סדר קבלת שבת קודש

כ"ט חשון תשפ"ו | 20/11/2025 | 17:50

א. לכתחילה מצוה מן המובחר לצאת אל השדה ולעשות שם קבלת שבת ^א. ואם אי אפשר לו, טוב לצאת לחצר במקום פנוי ומגולה ^ב.

ב. וזה הסדר שיעשה: בתחילה יאמר לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו וכו', "בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין", ויעמוד במקום גבוה ויחזיר פניו לצד מערב סמוך לשקיעת החמה, ויסגור עיניו, וישים ידיו על החזה ימנית על השמאלית, ויעמוד באימה וביראה כעומד לפני המלך, ויכון לקבל תוספת קדושת שבת, ויתחיל לומר מזמור "הבו לה' בני אלים" כולו בנעימה (ופיוט לכה דודי) ואח"כ יאמר שתי פעמים בואי כלה בקול רם ופעם אחת בלחש בואי כלה שבת מלכתא ^ג, ונהגו העולם באמרם בואי כלה הראשון לצדד פניהם לצד ימין שלהם, ואח"כ באומרם בואי כלה השני מצדדים פניהם לצד שמאל, ואח"כ נשארים זקופים כלפי מערב ואומרים בואי כלה השלישי בלחש ומוסיף בזה השלישי לומר שבת מלכתא ^ד, ובזו הפעם השלישית יכווין לקבל תוספת נרנח"י דנפש, ובעודו עומד לצד מערב יאמר "מזמור שיר ליום השבת" כולו בנעימה, ואח"כ "ה' מלך גאות לבש" כולו ^ה ואח"כ יפתח עיניו ^ו.

ג. בשעה"כ מבואר כי הסדר הוא בדוקא כמ"ש, ולזה אין אנו נוהגים לומר "לכה דודי". וכן מנהגנו בק"ק נהר שלום תכב"ץ שאין אומרים פזמון "לכה דודי" ^ז.

ד. לפי מה שכתב האר"י ז"ל בשעה"כ, שבאמירת בואי כלה מקבלים תוספת הנפש מבחינת קדושת הלילה, הוי קבלת שבת באמירת בואי כלה, וא"כ משאמר בואי כלה, אפי' שעדיין היום גדול, נאסר בעשיית מלאכה, וכן יהיה אסור לטעום כלום עד שיקדש ^ח.

ה. לאחר שעשה סדר הנ"ל, ילך לביתו, ויתעטף בטלית מצויצת כהלכתה, ויקיף השלחן עם הלחם המסודר עליו ויקיפהו כמה פעמים עד שיחזור לומר מן "מזמור לדוד הבו" וכו' עד "לאורך ימים", ויכוין בו על דרך מה שכיון בשדה ^ט.

ו. אחר כך יקרא ארבעה פרקים ראשונים דמסכת שבת כנגד ארבע אותיות הוי"ה לקשט הכלה שהיא ארבע אותיות אדני יאהדונהי ^י. ואח"כ יסתכל בנרות ויכוין בהם כנז' בסידור הרש"ש ^יא.

ז. מנהג חסידים ק"ק "בית אל" יכב"ץ, הוא כי מה שהובא בשעה"כ לחזור כל סדר הנז' בקבלת שבת ולאומרו בבית בהקפת השלחן, הם חוזרים לאומרו בבית הכנסת בעודם מקיפים התיבה שבבית הכנסת ב' פעמים. וכן מנהגנו בק"ק חסידים "נהר שלום" מזמן מו"ר המקובל האלקי רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל ^יב.

ח. מנהג חסידים ק"ק "בית אל" יכב"ץ, לקרות בכל ערב שבת שיר השירים כולו בנעימה בין מנחה לערבית לאחר שאומרים "מזמור שיר ליום השבת" "וה' מלך גאות לבש". וכן מנהגנו בק"ק חסידים "נהר שלום" תכב"ץ ^יג.

א. שו"ע (סי' רנב סעי' ז): מצוה למשמש אדם בכליו בערב שבת סמוך לחשיכה, שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת". ובב"ח (סי' רנב) כתב תני (שבת יב.) חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה, ורבנו כתב מצוה על כל אדם וכו', לאורויי דאין חילוק בין איש לאשה, וכ"כ הרוקח (סי' לט) וז"ל, צריך אדם למשמש בכיסו או בחגורו פן יהי' תלוי בו כיס או סכין, או בחגור שבמכנסים, והאשה בכיסה או בבתי זרועותיה, או בכיפה שבראשה, עכ"ל.

במשנ"ב (שם, ס"ק נו) מוסיף, נראה דהוא הדין בשבת אם הוא רוצה לצאת חוץ לעירוב והוא רגיל לשאת בכיסו דבר המותר לטלטל שצריך למשמש מתחלה. וכתב המג"א (ס"ק כו), ונראה דאפילו לדידן דליכא רשות הרבים, מצוה למשמש, דשמא יש אצלו דבר המוקצה.

ועיין בספר נגיד ומצוה וז"ל, ועוד מורי [האר''י] ז"ל ראה אחד מכמה שנים שמת, שהיו מענישים אותו כשרצו להעלותו למחיצתו על שלא נזהר פעם אחת בשבת שנכנס מעט עפר בתוך מנעלו בלתי כונה, ולא נזהר, ויצא בו ברשות הרבים, ונענש ע"ז, כדי להעלות מדרגה אל מדרגה אחרת יותר עליונה ע"כ, ובקיצור של''ה הו"ד בנז"י כתב וז''ל, וצריך להפוך ולנער הבתי ידים שבבגדים שקורין קעשיניס, שלא יהיו בהן פירורין קטנים דשכיחין שנמצאים בו. ע"כ.

ב. בשו"ע (סי' שג סעי' יז) מובא, יש אוסרים להביא מפתח אפי' בחצר הבית כי אם בידו, אבל לא בחגורתו, שמא ישכח ויוציאנה לרשות הרבים.

ובס' שערי אהרן (או"ח, ח"א קונטרס שערי איש אות טו) מובא, מעולם לא שם (החזון איש זצ"ל) מטפחתו בכיסו בשבת, ואמר לי בשם הגר"א שמי ששם מטפחתו בכיסו בשבת, עובר על הדין של חנניא (שבת יב.) בפועל.

ג. ובס' דרשות חתם סופר (ח"ג עמוד כו) מובא, תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה, אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבתא, פי' באשר שעולם הבא נקרא שבת, והעולם הזה נקרא ערב שבת, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשביעי, על כן 'ימשמש בבגדיו' - הצואים שעליו שהם עונותיו, ומאן דתני בבוגדיו לא משתבש, 'ערב שבת עם חשיכה' - בעולם הזה בכל לילה, 'עם חשיכה' - טרם יחשכו כוכבי נשפו, ואמר רב יוסף שפיר הלכתא רבתי לשבתא, כי רבה היא שנמצא כל ימיו בתשובה כנ"ל ודו"ק.

א. שעה"כ (דף סו ע"ד), סידור היר"א (ח"ב עמ' 3), בא"ח (ש"ב פר' וירא אות ב).

ב. בא"ח (שם), כה"ח (סי' רסב ס"ק לג). ועיין בספר שמן ששון (ח"ג בדרוש קב"ש אות א) שהביא מספר כנה"ג דא"צ לצאת דווקא מחוץ לעיר אלא מחוץ לביתו והכל לפי האדם ולפי המקום, וכ"כ בספר סדר היום והביא דבריו הרב שלמי ציבור וכתב דנראה דלזה לא נהגו פעה"ק ירושלים ת"ו ובפרט פה קהילתינו ק"ק בית א-ל יכב"ץ לצאת חוץ לעיר להיותינו בגלות משום פחד הגויים וכו' יעוי"ש, וכ"כ בספה"ק "פתח עינים", ומנהגינו בק"ק חסידים נהר שלום תכב"ץ לומר קב"ש בתוך ביהכנ"ס ואומרים בואו ונצא לקראת שבת מלכתא ואפי' שאין יוצאים לחוץ כלל אלא שמכוונים באמירת בואו ונצא לחק"ל תפוחין קדישין לשדה העליון, כי הוא מכוון כנגד השדה העליונה ויוצא לשדה הרוחנית שהיא המלכות. ושו"ר דכ"כ מפורש היר"א זלה"ה בקונט' אור החשמל (שבסו"ס זמרת הארץ סי' ז אות ד) שגם בבית א-ל לא נהגו לצאת אפי' לחצר כי יש עוברים ושבים המבלבלין, וכן גויים, והוא בתוך העיר וע"כ די לכוין סוד החקל תפוחין משא"כ האריז"ל שהיה בצפת במקום שאין עוברים ושבים בלי טרדה היה אומר קבלת שבת מחוץ לעיר. וכ"כ המשנ"ב (סי' רסב ס"ק י) דבקצת מקומות נוהגין לצאת מבהכ"נ לעזרה ואומרים בואו כלה וכו'.

ג. שעה"כ (דף סד ע"ג), בא"ח (שם), סידור היר"א (שם). ועיין בסידור יעב"ץ (סדר קבלת שבת אות ב), כך מנהגו של אבי מורי הגאון [החכם צבי] ז"ל, שוחה פונה לשמאלו, כנגד ימין השכינה, פעם ב' לימינו, פעם ג' משתחוה לפניו, ואומר בלחש בואי כלה שבת המלכה.

והענין לכרוע מקודם לצד שמאל, אעפ"י שבדרך כלל מקדימים צד הימין, מבואר בשו"ע (סי' קכג סעי' א) כשפוסע בסוף תפלת שמו"ע, שבתחלה הופך פניו לצד שמאל, ואח"כ לצד ימין ובסוף משתחוה לפניו, שאין הכוונה לכבד צד שמאל שלו, אלא משתחוים לשכינה הק' שעומדת כביכול מול פניו, ועל כן משתחוים בתחילה לצד ימין של השכינה שהיא צד שמאל שלו. ועי' בשעה"כ (דף סז ע"א) שכתב להיפך: ותאמר באי כלה מימין באי כלה משמאל באי כלה מן האמצע שבת מלכתא שהיא מקבלת מן ג' אבות ע"כ. ולכאורה זה היפך ממ"ש לעיל, ואפשר דימין היינו מימין השכינה ויל"ע.

ועיין למו"ר מופת הדור בהליכות עולם (ח"ג פר' וירא הלכה א) וז"ל: סדר קבלת שבת, מנהג חסידים ואנשי מעשה לומר שלש פעמים בואי כלה. וכך יעשה, בפעם הראשונה שוחה קצת לשמאלו, ובפעם השניה שוחה קצת לימינו, ובפעם השלישית שוחה קצת לפניו. ובקבלת שבת הוא מקבל תוספת נשמה יתירה, כשאומר בואי כלה מקבל תוספת הנפש של נר"ן, ואחר כך כשעונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד, מקבל תוספת הרוח של נר"ן, וכשאומר בסוף ברכות קריאת שמע ופרוס עלינו ועל ירושלים עירך סוכת שלום, מקבל תוספת הנשמה של נר"ן.

ונוהגים להחזיר פניהם לצד מערב בשעת קבלת שבת, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. ואף על פי שמחזירים אחוריהם כלפי הספר תורה שבארון הקודש, אין בזה לא איסור ולא גנאי, כיון שעושים כן לשם קבלת שבת, וגם הספר תורה גבוה מן הארץ עשרה טפחים.

ובמקורות כתב שם וז"ל: (וירא אות ב-ג) סדר קבלת שבת וכו', יעמוד האדם ויחזיר פניו כנגד רוח מערב וכו', ובאמירת בואי כלה נוהגים העולם לצדד פניהם לצד ימין שלהם, ואומרים בואי כלה הא', ואח"כ מצדדים פניהם לצד שמאל ואומרים בואי כלה השני, ואח"כ נשארים זקופים כלפי מערב ואומרים בואי כלה השלישי בלחש, ומוסיף בזה השלישי לומר "שבת מלכתא". ויש סמך לצידוד ימין ושמאל ואמצע מד' האר"י ז"ל. ע"כ. ומשמע שאינם שוחים לשום צד, רק מצדדים פניהם לימין ושמאל ואמצע. וכ"כ בשלמי חגיגה (דף קצב ע"ג) וז"ל: כתב בס' חמדת ימים, שאין לשחות כשאומר בואי כלה בואי כלה, והשוחה גוערים בו. אלא יטה ראשו מעט לצד ימין ואח"כ לצד שמאל ואח"כ למזרח מעלה מטה ומערב, או הכל למערב, ודיו. ע"כ. והגר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' כח אות ח) הביא לשון החמדת ימים, וסיים, ובעולת שבת הביא מנהגו של הרב מר אביו לומר שלש פעמים בואי כלה, ובפעם הראשונה "שוחה" לשמאלו, ובשניה לימינו, ובשלישית משתחוה לפניו. ע"ש. ונראה שמשוה דין זה למאי דקי"ל ביומא (נג:) שאחר שמסיים תפלתו נותן שלום לשמאלו שהוא ימינו של הקב"ה, ואח"כ לימינו. אבל הרב המחבר סובר שאין זה ענין לנתינת שלום שבסוף התפלה, ולכן כתב שקודם יצדד פניו לימינו ואח"כ לשמאלו. והגאון יעב"ץ בסידורו בסדר קבלת שבת, כתב בשם אביו הגאון חכם צבי שהיה "שוחה" בפעם הראשונה לשמאלו ובפעם השניה לימינו, ובפעם השלישית לפניו. ע"ש. וזה כדברי העולת שבת הנ"ל. ובשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חאו"ח סי' כב) בדברי הרה"ג השואל רבי יחזקאל בנעט, הביא מנהג העולם כשאומרים בואי כלה בקבלת שבת להפוך פניהם "ולשחות" כלפי מערב. ע"ש. והביאותיו בשו"ת יחוה דעת ח"ג (סוף סי' יט). ע"ש. וע"ע בשער הכולל (פרק יז אות ז). ובכף החיים (סי' רסא ס"ק כח) ועוד לו בסי' רסב (ס"ק לב). ודו"ק.

ומ"ש עוד הרהמ"ח שיחזיר פניו כנגד רוח מערב, הנה רבים וכן שלמים נוהגים אף בבית הכנסת להפוך פניהם לצד מערב, ובשו"ת יחוה דעת חלק ג (סימן יט) דנתי אם אין איסור בזה שמחזירים אחוריהם כלפי ארון הקודש. והנה עצם המנהג שהופכים פניהם לצד מערב בשעת קבלת שבת, יש לו מקור מדברי רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות (דף סד ע"ג). ואע"פ שדברי האר"י ז"ל הם כשמקבל שבת בשדה, נוהגים לעשות כן גם כשמקבלים שבת בבהכנ"ס. וכ"כ הפמ"ג (א"א ס"ס רסב). ומאחר שעושים כן לשם קבלת שבת, נראה שיש להם על מה שיסמוכו, שמכיון שהספר תורה שבארון הקודש גבוה מן הארץ עשרה טפחים, אין בזה איסור ולא גנאי מה שמחזירים אחוריהם כלפי ארון הקודש. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש ואין לפקפק בו כלל. וע"ש באורך. עכ"ל.

אמנם מנהגינו כמו שכתב רבנו האר"י בשעה"כ באמרם בואי כלה הראשון לצדד פניהם לצד ימין שלהם, ואח"כ באומרם בואי כלה השני מצדדים פניהם לצד שמאל, ואח"כ נשארים זקופים כלפי מערב ואומרים בואי כלה השלישי בלחש ומוסיף בזה השלישי לומר שבת מלכתא.

ד. ויש לזה סמך מדברי רבנו ז"ל בשעה"כ בסדר קבלת שבת כשעושין בחזרתן מן השדה לבית להקיף השלחן ויותר מתבאר זה מלשון מורינו מהרש"ו ז"ל בסידור חמדת ישראל. ואפילו שבסידור הרש"ש לא נזכר זה יש לזה סמך וכן ראוי לעשות. בא"ח (שם). ודע דמש"כ הבא"ח שצריך לומר בואי כלה ג"פ בלחש הוא דווקא אמירת "בואי כלה" אך המילים "שבת מלכתא" יאמר בקול רם כמש"כ בספר דב"ש במנהגי בית אל (אות לג), וכ"כ המגיהים לסידור המודפס (ח"ג עמוד ט) וכן הגיה ח"ר סלמאן מוצפי זצוק"ל בסידורו כ"י וכן עיקר.

ה. ועיין בשעה"כ כל הסדר הנזכר (דף סד ע"ג ובדף סו ע"א) וז"ל: הנה קיצור סדר קבלת שבת הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין ובכלל דברינו ובפרט בענין הקדוש של ליל שבת ית' לך כוונת תיבות אלו שהם חקל תפוחין קדישין: ותעמוד מעומד במקום א' בשדה ואם יהיה ע"ג הר א' גבוה הוא יותר טוב. ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלא עיניו ומאחריו ד' אמות וכו'. ותחזיר פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים ידך השמאלית על החזה ויד ימינך ע"ג יד שמאלך ותכוין באימה ביראה כעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת השבת. ותתחיל ותאמר מזמור הבו לה' בני אלי"ם וכו' כולו בנעימה. ואח"כ תאמר ג"פ בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא. ואח"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת וכו' כולו ה' מלך גאות לבש וכו' עד ה' לאורך ימים. ואז תפתח עיניך ותבא לביתיך כמו שנבאר ב"ה. וצ"ל ב"פ בואי כלה הראשונים בקול רם לפי שהם כנגד חכמה ובינה דיצירה העולים אבל בואי כלה שבת מלכתא צריך לאמרה בלחש ולא בקו"ר לפי שהנה הוא כנגד הדעת דיצירה אשר איננו מכלל מספר הי"ס כנודע. ובזה תבין למה בס' התיקונים לא נזכר רק שאומרים ב' זמנין בואי כלה ולא הזכיר הפעם הג' והטעם הוא כי לא חשש להזכיר רק את הב"פ הנאמרים בקו"ר ולא הזכיר את הג' הנאמר בלחש שהוא כנגד הדעת שאינו מכלל הי"ס. וכו' ודע כי עתה באמרך ג"פ בואי כלה כו' תכוין לקבל סוד תוספת קדושת הנפש.

ועיין בדברי שלום מנהגי בית אל (מנהג לג) וז"ל: בקבלת שבת אומרים ב' פעמים מזמור לדוד, והפעם הב' אומרים אותו בעודם מקיפים את התיבה ב' הקפות, ואחר המזמור אומרים ב' פעמים בואי כלה בקו"ר ופעם ג' בלחש ואומרים בקו"ר שבת מלכתא מזמור שיר ליום השבת וכו' וכשהולכים לבתיהם מקיפים את שולחנם ב' פעמים, וסדר הזה כולו, עושים גם בימים שאין לכוין בהם כמו ימי העומר ואחר יוה"כ ורק שאומרים כן בפשיטות ולא בכונה. עכ"ל. משמע ממנו שלא אומרים מזמור שיר ליום השבת ב' פעמים וכנראה סמך על מה שכתוב בשעה"כ. ועיין כה"ח (סי' רסא ס"ק כח) שכתב מנהג בית אל כפי שכתבנו וז"ל: ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שאחר שאמרו כל סדר הנזכר חוזרין לאומרו פעם שנית ולהקיף התיבה שבבית הכנסת, והוא כי מה שכתב בשער הכוונות לחזור כל סדר הנזכר ולאומרו בבית ולהקיף השלחן שמסודר עם הלחם לסעודת שבת וכו' הם חוזרים לאומרו בבית הכנסת ולהקיף התיבה, והוא כי באמירה הראשונה היה בבחינת אור פנימי ובאמירה שנית נגד אור מקיף, ועל כן צריך לחזור ולאומרו בהקפה. עכ"ל.

ו. כן מבואר בשעה"כ (שם), ובא"ח (שם אות ב) ולא כאותם הנוהגים שלאחר שאמרו בואי כלה כבר מחזירים פניהם אלא העיקר שאחר שיגמרו מזמור ה' מלך יחזירו פניהם כמו שכתבנו ע"פ דברי האר"י ז"ל. וכן מנהגינו בק"ק חסידים "נהר שלום" תכב"ץ שאין מחזירים פניהם למזרח עד ה' לאורך ימים וכן עיקר.

ז. הנה בספר פרי עץ חיים (דף צד ע"ג) כתב שהעיד מהר"י צמח ז"ל בהגה' שם על המהרח"ו שהיה אומר פיוט לכה דודי וז"ל: אחר כך יאמר לכה דודי, גם צריך לומר כבוד הי עליך נגלה מראש מקדם נסוכה כי באלפא ביתא וכו', וכל זה היה נוהג הרח"ו ז"ל וכן אמרו לי החברים עכ"ל. וכן במחברת הקודש (דף כ ע"ב) כתב בענין הפיוט לכה דודי וז''ל: הרב חיים ויטאל זלה"ה היה אומר בפיוט לכה דודי ולא חמל עלייך חמלה וכו' עיי"ש. אמנם עיין מ"ש בשעה"כ (דף סד ע"ג) בסדר קבלת שבת וז"ל: ותתחיל ותאמר מזמור הבו לה' בני אלים כו' כולו בנעימה, ואח"כ תאמר ג' פעמים בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא, ואח"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת וכו' כולו, ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו' עד לאורך ימים. וכן בהמשך (דף סה ע"א) לאחר שכתב כל הכונות שבמזמור לדוד כתב: אח"כ תאמר בואי כלה בואי כלה בואי כלה. משמע שלא יפסיק בשום דבר בין מזמור לדוד לבין בואי כלה. הנה בשני המקומות הנ"ל לא כתב לומר הפזמון 'לכה דודי' ופשוט דס"ל דדעת האריז"ל שלא לאמרו.

וכן דקדק מו''ר ר' ששון בכר פרסיידו גאון חכמת הקבלה (פתח עינים דף סא ע"ד בסופו ד"ה קבלת שבת) וז"ל: ועיין שם שעה"כ (דף סד ע"א) איך הסדר הוא דוקא כמו שכתב שם ולזה אין אנו נוהגים לומר לכה דודי עיי''ש. גם רבנו הרש"ש זיע"א בסידורו לא הביא פזמון לכה דודי.

ועיין "דברי שלום" מנהגי בית אל (מנהג לג), שלא הזכיר שם לומר פיוט לכה דודי, וז"ל: בקבלת שבת אומרים ב' פעמים מזמור לדוד, והפעם הב' אומרים אותו בעודם מקיפים את התיבה ב' הקפות, ואחר המזמור אומרים ב' פעמים בואי כלה בקול רם ופעם ג' בלחש, ואומרים בקול רם שבת מלכתא מזמור שיר ליום השבת וכו', וכשהולכים לבתיהם מקיפים את שולחנם ב' פעמים. וסדר הזה כולו עושים גם בימים שאין לכוין בהם כמו ימי המועד ואחר יוה"כ, ורק שאומרים כן בפשיטות ולא בכוונה, ע"כ. הרי לפנינו שמנהג בית אל לא לומר פזמון לכה דודי. וכן כתב רבנו אליהו מני בספרו זכרונות אליהו (מערכת ק דף קלו) שחכמי בית אל לא נהגו לומר לכה דודי כי נהגו לפי דעתו בקודש של רבנו הרש"ש זיע''א לומר קבלת שבת כפי הנכתב בשעה"כ ששם לא כתב רבנו האר''י לומר לכה דודי ע"כ. ועיין עוד בקונטרס מנהגי ק"ק בית יעקב חברון (פ"ד אות לא) שכתב סדר קבלת שבת ולא הזכיר כלל פיוט לכה דודי.

ועיין בספר הקדוש בן איש חי (ש"ב פר' וירא אות ב) וז"ל: סדר קבלת שבת כפי דברי רבנו האר"י ז"ל הוא כך, יעמוד האדם ויחזיר פניו כנגד רוח מערב ויסגור עיניו, וישים יד השמאלית על החזה ויד ימין על השמאלית, ויכוין באימה ויראה, כעומד לפני המלך, לקבל תוספת קדושת שבת, ויתחיל לומר מזמור הבו לה' בני אלים כולו בנעימה, (ואח"כ פיוט לכה דודי כפי מנהג ישראל) ואח''כ יאמר שתי פעמים בואי כלה בקול רם, ופעם אחת בלחש "בואי כלה שבת מלכתא" ואח"כ יאמר מזמור שיר ליום השבת כולו בנעימה, ואח"כ ה' מלך גאות לבש כולו, ואח"כ יפתח עיניו, וכנז' בשער הכונות. ובהמשך דבריו (אות ה) כתב עוד וז"ל: פיוט לכה דודי לא נזכר בדברי רבנו האר"י ז"ל, כי זה הפיוט חברו רבנו שלמה אלקבץ ז"ל ואין חיוב באמירתו, אך פשט המנהג לאמרו, אבל אמירת בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא היא מדברי רז''ל, ונזכרה בגמרא ובתיקונים, וכפי דברי רבנו האר"י ז"ל עיקר קבלת שבת היא באמרו בואי כלה. ועיין עוד בכף החיים (הלכות שבת סי' רסא ס"ק כח) שהביא כל סדר קבלת שבת לפי האר"י ולא הזכיר כלל פיוט לכה דודי.

ופשוט כי דעת חכמי בית אל והרש"ש בראשם שלא לאמרו הוא כנ"ל שבשעה"כ ובכל שמונה שערים לא הובא דבר זה בשם רבנו האר"י. ואפשר כי מה שנהג רבנו מהרח"ו לומר לכה דודי היא הנהגה פרטית שלו אך לא קבל מרבנו האר"י לאמרה, כי אם היתה לו בזה קבלה מרבנו האר"י ז"ל בודאי היה כותבה בספר שעהכ"ו.

ובטעם הדבר שלא לומר פיוט לכה דודי לאחר מזמור לדוד נראה לומר, שצריך לסמוך את הכוונות במזמור לדוד של כל השבעה קולות, ואח"כ כוונות סדר ההכאות אהי"ה יה"ו, שעי"ז מעלים את החג"ת דיצירה לחב"ד דיצירה ואת הנה"י דיצירה לחג"ת דיצירה, לכוונות בואי כלה שבו מעלים את החב"ד דיצירה לנה"י דבריאה, ואין ראוי להפסיק באיזה פיוט לסדר העליה של עולם היצירה. ולכן הקפידו חכמי בית אל שלא לשנות מדברי האריז"ל ולא הוסיפו את הפיוט לכה דודי. וכן עיקר.

ורבנו מרדכי שרעבי זצוק"ל הנהיג בישיבת נהר שלום כל מנהגי בית אל בלי לזוז מהם כלל אפי' כמלוא נימא וע"כ לא היה אומר לכה דודי. גם המקובל האלהי חכם אברהם בכור הכהן זצוק"ל שהיה מחסידי בית אל ואח"כ התפלל בנהר שלום והיה ממיסדי הישיבה והיה בעצמו החזן בקבלת שבת לא היה אומר לכה דודי רק בואי כלה ג"פ. וכן נוהג מו"א הרה"ח שלום שמואלי שליט"א רבות בשנים.

בבית מדרשו של הרה"ק מרוז'ין זי"ע לא נהגו לזמר ב'לכה דודי' שבקבלת שבת, פעם אחת הגיע אורח לשבות שם בשב"ק ונתכבד לעבור לפני התיבה, הלה חשב לפי תומו שהמנהג הוא לפצוח ברנן ובזמרה ואכן פתח בניגון, ובנו של הרה"ק מרוזי'ן ה"ה הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורה זי''ע שהיה אז בילדותו העלה שחוק על פניו, שאלו אביו הרוזיינער זי"ע לשחוק מה זה עושה, נענה הילד ואמר, לא לימדתנו אבינו כי שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו - שצריך לזכור ולשמור בכל עת שכל דיבור ודיבור הוא מאחד יחיד ומיוחד, ואין ביד אדם להוציא הגה קל משפתיו מבלי שיכריזו כן מלמעלה, והלה עושה מזה ניגון...

ואני לכשעצמי שמח מאד בפיוט זה והוא מלהיב הנשמה וגורם לקבלת שבת בשמחה גדולה ואפשר לשוררו לאחר כל סדר קבלת שבת, וכך הנהגתי בישיבתינו בבת ים ובמירון. וכן במקומות שרוצים לנהוג מנהגי בית אל שיאמרו פזמון לכה דודי לאחר קבלת שבת.

ח. בא"ח (שם אות ה), כה"ח (סי' רסא ס"ק כז).

ומה שכתב מרן בשו"ע דנאסר בעשיית מלאכה משיתחיל מזמור שיר ליום השבת היינו מפני שבימיו לא נתפשטו דברי רבנו האר"י ז"ל או שהיו אומרים בואי כלה לאחר אמירת המזמור, ואנחנו אין לנו אלא דברי רבנו האר"י ז"ל, ומקור הדברים בזוה"ק (פרשת עקב דף ערב:) וז"ל "דשבתא איהי מלכתא ואיהי כלה, ובגין דא הוו נפקי מארי מתניתין ערב שבת לאקדמותא לארחא, והוו אמרי בואי כלה בואי כלה, וצריכין לאתערא שירה וחדווה לפתורא לגבה" עכת"ד. וכן בש"ס (ב"ק לב:) רבי חנינא אמר בואו ונצא לקראת כלה מלכתא, ואמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא. רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה ע"כ.

ט. שעה"כ (דף סו ע"ד), וכן מובא בסידור הרש"ש היר"א (ח"ב דף 18), כה"ח (שם אות כח), בא"ח (שם אות ב) מנהג קודש ק"ק בית - אל. ומיהו מנהגינו להקיף התיבה בביהכ"נ ב' פעמים ולא הולכים לבית להקיף השלחן עם הי"ב לחמים המסודרים עליו. ועוד דע כי אפי' שבספרי האר"י לא מוזכר כמה הקפות לעשות סביב השלחן בביתו המנהג לעשות ב' הקפות.

י. שעה"כ (שם), היר"א (שם), כה"ח (שם).

יא. היר"א (שם), שעה"כ (שם). ועיין עוד בשעה"כ (דף עב ע"ג).

יב. דברי שלום במנהגים (אות ג"ל) ועיין פתח עינים (דף סב ע"א). וכ"כ כה"ח (שם) וכ"כ בהגהת הסידור המודפס (ח"ג עמוד ט) וכן מנהגינו ודע דכ"ז הוא בסוד קב"ש אך אח"כ בבואו לביתו מלבד ב' פעמים הנז' דקב"ש צריך להקיף השלחן ב"פ כדי להמשיך המוחין דמקיפין של הקידוש.

יג. כה"ח (ס' רס ס"ק כז), וכתב שם שמ"מ מי שאין קהילתו עושה כן יש לקרותו בביתו קודם שיקדש, וראיתי שחסידים ואנשי מעשה נוהגים לומר אותו לאחר שטבלו או קודם מנחה או לאחריה ואשריהם ואשרי חלקם. וכתב שם (ס"ק כח) והדבר פשוט שיש ליזהר שלא להפסיק בדיבור בקריאת שיר השירים בשום אופן ואפי' בלה"ק שלא יגרום ח"ו שום קיצוץ ופירוד במילין קדישין דרזי דרזין חלילה, ואפי' בשאר לימודים כתיב "הקוטפים מלוח עלי שיח" וכו' כ"ש וק"ו בשיר השירים קודש קדשים, פתח הדביר (אות ט) יעו"ש. ועי' במשנ"ב (סי' רפח ס"ק ד) שהביא בשם המדרש שר"ע היה בוכה מאד באומרו שיר השירים באשר שידע היכן הדברים מגיעים.

ובקונטרס שיר השירים בהוצאת ישיבתינו הקדושה בהקדמה הובא במעלת קריאת שיר השירים בערב שבת וז"ל:

א. מנהגן של ישראל הוא מתקנת הקדמונים לקרוא בכל ערב שבת קודש, שיר השירים. וכתב הגאון יעב"ץ בספר עמודי שמים (דף שלו) וז"ל אח"כ יכין עצמו לקבל המלך בשמחה ובטוב לב יקרא שיר השירים כולו בבת אחת וכו'. וכתב הרב מעשה רוקח דלכך תיקנו הקדמונים לקרוא כל שירי השירים בכל ערב שבת, לומר שמי שאומר אותו בכוונה שלימה ניצול מדינה של גיהנם שפועלת בכל שבוע קי"ז שעות, וכנגדן יש בו קי"ז פסוקים [וזה כי בזוהר (נח דף סב ע"ב) איתא דשלש פעמים ביום רווחין לרשעים בגיהנם, שעה וחצי בכל תפלה. לשלש תפלות, ארבע שעות וחצי. הרי כ"ז שעות. וכ"ד שעות דשבת, גיהנם נח. הרי נ"א שעות רשעים נייחין בכל שבוע. וכללות השבוע קס"ח שעות. צא מהם נ"א שעות אלו, נשארו קי"ז שעות. כנגדן תיקנו שיר השירים לאמרו בערב שבת, שיש בו קי"ז פסוקים, להנצל מקי"ז שעות שנידונים רשעים בגיהנם עש"ב. כה"ח פלאג'י סי' כח, אות ב].

ב. מפני ששיר השירים קודש קדשים ואין כל העולם כדאי כיום שניתן שיר השירים לישראל ואין בכל השבוע שעה מקודשת כשעה זו שהאדם פשט בגדי החול ורחץ פניו ידיו ורגליו לכבוד שבת קודש ואז ניכר ומתגלה תוספת אור קדושת שבת בגוף האדם, והיכן נמצא שעת כושר כזו שיהיה גוף האדם במצב קדושה שיהיה ראוי לקרוא שיר השירים קודש הקדשים. (פתח הדביר)

ג. שיר השירים הוא לעורר את האהבה וייחוד קב"ה ושכינתיה, ובשבת יש עילוי ויחוד עליון לכן תקנו לומר שיר היחוד משום שהוא זמנו עת דודים, וכל האומר פסוק בזמנו עליו נאמר ודבר בעתו מה טוב. (הרב חיד"א בספר כסא רחמים ובספר שפה אחת)

ד. מעשה תוקפו וגבורתו של שיר השירים שהוא שבח הכלה, וכמ"ש בתיקונים והאיש המשכיל ישים עיני השגחתו בעת קריאתו, ועי"ז אין ספק שיהיה מבני היכלא דמטרוניתא ומה טוב אם יקראו כל הציבור יחד, כי אף אם יקרא אותו ביום השבת לא יעלה קריאתו כמו בערב שבת שאז הוא עיקר מעלת אמירתה. (דברי שיר)

ועי' עוד מש"כ בזה היסוד ושורש העבודה (שער העליון פרק א') וז"ל, ובבואו מן הטבילה, ילבש בגדי שבת ויאמר שיר השירים בקול נעים ובמתון. וגודל מעלת אמירתה, הובא בזה"ק בכמה מקומות. וז"ל פ' תרומה (דף רמג ע"ב) מאי דהוה ומאי דהוי ומאי דזמין למהוי לבתר יומא שביעאה, כד יהא שבת לה' כלא איהו בשיר השירים כו'' אצטרך לנטרא ולסלקא עטרא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים, ואי תימא אמאי איהו בין הכתובים, הכי הוא ודאי בגין דאיהו שיר תושבחתא דכנסת ישראל קא מתעטרא לעילא, ובג"כ כל תושבחן דעלמא לא סלקא רעותא לגבי קב"ה כתושבחתא דא. עכ"ל בקיצור נמרץ.

ויזהר האדם מאוד באמירתה בדקדוק התיבות, ולא יפסיק באמצע קריאתו אפילו בד"ת. ונמצא כתוב בספרים, לפי שכל הפסוקים של שיר השירים מסודרים בסדר מעלות המדות העולמות העליונים הקדושים, אם לא ידקדק היטב בתיבות או יעשה הפסקות, יעשה פירוד חס ושלום בין מדות העליונים הקדושים. ובוודאי אם ידקדק האדם בלשון הזה"ק הנ"ל דפ' תרומה, שכתב: אצטרך לנטרא ולסלקא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים, בודאי האדם ידע להזהר בעת קריאתה בכל הנ"ל. ודי הערה בזה. ואם אין לו שהות לקרותה בערב שבת קודש, אזי יקרא בשבת מתי שיוכל. עכ"ל.