מאמרי הזוהר הקדוש פרשת ויצא

כ"ט חשון תשפ"ו | 20/11/2025 | 18:06

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה וכו'

זוהר נח ע"ב ע"א

רִבִּי יְהוּדָה קָם לֵילְיָא חַד לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּפַלְגּוּ לֵילְיָא, בְּבֵי אוּשְׁפִּיזָא בְּמָתָא מַחְסְיָא רבי יהודה קם לילה אחד לעסוק בתורה בחצות הלילה באכסניה בעיר מחסיא. וְהָוָה תַּמָּן בְּבֵיתָא חַד יוּדָאי דְּאָתָא בִּתְרֵי קְסִירֵי דְקַטְפִירָא והיה שם בבית יהודי אחד שבא עם שתי אמתחות מלאות מלבושים, וכן משאות מלאים בשעוה למכור. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר (בראשית כח) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים. פי' דָּא הִיא אֶבֶן שְׁתִיָּה דְמִתַּמָּן אִשְׁתִּיל עָלְמָא זו אבן השתיה שמשם הושתת העולם וַעֲלָהּ אִתְבַּנֵּי בֵּי מִקְדָּשָׁא ועליה נבנה בית המקדש באמצע העולם.

זָקַף רֵישֵׁיהּ הַהוּא יוּדָאי וְאָמַר לֵיהּ, הַאי מִלָּה אֵיךְ אֶפְשָׁר זקף ראשו אותו יהודי בעודו במטתו ושאל לרבי יהודה איך אפשר הדבר, וְהָא אֶבֶן שְׁתִיָּה עַד לָא אִתְבָּרֵי עָלְמָא הָוַת וּמִינָּהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא והרי אבן השתיה היתה עד שלא נברא העולם וממנה הושתת העולם, וְאַתְּ אָמַרְתְּ וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה ואתה אומר שמדובר על אבן השתיה, דְּמַשְׁמַע דְּיַעֲקֹב שַׁוֵּי לָהּ הַשְׁתָּא שמשמע שיעקב שם אותה עכשיו דִכְתִיב, (בראשית כח) וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו ולפי דבריו מדובר על אבן השתיה שעתה לקחה.

וְתוּ ועוד דְיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָוָה, וְהַאי אַבְנָא הָוַת בִּירוּשָׁלִַם שיעקב היה אז בבית אל, ואבן השתיה היתה בהר המוריה בירושלים. אָמַר לֵיהּ כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִכְפַּל תְּחוֹתוֹי, וְהַהוּא אֶבֶן תְּחוֹתֵיהּ הָוַת אמר לו רבי יהודה, שהקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל תחת יעקב אבינו, וגם אותה אבן היתה תחתיו. אָמַר לֵיהּ אֲשֶׁר שָׂם כְּתִיב שאל אותו עוד, הרי כתוב שׂם שפי' עכשיו. וּכְתִיב וכתוב עוד וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. אָמַר לֵיהּ אִי יָדַעְתְּ מִלָּה אֵימָא לַהּ אמר לו רבי יהודה אם אתה יודע איזה סוד בדבר, תאמר אותו.

פָּתַח וְאָמַר לפרש תחילה את הפסוק, (תהלים יז) אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ. דָּוִד מַלְכָּא חַבִּיבוּתָא וּדְבֵקוּתָא דִילֵיהּ, בְּהַאי אֶבֶן הָוָה דוד המלך ע"ה חביבותו ודביקותו היתה באבן השתיה הזאת שהיא סוד המלכות. וַעֲלָהּ אָמַר ועליה אמר (תהלים קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים האבן-שזו המלכות, מאסו הבונים שהם האבות-ספירות חג"ת, לצרפה עמהם הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה כי היא עומדת בתחתית האצילות ונתונה לפגעים של החיצונים. וְכַד בָּעָא לְאִסְתַּכָּלָא בְּחֵיזוּ יְקָרָא דְמָרֵיהּ וכשרצה דוד המלך ע"ה להתבונן במראה כבוד קונו, נָטַל לְהַאי אֶבֶן בִּידֵיהּ בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתָר עָיִיל נטל אבן זו תחילה ואח"כ נכנס, ר"ל שהעלה מ"ן אל המלכות תחילה וגרם ליחוד עליון דאו"א, ומשם נמשכו מוחין דגדלות אל זו"ן.

בְּגִין היות דְּכָל מַאן דְּבָעֵי לְאִתְחַזָּאָה קַמֵּי מָרֵיהּ, לָא אָעִיל אֶלָּא בְּהַאי אֶבֶן שכל מי שרוצה להתראות לפני קונו, לא יכול להכנס אלא ע"י האבן הזאת שהיא המלכות, שנקראת ג"כ "זאת". דִּכְתִּיב שכתוב, (ויקרא יג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְדָוִד מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר ודוד המלך ע"ה משבח עצמו ואומר אֲנִי בְצֶדֶק דהיינו המלכות שנקראת ג"כ "צדק" אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אשיג את פניך. וְכָל אִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ דְּדָוִד, לְאִתְחַזָּאָה בְּהַאי אֶבֶן כִּדְקָא יָאוּת, לְגַבֵּי דִּלְעֵילָּא וכל השתדלותו של דוד היתה, להתראות ע"י האבן הזו כראוי, כדי להשיג על ידה למעלה.

תָּא חֲזֵי בא וראה, אַבְרָהָם אַתְקִין צְלוֹתָא דְצַפְרָא, וְאוֹדַע טִיבוּ דְמָארֵיהּ בְּעָלְמָא אברהם אבינו ע"ה תיקן את תפילת שחרית, וע"י פירסם את מדת חסדו של הקב"ה בעולם. וְאַתְקִין הַהִיא שַׁעֲתָא בְּתִקּוּנָהָא כִּדְקָא יָאוּת ובתפילתו בבוקר תיקן באותה שעה את המלכות בתיקוניה כראוי דִּכְתִּיב שכתוב, (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. יִצְחָק אַתְקִין צְלוֹתָא דְמִנְחָה יצחק אבינו ע"ה תיקן את מדת המלכות ע"י תפילת מנחה שהיא כנגד הגבורה וְאוֹדַע בְּעָלְמָא דְאִית דִּין וְאִית דַּיָּין, דְּיָכוֹל לְשֵׁזָבָא וּלְמֵידַן עָלְמָא ודרך זה פירסם בעולם מדת הגבורה של הקב"ה, שיכול להציל את הנרדף, ולדון את הראוי לעונש.

יַעֲקֹב אַתְקִין צְלוֹתָא דְעַרְבִית יעקב אבינו ע"ה תיקן את מדת המלכות ע"י תפילת ערבית, וּבְגִין צְלוֹתָא דָא דְּאַתְקִין מַה דְּלָא אַתְקִין בַּר נָשׁ מִקַּדְמַת דָּנָא כִּדְקָא יָאוּת והיות שהוא תיקן את התפילה הזו ע"י המלכות מה שלא תיקן שום אדם לפניו כראוי. בְּגִין כָּךְ משום כך שַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר (דף עב ע"ב) שיבח עצמו ואמר וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. דְּעַד הָהִיא שַׁעֲתָא לָא שַׁוֵּי לָהּ אָחָרָא כְּוָותֵיהּ שעד אותו זמן לא תיקן אותה מישהו אחר כמותו.

וּבְגִין כָּךְ ומשום כך וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה. ומפרש מַאי מַצֵּבָה, דְּהָוָה נְפִילָה וְאוֹקִים לָהּ מהו מצבה, שהיתה במצב של נפילה והוא הקים אותה. וַיִּצוֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ שהמשיך לה מוחין ע"י הת"ת, לתקן את ראשה שהוא ג"ר שלה. דְּהָא בְּיַעֲקֹב תָּלְיָא מִילְּתָא לְמֶעֱבַד יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא שהרי ביעקב תלוי הדבר שהוא היה מרכבה לת"ת, ובידו לעשות יותר מכל בני העולם. אָתָא רִבִּי יְהוּדָה וּנְשָׁקֵיהּ בא רבי יהודה ונשקו על הד"ת שאמר.

זוהר חדש ויצא ל"ה ע"א

רִבִּי זֵירָא עָאל קַמֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ רבי זירא נכנס לפני רבי אלעזר בן ערך, ומבואר בספרים אע"ג דר"ז היה אמורא וראב"ע תנא, מביא כאן, מה שהיה בעולמות העליונים, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּהָוָה יָתִיב, וְעֵינוֹי נָבְעִין מַיָּא מצאו שהיה יושב ועיניו נובעות מים של דמעות, וְהָוָה מַרְחִישׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ וּבָכֵי והיה מדבר בלחש בשפתיו ובוכה. חָזַר לַאֲחוֹרוֹי רִבִּי זֵירָא חזר לאחוריו רבי זירא כי לא יכל לדבר עם ר"א בן ערך שהיה בוכה מאד. אָמַר לְשַׁמָּשֵׁיהּ אמר ר' זירא לשמשו של ר"א, מַאי הַאי דְּיָתִיב מֹר וּבָכֵי מה זה שיושב הרב ובוכה, אָמַר תְּרֵי זִמְנֵי עָיִילְנָא לְקָרְבָא גַּבּוֹי אמר השמש, שתי פעמים נכנסתי להתקרב אצלו ולשאול ממנו מדוע בוכה, וְלָא יָכִילְנָא ולא יכולתי. עַד דְּהָווּ יָתְבֵי עד שהיו יושבים, חָמוּן לֵיהּ דְּעָאל לְאִדְּרֵיהּ ראו את ר"א שנכנס לחדרו. עַד דְּנָחַת עד שהיה יורד לחדרו, הָוָה קָלֵיהּ אָזִיל בְּבֵיתָא וּבָכֵי היה קולו הולך ונשמע בבית שהוא בוכה.

שָׁמַע דְּהָוָה אָמַר שמע ר' זירא שהיה אומר, אַבְנָא אַבְנָא, אַבְנָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה עַל כָּל עָלְמָא אבן אבן, אבן הקדושה ועליונה על כל העולם, בִּקְדֻשָּׁתָא דְּמָארָךְ את מקודשת בקדושת קונך, והיא אבן השתיה שממנה הושתת העולם, זְמִינֵי בְּנֵי עַמְמַיָּא לְאִתְזַלְזְלָא בָּךְ עתידים בני האומות לזלזל בך, וּלְאוֹתָבָא גּוֹלְמֵי מְסָאֲבִין עֲלָךְ ולהושיב גופים טמאים עליך, לְסַאֲבָא אַתְרָךְ קַדִּישָׁא לטמא מקומך הקדוש, וְכָל מְסָאֲבִין יִקְרְבוּן בָּךְ וכל הטמאים והרשעים יתקרבו אליך, וַוי לְעָלְמָא בְּהָהוּא זִמְנָא [א] אוי לעולם באותו הזמן.

נָחַת וְיָתִיב בְּסוּלְסְלָנֵיהּ ירד ר"א בן ערך לחדרו וישב בכסא-טרסקל שלו, אָמַר רִבִּי זֵירָא לְשַׁמָּשֵׁיהּ אמר רבי זירא לשמשו של רבי אלעזר, זִיל וְאֵימָא לֵיהּ לְמֹר לך ותאמר לו ותשאל ממנו לר"א, אִי אֵיעוּל קַמֵּיהּ אם אפשר להכנס ולבא לפניו. עָאל שַׁמָּשֵׁיהּ, אָמַר הָא רִבִּי זֵירָא הָכָא נכנס השמש של ר"א ואמר לו הרי רבי זירא כאן, האם יכנס, לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ לא השגיח ולא הסתכל בו ר"א, וְלָא זָקִיף עֵינוֹהִי ולא הגביה את עיניו.

לְבָתָר אָמַר, רִבִּי זֵירָא לִיעוּל לאחר שנח מצערו והתישבה דעתו אמר, רבי זירא יכול להכנס, וְאַתְּ תִּיב לְבַר ואתה תשב בחוץ. עָאל ר' זֵירָא, וְאַרְכִּין בִּרְכּוֹי, וְיָתִיב קַמֵּיהּ נכנס רבי זירא וכרע על ברכיו וישב לפניו. חָמָא ר' אֶלְעָזָר, בָּטַשׁ בְּרַגְלֵיהּ ראה רבי אלעזר בן ערך שרבי זירא כורע על ברכיו, והכה ברגליו על הקרקע, אָמַר קוּם מֵהָתָם ואמר לר' זירא קום מעל הרצפה, וְתִיב כְּאָרְחָךְ ושב כדרכך, קָם וְיָתִיב כְּאָרְחֵיהּ קם ר' זירא וישב כדרכו.

אָמַר רִבִּי זֵירָא, הַאי דְּמֹר דְּהָוָה בָּכֵי, מַאי חָזָא אמר רבי זירא זה שכבודו היה בוכה, מה ראה שגרם לו כ"כ לבכות. אָמַר, אַרְכַּבְתָּא תְּבִירָא סַגִּיאָה דְּכָל עָלְמָא חָזֵינָא אמר ר"א מרכבה שבורה גדולה, והיא המרכבה של כל העולם ראיתי, כלומר ראיתי את המחזה על אבן השתיה שהיא מרכבה של כל העולם, איך שיטמאו אותה הגוים והיא בצרה גדולה ובשבר גדול, הַהוּא אַבְנָא יַקִּירָא קַדִּישָׁא אותה האבן היקרה והמכובדת הקדושה, דְּמִנַּהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא שממנה הושתל העולם והיא אבן השתיה שעליה עומד העולם. וְהַהוּא אַבְנָא הָוָה, דְּשַׁוֵּי יַעֲקֹב רֵישֵׁיהּ עֲלָהּ ואותה האבן היתה, זו ששם יעקב אבינו ראשו עליה, כמש"כ ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.

וא"כ קשה וְכִי אַבְנָא דְּמִנַּהּ אִשְׁתִּיל כָּל עָלְמָא וכי אבן חשובה כזאת שממנה הושתל כל העולם, וְהָוָה רֵישַׁהּ מְשַׁקְּעָא בִּתְהוֹמָא רַבָּא והיה ראשה שקוע בתהום הגדול, הֵיךְ יָכוֹל יַעֲקֹב לְנַעְנְעָה לַהּ איך היה יכול יעקב אבינו לנענע אותה ולקחת אותה ולשים אותה מתחת לראשו, ומפרש. אֶלָּא הָהוּא אַבְנָא אלא אותה האבן, זִוְיָיתֵיהּ מְשַׁקְּעָן בִּתְהוֹמָא רַבָּא הזוית שלה היתה משוקעת בתהום הגדול, וְרֵישַׁהּ אִתְמַגּוֹס בְּבֵי מַקְדְּשָׁא וראשה נתגלה ועלה בבית המקדש, וַעֲלָהּ קֹדֶשׁ קוֹדְשִׁין ועליה נבנה קדש הקדשים, וּשְׁכִינְתָּא יְקָרָא עִלָּאָה עֲלַהּ והשכינה היקרה והעליונה עליה שוכנת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וזה הוא מש"כ, (בראשית מט כד) מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל ממקום ביהמ"ק רועה ומקבלת אבן ישראל, שהיא השכינה של עם ישראל את כל השפע והאורות. וּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְמַלְכָּא עִלָּאָה הָוָה גָּלִיף עֲלַהּ ושם הקדוש של מלך העליון היה חקוק עליה.

כַּד אָתָא יַעֲקֹב, קָרָא הַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא והנה כאשר בא יעקב, קרא את אותו השם הקדוש ובכח השם המפורש הקדוש, וְנָסְבַהּ מִכָּאן לקחה מכאן, ממקום שהיא נמצאת, וְשָׁוְיַהּ בְּהַהוּא אֲתַר דְּקֹדֶשׁ קוֹדְשִׁין הָוָה תַּמָּן ושם אותה באותו מקום שקדש הקדשים היה שם. אָמַר רִבִּי זֵירָא, אֲנָא שָׁמַעְנָא בְּשֵׁם ר' בּוֹ אמר רבי זירא לר"א, אני שמעתי בשם רבי בו, דְּאָמַר רָזָא דְּמִלָּה בְּהַאי, וְלָא אִדְכַּרְנָא שאמר סוד הדבר הזה של אבן השתיה, ואיני זוכר מה ששמעתי.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי רִבִּי זֵירָא, דַּעְתִּי אָחִיס עֲלָךְ אמר רבי אלעזר, הוי ר"ז, דעתי חסה עליך ששכחת. וְדִילְמָא הַאי מִלָּה שָׁמַעְתְּ ואולי זה הדבר ששמעת, וְכָךְ הוּא בְּרֵירָא דְּמִלְּתָא וכך הוא בירורו של דבר, דִּכְתִיב שכתוב ביעקב אבינו (בראשית כח יא) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם כלומר, שלקח אֶבֶן אַחַת מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. מֵאֵיזֶה מָקוֹם ושואל מאיזה מקום לקח את האבן, ומשיב, מִמָּקוֹם הַיָּדוּעַ, שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּהוֹם, שֶׁשָּׁם אֲבָנִים שֶׁשּׁוֹחֲקִים ששוחקות וטוחנות מַיִם לְכָל הָעוֹלָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וזה הוא מש"כ, (איוב יד יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם ששם יש אבנים, ששוחקות וטוחנות מים לכל העולם.

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת (בראשית כח כב) ומש"כ והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו', הָיְתָה עִיקָּר לְכֻלָּם כי היא היתה עיקר ושורש לכל האבנים, וְהָיְתָה עוֹלָה עַד מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כיון שהיא העיקר ועליה יבנה קדש הקדשים. וְיַעֲקֹב לֹא הָיְתָה כַּוָּונָתוֹ עַל שׁוּם אַחַת מֵהֶן מאותן האבנים שהיו בתהום, אֶלָּא עָלֶיהָ אלא אך ורק עליה, על אבן השתיה, מִשּׁוּם דִּרְמִיזָא לֵיהּ רְמִיזָא היות ואבן זאת רמזה לו ליעקב אבינו רמז. מַה הִיא, הַכֹּל אִשְׁתִּיל מִנָּהּ דהיינו כמו שהאבן הזאת כל העולם הושתל ממנה, כָּךְ יַעֲקֹב כָּל עָלְמָא אִשְׁתִּיל מִנֵּיהּ כך יעקב אבינו כל העולם הושתל ממנו, כלומר י"ב שבטים שמהם יצאו כל בני ישראל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נאמר וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם שלקח את אבן השתיה, שֶׁהִיא עִיקָּר כָּל הָעוֹלָם שהיא העיקר והיסוד של כל העולם. ומה עשה בה, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו, שָׂם בְּלִבּוֹ שֶׁהִיא מְרַאֲשׁוֹתָיו, דּוּגְמַת זֶה כְּזוֹ שם אותה מראשותיו, כלומר שם בלבו שהאבן הזאת שממנה הושתת העולם שהיא עתה מראשותיו, דומה זה כזה, כלומר יעקב אבינו ג"כ ממנו הושתת כל העולם כולו. מִיָּד וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, כְּלוֹמַר, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שידע הסוד שבדבר, שהאבן היא השכינה ועם ישראל הם בניה, ויעקב אבינו ממנו הושתת העולם.

וְסִימָן יָדוּעַ לָקַח יעקב אבינו מאבן השתיה, אָמַר, זוֹ האבן הִיא דּוּגְמָא שֶׁלִּי כמש"כ, וְאִם לָזוֹ תִּהְיֶה שׁוּם מַעֲלָה האבן שיבנה עליה ביהמ"ק, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה לִי ג"כ מַעֲלָה שאני ג"כ אתקדש בקדושה העליונה. וְעַל כָּךְ שָׂם לִבּוֹ עָלֶיהָ על אבן השתיה, וְנָדַר נֶדֶר, דִּכְתִיב שכתוב, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. כְּלוֹמַר, אִם הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, מִיָּד-וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אַעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ, נָדַר הַמַּעֲשֵׂר שנדר ליתן את המעשר. אָמַר רִבִּי זֵירָא, הָא וַדַּאי שָׁמַעְנָא זה ודאי מה ששמעתי מר' בו, ועתה הזכרת לי.

אָמַר לֵיהּ, עַל הַאי אִתְקָרֵי אֶבֶן יִשְׂרָאֵל אמר לו ר"א, על זה נקראת אבן השתיה אבן ישראל. כְּלוֹמַר, נִקְרְאָה כָּךְ עַל שְׁמוֹ כלומר נקראה אבן השתיה - אבן ישראל, על שמו של יעקב אבינו שנקרא שמו ישראל, עַל שֶׁנָּתַן לִבּוֹ וְעֵינָיו עָלֶיהָ על השכינה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אוֹתָהּ את אבן השתיה בֵּית עוֹלָמִים בית המקדש, וְשָׁם הָיְתָה שְׁכִינָתוֹ בבית קדש הקדשים.

וְעַל דָּא בָּכֵינָא, דְּחָזֵינָא דְּעַל הַאי אַבְנָא ועל זה בכיתי, שראיתי בחזיון שלי שעל זו האבן, זְמִינִין לְשַׁוָּאָה סוֹאֲבָת עַמְמַיָּא עתידים לשים טומאה גדולה של ע"ז של אומות העולם, וּפִגְרֵי מֵתַיָּא ופגרי המתים שלהם. כי כל מת של הישמעאלים שבעיר הקודש, מכניסים אותו לחדר של הכיפה במקום קה"ק, הנקרא היום "מדרש שלמה", ומניחים אותו שם בשעה שהם מתפללים ואח"כ מוליכים אותו לקבורה, כ"כ מהר"ם חגיז זצ"ל. מַאן לָא יִבְכֵּי מי לא יבכה, וַוי לְעָלְמָא אוי לעולם, וַוי לְהַהוּא זִמְנָא אוי לאותו הזמן, וַוי לְהַהוּא דָרָא אוי לאותו הדור. בָּכָה כַּד בְּקַדְמִיתָא בכה ר"א עוד פעם כאשר בראשונה, אִתְנַח וְאִשְׁתִּיק נאנח ושתק. לְבָתָר חָזַר וְאָמַר אח"כ אמר פעם נוספת, וַוי לְאִנּוּן דִּיהוֹן זְמִינִין בְּעָלְמָא אוי לאותם שיהיו עתידים להיות בעולם, כַּד יִתְּעַר מַלְכָּא עִלָּאָה דְעָלְמָא כאשר יתעורר המלך העליון של העולם להביא את הגאולה, כי כידוע יעשה הקב"ה דין ונקמה גדולה בגוים שחללו שמו הקדוש.

בָּכָה רִבִּי זֵירָא, אָמַר, מַלְאֲכָא קַדִּישָׁא יָדַע דֵּין בכה רבי זירא ומשבח את ר"א, אמר, מלאך הקדוש יודע זאת, יְאוּת הוּא לְמִבְכֵּי עֲלָהּ ראוי הוא לבכות עליו על ביהמ"ק. זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָּא אשריכם אתם הצדיקים, דְּאַתּוּן קַדִּישִׁין בְּעָלְמָא דֵין, וּבְעָלְמָא דְאָתֵי שאתם קדושים בעולם הזה ובעולם הבא.