואחד כנגד ה' שניה דהוי"ה, ויכוין שיאירו נרות העליונים.

ז. בא"ח (בראשית ש"ב אות כט) ומקורו משעה"כ (דף ע ע"ב) וכ"כ בדברי שלום מנהגי בית-אל וכן הוא בסידור הרש"ש ויש סוד גדול בדבר

והטעם שצריך לומר קודם הקידוש דא היא סעודתא וגו' שהיה נראה יותר לומר תיבות אלו קודם הסעודה ולא עתה. שהרי אומר הוא "דא היא סעודתא".

אבל העניין יתבאר במה שכתב הרב שסעודת הלילה היא נקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין וזהו כי הנוק' דז"א יש לה ג' בחינות.

והיינו במה שנקשרת עמו ונשפעת מהז"א בנה"י בחג"ת ובחב"ד שלו.

ובתחילה דקבלת שבת בהיותה בסוד שדה ואז היא מקבלת מנה"י שלו ואז נקראת "חקל" ואח"כ מקבלת מחג"ת דז"א בברכת מעין שבע ואז נקראת "חקל תפוחין" כי סוד ג' האבות הקדושים הם סוד ג' תפוחין. ועתה בקידוש היא מקבלת מחב"ד שהם מוחין דחב"ד בסוד קדש ולכן עתה היא נקראת חקל תפוחין קדישין.

גם נודע כי בראש הוא מקום החב"ד נמצא שם גם הפה של ז"א והיא אוכלת וניזונת מהפה שלו ולכן סעודת ערב שבת נקראת הסעודה שלה כי היא אוכלת ולא הוא.

ומהאי טעמא פסקו חז"ל אין קידוש אלא במקום סעודה כי הא בהא תליא לכן צריך לומר קודם שיאמר קידוש "דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין" דהגם דהסעודה היא של הנוק' והיא ניזונת ולא הוא מכל מקום כיון דאינה נקראת "קדישין" רק בקידוש כי שם היא מקבלת המוחין לכן אמירת דא היא סעודתא צריך שיהיה קודם הקידוש בדווקא. (דברי שלום החדש ח"ה דף רמו)

ח. שעה"כ (דף ע ע"ד) וכ"כ בבא"ח (ש"ב בראשית אות כט) ובכה"ח (סי' רסב ס"ק ח) וענין המשולשים כתב הרב בשעה"כ (דף ס ע"ב ד"ה בעניין) וז"ל: ואמנם מן אותם ב' אגודות הדס שיש לך מוכנים מן שבת כנודע תזהר כאשר תקנה אותם שיהיו בתוכם ג' הדסים משולשים כשרים עכ"ל.

ובפע"ח (דף קה ע"ב) כתב וז"ל: אמנם תיקח מן הב' אגודות של הדס של ליל שבת ותזהר שיהיה בהם ג' הדסים משולשים כשרים עכ"ל.

וכ"כ בכה"ח סופר (סי' רנ ס"ק יד) וז"ל: ולפי דברי האריז"ל צריך להכין שתי אגודות של הדס משולש וכל אגודה תהיה בת ג' הדסים כדי להריח ולהקיף בהן השלחן עכ"ל.

ונ"ל שמדברי הרש"ש זיע"א נראה שאפשר ליקח ההדסים אפי' שאין בהם ריח ולהקיף בהם השלחן ורק אם יש בהם ריח יברך ויכוין בכוונות הריח. ומנהגנו גם כאשר אין הדסים מקיפים השלחן וכן כתב כה"ח (סי' רסב ס"ק ח) שיקיף אפי' שאין לו הדסים כי יש בו כוונות דמקיפין, ועי' בהגוב"י (אות ו בשעה"כ דף ע ע"ד) אמר מאיר מסופק אני במי שאין לו הדס אם יעשה הקפה שניה זו.

ובשל"ה הקדוש (מס' שבת פרק נר מצוה אות מא) משמע שאין צריך שיהיו הדסים משולשים וז"ל: ראוי לכל סעודה להיות תרי מדאני אסא [היינו ב' אגודות הדס] להריח בהם כדאיתא בפרק במה מדליקין (דף לג:) בעובדא דרשב"י ורבי אלעזר בריה כד נפקו ממערה חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת, ותיסגי לך בחד [השיב להם] חד כנגד זכור וחד כנגד שמור, אמר ליה [רשב"י] לבריה, חזי כמה חביבין מצוות על ישראל. ואף על גב דמדליקין שתי נרות א' כנגד זכור וא' כנגד שמור, מכל מקום ירא שמיים יוצא ידי שניהם וגם מזה אל ינח עכ"ל.

ומהרש"א כתב (שבת לג: בד"ה חד): "וכמו שבנרות שבת זוכים לבנים חכמים, הכי נמי ע"י ההדסים, על שם בנים צדיקים שנקראו הדסים".

ט. סידור היר"א (ח"ב דף 268), בא"ח (ש"ב בראשית אות כט) כה"ח (סי' רסב אות ח'). ויזהר שלא יאמר "ממלך מלכי המלכים" רק "מלך מלכי המלכים" וכנז' בסידור יעב"ץ ז"ל (בא"ח שם).

הנה בדברי רבנו האריז"ל לא מצאנו שיאמר שלום עליכם, אולם יש לפיוט זה מקורות אחרים והם, ראיתי בספר חדות חיים להגאון ר' שלמה רפול שליט"א שכתב המקור הראשון לזה מצאתי בספר מנהג טוב (אות לו, לחד מן קמייא שחי לפני כשבע מאות שנה), שכתב: מנהג טוב בלילי שבת כשבאין מבית הכנסת, לילך מיד אצל הנרות הדולקים לכבוד שבת ושברכו עליהם, ולעמוד נגד שתיהן ולומר: 'מלאכי רחמים ושלום, בואכם לשלום, בואכם לשלום, עליכם שלום, לכולכם שלום'. וכן מצאתי כתוב שהנהיג ה"ר אהרן מרינישבורג בעצמו, עכ"ל. הרי לנו מקור, שיש להקדים בשלום המלאכים המתלווים עמו. אמנם, אין זה הנוסח המקובל אצלינו, וכן לא מוזכר בנוסח זה תיבות 'ברכוני' 'בשבתכם' 'בצאתכם', אלא רק שאילת שלום ו'בואכם לשלום' בלבד.

בספר תקוני שבת (לרבנו האריז"ל סדר ליל שבת) הביא את הנוסח המקובל כיום וז"ל: תיכף כשיכנס לביתו יאמר כנגד השלחן שהעריכו והמנורה שהדליקו תפילה זו המהוללה, בכוונה בשמחה ובחדוה, שלום עליכם וכו' ג"פ, בואכם לשלום וכו' ג"פ, ברכוני לשלום וכו' ג"פ, בצאתכם לשלום וכו' ג"פ.

מלשונם של הרב תקוני שבת והרב מנהג טוב נראה, שיש לאומרו תיכף כשנכנס לביתו, ולא אחר שהתעכב בביתו איזה זמן. וכתב בשו"ת דברי יציב (ח"א חאו''ח סי' קכג) שכך היתה הנהגתו של הגאון בעל בני יששכר, שמיד שבא לביתו מהתפילה היה מזמר 'שלום עליכם' ומקדש.

והטעם לכפילות ג"פ כתב בליקוטי מהרי"ח (ח"ב סדר ליל שבת), שהכפילות ג' פעמים הוא לחיזוק הענין, וכמו שכתב האבודרהם שכופלים אליהו הנביא במוצאי שבת ג' פעמים כדי לחזק הענין.

ובספר אוצר התורה הורוויץ (עמ' 239 אות תשיח) כתב, שמה שכופלים ג"פ, הוא מטעם שהמלאכים באים לראות אם הכין ג' דברים, נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת, ועל כן הוא אומר להם ראו שלא חסרתי כלום מג' הדברים הללו, ואז מברכים אותו.

והחתם סופר, לא היה אומר כלל את כל הפיוט 'שלום עליכם' ואמרו משמו, כי מאחר שאין אנו נוהגים לומר 'התכבדו מכובדים' לפי שאין אנו מחזיקים את עצמנו במדרגה הזאת שמלאכים מלוים אותנו, א"כ גם לפיוט הזה אין לנו בו שייכות. אמנם מובא בשם המהר"ם שיק תלמידו, שבודאי שהיה אומר החת"ס בחשאי בינו לבין עצמו, ורק מחמת ענוותנותו היתירה שהיתה בו, לא רצה לאומרה בקול ובפומבי, (סידור חת"ס). אבל במנהגי החת"ס החדש (עמ' קסז) כתב, שהמהר"ם שיק עצמו לא היה אומר 'שלום עליכם' מחמת שרבו החת"ס ג"כ לא היה אומר.

בענין הפזמון צאתכם לשלום איך אפשר לומר להם לשון של יציאה, ראה מש"כ הרב חיד"א במחב"ר, שכוונתו שאינו יודע מתי יצאו, ועתה הוא מסיים דיבורו עמהם, לכן אומר להם עתה שיצאו לשלום.

ורבנו החפץ חיים (הביאו הגר"ש פינקוס בספרו שבת מלכתא ח"א פ"ג אות ג) יישב, שמכיון שבאים מלאכים של שבת ללוות אותו ביום השבת אומר להם 'בואכם לשלום' ואילו למלאכים של ימי החול שכעת חוזרים למקומם אומר להם 'צאתכם לשלום' (וכן הביא בספר שם משמואל פר' ויצא שנת תרע"ה, ופר' חיי שרה שנת תר"ף, בשם אביו הגאון בעל ה"אבני נזר", ובקונטרס עיון תפלה כתב כן מדנפשיה עיי"ש).

הובא בספר סגולות ישראל (מערכת מ אות יז בשם סידור ישועות ישראל), שיש קבלה, שבבית שיש בו ח"ו מחלוקת לא יאמרו "בצאתכם לשלום", והוא סגולה לשלום בית.

ובגודל מעלת אמירת שלום עליכם כתב בספר תפארת שלמה (יתרו, בד"ה למעבד): "כל המצות ומעש"ט ורצונות טובות של בני ישראל מכל ששת ימי המעשה, לית להון גדפין להיות פורחות למעלה עד בוא יום השבת, שאז בא להם חיות מעולם העליון, בבחי' נשמה יתירה, והם נקראים מלאכים, וזה שאנו אומרים "שלום עליכם כו' בואכם לשלום", כי בשבת נעשה ונגמר פעולתו להיות נעשה מכל מצוה ורצון הטוב מלאך קיים".

י. בא"ח (שם) כה"ח (שם).

יא. שעה"כ (דף עב ע"א), בא"ח (שם אות ל) וכתב שבנוסח אתקינו סעודתא של הלילה לא יסיים וז"א ועתיקא קדישא אתיין לסעדא בהדיה, וכן הוא הדין בשל שחרית ומנחה נמי לא יאמר הסיום, אמנם בסידור היר"א מובא כל הנוסח ולא סגר את הנז'. מיהו בסידור כוונות פרטיות שסידרו תלמידי השד"ה זלה"ה לא כתב הסיום עיי"ש (עמוד כג) וכן בשחרית ומנחה לא כתב הסיום ועיין ברב פעלים (ח"ד בסוד ישרים סי' יג) שבסידור כת"י להרש"ש זיע"א השמיט הסיום וע"כ אין לומר בלילה רק דא היא סעודתא דחקל תפוחין וכעזה"ד ביום, וכ' הבא"ח (שם) דשב ואל תעשה עדיף.

ובספר שערי רחמים שרים (ח"ב סי' רל"א) עמד על עניין זה וכתב וז"ל: שאלה כתוב בשעה"כ (דף עב ע"א) בעניין סעודת ליל שבת וז"ל: וקודם הנטילה יאמר אתקינו סעודתא וכו' דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין וז"א ועתיקא קדישא אתיין לסעדה בהדא, ובשחרית יאמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא וזעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין אתיין לסעדא בהדיה, ובמנחה יאמר דא היא סעודתא דז"א ועתיקא קדישא וחקל תפוחין קדישין אתיין לסעדא בהדיה ע"כ. וצריך להבין כי בסידור הרש"ש בכוונות סעודות שבת שנדפסו בספר "בניהו" (דף כג ע''א) לא הובא סיום הלשון, אלא בסעודה ראשונה כיצד, יאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, בסעודה שניה כיצד, יאמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא, בסעודה שלישית כיצד, יאמר דא היא סעודתא דז"א, ולא כתב הסיום אם כן למה שינה מלשון שעה"כ.

תשובה, כבר עמד על זה הרי"ח זיע"א בשו"ת "רב פעלים" (ח"ד בקונטרס סוד ישרים סי' יג) וז"ל: אשר שאלת ע"ד אתקינו סעודתא ששמעת ממני שאין להזכיר בכל סעודה אלא השייך לה דווקא, דהיינו בלילה נאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין ולא נאמר הסיום הכתוב בסידורים ועתיקא וכו' אתיין לסעדא בהדא ואתה שמעת שבספר הכוונות של האר"י כתוב כל זה הנוסח הנדפס שמסיים ועתיקא וכו'.

דע כי אנחנו היה מנהגנו מקודם כמה שנים לומר הסיום הנז' ככתוב בספר הכוונות אך אח"כ בא לידינו סידור רבנו הרש"ש ז"ל ושם השמיט הסיום הנז' ובכל סעודה יאמר השייך לה דווקא וכתבתי לעיה"ק ת"ו לדעת מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ וכתבו שהם עושים כפי סידור הרש"ש זיע"א וכן הוא מפורש בסידור רב יעב"ץ ז"ל ואומרים דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין ולא מסיימים ועתיקא קדישא וכו' אע"ג דבשעה"כ מפורש הסיום הנזכר סבירא ליה להרש"ש ז"ל דהמעתיק ספר הכוונות הנזכר בראשונה הוסיף מדעתו סיום הנזכר כפי השגור בפיו הנמצא כתוב בסידורים אבל לעולם הרש"ש היה כתוב לפניו כך מכתיבת רבנו המהרח"ו ז"ל עכ"ל.

יב. כך מצינו לרבנו האר"י זיע"א בשער רוה"ק (דף יב ע"ב) שכתב וז"ל "וקודם שהאדם יעשה איזו מצוה או צדקה יאמר ליחדא שמא דקב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו בשם כל ישראל. ויכוין לחבר שם י"ה שהם בדחילו ורחימו עם שם ו"ה שהם קב"ה ושכינתיה" ע"כ.

ועי"ע בפע"ח (שער הזמירות פ"ה) שקודם כל מצוה או צדקה יאמר "ליחדא שמא דקבה"ו בדחו"ר לחבר י"ה עם ו"ה בשם כל ישראל" ע"כ. וכ"כ השל"ה (שבת, תוכחות מוסר ב). וכ"כ בפירוש רבנו הרש"ש זיע"א.

יג. כתב הרמ"א בהגה (סי' רעא סעי' י) וז"ל מתחילים יום השישי ויכלו השמים, ונרמז השם בר"ת, וכשמתחיל יתן עיניו בנרות, ובשעת הקידוש בכוס של ברכה וכן נראה לי. וכתב המשנ"ב מבואר שיתן עיניו בכוס של ברכה, שלא יסיח דעתו עכ"ל. והרי"ח מצא ענין נוסף בהסתכלות בכוס הקידוש וטעמו עפ"י הסוד שכ"כ בספרו בא"ח (ש"ב בראשית אות כט) שיש סוד עמוק בהסתכלות ביין שבכוס, ויכוין בעין ימין שיש ה' הויו"ת העולות גימטריא עין, וכן בעין שמאל ה' הויו"ת העולות עין, וכתב וז"ל ומנהגינו לראות את המצח ביין, ולכוין מצח מספר הצלחה עכ"ד.